חלפו 48 שנה מאז התרחש הטבח האכזרי באולימפיאדת מינכן. הערב (שני) נערך הטקס הרשמי של הוועד האולימפי בישראל לזכרם של י”א חללי מינכן באנדרטה לזכרם בתל אביב. בגלל התפשטות מגפת הקורונה, האירוע התנהל הפעם באופן מצומצם יחסית בניגוד לשנים קודמות.
באירוע הטרור הפלסטיני נרצחו מרימי המשקולות יוסף רומנו ז”ל, דוד ברגר ז”ל וזאב פרידמן ז”ל, מאמן ההיאבקות משה ויינברג ז”ל, המתאבקים אליעזר חלפין ז”ל ומארק סלבין ז”ל, מאמן הקליעה קהת שור ז”ל, מאמן הסייף אנדריי שפיצר ז”ל, מאמן האתלטיקה עמיצור שפירא ז”ל, שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד ז”ל ושופט הרמת המשקולות יעקב שפרינגר ז”ל.
יו”ר הוועד האולימפי, יגאל כרמי, אמר במהלך הטקס: “השנה, כמידי שנה, אנו מתכנסים כאן ליד האנדרטה כדי לציין את רצח 11 ספורטאינו בעת המשחקים האולימפיים במינכן, ספטמבר 1972. חלפו 48 שנים מאז ותחושות העצב, האובדן הנורא והכעס על רצח חפים מפשע בעת קיום המשחקים האולימפיים פועמות בקרב המשפחות, משפחת הספורט הישראלי והציבוריות הישראלית”.
כרמי התייחס למטס ההצדעה שנערך השנה מעל אדמת גרמניה לזכרם של י”א החללים: “שמנו לעצמנו מטרה למנוע מאבק הזמן להשכיח את האירוע ולהתמיד בהנצחת יקירנו. ב-18 באוגוסט בשנה זו ביצע חיל האוויר הישראלי מטס הצדעה מעל שדה התעופה במינכן בו הסתיים האירוע הטרגי, ביחד עם חיל האוויר הגרמני. זו מחווה יוצאת דופן שתרמה רבות לשמירת זיכרון האירוע, בגרמניה ובישראל”.
באשר לזירה הבינלאומית הוסיף כרמי: “במשחקי טוקיו בקיץ 2020 חשבנו לקיים שני אירועי זיכרון. האחד האירוע המסורתי של משלחת ישראל והשני אירוע זיכרון של הוועד האולימפי הבינלאומי. ההכנות לאירוע שלנו כבר היו בעיצומן ובאשר לאירוע של הוועד האולימפי הבינלאומי, נפגשנו אילנה, הנקי ואנוכי עם נשיא הוועד האולימפי תומאס באך וצוותו ודנו בדרך הנצחת הספורטאים שלנו באולימפיאדת טוקיו. כתמיד נרתם באך למשימה, אך לצערנו דחיית המשחקים בגלל מגפת הקורונה דחתה גם את טקסי הזיכרון. אני בטוח שבמשחקי טוקיו 2020, שיתקיימו בשנה הבאה נקיים את הטקסים. באשר למתכונת שלהם? היא תקבע בהתאם להנחיות שיהיו תקפות באותה עת. הוועד האולימפי בישראל רואה בהנצחת הי”א ומורשתם נדבך מרכזי במהותו ובתפקידו. אתם חלק בלתי נפרד מהמשפחה המורחבת שלנו. במשחקי טוקיו 2020 שיתקיימו בשנה הבאה, נזכור ונזכיר את יקיריכם שיצאו למשחקים האולימפיים ולא זכו לסיימם”.
אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף ז”ל, אמרה בנאומה: “מי האמין שתהיה לנו שנה כל כך מסובכת וקשה, שתשנה סדרי עולם ובמיוחד לספורטאי ישראל שרצו להגיע בשיאם כדי להשתתף במשחקים האולימפיים בטוקיו. שבוע לפני הנסיעה למינכן הוזמנו המשפחות להצטרף למשלחת לשבוע אימונים שלהם במכון וינגייט. היינו באופוריה מהאפשרות להיות ביחד. כשהספירה לאחור החלה, שמחנו. הם ידעו שזו תהיה נסיעה משמעותית, במסגרתה יוכיחו שהאומה שלנו קמה לתקומה ותחזור לצעוד על אדמת גרמניה. לא ידענו שלמעשה החלה הספירה לאחור לפרידה של אהובינו שלא שבו. לפתע, השנה, זו הייתה מחשבה די מוזרה כי נקיים אירוע זיכרון מצומצם אחרי 48 שנים אינטנסיביות של מאבקים והנצחות. גם במצב מורכב זה, נדהמנו לגלות עוצמות אדירות של אזכור. אחת מהיוזמות הללו הייתה של מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין שביצע מטס הצדעה לזכרם של יקירינו. כשחשבנו שנסגרה הדלת, נפתח חלון. אנו מאחלים הצלחה לספורטאי ישראל בטוקיו, מי יתן ותגיעו לשיאים חדשים. ורוצים לומר תודה לכל מי שעזר לכך שקיימנו את הטקס במסגרת המגבלות, אנו אוהבים אתכם ומודים לכם”.
נציגי הספורטאים האולימפיים בטקס היו המדליסט האולימפי בגלישת רוח שחר צוברי והמתעמלת האומנותית ניקול זליקמן. צוברי אמר: “היה לי הכבוד כבר שלוש פעמים לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים. כמוני, 11 ספורטאים, מאמנים ושופטים הגיעו לכפר הספורטאים במינכן כדי להשתתף באווירה המיוחדת הזו. באותן שעות ארורות ניסו טרוריסטים לחבל באווירה המיוחדת, הם הגיעו במיוחד כדי לרצוח אותם בגלל שהיו ישראלים. אבל זה לא יעצור אותנו. נמשיך לצעוד בטקסים של המשחקים האולימפיים בגאווה גדולה ולשאת בגאווה את דגל ישראל, ונמשיך לשמור על הלפיד האולימפי בוער. לזכרם ובשבילם”.
לטקס הגיע גם יורג ולנדי הממונה על שגרירות גרמניה בישראל שציין: “עוד לא נולדתי אז כשהאירוע התרחש. למדתי על הטבח במינכן בבתי ספר, או בסרטים דוקומנטריים והרצח זיעזע אותי, ולמען האמת הוא עדיין מזעזע אותי עד היום כאדם שנולד אחרי 1972, אבל גם לעם הגרמני. זה בלתי נסבל, זה מבייש שרק 27 שנים אחרי השואה אזרחים יהודים נרצחו שוב על אדמת גרמניה”.
ברמה האישית, נציג השגרירות הגרמנית ציין: “אני זוכר איך זה בילבל אותי שלמדתי שהמשחקים האולימפיים פשוט המשיכו אחרי מה שקרה. לרמה מסוימת אני מבין, אני רואה שיש היגיון כלשהו לא להיכנע לטרור. בכל אופן, היו לי ועדיין יש לי קושי להבין זאת. המתקפה היא אחד מהרגעים הקודרים ביותר בגרנמיה של אחרי המלחמה, לכן זה חשוב שנזכר, שלא נשכח, ושנעביר הלאה הרצאות על העבר הזה לילדינו. עלינו להנציח זאת וללמוד מהעבר. לאירועים כאלה של רצחנות ואנטישמיות אסור להישנות”.