אין הרבה אנשים שמכירים בצורה טובה יותר את דני אבדיה מאשר וליקו פרוביץ’. הקרואטי, ששימש כעוזר מאמן במכבי תל אביב, עזב בחודש אוגוסט ומשמש כמאמן האישי של אבדיה בדרך להגשמת החלום ב-NBA. מעט לפני הרגע הגדול, פרויקט הדראפט של ONE מתמקד בכוכב ובמאמנו, שחושף את סוד ההצלחה ואת היסודות שכל הורה שמטפח כדורסלן או כדורסלנית צעירים צריך לשמוע. כבר בתחילת הראיון לפרוביץ’ חשוב להבהיר כי הוא לא אוהב את ההגדרה של מאמן שמתמחה בפיתוח של יכולת זו או אחרת. הוא מאמן כדורסל, נקודה.
"אם אתה מאמן צעירים או בוגרים יש לך את אותה המשימה וזה לשפר את הרמה של האינדיבידואל”, פתח ואמר. “אם תצליח לשפר שחקן אחד, כל אספקט שלו שישתפר ישפר את הקבוצה, אם מישהו מרים את אחוזי הקליעה מבחוץ ב-10 אחוזים, או שמשפר יכולת אחרת, כל הקבוצה תשתפר. כך שבגדול כל מאמן עוסק בפיתוח שחקנים, רק שאנחנו עושים זאת מבחינת היסודות, מהאדמה, ואני לא מכיר מאמן גדול אחד שבעברו לא אימן בכל קבוצות הגיל הצעירות. לדוגמה דושקו וויושביץ', שנחל הכי הרבה הצלחה מבחינת גידול ופיתוח שחקנים שיצאו ל-NBA, וגם למועדון גדול כמו פרטיזן בלגרד, הוא עבר דרך הכל, הוא זכה באליפויות הנוער ביוגוסלביה, ויש לו הבנה מלאה של איך לפתח שחקנים, כך שעבורי זה בא בטבעיות”.
אביו של וליקו, דראגישה פרוביץ', היה מאמן כדורסל והקפטן של ציבונה זאגרב בשנות ה-70, בתור הזהב של הכדורסל היוגוסלבי. “אני הייתי סביב עולם הכדורסל כל הזמן, כך שזה היה טבעי מאוד עבורי תחילה לנסות ולהיות שחקן טוב ולאחר מכן מאמן”, סיפר. הוא פרש בגיל צעיר (26), הפך למאמן ומעניין מאוד לשמוע איך התגלגל לישראל ואיך נוצרה מערכת היחסים עם אבדיה.
מיטב המהלכים של דני אבדיה הורים שלא מתערבים
איך נוצר הקשר שלך עם ניקולה וויציץ’ ועם מכבי תל אביב?
"מלאדן שסטן הביא אותי לאקדמיה של ניקולה בספליט. שסטן היה המאמן שלי ב-2001 בדוברבה והוא הביא אותי לספליט להיות חלק מיוגופלסטיקה ספליט באקדמיה של ניקולה וויצ'יץ' שהייתה חלק אינטגרלי מהמועדון. הוא הביא אותי לשם וניקולה היה המנהל הספורטיבי של ספליט, עבדנו שם שנתיים ביחד ובעונת 2013/14 הוא עזב למכבי תל אביב, אני ומלאדן נשארנו בקרואטיה, מכבי הייתה מעוניינת לבצע שינויים בתוכנית של מחלקת הנוער מבחינת מודל הפיתוח של השחקנים הצעירים ואנחנו התחלנו להגיע לביקורים, לדבר ולתכנן אסטרטגיות וראינו סיטואציה שהתאימה לכולם, ומצאנו קרקע משותפת".
היית חלק מרכזי בצוות שבמשך שש שנים ייצא שתי בחירות לוטרי. זה לא דבר של מה בכך.
"אני חייב לומר לך דבר אחד בנוגע לחלק מרכזי שהזכרת. תחשוב על גוף האדם. בגוף יש המון חלקים, יש את המוח, הלב, הריאות והכליות ואי אפשר לחיות בלי אחד מהחלקים האלה, כך שהדבר הכי חשוב כשיש לך את כל החלקים הללו בגוף הוא שכל חלק יודע בדיוק מה התפקיד שלו. אני לא הייתי חלק מרכזי, אני פשוט ידעתי מה התפקיד ומה העבודה שלי ועשיתי אותם בכל יום. כשקמתי בבוקר ידעתי מה התפקיד שלי ומה התרומה שלי, התמדתי במילוי המשימה שלי ועשיתי את הכי טוב שלי. כל מי שעשה את העבודה שלו בדרך הזו הוא חלק מרכזי. יש כאן המון חלקים מרכזיים כי המערכת שלנו תפקדה נהדר".
פרוביץ' (משמאל). התחבר למכבי ת"א (איציק בלניצקי)ובכל זאת זה לא משהו שרואים באירופה כל יום. זה די נדיר, אז איך בכל זאת?
"אני אומר שתחילה צריך לזהות ולמצוא כישרון, והאנשים שהתפקיד שלהם במועדון הוא למצוא כישרונות צריכים להביא אותם, אחר כך צריך את התמיכה של ההורים שלהם. סיפור ההצלחה של דני אבדיה ודראגן בנדר שונה לחלוטין. במקרה של דני להורים היה תפקיד מכריע, כי בנדר עזב את הבית כשהוא היה בן 12-13 והלך לגור במרחק של 300-400 קילומטר מהבית, ובגיל 12 זה משהו בלתי ייאמן. אצל דני ההורים שלו מעולם לא התערבו בנושא המקצועי ומהבחינה הזו היה לנו מזל בעבודה. הם סמכו עלינו לחלוטין בתהליך שהיינו אמורים לעשות, זופי ושרון. תתאר לעצמך שזופי זכה באליפות כשחקן, הוא שיחק 10 שנים בכוכב האדום בלגרד והקפטן של הקבוצה, הוא היה בנבחרת הלאומית של יוגוסלביה וקלע 40 נקודות מתי שרק רצה, הוא היה סקורר עם הרבה קלאס. גם שרון התחרתה כאתלטית ואת זופי אימנו מאמנים גדולים מיוגוסלביה. הוא מעולם לא הגיע לאימון אחד שהעברתי, והוא מעולם לא שאל אותי שאלה אחת על כדורסל”.
“כשהיינו מדברים, זה היה ‘מה שלום דני? אולי הוא עייף? איך הוא עכשיו, איך מצב הרוח שלו? הכל בסדר בלימודים ובבית?’. אבל מעולם לא דיברנו על נושאים מקצועיים בקשר לכדורסל. היה לו כבוד ואמון מלא לתהליך וזה היה מאוד מיוחד ומועיל. כמובן שהמתכון להצלחה הוא קל, צריך לעבוד יותר מכולם, צריך את המאמנים הטובים ביותר, את המערכת הכי טובה סביבך, אתה צריך לעבוד חכם ו"להתגרות במזל" כדי שהסיכויים יהיו לטובתך, ואם יש לך את הדברים הללו, הסיכויים יהיו לטובתך. הנקודות מתחברות, והדבר הנוסף הוא שדני הוא אדם עם אישיות מיוחדת, קל להיות איתו וקל לבלות במחיצתו. קל להיות סביבו כאשר רואים שהוא מתפתח כל יום”.
זופר אבדיה עם דני. לא התערב (חגי מיכאלי)“כשעובדים עם כישרונות יש את הפריבילגיה לראות את ההתפתחות בכל יום, והייתה לי את הפריבילגיה הזו. כשמדברים על זמן וכמה זמן העברנו במחשבות לגביו. יש כאלו שחוזרים הביתה ולא חושבים על כדורסל, אבל כשיש תשוקה לגבי משהו ונהנים מזה, אף פעם לא מפסיקים לחשוב עליו, כך שנאמר כשראיתי שדני התפתח במהירות הייתי צריך למצוא מיד דרכים חדשות כדי שהוא ימשיך לצמוח ולמזלי היה לי את הידע ואת ניקולה והמון אנשים במכבי, ויש לי גם את המנטורים שלי מיוגוסלביה שידעו ללחוץ על הכפתורים הנכונים, והוא תמיד הראה נכונות ללמוד וזה הכל".
אימון בשש וחצי בבוקר
מבחינת הרזולוציות הקטנות יותר איך זה נעשה? אימונים בדיקות וכו'.
"אני אספר לך מהי התפיסה המוטעית הכי גדולה בכדורסל, התפיסה הכי מוטעית היא כשמישהו מדבר על כך ש”התאמנתי פעם ביום, התאמנתי פעמיים ביום, הלכתי למכון הכושר עשיתי את זה ואת זה”. תראה, לדני היה אימון אחד ביום שנמשך כל היום, ומה הכוונה? כשיש לך ילד, אתה מחנך אותו, וחינוך נמשך כל יום כל היום, וכולם במכבי מעודד שלום, אורן אהרוני, אלון בן זקן, כל מי שנמצא בתכנית הנוער, מהאנשים שהיו בסביבה שלו, המועדון שמחנך ומעצב את השחקן. אתה יודע זה. לא קל ללבוש את המדים של מכבי. יש הבדל בין לגדול במועדון קטן יותר לבין מכבי, זה לא קל, זו חיה שונה להיות במכבי”.
אבדיה. "לא קל ללבוש את המדים" (רדאד ג'בארה)“כשאתה בא למנורה (היכל מנורה מבטחים מ.ב) יש כל כך הרבה גביעים ותארים, זה הכל קשור לחינוך והוא הבין מי הוא, איפה הוא, מה התהליך, לאן הוא הולך, הכבוד למועדון, לכבד את כולם, ללמוד מה לאכול, ללמוד מה לא לאכול, מה זה ג'אנק פוד, מה זו עצה טובה, מה עצה רעה, מה אימון טוב ומה אתה יכול ללמוד מכולם ואיזה דברים אתה יכול לקחת מהם שיהיו טובים עבורך. התהליך הזה נמשך כל הזמן, ואני אומר לך היה לנו אימון אחד ביום שנמשך כל היום”.
“כמובן שזה מתחיל בבוקר, ואני מאמין בבקרים מוקדמים, ובארבע מתוך חמש השנים האחרונות האימונים שלו התחילו בשש וחצי-שבע בבוקר. אף אחד לא אוהב לקום מוקדם בבוקר, אבל אני מתעורר כי כשאני עושה את הרוטינה שלי בבוקר אני מרגיש שאני מקדים את היום, שאני שולט בו כי אתה מרגיש גאווה שאתה עשית והתקדמת ושאתה טוב יותר, ואתה רואה את אלו שמתחרים בך קמים ב-9 או ב-10 או ב-11 בבוקר. ואתה מרגיש תחושת סיפוק גם מבחינת הגוף וגם מבחינה מנטלית שאתה "כובש" את היום בזמן שכולם ישנים. הוא עשה את זה והוא התחיל לאהוב את זה. כשהוא התחיל לעבוד איתי בשש וחצי הוא לא יכול היה להתאמן כי לא נתתי לו לגעת בכדור בארבעת החודשים הראשונים באימונים האינדיבידואלים”.
אבדיה. אין יקיצה טבעית (איציק בלניצקי)“דמיין את זה כל יום בשש וחצי-שבע בבוקר ואתה לא יכול לגעת בכדורסל, עד שאתה לומד להכיר את הגוף שלך ולהכין אותו, לעשות מתיחות ואימון ליבה, ולעשות את הרוטינות אתה לא יכול לגעת בכדורסל. לאחר שלושה-ארבעה חודשים הוא התחיל ליהנות מזה, והתחיל לבקש ממני ולהאיץ 'אני רוצה את הכדורסל'. אמרתי לו בסדר אז תצטרך לסיים את הרוטינות שלך מהר יותר והוא התחיל להגיע מוקדם יותר ולסיים את הרוטינות מהר יותר ואז הוא עסק יותר בכדורסל שהפך להיות דומיננטי יותר, אבל בהתחלה הוא היה צריך לעבוד ולשלוט בגוף שלו. והיו גם את אימוני הערב המאוחרים. הוא התאמן מוקדם, לאחר מכן הוא הלך לבית הספר ואז חזר הביתה, והרוטינה הזו הייתה כל הזמן והיא לא הייתה קלה”.
“אני מאמין בכישרון, אבל כשאתה מוכשר הכישרון הזה צריך להיות מגובה באותה הכמות של עבודה והוא גיבה את הכישרון שלו באותה כמות של עבודה וזיעת העבודה הזו הפכה לזיעת ההצלחה, ושוב לא הייתי אומר הצלחה, אלא סיפוק ושמחה פנימיים , כי את ההצלחה על הפרקט כבר ראו. עכשיו זו לא פילוסופיה, ככה אני פשוט רואה את הדברים".
אבדיה מטביע. כישרון לבד לא מספיק (איציק בלניצקי)לעבוד על הגיוון
במקור החזון בנוגע לדני היה פרדראג דנילוביץ' ודיאן בודירוגה, באיזה שלב הבנתם שאתם צריכים לחשב מסלול מחדש ואילו התאמות עשיתם?
"כשראיתי אותו לראשונה ואת הסייז שלו, היה חזון שהייתי צריך לדמיין ולקשר אותו למישהו, והמישהו הזה היה שניהם אבל מה שקרה הוא שבנקודה אחת הוא התחיל, ואני לא זוכר במדויק באיזו שנה זה היה, אבל הוא התחיל לעשות אימוני אתלטיקה. ריצה, קפיצה – מה שאנחנו קוראים לו ה-א-ב' של האתלטיקה. והוא התחיל לרוץ כמו מוסטאנג, זה היה מטורף והוא התחיל פשוט לשלוט על הפרקט, הוא רץ מגרש שלם במספר צעדים בודד, ואז בשני כדרורים ושהוא שולט במספר אספקטים על הפרקט, ואז התחלתי לחשוב שהוא צריך להיות שחקן הכנף הכי מהיר באירופה והדבר הנוסף הוא שהוא צריך גם את הכדור בידיים שלו כך שהטכניקה שלו צריכה להיות הטובה ביותר, ולקלוע, וראיתי שהוא נחוש את האש בעיניים ואת התשוקה להתחרות ולנצח, מה שהכי חשוב כשמסתכלים על שחקן הוא התשוקה להתחרות לנצח ולהשתפר”.
“רציתי לראות אותו יוצר משני כדרורים לאחר ריבאונד, לאחר מכן מריץ מתפרצת, לאחר מכן לראות אותו משחק במצבי בידוד, ואז רציתי לראות אותו משחק בפוסט, לאחר מכן כשהוא יוצא מחסימות ואז התקפת פיק אנד רול, כך שאת כל אלו הוא עשה בתכנית הנוער, אני אף פעם לא רציתי להגביל אותו, וכל האנשים בתוכנית הנוער מעולם לא שמו לו מגבלות. במועדון נתנו לו כמות אופטימלית של חזרות על מצבי משחק של מה שהוא יהיה מסוגל לעשות יום אחד בעתיד. ומה שראינו זה שהוא יכול לשחק בכל אחד מהמצבים האלו, הוא יכול להוביל את המתפרצת ואת ההתקפה כפוינט גארד שני, הוא יכול לשחק פיק אנד רול, בידודים ויציאה מחסימות, וכעת עבורו בגלל שהוא כל כך מוכשר כדי להביא את זה לשלמות צריך לעבוד פי 100 קשה יותר, יש שחקנים שמשחקים רק בפוסט ועבורם זה קל, ישנם שחקנים שיודעים לשחק רק פיק אנד רול, ואני לא אומר שזה פשוט לשחק כך אבל עבורו כדי לפתח את זה ולמצות את הפוטנציאל הוא צריך להתאמן הרבה יותר והציפיות כמובן גדולות יותר כי הוא מוכשר יותר".
פרוביץ' (מאחורי שמעון מזרחי). בדק את כל האספקטים (איציק בלניצקי)אז אתה אומר בעצם שדני רחוק מלהגיע לתקרה שלו?
"אני באמת מאמין שהוא צריך לשחק כדורסל טוטאלי ושהוא יוכל להמשיך ולהתפתח לכל אורך הקריירה שלו, לא רק מבחינה טכנית, או קליעה או מבחינה טקטית כי הוא יכול לשחק בכל מצבי הכדורסל ובגלל זה תהיה לו את היכולת להתפתח לכל אורך הקרירה וזה מה שמיוחד בו".
האם בחרת כבר אזור מגורים בארצות הברית? האם לך יש איזושהי העדפה?
"אני רוצה לגור בסן פרנסיסקו, אם תשאל אותי. תראה אני גר בתל אביב. אני איש ים תיכוני, אני אשמח לגור בסן פרנסיסקו בוודאות".
גשר הזהב בסן פרנסיסקו (רויטרס)שילוב עם הוותיקים
מה ההבדלים אצל דני בין הרגע שבו התחלת לעבוד איתו ביחד להיום?
"כשראיתי אותו לראשונה הוא היה בן 13, התחלתי לעבוד איתו מעט מבחינה פיזית כשהוא היה לקראת גילאי קדטים של מכבי. הוא התאמן שלוש פעמים בשבוע, בשעות הבוקר ורק פיזי ולאחר מכן בתיכון חדש ולאחר מכן התחלתי לעבוד בעיקר איתו כשהוא היה בן 15. אתה יודע כשיש לך כישרון צעיר אחד הסימנים לכך שהוא טוב או טוב מאוד ושיש לו פוטנציאל גדול, כשהוא מגיע לחדר ההלבשה של מכבי וכשרואים ילד מוכשר שהולך להיות מאוד טוב רואים שכל שהשחקנים המנוסים יותר "מקבלים אותו", הם רוצים לחלוק איתו וללמד אותו כך שזה אחד הסימנים”.
“כשהוא נכנס לחדר ההלבשה כולם קיבלו את דני והתחילו לדאוג לו, כמו אחים, וזה ככה במועדון, זה קל להיות איתו, אבל כולם גם צריכים להבין שכשמגיעים מגילאים צעירים לקבוצה הבוגרת, כדי שיקבלו אותך כשחקן אתה צריך שיסמכו עליך שתעשה את העבודה כמו שצריך כי כעת אתה מגיע לתפקיד כמקצוען, אתה בן 17-18 והשחקנים האחרים נלחמים על הקריירות שלהם ועל החיים שלהם. עבורך אולי מדובר במשחק אבל עבורם זה לא כך. אם הם לא יחשבו שאתה הולך לעזור להם להשיג את התוצאות שיבטיחו את החוזה הבא שלהם, הם לא ייתנו לך להיכנס לחבורה אם לא תעשה את העבודה, וזה היה הצעד השני. השלב הראשון שהם קיבלו אותו, וזה אומר שהוא יהיה שחקן, עכשיו בשלב השני הוא היה צריך להראות שהוא יכול להיות חלק מהצמיחה הקבוצתית, והיו אלו צעדים קטנים. צעד אחר צעד ולאט לאט בשנה שעברה, הם התחילו להאמין בעצמם ובסוף העונה כולם התחילו להאמין שהוא הולך לתרום להצלחה, כי זה לא כמו הצלחה וכישלון של שחקן אחר, במכבי אתה מצליח ומנצח וכולם מבינים את זה במועדון מלמטה ועד למעלה”.
אבדיה עם סטודמאייר. קיבל יחס מהכוכבים הגדולים (איציק בלניצקי)“ההבדל בין הצעירים לבוגרים הוא שצריך לקחת אחריות, אתה שחקן בוגר שצריך לקחת אחריות על התוצאות והוא עשה את זה, בסוף העונה הוא לקח חלק גדול מהאחריות ששמו עליו, ועכשיו ב-NBA, זה אותו התהליך וכולם צריכים להאמין שהוא יכול לקחת את האחריות. המאמנים, הארגון, הם צריכים להאמין שהוא יכול לקחת את האחריות בנוגע לצמיחה שלהם. גם כאן זה לאט כי אף אחד לא מצפה שהוא יעשה את זה תוך חודש או חודשיים, אבל בתוך שנה,שנתיים, שלוש אתה צריך לעבוד ולקחת יותר אחריות עבור אחרים. כמו במשפחה, כשיש לך משפחה אתה אחראי עליה וצריך לדאוג לה, וככה זה בקבוצה”.
“זה מה שגברים עושים וזה מה שאני רוצה שהוא יעשה שייקח אחריות על מיליון אנשים, זו המטרה הכי גדולה בחיים, לכמה אנשים אתה יכול לדאוג, אנשים גדולים דואגים להמון אנשים ולא רק בכדורסל. תראה את לברון ג'יימס הוא לא דואג רק ללייקרס, הוא דואג לעמותות, לבתי ספר, הוא בונה בתי ספר הוא לוקח אחריות על יותר ויותר אנשים זה מעבר לכדורסל, וזו המטרה האולטימטיבית בחיים, לעזור לאנשים להגשים את החלומות שלהם”.
לברון ג'יימס. דואג לכולם (רויטרס)מה אתה יכול לספר על האפקט שהייתה לנוכחות של עומרי כספי ושל אמארה סטודמאייר בחדר ההלבשה על דני?
"זה עוד דבר שמכבי נותנת לך, ומחנכת אותך ולמה זה חשוב שאם אתה מוכשר ונמצא במועדון גדול, כי אתה תמיד תהיה בסביבה של שחקנים גדולים, בוא נאמר כשאתה מגיע בכל יום ובחדר ההלבשה אתה פוגש את שמעון מזרחי, יש לו 200 גביעים, והוא היה הבעלים של המועדון בכמה דורות, ואז יש לך את ניקולה שיש לו כמה תארי יורוליג ואז היה את נבן ספאחיה שהוא מאמן שזכה ב-10 תארים ב-10 מדינות, ויש לו ניסיון ב-NBA כמאמן, הוא מדבר איתו ואז בנבחרת הלאומית. יש את פיני גרשון וכל האנשים האלו נגעו בו, ואלו אנשים גדולים ויאניס ספרופולוס ו-ואסיליס יראגוטליס ששינו אותו ונתנו לו את האפשרות ויותר אחריות. ואז כמובן את מי פוגשים בחדר ההלבשה? רשימה של שחקנים שנגעו ב-NBA, שיש להם ניסיון ב-NBA ושהמטרה שלהם זה לחזור ל-NBA וכל הזמן מדברים על לחזור לשם, כי כל השחקנים האמריקנים שמגיעים לכאן רוצים לחזור לשם ואז כמובן יש לך את עומרי כספי שהוא שחקן ענק אדם מאוד חכם אינטליגנטי ומכובד שמבין הכל וששולט בכל התחומים ושחושב שני צעדים קדימה ושתהליך החשיבה שלו כל כך מהיר”.
כספי עם אבדיה. יכול לחלק עצות (איציק בלניצקי)“יש גם את אמארה שקלע 15,000 נקודות ב-NBA ומדבר עם דני בכל יום שכמובן קל לדבר איתו ולשהות בסביבתו והם רוצים לדבר איתו, הם רוצים להיות צעירים שוב כי הם גם זוכרים איך זה היה עבורם אז זה הדדי, השמחה היא הדדית. כמה פעמים אמארה דיבר איתו 'כשאני הייתי ככה....אתה תרגיש ככה', אמארה היה נשאר בהיכל לאחר האימון כי דני היה האחרון לעזוב את המגרש, והוא היה נשאר כדי לראות אותו איך הוא זורק, כי זה הזכיר לו איך זה להיות צעיר, וגם עומרי. כמה עצות טובות ועצות הוא קיבל ועדיין מקבל עד היום שמועילות לו מאוד. והיה גם את מאוריציו (באלדוצ’י, הסוכן של אבדיה שהלך לעולמו, מ.ב), הוא נגע בדני מההתחלה, וכסוכן שידע והרגיש כשמישהו היה מיוחד, ומאוריציו הרגיש שהוא מיוחד וזו הסיבה שהוא בחר בו וגייס אותו, והוא השקיע בו כל כך הרבה זמן יקר מפז".