פנרבחצ'ה, יריבת מכבי ת”א הערב (חמישי, 20:15), כיכבה בכותרות כמעט בכל קיץ בשנים האחרונות, החל מהחתמות נוצצות, דרך משברים כלכליים וכלה בהערכות שתמיד בסופו של דבר הנזק הכלכלי גדול ככל שיהיה, לא יהוו כל מכשול ולא ייצרו שום מחסור עבור המועדון שרוצה להמשיך ולהיות בטופ של הליגה השנייה בטיבה בעולם, והשנה לא רק שלא הייתה שונה מקודמותיה, במידה רבה היא אף העפילה עליה. העזיבה של קוסטאס סלוקאס וג'יג'י דאטומה, גדולות ככל שהיו (והן היו), היוו לא יותר מאבן דרך או חתיכה בפאזל העצום שקיץ 2020 היה עבור הענקית הטורקית.
שינוים בסגל, אליהם עוד נגיע, בטח בין יולי לספטמבר, הם דבר שבשגרה, ישנם אפילו שינויים על הספסל שמתקבלים בהבנה, העזיבה של ז’ליקו אובראדוביץ' (כמו גם החתמתו אי שם ב-2013) במידה רבה הייתה באוויר כך שרעידת האדמה שנוצרה לא הייתה כה גדולה, כבר לאורך העונה שעברה כשהחלו שוב לצוץ השמועות על בעיות כלכליות בתוספת מגפת הקורונה והשמועות על עזיבה של סלוקאס ודאטומה, היה ברור שלא לעולם חוסן, וכשם שקרה בפנאתינייקוס כשהחלו לדבר על קיזוז בתקציב, גם בפנר כשהחלו השמועות על קיזוז אפשרי בתקציב, היה רק תרחיש אחד והוא של עזיבה.
ספרופולוס: אנחנו עוד נשתפרתקציבה של הענקית הטורקית אכן קוזז, וז’ליקו אכן עזב כך שההפתעה לא באמת הגיעה משם, הפעם התחושה הייתה כי גורלה של פנר נגזר, ומסתבר שתחושות גם יכולות להיות מוטעות לפעמים, ועם פנרבחצ'ה בכלל לאור ההיסטוריה שלה. כן משבר או לא משבר, כן יעזוב או לא יעזוב, ודווקא כאשר נראה שאחד מהמועדונים המייסדים של היורוליג בדרך לקריסה הגיעה לה רעידת האדמה הראשונה. שמה היה איגור קוקושקוב.
קוקושקוב הוא דמות מוכרת בעולם הכדורסל, ההיסטוריה התעסוקתית שלו מכובדת ומרשימה כאחד, בתור עוזר מאמן זכה ב-NBA עם דטרויט פיסטונס, עוד לפני כן היה עוזר מאמן בדיוויז'ן 1, אך ב-2017, בטורקיה, הוא זעזע את עולם הכדורסל. המאמן הסרבי הצעיד את סלובניה הצנועה משהו לזכייה היסטורית ביורובאסקט. הסגל של סלובניה היה נוצץ בעמדות מסוימות עם גוראן דראג'יץ' אנתוני רנדולף ולוקה דונצ'יץ', וצנוע יחסית בעמדות אחרות עם שמות כמו גספאר וידמאר קלמן פרפליץ' ויאקה בלאז'יץ'. כמובן שניתן להתווכח על עד כמה הסגל היה עתיר כוכבים אך השורה התחתונה נותרת בעינה המדינה הקטנה ממנה יצאו אגדות כמו מתיאז סמודיש וארזם לורבק כמו גם את האחים לבית משפחת דראגיץ' ולוקה דונצ'יץ' עשתה את הבלתי יאומן עם קוקושקוב שבקיץ 2019 ביקר בישראל כשנערכה אליפות העתודה ואף העביר סדנת קליעה למאמנים.
איגור קוקושקוב (רויטרס)איגור, כאילו משום מקום היה רעידת האדמה הראשונה, וכזו שאולי שמה את אור הזרקורים על הסיפור שיכול להיות המעניין מכולם בנוגע לפנרבחצ'ה מודל 2020/21. עם חמש קבוצות שונות זכה ז’ליקו אובראדוביץ' ביורוליג פרטיזן בלגרד, חובנטוד בדאלונה, ריאל מדריד, פנאתינייקוס ופנר אותה עזב השנה - ריאל מדריד הייתה היחידה אשר חזרה למעמד הגמר וזכתה ביורוליג, רק שזה לקח לבלאנקוס 20 שנה עד שהניפו את גביע היורוליג מאז שזכו עם ז’ליקו. ומהבחינה הזו בעוד מנסים לגדל דשא מחדש בחלק מהמועדונים בהם אימן, קוקושקוב נכנס לסיטואציה שלפני הגעתו כמעט כל התחזיות שמו את פנרבחצ'ה מחוץ לשמונה האחרונות ביורוליג.
הסרבי שהגיע לפנר מגיע עם רזומה מרשים משל עצמו, אך להחליף את ז’ליקו אינה דבר של מה בכך, יתרה מכך עם קיזוז בתקציב ועזיבה של שחקנים מובילים, הופכים את המשימה על הנייר למאתגרת במיוחד, אבל איך אומרת הקלישאה כדורסל (ובעצם כל ענף ספורט אחר) משחקים על המגרש ולא על הנייר. הסגל עבר רענון כמעט טוטלי, כשהבטיחו שלפנר לא יהיו חוסרים כאלו או אחרים באמת התכוונו לזה. וננדו דה קולו כמו גם יאן וסלי שנחשבים לשניים מהשחקנים היקרים באירופה נשארו במועדון. הסגל של הקבוצה מורכב משחקנים מנוסים (בובי דיקסון, לאו וסטרמן) כמו גם משחקנים שהוכיחו את עצמם בקבוצות אחרות –דאנילו בארתל (באיירן מינכן) אדגראס אולנובאס (ז'לגיריס), ומשחקנים שמגיעים לבמה הכי גדולה שיש לאירופה להציע לראשונה כמו דיישון פייר וג'וני המילטון.
איגור קוקושקוב (רויטרס)המשוואה פשוטה יחסית עד כה - מאמן שהביא הישג אותו ניתן להשוות לזכייתה של לסטר בפריימר ליג, ואפילו לזכייתה של יוון באליפות אירופה - בשילוב עם סגל שבהינתן הסיטואציה הנוכחית ללא ספק יוצר אקסטרה עניין מסביבו, והתוצאה שמתקבלת היא קבוצה שפתאום חוזים לה מקום בפלייאוף. והמועדון? הציפיות של פנר ברורות, אם כי להימנע מכניסה למועדון של הקבוצות אותן עזב "זוק" נראית כמו התחלה טובה.
תקופת מעבר אותן חווים מועדונים – מה לעשות שחקנים מתבגרים, זהו טבעו של עולם - מביא לעתים חבלי לידה קשים, ואוהדים לא תמיד מקבלים אותן בהבנה, ואם באוהדים עסקינן הרי שפנרבחצ'ה נחשבת לאחד המועדונים שנתמך מאוד על ידי אוהדיו, בדיוק כשם שקורה אצל אלופת המדינה, פנאתינייקוס, ומתעצם לו בכמה רמות כשמגיעים לליטא ולסרביה. הסגל של פנר ובעיקרו יאן וסלי אחד שמאוד ניזון מאנגריות תוך כדי משחק עד כה בטח שמבחינה מספרית נראה כמי שחוזר לעניינים אך סוגיה שכבר עכשיו מהדהדת היא כיצד יחזיקו לאורך זמן בלי אוהדים שדוחפים את הקבוצה.
הפתיחה של פנרבחצ'ה לעונה הייתה נהדרת שני ניצחונות שנראו קלילים יחסית העלו שוב את השיח בנוגע לכמה רחוק הקבוצה הזו בגרסתה הנוכחית יכולה להגיע, רק שאז הגיעו שלושת המשחקים הבאים, ועימם שלושה הפסדים כאשר המהדהד מכולם אולי הוא לפנאתינייקוס שלא נחשבת כמועמדת להגיע לפלייאוף, משחק שבו קוקושקוב הורחק אגב, אך באותה הקלות הוא יכול היה להיות ההפסד לבאיירן מינכן בשבוע הכפול וזאת לאחר שהובילו כבר ב-20 הפרש.
כל מי שינסה להבין את העונה הנוכחית עד כה יאמר כבר לאחר תוצאות המחזור הראשון עד כמה מטורף מטורף הוא העולם כאשר ערב המחזור השישי ביורוליג, ובטבלה נמצאת לה רק קבוצה אחת (ברצלונה) שמדורגת בין שמונה הראשונות ושגם הייתה לה שם בעונה החולפת רגע לפני שהסתיימה לה העונה החולפת. צסק"א מקום 13? אנאדולו שדרסה את הליגה בעונה שעברה ה-14? ריאל מדריד במקום ה-16? ובתוך אינספור תחזיות שנופלות בזו אחר זו, פנר מנסה למצוא מעט יציבות, כשבחמישה משחקים מבחינת התוצאות היא נראית לפעמים כמו מסטר ג'קיל ולפעמיים כמיסטר הייד, מחד הקבוצה שלא התאמצה יותר מדי מול הסוללה של אנאדולו אפס ולא נגד הכוכב האדום אך כזו שהפסידה לצסק"א בהארכה, לבאיירן ולפאנתינייקוס.