כבר 11 ימים שג’ורדי קרויף נמצא בבידוד. הוא חזר לספרד ב-14.3, יום לאחר מכן נכנסה ברצלונה להסגר, כך שאין לו לאן לצאת כאשר 14 ימי הבידוד שלו יסתיימו. הוא עזב את אקוודור כאשר מגפת הקורונה החלה להכות בעוצמה בספרד וחשפה אותו כמו את כולנו למציאות החדשה והדי בדיונית הזו. “אני לא זוכר שקראתי בכל החיים שלי כל כך הרבה חדשות כלליות כמו שקראתי בשבועיים האחרונים. כל העולם עצר עצירה מוחלטת ונכנס להסגר, לבידוד. קשה לקבל שזו המציאות, זה מרגיש כמו סרט מדע בדיוני שהעולם כולו לוקח עכשיו חלק פעיל בסצנה שלו”, הוא מספר ל-ONE בראיון מיוחד כשהוא יושב בביתו בברצלונה וכועס. על העולם, על הממשלות, על האזרחים שלא מבינים את גודל המשבר.
מי שמכיר את קרויף יודע שהדבר האחרון שהוא אוהב זה לשבת בחוסר מעש, אבל זו המציאות שלו ושלנו כיום. “אני בבית שלי בברצלונה, הגעתי ביום שבת (14.3) ומאותו הרגע צריך אישור מיוחד מהממשלה כדי לנסוע באוטו ורק אחד יכול לנסוע בו אם כבר יש אישור. מי שהולך ברחוב בלי סיבה מקבל קנס. אפשר לצאת מהבית רק לדברים חיוניים, לקנות אוכל, תרופות וזהו. בשאר הזמן אין מה לעשות, יושבים בבית אבל זה מה שצריך לעשות. אני חושב שאם מנתחים את המצב הזה לאחור, זה התחיל בסין והאמת היא שלא יותר מדי אנשים ציפו שזה יתרחב לעולם. המקצוענים, כן. השאר, לא. קשה להאמין שבכל כך הרבה מדינות אין אפילו ציוד רפואי כדי להתמודד עם המגפה בתוך בתי החולים. רופאים ואחיות בלי מסיכות מגן. זה לא נתפס. זה אומר שהעולם כולו ישן. קשה לי להבין את זה”, הוא מספר ומתקומם נוכח המצב.
“מה שאני עוד לא אוהב זה שיש מדינות שבהן אנשים לא מבינים את חומרת המצב. הם לא מבינים את הסכנה והם בסוף יופתעו. חבל שיש מקומות שבהם הממשלות לא נקטו בצעדים בזמן, כשהיה אפשר לעצור את זה ולמנוע התפרצות כזו גדולה. מקומות כמו בריטניה, או אפילו בהולנד, ששם אני קורא שאנשים הולכים לים ומסתובבים ברחובות בימים האלה ואח”כ אנשים ימותו וישאלו ‘איך זה קרה?’, אבל מה שמטריד אותי זה שהמגפה פרצה בסוף דצמבר, תחילת ינואר והגישה העולמית הייתה ‘בסדר, זה בסין, זה לא יגיע אלינו וגם אם כן אנחנו מוכנים להכול’. בסוף – אירופה לא הייתה מוכנה לכלום. פשוט לכלום. היו חודשיים להגיב ולא עשו דבר, זה מרתיח. מקצוענים שמבינים את הווירוס טענו כל הזמן שהוא יתפשט לכל מקום ועדיין, מדינות העדיפו לשבת בחוסר מעש ולא להתכונן לפצצה הזו שעומדת לנחות ולהתפוצץ”.
כשעזבת את סין זה כבר התפרץ?
“לא. עזבתי את סין בתחילת דצמבר וזה התחיל קצת אחר כך. המצב משוגע. לפני כמה שבועות הייתי באקוודור והמצב היה רגוע. ביקשתי להיות עם הילדים שלי, כי בספרד המצב רע מאוד. היא מתקרבת לאיטליה. לא באתי הביתה כדי ליהנות אלא כדי להיות אבא שמטפל בילדים שלו. באקוודור כעסו? לא לא. כשאני עזבתי שם המצב באקוודור היה די רגוע ובלי סכנה, בלי שום מקרה, ובספרד היו כבר מאות מקרי קורונה ושמענו שזה הולך לכיוון של סגר מלא. הבנו שהטיסות לספרד עומדות להסתיים, לכן ניתחנו את המצב אני והצוות שלי, לכולנו ילדים קטנים, היה ברור שצריך לחזור הביתה”.
“צריך לזכור שכל הליגות בוטלו, המשחקים של הנבחרות בוטלו והמשפחות היו זקוקות לנו. דיברתי בבוקר עם הבוסים שלי, עם מי שאני מדבר בהתאחדות, שאלו הנשיא והמנהל המקצועי. הסברתי להם שהצוות מרגיש שהגיע הזמן לחזור לספרד. לכולם ילדים קטנים והמשפחות צריכות אותנו. אי אפשר להשאיר את הילדים עם הסבתא, זה בדיוק מה שהווירוס הזה לא מאפשר לך לעשות. הם אמרו שהם מבינים אותנו ובצהריי אותו היום כבר עזבנו. מה שקרה אח”כ תקשורתית? זה לא מעניין כי אני אומר לך חד משמעית – לא הלכתי בלי אישור. ממש לא. הכל היה בהסכמה ועכשיו אני עובד מהבית. לצערי, עכשיו באקוודור יש עוד ועוד מקרים גם אחרי שהממשלה שם הגיבה בזמן ואף מהר יותר ממקומות אחרים, שזה טוב”.
מתי ראית את אמא שלך בפעם האחרונה?
“וואוו, לפני יותר מדי זמן. כמה חודשים. מאז שעזבתי לאקוודור לא נפגשנו אם כי ביום בו חזרתי הלכתי לאסוף כמה דברים, לא ממש ראיתי אותה, עמדתי במרחק של כמה מטרים ממנה כי אלה ההנחיות ולא חיבקתי אותה, לא נתתי לה נשיקה, עמדתי 5 מטר ממנה, לקחתי מה שאני צריך והלכתי. אנחנו מדברים בטלפון כל יום וזה המצב. זה קשה. באיטליה המצב הקשה ביותר באירופה, ספרד נמצאת בפיגור של שבועיים ממנה, אבל הם מעריכים שנגיע למספרים דומים מבחינת מקרי המוות. כל המדינות האלה רחוקות כמה שבועות אחת מהשנייה כך שיהיו רגעים מאוד קשים לאירופה. אני מקווה שכאשר זה יסתיים, אנשים ילמדו את הלקח ויהיו מוכנים להבא. אני פשוט מוצא את זה לא הגיוני שאין מקומות בבתי חולים ואין מכונות הנשמה. זו שערורייה”.
כאיש כדורגל, יש בך כעס על כך שאופ”א נתנה לאטאלנטה לשחק נגד ולנסיה במילאנו לקראת סוף פברואר?
“כל מי שידע איך הווירוס הזה הולך להתנהג, היה מונע מהמשחק הזה להתקיים. הרבה ממשלות ניסו לשדר מסר של רגיעה וכי יש לשמור על חיים רגילים. לא רצו להכניס את הציבור לפאניקה. בסוף, המסרים של הרגיעה רק גרמו לכך שהווירוס הזה הפך ליותר קטלני. אני מבין שהם רצו שהפאניקה לא תנהל אותם, אבל כשאני קורא דברים בימים האחרונים, ניתוחים של פרופסורים ומדענים אני מבין שהמשחק הזה היה הפצצה המתקתקת שהפיצה את הווירוס בקרב 40 אלף איש בערב אחד. אני מאמין שאם אופ”א היו מודעים לסיכון אני משוכנע שהיו מבטלים את המשחק. אולי לא היו מספיק מודעים, אני לא יודע”.
מה אומרים בברצלונה על המועד בו ניתן יהיה לחזור לשחק?
“בימים האלה המצב הכלכלי כל כך קשה בכל מקום ואין פתרון כרגע. הספורט נפגע, העסקים נפגעו, כל בית נפגע ואף אחד לא יודע מתי זה יסתיים. יש מדינות שהתחילו את צעדי המניעה לפני השאר ואולי תוך כמה שבועות תהיה שם רגיעה והן יוכלו לשחק כדורגל, אבל מבחינת ליגת האלופות נניח, אני לא רואה את כולן חוזרות למצב רגיעה בו זמנית אז קשה לי לראות אותה מתחדשת. בליגות המקומיות ישנה תקווה שתוך חודש-חודשיים המצב יאפשר את החזרה של המשחקים האלה בכל מחיר ללא קהל. אני מבין את ההחלטה לבטל את הקופה אמריקה ואת היורו כי הליגות חייבות להיפתר כך או אחרת”.
איך ייראה הצד הכלכלי בכדורגל ביום שאחרי?
“אני חושב שיהיה נזק כלכלי גדול. הדברים ישתנו. עד איזו מידה? אין לדעת. לא ציפינו ששחקנים יימכרו ב-200 מיליון אירו וזה קרה עם ניימאר אז לך תדע מה תהיה התוצאה כעת. אני מניח שמן הסתם נראה ירידה, אני משער שייקח זמן להתאושש. הרבה יצטרכו להבין את המצב. שחקנים, מועדונים, רשויות מס וכדומה. מה שאני שומע מכמה מדינות ואני לא יודע אם זה נכון או לא, זה שכאשר הדברים יירגעו ישחקו תחת דלתיים סגורות וכך לפחות מי שאוהב את הספורט יוכל לעבור את הימים האלה ולקבל קצת רגעים מנחמים. אני חושב שלראשונה אחרי הרבה זמן אנשים מבינים שיש דברים יותר חשובים ממה שכולנו הכרנו וחשבנו”.
איך זה ישפיע על מכבי ת”א כאשר מיץ’ גולדהאר נפגע כלכלית בעסקיו הפרטיים?
“אני לא יודע מה מצבו הכלכלי. כמו שאמרתי לפני כן, כולם יצטרכו לגלות הבנה, גם השחקנים והמאמנים. כולם יצטרכו להיות גמישים כדי לפתור את הנושאים האלה. זה עוד מוקדם, עברו כמה שבועות וקשה להעריך נזק אמיתי אבל תצטרך להיות הבנה כללית. מיץ’ כמו כולם סובל בדרך שלו מהווירוס הזה. כיס קטן או גדול, כולם נפגעים, זו המציאות. זו התרסקות עולמית. אני לא חושב שעכשיו זה הזמן לדון בזה. בסוף תזכרו שמיץ’ תמיד היה שם עבור מכבי בזמנים טובים ורעים, אך אחרי שיעריכו את הנזק בצורה נכונה, כמובן שנראה שינויים ונצטרך לראות אותם מכל מי שמעורב בכדורגל”.
אם היית עכשיו המנהל הספורטיבי של מכבי מה היית אומר לשחקנים?
”אני חושב שעניתי לך על זה בצורה לא ישירה. אני לא אומר לחתוך שכר באופן ישיר, אבל כל מי שמתעסק בכדורגל יצטרך לקצץ. לא רק שחקנים, כולם. ברור שקיצוץ אחד קטן יותר מאחר, אבל זה המצב. אלו חודשים קשים לכולם, לחברות, למועדוני כדורגל, לספורט, לבתי חולים, למסעדות, זה הדבר המרכזי. הנזק הוא לא רק כספי, הוא גם נפשי, הוא השכלתי, הורים סגורים בבית עם הילדים ולא יכולים לעבוד, כולם סובלים והכדורגל הוא לא מה שחשוב עכשיו. אני כן מסכים שכאשר הרגע יגיע, שחקנים יצטרכו להראות צד אנושי וכך גם שאר אנשי הכדורגל. זהו כוח עליון, זה הגיע מלמעלה. נעשה התאמות”.
בוא נדבר על דברים קצת יותר חיוביים. לקחת צעד חדש בקריירה, מה הוביל אותך לאמן את נבחרת אקוודור?
”היו כמה דברים מעניינים על הפרק בדצמבר. סיימתי שנה וחצי בסין, היה לנו טוב שם אבל הגיע הזמן להתקדם. היה מסוכן להמר על עוד עונה שם כי היינו אחד המועדונים הקטנים בליגה עם מעט מאוד משאבים כלכליים. אהבתי את הפרויקט באקוודור, התרגשתי מאוד מהקופה אמריקה. זו יבשת אחרת, הדרך בה הם חיים כדורגל היא גדולה מכל יבשת אחרת. רציתי לחיות את זה. עם השפה מן הסתם הרבה יותר קל מאשר בסין. למדתי קצת על הנבחרת, ראיתי שיש שחקנים טובים היום ושחקנים טובים שמגיעים מהנבחרת הצעירה, זו נבחרת שברגע בו הכישרונות האלה יהיו בגיל הנכון, הם יעשו לעצמם שם”.
“לצערי, הרבה זמן יעבור עד שנשחק. זה קשה. אבל אני מנצל את הזמן כדי ללמוד הרבה. יש את הליגה המקומית, יש את עניין הגובה של לשחק בגובה של 3000 מטר. זה קשה ברמה לא רגילה. גם לאדם רגיל שעולה במדרגות ולא רגיל לגובה הזה, זה קושי לא מוסבר, אי אפשר לנשום אחרי 10 מטר. יש שחקנים מאקוודור שיצאו לשחק במקסיקו, בברזיל, ברוסיה, ארצות הברית, בספרד כך שיש בסיס לעבודה עם שחקנים מאוד אתלטיים שמרגישים בנוח עם הכדור. הרגשתי שאנחנו יכולים לבנות תמהיל נכון בין הדורות ולבנות נבחרת חזקה”.
עכשיו החלום לשחק נגד ליאו מסי נדחה.
”ובכן הוא מורחק מהמשחק הראשון, במשחק השני קיבלנו את אורוגוואי אבל לואיס סוארס היה פצוע אז על הנייר לא הייתי אמור להתמודד מול שניהם. לא הייתי עצוב מזה כמובן. אבל הנה הכל השתנה”.
בוא נדבר על מכבי ת”א. מה אתה חושב על העונה שלה?
”הסטטיסטיקה ברורה מאוד מבחינת הרמה של מכבי. בצד השני, יש את מכבי חיפה שסגרה פער שהיה לה בשבע השנים האחרונות. למכבי ת”א עדיין יש יתרון של ניסיון, זה פער של שש נקודות. תסתכל מה זה – לא הפסידו אף משחק ועדיין הפער הוא רק שש. אז המאבק עדיין צמוד אבל מכבי ת”א בשנים האחרונות הייתה צעד מעל הליגה בכל מה שנוגע למאבקי אליפות. עכשיו עם בלומפילד הדברים נראים אחרת, זו אחת הסיבות המרכזיות לפייר פליי, כי במקום להכניס כסף היו צריכים להוציא כסף כדי לשחק במקום אחר, אז זה נפתר ועכשיו גם התחושה הביתית האמיתית תשפיע”.
“אבל, מכבי חיפה עשתה כמה מהלכים מאוד מעניינים לעתיד שלה. היא הביאה שחקנים שאנחנו מכירים כמו שרי שניסיתי להחתים שלוש פעמים או ווילדסחוט שניסינו לצרף לפני כמה שנים בהשאלה וגם בגזרה הישראלית הם הביאו שחקנים מעניינים מאוד. חיפה עשתה צעדים טובים. אולי הם לא יראו את זה העונה עם אליפות, אבל בשנים הבאות מכבי חיפה תילחם בצורה קשה מאוד במכבי. כרגע יש למכבי יתרון של ניסיון, הם לא מתרגשים ממאבק אליפות, הם רגילים לזה”.
מה אתה חושב על העונה של יונתן כהן עם 10 שערים ו-10 בישולים ובכלל על השחקנים שגדלו דרך פרויקט בית”ר ת”א\רמלה שלך?
”אני חושב שהמאמן הזה (איביץ’) טוב, כי יש דברים שהאוהדים לא רואים על בסיס יומי. יש רגעים שבהם שחקנים, בטח כשהם צעירים, צריכים לקבל סטירה קטנה. צריכים להבין ש’הלו, תתעורר, אל תירדם כי אם תוריד רגל מהגז לא תשחק’. בעניין הזה איביץ’ עושה עבודה גדולה. אני חושב שיונתן התקדם מאוד, תמיד היה לו גוף טוב ואתלטי לכדורגלן, הוא עשה דרך נכונה בנוער, משם לרמלה וזה היה שלב טוב לכל החבר’ה האלה לשחק 25 משחקים בכל עונה ולא 3 אם היו נשארים אצלנו. הם סבלו קצת נגד קבוצות מהליגה השנייה, ששם יש שחקנים עם משפחות וילדים והם נלחמים בצורה קשה יותר וכשאתה ילד בן 19 שמשחק נגדם, זה לא דבר רגיל עבורך. רמלה עשתה טוב להרבה שחקנים, לא רק לכהן. ברסקי, חוזז, דן גלזר במיוחד שהיה לנו אח”כ ספק לגביו האם להשאיל אותו למכבי נתניה או להשאיר אותו אצלנו, והוא חזר משם אחרי עונה אחת כגבר לכל דבר. אני ממש שמח שזה עבד. האסטרטגיה של המועדון בנוגע לשחקני הנוער עבדה”.
הופתעת מזה שמכבי שחררה את אלירן עטר בינואר?
”תשמע, אני לא רואה את מכבי ביום-יום ואני לא יודע מה הסיבות, זה של המאמן ואני לא יכול להביע דעה כי בסוף הוא המאמן והוא שם בכל יום. אני והאוהדים רואים משחק פעם בשבוע אז זו דרך שיפוט אחרת. בסופו של דבר כשהוא ב-8 המשחקים האחרונים לא היה בסגל, זה כבר היה די ברור שזו תהיה התוצאה הסופית, שבה אלירן עוזב. אלירן סקורר וזה לא משנה איפה הוא משחק, אם הוא רעב, הוא מבקיע”.
מה אתה חושב על מה שקרה העונה עם ברק בכר?
”אני זוכר שאחרי המשחק האחרון בינינו, הם ניצחו אותנו וזכו באליפות, אני כבר ידעתי שאני עוזב את מכבי בתום העונה ואמרתי לברק – ‘אל תעשה את הטעות שלי, תעזוב כשאתה בשיא’. בסוף זה מעגל. אתה לא יכול להיות כל הזמן למעלה. אני ידעתי במכבי ששנים קשות יגיעו, תמיד הייתי פתוח לגבי זה עם מיץ’. יש רגע שבו אתה יכול להחליט האם אתה עוזב בשיא אחרי שהצלחת או האם אתה נשאר ומקבל גם את התרחיש שתיכנס לשנה קשה. אני החלטתי להישאר. אולי היה טוב עבורי לצאת קודם אבל אני לא מתחרט על זה. אתה בסוף מקבל החלטה וצריך לחיות איתה ולעמוד מאחוריה, אבל כן, אמרתי לו שזה לא הולך להימשך לנצח ושצריך לדעת גם מתי לעזוב”.
מה אתה חושב על ההחלטה למנות שם את יוסי אבקוסיס?
”בואו נהיה כנים, אבוקסיס עושה עבודה טובה כבר כמה שנים. הוא היה במועדונים עם שחקנים צעירים, הוא שיפר אותם, הוא נתן לבני יהודה גביע, והוא עשה עבודה טובה מאוד, צריך להגיד את האמת”.
האמנת שמרקו בלבול ייקח את מכבי חיפה למאבק כזה העונה?
”אני חושב שהוא מאמן קשוח עם רעיונות ברורים. מכבי חיפה עשתה צעד קדימה העונה, אין ספק. הרבה ניהלו דיון על שיטת המשחק שלה, האם היא צריכה לשחק עם שלושה בלמים או בקו 4, בסוף – הכדורגל המודרני הוא די ברור. בין קו של שלושה או ארבעה יש בסך הכל חמישה מטרים. שחקן אחד יורד לאחור, זזים חמישה מטרים ימינה והנה יש לך קו 4. כך שזה לא דיון. הוא לקח שחקנים צעירים ולא תמיד הכי קלים לאימון ולצערי ברוב המקרים השחקנים הכי מוכשרים הם גם הכי קשים לאימון. במקרים האלה אנחנו צריכים לחנך אותם ולהיות קשוחים והוא נתקל בקושי הזה העונה עם ירדן שועה. השקעה גדולה, כל הכישרון שבעולם, אבל צריך לחנך אותו. אני מצטער, הוא צריך חינוך. שחקנים צעירים זה תהליך. הם תמיד יעשו טעויות”.
“במכבי ת”א בזמני מה שכן אהבתי זה שמקרים כאלה בכלל לא היו מגיעים לפתח הדלת של המאמן, היו לנו את השחקנים המנוסים ואלו שמחנכים בתוך חדר ההלבשה והם היו מטפלים בזה. הם היו עושים את זה על המגרש וגם בחוץ. במכבי הרבה דברים כאלה תוקנו על ידי השחקנים עצמם בתוך חדר ההלבשה וזה לא היה צריך להיות המאמן, המנהל הספורטיבי או הבעלים שצריכים לטפל בזה. היו לנו את שרן ייני, יואב זיו, גל אלברמן, קרלוס גארסיה, ערן זהבי שמלבד היותם שחקני כדורגל, הם גם מחנכי כדורגל. זה חשוב שקבוצת כדורגל תחזיק בשחקנים כאלה שעוזרים לתהליכים השונים שמתרחשים בחדר הלבשה. בסוף שועה הוא שחקן מאוד מוכשר אבל לא הכי קל למאמן. יחד עם זאת, יש בכדורגל רגע שבו האור נדלק ופתאום כל הכישרון והיכולות מתפרצים החוצה, וכישרון יש לו, זה ברור לכולם”.
אתה רואה מה עושה העונה ניקיטה רוקאביצה. מתחרט שלא החתמת אותו ב-2014?
”קודם כל, כן. תשמע, הוא התאמן איתנו במחנה, הנושא היה האזרחות. אנחנו סברנו שתוך חודש הוא יקבל תעודת זהות וישחק כישראלי, אבל אז הבנו שיש מצב גדול שכל התהליך הזה יכול להימשך יותר משנה ובסופו של דבר תראה מה קרה? הוא קיבל את האזרחות שנתיים לאחר מכן. בזמנו כאשר הבנו שכל התהליך הזה יתארך ואם נחתים אותו זה אומר שהוא יצטרך להירשם כשחקן זר, היינו צריכים לקבל החלטה איזה שחקן זר לחתוך. אם היה כבר אז אישור לרשום שישה זרים, הוא היה שחקן מכבי ת”א. זו הייתה העונה של אוסקר גארסיה שאח”כ הוחלף בפאקו אייסטרן, כבר היה לנו את חואן פאבלו, קרלוס גארסיה, ניקולה מיטרוביץ’ וראדה פריצה והיינו סגורים מול נוסא איגייבור אז היינו צריכים להחליט האם אנחנו מחתימים את רוקאביצה ומשחררים את פריצה או ממשיכים עם פריצה. החלטנו ללכת עם ראדה. אהבנו את ניקיטה ורצינו אותו כישראלי. הבנו שזה ייקח יותר מדי זמן אבל ללא ספק רצינו שהוא יהיה איתנו והוא יודע את זה”.
בעונה שעברה אימנת את אלאן הברזילאי בצ’ונצ’ינג והתחברת אליו מאוד. מי יותר טוב, הוא או ערן זהבי?
”זה לא עניין של טוב יותר או לא, הם שחקנים שונים. אלאן שיחק בקבוצה מאוד קטנה וכחלוץ אתה מאוד תלוי בכמה מצבים תקבל בכל משחק וערן מהצד השני שיחק בקבוצה טובה. בלי הכדור הם ספגו כל כך הרבה ולכן סבלו, אבל זו קבוצה טובה יותר שיצרה המון מצבים בניגוד לקבוצה שלנו. לא הייתי משווה ביניהם. ערן הוא בין השניים או שלושת השחקנים הטובים ביותר בסין”.
אולי זה הזמן של ערן לעזוב?
”קשה לחשוב על זה עכשיו כי הכדורגל תקוע. במועדון שלו הוא ללא ספק האיש המרכזי, הכוכב, אבל אולי הוא יוכל למצוא אתגר חדש במדינה אחרת. אני לא יודע. בכל מקרה, הוא עשה עונות אדירות בסין והוא ללא ספק אחד מהשלושה הטובים ביותר שיש בליגה הזו”.