לוס אנג’לס לייקרס עשתה את זה וגם לברון ג’יימס עשה את זה, ובגדול. אחרי עשור שחון ונטול הישגים, הקבוצה מעיר המלאכים השיבה לעצמה את הכתר עם ניצחון 2:4 על מיאמי בסדרת גמר הפלייאוף של ה-NBA וקינג ג’יימס זכה בטבעת האליפות הרביעית שלו. על הדרך, הוא הפך לאחד מארבעה שחקנים שזכו באליפות בשלוש קבוצות שונות (יחד עם רוברט הורי, ג’ון סאלי וגם דני גרין, שגם הוא נכנס לרשימה הזאת הלילה).
בסיום המשחק מאמן הלייקרס פרנק ווגל אמר על לברון: “הוא השחקן הגדול ביותר שעולם הכדורסל ראה, ואם אתם חושבים שאתם יודעים, אתם לא יודעים, עד שאתם סביבו כל יום… אני לא יכול להחמיא לו מספיק”. דבריו של ווגל מהדהדים את הוויכוח הבלתי פוסק בין לברון לג’ורדן על תואר השחקן הגדול בכל הזמנים. המספרים, מצידם, מתחילים להסתדר לצד של לברון.
בגיל 35 המלך סיפק פלייאוף לפנתיאון. 27.6 נקודות למשחק קלע הכוכב הגדול של הלייקרס, לצד 10.8 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים. בסך הכל הוא קלע מעל 500 נקודות, הוריד מעל 150 ריבאונדים וחילק מעל 150 אסיסטים וזו הפעם השישית שהוא רושם שורה סטטיסטית כזו בפלייאוף. השחקן היחיד שהציג מספרים כאלה בפלייאוף פרט אליו היה לארי בירד, שעשה זאת פעם אחת בלבד.
בסדרת הגמר לברון בכלל התעלה, עם 29.8 נקודות למשחק ב-59.1% מהשדה יחד עם 11.8 ריבאונדים ו-8.5 אסיסטים למשחק, מה שהביא לו בצדק את תואר ה-MVP של הגמר – בפעם הרביעית בקריירה. בכך עלה קינג ג’יימס למקום השני ברשימת הזוכים בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, הותיר את מג’יק ג’ונסון, שאקיל אוניל וטים דאנקן (3 זכיות כל אחד) מאחור, וכעת הוא מפגר רק מאחורי מייקל ג’ורדן, שזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בכל שש הזכיות של שיקגו באליפות.
אלא שבניגוד לג’ורדן, לברון הוא הראשון שזוכה בתואר הזה בשלוש קבוצות שונות (עשה זאת פעמיים עם מיאמי ופעם אחת עם קליבלנד). כמו כן, הוא הרביעי שעושה זאת אחרי גיל 35 (קדמו לו וילט צ’מברליין, קארים עבדול ג’אבר וג’ורדן). מנגד, כמובן – לג’ורדן יש שש אליפויות בשש פעמים שהוא הגיע לגמר. לברון הגיע לגמר עשר פעמים ויש לו רק 4 אליפויות. ובכל זאת, המספרים מתחילים לזוז לכיוון שלו.
את האליפות הזו הוא לקח בסטייל, עם טריפל-דאבל של 28 נקודות, 14 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במשחק השישי מול מיאמי וזו הפעם השלישית בקריירה שהוא רושם טריפל-דאבל במשחק האליפות של קבוצתו, מה שמציב אותו במקום הראשון בקטגוריה (קצת זניחה, יש להודות) זו של טריפל-דאבלים במשחקי אליפות. זה היה גם הטריפל-דאבל ה-28 שלו בפלייאוף ובקטגוריה הזו הוא מקום שני, כשבמקום הראשון נמצא מג’יק ג’ונסון עם 30.
לגבי האסיסטים, לברון הצטרף לרשימה מצומצמת של שחקנים שהובילו את קבוצותיהם בקטגוריית המסירות בסדרת הגמר בדרך לזכייה באליפות לפחות ארבע פעמים שונות, רשימה שכוללת את מג’יק ג’ונסון, סקוטי פיפן, קובי בראיינט ובוב קאוזי.
ומה לגבי סך הכל הנתונים שלו בכל שנותיו בפלייאוף? במספר המשחקים הוא עלה למקום הראשון עם 260 כאלה ממש במשחק האחרון של סדרת הגמר, כשהוא עובר את דריק פישר ששיחק ב-259 משחקי פלייאוף ומטבע הדברים גם במספר דקות הוא הרבה לפני כל האחרים.
חשוב מכך – גם במספר הנקודות הוא במקום הראשון – לברון קלע 7,491 נקודות בפלייאוף – אף שחקן אחר לא עבר את ה-6,000 נקודות בפלייאוף. ג’ורדן נמצא במקום השני עם 5,987 נקודות. לברון במקום הראשון גם במספר החטיפות בפלייאוף ומקום שני במספר האסיסטים (אחרי מג’יק). אגב כשזה מגיע לסדרות גמר הוא מקום שני בנקודות בכל הזמנים, מקום שני גם באסיטסים ובחטיפות ומקום רביעי בריבאונדים. מדהים.
אם משווים את גמר הפלייאוף שלברון חווה בגיל 35 לעומת מייקל ג’ורדן באותו גיל בסדרת הגמר, לפני קצת יותר משני עשורים, MJ מנצח בנקודות למשחק עם 33.5 נקודות לעומת ה-29.8 של קינג ג’יימס, אבל בשאר הנתונים היתרון הוא של הכוכב הנוכחי של הליגה – 11.8 כדורים חוזרים למשחק לעומת 4, ו-8.5 אסיסטים לעומת 2.3 של אגדת שיקגו. אחוזים מהשדה? גם פה לברון מנצח עם 59.1% לעומת 42.7%.
לברון הוא גם השחקן היחיד בהיסטוריה של הליגה שנמצא בטופ 10 בכל אחד מהנתונים במשחקי פלייאוף – נקודות, כדורים חוזרים, אסיסטים, חטיפות, חסימות, אחוזים מהשדה, שלשות, קליעות עונשין, איבודים, דאבל-דאבל, טריפל-דאבל, דקות, משחקים וכמובן ניצחונות.
צריך להזכיר גם שעוד לפני הפלייאוף ובגילו המתקדם, לברון היה ענק בעונתו ה-17 בליגה הטובה בעולם. ב-67 משחקים בעונה הסדירה הוא קלע 25.3 נקודות בממוצע למשחק, חילק 10.2 אסיסטים (הנתון גבוה בקריירה שלו, שהציב אותו לראשונה בכל שנותיו כמלך האסיסטים של הליגה) והוריד 7.8 כדורים חוזרים.
ושני נתונים שהם לא רק לברון – ג’יימס ואנתוני דייויס הם הצמד הראשון מאותה קבוצה מאז קובי בראיינט ושאקיל אוניל ב-2002 שמסיימים פלייאוף עם ממוצע של מעל 25 נקודות כל אחד (לברון 27.6, דייויס 27.7). הם גם הראשונים מאותה קבוצה שמסיימים בשני המקומות הראשונים בסך-הכל נקודות בפלייאוף מאז שקובי ושאק עשו זאת ב-2002.