חג הפסח הוא אחד החגים הכי אהובים על עם ישראל; זהו החג עם החופש הארוך ביותר לילדים, ליל הסדר הוא ערב מיוחד בו לרוב פוגשים את רוב המשפחה הרחבה. חג עם הרבה מיתוסים וסיפורים – ים סוף נחצה לשניים, משה נשלח בתיבה על פני היאור, עשר המכות, אכילת המצות כי הקמח לא תפח ועוד - אבל כזה שגם מסמל לנו את הקיץ הקרב ובא. במקביל, בשל האגדות והמיתוסים, הוא גם מתכתב נהדר עם עולם הספורט, שרווי באגדות ומיתוסים משלו.
אז לכבוד חג הפסח וכדי להתכתב עם החג כראוי, אספנו עבורכם את עשר המכות של הכדורגל הישראלי, כתשובה כמובן לעשר המכות שספגו מצרים ופרעה, עד שנתנו לעם ישראל לצאת ממצרים ולעלות לארץ ישראל.
בכר:"הראינו המון אופי"מעמד המאמן
קל לנו פעמים רבות להתבלבל ולשים את השחקנים מעל המאמן; לומר שהשחקן ניצח את המשחק, קלע את סל הניצחון, כבש את השער המנצח. אבל עם כל הכבוד לשחקנים, הבוסים שלהם, המאמנים כמובן, הם השחקנים הכי חשובים בהצגה ולא בכדי הם גם מעל השחקנים בהיררכיה וקובעים אם הם ישחקו. יש מקומות שלעתים השחקן גדול מכל אחד אחר בקבוצה (לברון ג'יימס), אבל זה בעיקר באמריקה, שם באמת השחקנים הם הכוכבים הראשיים לרוב.
בשנים האחרונות ניתן לראות שמעמד המאמן בישראל, בכל ענפי הספורט, נשחק; המאמנים הם הראשונים לחטוף את הזעזוע, לספוג ביקורות וגם הראשונים ללכת הביתה, ולא תמיד בצדק. רק העונה בליגת העל ראינו איך כמעט בכל קבוצה מתחלף המאמן, איך גיא לוזון מגיע באמצע העונה להפועל תל אביב, עוזב אותה ואז חותם במכבי חיפה; איך רן בן שמעון מפוטר מבית"ר ירושלים ואחרי זמן קצר מתמנה למאמן מ.ס אשדוד. מאמן למאמן זאב בליגת העל, וזה רק עושה את המצב רע עוד יותר.
רן בן שמעון באצטדיון הי"א (רדאד ג'בארה)הכדורגל הישראלי הופך להיות איטי, הגנתי, כאשר כולם מפחדים להפסיד וללכת הביתה. המאמנים לא נותנים צ'אנס לצעירים כי הם מפחדים מטעויות ובכך לא מתקדם ודורך במקום. כך, מהנבחרת הצעירה של לוזון אין כמעט זכר בנבחרת הבוגרת, בעוד אצל ספרד יש לא מעט שחקנים שזכו באותו יורו עד גיל 21 בארץ ב-2013 וגם משחקים כיום בנבחרת הבוגרת.
כמו כן, מעמד המאמן נפגע, כאשר משולם להם גם שכר נמוך ומגוחך. מאמן כדורגל בקבוצת ילדים, נערים ונוער בקושי יכול להתקיים מהשכר שלו. אז הוא עובד בעבודה נוספת, משקיע בה את רוב זמנו ובא לאימון כדי להעביר את הזמן אחרי שהוא סחוט. ורק אז, במקום שהמאמנים ישקיעו ב-ללמוד עוד על כדורגל, להרחיב את הידע ולהעביר אותו לילדים, שהם דור העתיד שלנו, המאמנים עסוקים בעיקר בלהתקיים, מזניחים את הילדים והתוצאה הסופית ידועה לכולם: ילדי ישראל גדלים בלי יסודות, לא מאומנים מספיק ואז אנחנו “מופתעים” שספרד מנצחת אותנו בקלילות 1:4.
גיא לוזון בטירוף (עמית מצפה)אלימות
הנגע הכי גרוע בספורט הישראלי; הכי מפחיד, הכי מאיים, הכי חשוך, הכי אפל. רק לפני מספר שבועות כולנו קראנו על ה”אמבוש” שעשו אוהדי מכבי תל אביב לאוהדי מכבי חיפה אחרי משחק כדורעף ועל מה שעברו האוהדים הירוקים ואילו זוועות הם חוו. האלימות נמצאת כמעט בכל מגרש כדורגל בארץ, אין כמעט משחקים גדולים בישראל שאין בהם אלימות, כאשר לא מעט פעמים גם השוטרים קשורים לזה.
האלימות גורמת לכך שילדים לא מגיעים למגרשים, כיוון שההורים חוששים לשלוח אותם בצדק, נשים לא מגיעות ליציעים מהפחד, משפחות נשארות בבית והמועדון רק מפסיד מכך. האלימות היא דבר שצריך לטפל בו באופן כללי במדינה שלנו, בעיקר אצל בני הנוער, אך לפחות עד שהיא תטופל בכל המגזרים במדינה, בואו ננסה להשאיר אותה מחוץ לספורט שלנו.
אוהדי מכבי חיפה בגמר הכדורעף. למצולמים אין קשר לנאמר (איציק בלניצקי)גזענות
בדומה לאלימות, גם לגזענות אין מקום בספורט ובכדורגל הישראלי; אין מקום לא לקבל שחקן בשל מוצאו או צבע עורו, אין מקום לנהום ולקלל שחקן על רקע המוצא או צבע העור שלו. במדינה שלנו יש לא מעט גזענות, כאשר זה גם מחלחל לספורט באופן טבעי. זה אבסורד שעם שעבר את השואה מתנהג בצורה גזענית, וזה רק מעצים את הבושה שיש גזענות במדינת ישראל.
שירים גזעניים פשוט צריכים להיעלם מהיציעים במגרשי הכדורגל והספורט בכלל. נכון, גזענות יש בכל העולם, וראינו איך נוהמים לשחקנים שחורים באירופה, אבל אנחנו צריכים להיות הסמל לקבלת כל אדם באשר הוא אדם, בלי קשר למוצא, צבע, עדה וכו'; שינוי באספקט הזה גם יסייע כמובן בפתרון לבעיית האלימות.
אוהדי סכנין עם דגלי הרש"פ (משה חרמון)אצטדיונים
סמי עופר, טוטו טרנר, טדי, המושבה, נתניה. אלו הם חמשת האצטדיונים הכי טובים בארץ כיום, ולמעשה היחידים שראויים לשחק עליהם כדורגל בשנת 2017. חמישה אצטדיונים בלבד, כאשר בליגת העל משחקות 14 קבוצות.
בעיית האצטדיונים בישראל רק הולכת ומחריפה, וחרף האצטדיונים החדשים הללו, פעמים רבות אנו רואים איך מזיזים ימים של משחקים בגלל עומס על המגרשים היחידים שראויים למשחק, או שנערך בהם שזרוע ואי אפשר לשחק עליהם. עד שלא יהיו פה יותר מתקנים ראויים יותר לשחק עליהם, שיכבדו גם את האוהדים שמגיעים ומשלמים ממיטב כספם, הכדורגל בארץ לא יתקדם. הכיוון הוא נכון אחרי הבנייה של סמי עופר וטרנר, אך זה ממש לא מספיק.
מגרש (אסי ממן)מקצוענות
אחד ההבדלים בין הספורטאי הישראלי למקביל שלו מחו"ל, הוא כמובן נושא המקצוענות והחיים מחוץ למגרש הכדורגל. בעוד כדורגלני ארצנו, לא כולם כמובן, נוהגים לנצל את היותם מפורסמים וללכת למסיבות ולהשקות, וכן לחיות את החיים הטובים וגם כמובן להתאמן, באירופה אנחנו יכולים רק לראות, לקנא וללמוד במקצוענות של הספורטאים, שאחרי אימון עם הקבוצה דואגים ללכת להתאמן בחדר הכושר ומקפידים על תזונה נכונה.
את הפער בין המקצוענות שלנו לאירופאים ניתן ללמוד היטב בקבוצות הגדולות. יש מספר שחקנים זרים שמקפידים להתאמן בחדר כושר אחרי אימוני הקבוצה, בעוד חבריהם הולכים לאכול חומוס בתום האימון, או כאשר הם מביאים קופסאות אוכל כדי לשמור על תזונה נכונה ולא לאכול ג’אנק פוד שפוגע בהם.
וזה, חברים, בדיוק כל ההבדל. במקום ללמוד מהם, צוחקים עליהם. ביום שנגיע לרמת מקצוענות כמו של האירופאים, נוכל לשאוף ולצפות שהכדורגל שלנו יגיע לרמות הגבוהות, אבל עד אז נמשיך לצחוק עליהם והם יצחקו על ההישגים שלנו.
התערבות הורים
אחת המכות הקשות בכדורגל, בספורט הישראלי ובכלל בתרבות שלנו, היא ללא ספק ההתערבות הבלתי פוסקת והאינטנסיבית של ההורים בגילאים הקטנים. פעמים רבות ניתן לשמוע איך הורים מתערבים למאמן בקבלת ההחלטות, מאיימים עליו שייתן לילד שלהם לשחק, אומרים לילד מה לעשות על המגרש ושיקשיב רק להם ולא למאמן, כי הם, שלא עשו קורס אימון ולא שיחקו כדורגל, בטח יודעים יותר מאיש מקצוע.
ההורים, שפעמים רבות מנסים להגשים את החלום שלהם דרך הילדים שלהם, רק הורסים את הקריירה של ילדיהם, כאשר הם מעדיפים שיקשיבו להם במקום למאמן או מתערבים שלא לצורך. תמיכה וסיוע של הורים זה דבר חשוב מאוד לספורטאי, כל ספורטאי גדול נתמך דרך משפחתו, אך זה צריך להיות במידה הנכונה ובפרופורציות הנכונות.
חזרת הליגיונרים
כמה פעמים שמעתם על שחקן ישראלי שיצא לשחק בחו"ל ואחרי עונה אחת, או לעתים פחות, שב לישראל עם הזנב בין הרגליים וחוזה פי שלושה ממה שהוא קיבל טרם יצא להגשים את החלום בחו"ל? גם אתם וגם אנחנו כבר הספקנו לספור. זה כמובן לא גורף לכלל הכדורגלנים בארץ, אבל נדמה שחלק מהם למדו את השיטה; במקום להתקדם באמת ובהדרגה, הם פשוט יוצאים לעשות סיבוב באירופה, מחממים את הספסל, מתאמנים ברמה גבוהה, אך לא משחקים וכמובן שבסופו של דבר אין תחליף לדקות משחק.
ברור שזה לא פשוט לחיות לבד, רחוק מהמשפחה והחברים, במדינה זרה ועם שפה שאתה לא מכיר, ולכן צריך לבחור בקפידה את הקבוצה שלך בחו"ל, אבל נדמה שפשוט נוח לצאת לחו"ל, להגיד ‘מקסימום אם לא ילך לי שם, תמיד אוכל לחזור לארץ בתור ליגיונר’. לפרטים ניתן לפנות לרועי קהת, אלירן עטר ואייל גולסה.
אלירן עטר ורועי קהת מאוכזבים (עמרי שטיין)קרחות ביציעים
הכדורגל הוא קודם כל עבור האוהדים. המשחק הזה שייך לקהל והוא המשאב הכי חשוב בספורט הזה. בלי קהל, אין כדורגל, אין התעניינות, אין כסף. אז מה הדבר הכי מבאס עבור שחקן כדורגל? לראות יציעים ריקים. ולצערנו, בישראל, התופעה הזו שכיחה מאוד. פעמים רבות היציעים כמעט ריקים לחלוטין במשחקים בארץ, בעיקר בקרב הקבוצות הקטנות, שאין להן קהל וגם האצטדיונים שלהן לא מסבירים פנים ונעימים, כמו של הפועל כפר סבא, עירוני קריית שמונה, מ.ס אשדוד והפועל אשקלון.
ברגע שיהיה יותר קהל במגרשים, אז גם המחויבות של השחקנים תעלה והרמה תשתפר, אך זאת בעיה שמתקשרת כמובן למצב האצטדיונים בארץ, שלמעט המושבה, נתניה, סמי עופר, טוטו טרנר וטדי, לא ראויים לליגה הבכירה בישראל בשנת 2017.
אוהדי הפועל רעננה באצטדיון לויטה (שחר גרוס)תקציבים
מדינת ישראל, שנלחמת על קיומה, משקיעה בצד לא מעט מהתקציב של המדינה לטובת תקציב הביטחון. אין ברירה כמובן. אך הבעיה העיקרית היא שבמדינה שלנו לא מושקע מספיק כסף בספורט באופן כללי, בעיקר בענפים הקטנים והלא פופולריים, אך גם הכדורגל זקוק נואשות לתקציבים גדולים יותר, כאשר הוא לא מקבל את זה, או שפעמים רבות יש כסף, אך הוא לא מושקע במקומות הנכונים.
כסף, מה שמניע את העולם, עשוי לפתור לא מעט בעיות בכדורגל שלנו, כיוון שברגע שיועברו יותר תקציבים לטובת הספורט והכדורגל בפרט, ניתן יהיה להשקיע יותר בקורסים של המאמנים, שיהיו יותר מקצועיים ואז גם יקבלו שכר הולם והם ישקיעו את כל מרצם בילדים ולא ב-לחפש הכנסה נוספת; הכסף גם יסייע לבנות תשתיות, אצטדיונים איכותיים שיביאו יותר קהל. אבל כל עוד לא יהיו תקציבים שמספיקים לדברים הללו, אנחנו נמשיך להיתקע ולדשדש בבינוניות ואז נהיה מופתעים שאיטליה באה לסמי עופר ובמשחק לא מרשים מנצחת בלי להתאמץ.
שחקני נבחרת ישראל מאוכזבים. בפעם הבאה, אל תתפלאו (אחמד מוררה)תשתיות
אל תשלו את עצמכם. זה שיש לנו חמישה אצטדיונים טובים, לא אומר שיש מספיק מגרשי כדורגל בארץ, בטח ובטח מגרשי ספורט שכונתיים בהם ילדים יכולים לשחק אחה"צ ובימי שבת. אם ילד רוצה ללכת לשחק בשכונה, רוב הסיכויים שלא יהיה לו פשוט למצוא מגרש ראוי, ואם יש אחד כזה, אז הוא עמוס בילדים בצורה מוגזמת. גם מחלקות הנוער של הקבוצות נואשות למתקנים נוספים ראויים, כאשר מלבד הקבוצות הבכירות שבנו לעצמן מתחמי אימונים מושקעים, המצב בישראל בכי רע.
אין מספיק מגרשים ראויים ולא עמוסים, וזה, בנוסף להתפתחות הטכנולוגיה, אחד הגורמים לכך שילדים לא יוצאים לשחק ומעדיפים לשבת בבית ולשחק פיפ"א בסוני או ב-XBOX. ואז מה שקורה זה שפשוט פחות ילדים משחקים כדורגל ולכן קשה יותר להצמיח שחקנים ברמה גבוהה. ככל שיש לך מאגר גדול יותר, כך הסיכוי שיצאו ממנו שחקנים טובים גדול יותר.