רוברטו באג'יו, גמר מונדיאל 1994. אנדריי שבצ'נקו, גמר ליגת האלופות 2005. דויד טרזגה, גמר מונדיאל 2006. ג'ון טרי, גמר ליגת האלופות 2008. לנדון דונובן, גמר ה-MLS 2009. ראזאק בראהימה, גמר אליפות אפריקה 2015. שישה פנדלים מכריעים שהוחמצו במשחקי גמר בעשורים האחרונים. שישה פנדלים, חמישה מאמנים.
השמיני בפברואר 2015. אברהם גרנט, המאמן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים, שוב חווה זאת על בשרו – פנדל מכריע, מול נבחרת חוף השנהב, על התואר הגדול ביותר של היבשת. זה קרה לו שש וחצי שנים קודם לכן, כשג'ון טרי החליק ושלח את הכדור לקורה הימנית של אדווין ואר דר סאר. אחרי שמונה בעיטות מוצלחות מתוך 10, הגיע תורם של השוערים, והתוצאה הייתה דומה. בובקאר בארי הדף את הבעיטה הראשונה בדו קרב הפרטי של לובשי הכפפות, כבש את השני, והפילים חגגו.
צפו: אברהם גרנט מפגין יכולות מפתיעותשנתיים בלבד עברו, ונראה שהמצב בנבחרת הכוכבים השחורים השתנה מקצה לקצה מאז אותו מפח נפש. במוקדמות המונדיאל, שחקניו של גרנט ממוקמים במקום השלישי בבית 5 עם נקודה אחת בלבד משני משחקים, ובסוכנויות ההימורים הם מדורגים במקום השביעי בלבד לזכייה בטורניר. לפני שנתיים, אגב, גאנה דורגה שלישית.
מתוך סגל 23 השחקנים שזימן המאמן הישראלי לקראת האליפות, 16 היו בסגל גם לפני שנתיים. למעשה, עשרה מתוך ה-11 שפתחו במשחק הגמר, הגיעו לאליפות גם הפעם. אז מה למעשה השתנה? איך תוך קצת פחות משנתיים, מסגנית אלופת אפריקה, הגם שזו הייתה הפתעה לא קטנה גם אז, הפכה גאנה לנבחרת התשיעית בטיבה לפי דירוג פיפ"א השנוי במחלוקת?
אנדרה איו וג'ונתן מנסה אחרי ההפסד בגמר לפני שנתיים (רויטרס)על פניו, שחקני הנבחרת של גרנט צריכים להיות בשיאם, או לפחות בגרף עלייה, כשהגיל הממוצע בסגל הוא 25. גם על הנייר ההרכב נשמע טוב. שחקני הגנה מהבונדסליגה ומהליגה הבלגית, קשרים מהסרייה א', הפרמייר ליג והלה ליגה, וחלוץ אחד מעל כולם - ה'ערן זהבי' של הגנאים - אסמואה ג'יאן. אבל הנייר מספר דבר אחד, והמספרים, סיפור אחר לחלוטין.
אולי למעט המגן הצעיר באבה רחמאן, שמאז אליפות אפריקה לפני שנתיים השתדרג מאוגסבורג לצ'לסי תמורת 20 מיליון יורו וכעת מושאל לשאלקה 04, שאר השחקנים אולי שיפרו את חשבון הבנק, אבל התפוקה שלהם ירדה משמעותית. ומי כמונו במדינת ישראל יודעים מה קורה לשחקנים שקופצים מדרגה אחת יותר מדי, ומכוכבים בקבוצות קטנות הופכים לליגיונרים שרואים את המשחק בעיקר בישיבה.
באבא רחמאן. היחיד שרשם התקדמות משמעותית (רויטרס)זה מתחיל באנדרה איו. בגיל 27 כולם כבר ציפו מהחלוץ המבטיח, שאת הופעת הבוגרים הראשונה שלו עשה בגיל 14, לפרוע שטרות. באליפות אפריקה לפני שנתיים זה היה מבטיח במיוחד, כשאיו כבש שלושה שערים והוביל את גאנה לגמר. אז, הוא היה שחקן הרכב קבוע במארסיי. גם העונה שעברה, הראשונה שלו בפרמייר ליג, האירה לו פנים כשכבש 12 שערים במדי סוונסי. העונה? שער אחד בלבד במדי ווסטהאם השוקעת, כשיותר מחצי עונה כבר מאחורינו, ואיו עדיין לא השלים 90 דקות במשחק ליגה.
גם הבלם ג'ונתן מנסה, היום בן 26, אמור להיות בשיא הקריירה. אחרי שבע עונות במדי אביאן שירדה ועלתה מהליגה הצרפתית הבכירה, מנסה עבר לאנז'י מחצ'קלה הרוסית ולא מצא את עצמו בקור הרוסי, עם 15 הופעות בשנתיים. כעת, מנסה מחכה לתחילת עונת ה-MLS לאחר שעבר לקולומבוס קרו. לא גרף מעודד למי שבשתי העונות שקדמו לטורניר הקודם השלים מעל ל-30 הופעות בהרכב בליגה הצרפתית.
והרשימה ממשיכה: ג'ורדן איו, שעוד משחק במדי אסטון וילה מליגת המשנה באנגליה, אבל ממעט לכבוש. תומאס פארטי, שבעונה שעברה הראה ניצוצות באתלטיקו מדריד אחרי שתי עונות השאלה מוצלחות מאוד בקבוצות קטנות, אבל השנה ממעט לקבל הזדמנויות מדייגו סימאונה. גם ראזאק בראהימה, השוער שהחטיא את אותו פנדל דרמטי לפני שנתיים, עדיין לא ראה ולו דקת ליגה אחת במדי קורדובה מהליגה השנייה בספרד. הגיל אולי עלה, הציפיות עלו, אבל היכולת נשארה מאחור.
אז למה כן? למה שהנבחרת של אברהם גרנט, שלא השיגה ניצחון מאז יוני 2016, תתעלה ברגע האמת? נחזור שוב לזווית ולניסיון המקומי שלנו. חלק מאותם ליגיונרים שחזרו לארץ אמרו זאת בגלוי, רבים מהם מעדיפים 'לטאטא' זאת מתחת לשטיח, אבל לכולם ברור - לכל שחקן כדורגל, מליגה גדולה ועד לליגה חובבנית, ישיבה על הספסל היא עניין מסתכל.
וכאן נכנס לתמונה המאמן הישראלי. ניתן להתווכח על צורת המשחק של גרנט, על היכולות המקצועיות שלו. גם בקמפיין מוקדמות המונדיאל בו נבחרת ישראל לא הפסידה, היו שביקרו אותו על האפרוריות. על דבר אחד קשה להתווכח - לגרנט יש קסם אישי, ובכמויות. הוא מוטיבטור גדול, ואולי הבנאדם המתאים מכולם להוציא מנבחרת הכוכבים השחורים יותר מסך חלקיה.
במדינה בה השחיתות של ראשי ההתאחדות בולטת כמעט מעל לכל עניין מקצועי, בדומה למדינות רבות אחרות ביבשת, גרנט לא פחד ללכת נגד הזרם. לא עוד שחקנים בעלי זימון מובטח לנבחרת. באליפות הקודמת הוא איתר 'יהלומים' כמו באבא רחמאן, אז ילד בן 20 עם שתי הופעות בנבחרת, והפך אותו לכוכב. המגן השלים 90 דקות בכל המשחקים של גאנה בטורניר, ופרץ לתודעה.
לקראת הטורניר בגאבון הישראלי זימן שני שחקנים שכמו באבא רחמאן, אולי עוד יודו לו על כך בהמשך הקריירה - ברנרד טקפטיי, שחקן התקפה בן 19 וחצי מקצה הסגל של שאלקה, ואבנזר אופורי מא.י.ק סולנה השבדית, קשר בן 21, שלאחרונה אף הוזכר כמועמד לנחות במכבי חיפה. שניהם שחקנים בלי אף הופעה בינלאומית, אבל עם הרבה מאוד פוטנציאל.
האחרון, שחקן מוכח בליגה השבדית. בשלוש העונות האחרונות אופורי היה אחד מעמודי התווך של סולנה, כשכבר בגיל 18 רכש לעצמו מקום של קבע בקבוצה וסייע לה להעפיל לאירופה בכל אחת מהעונות. אצל טקפטיי הסיפור מעט שונה - את ההזדמנות הגדולה במועדון הגרמני הוא עדיין לא קיבל, ובינתיים הוא בעיקר זכור בתור מי שהורחק בהופעת הבכורה שלו בליגה האירופית. למרות זאת, בגרמניה מדברים על חלוץ צעיר ורעב, מהיר מאוד, ועם סיומת נהדרת מול השער. אם אחד מהשניים יצליח לבטא ולו מעט מהפוטנציאל הזה באליפות בגאבון, גרנט עשוי לרשום לזכותו עוד 'בינגו'.
ברנרד טקפטיי לאחר שהורחק בהופעת הבכורה שלו בליגה האירופית (רויטרס)מעבר ליהלומים ולחיוביות, ולמרות הירידה ביכולת של לא מעט שחקנים, הגנאים מציגים במרכז המגרש שני שחקנים קשוחים שצפויים לעשות חיים קשים לכל התקפה שתגיע מולם - עמנואל אגיימאנג-באדו, הקשר ההגנתי של אודינזה, ודניאל אמרטיי, הבלם/קשר של לסטר.
הראשון משחק במועדון האיטלקי מאז 2010, ולמרות פיחות קל במעמדו העונה, הוא עדיין רושם דקות סדירות בליגה האיטלקית הקשוחה. באדו נחשב לקשר 'הורס משחק' מצוין ואגרסיבי, כמו גם אמרטיי. אחרי חמש הופעות בלבד במדי לסטר בעונה שעברה, אמרטיי נהנה מגל העזיבות בשורות האלופה, בעיקר מזו של אנגולו קאנטה, ותפס מקום ב-11 של ראניירי. אפילו שער ליגה כבר יש לו, כשנגח שוויון דרמטי בדקה ה-88 מול סטוק לפני פחות מחודש.
אבל עם כל הכבוד, מעל כולם בנבחרת גאנה נמצא שחקן אחד - אסמואה ג'יאן. הקפטן, שיאן ההופעות בכל הזמנים, שיאן הכיבושים בכל הזמנים. עבור ג'יאן, אחד המשתכרים הגבוהים בכדורגל, מדובר אולי בהזדמנות האחרונה לגאולה. החלוץ אמנם כבש מעל 200 שערים בקריירה, 48 מתוכם במדי הכוכבים השחורים, אבל יש לו חוב אחד גדול.
באחד האירועים הזכורים ביותר מהמונדיאלים של העשורים האחרונים, לואיס סוארס עצר בידו כדור שהיה בדרכו לרשת בדקה ה-120 של רבע הגמר בין אורוגוואי לגאנה. ג’יאן ניגש לבעוט, אך שלח את הכדור למשקוף ואת התקוות חזרה למערב אפריקה. את התגובה של סוארס, שתוך שניות עבר מבכי לצהלה לאחר שביצע את הפשע המושלם, אף אוהד כדורגל לא ישכח. גם לא ג'יאן. הגנאים הודחו בפנדלים, אורוגוואי הגיעה עד למקום השלישי.
מספר ימים לפני האליפות, כשהלחץ אמור להיות בשיאו, גרנט מצא זמן להתבדח עם כלי התקשורת המקומיים ואף הפתיע עם זקן שמעטר את פניו. "הבת שלי אמרה לי 'תשאיר את הזקן ונזכה בגביע'. אני לא אדם שמאמין באמונות טפלות, אבל אני לא אקח שום סיכון ללכת נגדן", אמר המאמן כשנשאל על החולצה הכחולה המפורסמת שלו, ה'קמע' שהוביל את גאנה עד לגמר הטורניר הקודם.
"אח... החולצה הכחולה. החולצה הזו שירתה אותי מצוין. לא הפסדנו משחק רשמי במשך שנתיים עם החולצה הזו, עד מצרים. אני זוכר שאחרי המשחק מול אלג'יריה, אשתי התקשרה אליי ואמרה 'מה זו החולצה המכוערת הזו?' אמרתי לה, אולי מכוערת, אבל ניצחנו. היא אמרה לי להישאר איתה. גם נשיא ההתאחדות לא הסכים לי להחליף אותה", התלוצץ גרנט בחיוביות האופיינית לו. ל-ONE אמר כי “בכל גאנה מדברים על איזו חולצה אלבש”. ואולי, בנבחרת מתוסכלת שמגיעה מהמקום הכי נמוך שלה בעשור האחרון, קצת מזל וחיוכים זה כל מה שצריך.
אברהם גרנט והחולצה הכחולה. "אישתי אמרה לי 'מה זו החולצה המכוערת הזו'" (רויטרס)