ראן אנד בלגן: נמצאה הדרך לעצור את גולדן סטייט

1. בנשק שלה. פורטלנד הפסידה לגולדן סטייט 4:1 בחצי גמר המערב, אבל הסדרה בין הקבוצות הייתה הרבה יותר צמודה ממה שהיה נראה בהתחלה. הבלייזרס הצנועים נתנו פייט אדיר לאלופה ועם קצת יותר מזל וקבלת החלטות טובה הסדרה הייתה יכולה להיגרר ל-6-7 משחקים.

על פניו נראה שכדי להתמודד עם הווריירס צריך לכפות קצב איטי, לשחק הגנה חזקה, לשמור על בחירת זריקות נכונה ולמנוע עד כמה שאפשר את הקליעות מבחוץ של סטף קרי ושות'. אבל פורטלנד הראתה, למרות ההדחה, שהדרך לעצור, או יותר נכון להגביל, את האלופה היא דווקא להשתמש בנשק שלה - לרוץ, לשחק התקפות קצרות ומהירות, לזרוק הרבה מקו השלוש וכמובן לעשות הגנה טובה.

טרי סטוטס. מצא את הנוסחה (רויטרס)

בחמשת המשחקים במהלך הסדרה מול הווריירס קלעו הבלייזרס 112.6 נקודות כשהם זורקים לא פחות מ-33.2 פעמים מבחוץ וקולעים 14.2 שלשות בממוצע למשחק, וללא ספק היו הקבוצה שהקשתה הכי הרבה עד כה על האלופה.

אם מסתכלים על תשעת ההפסדים שנחלה גולדן סטייט במהלך העונה הסדירה מקבלים הוכחה נוספת שזו בדיוק הדרך להתמודד עם הקבוצה מאוקלנד. באותם תשעה הפסדים ממוצע הנקודות של הקבוצה המנצחת עמד על 112.8 נקודות למשחק. רק פעם אחת מתוך אותם הפסדים היריבה קלעה פחות מ-108 נקודות.

אז נכון שאולי לא לכל הקבוצות זה מתאים ודווקא פורטלנד, עם שני 'הגאנרים' שלה בקו האחורי ומאמן מבריק כמו טרי סטוטס, יכולה לעמוד בקצב הרצחני של הווריירס, ויכול להיות שאם קרי היה משחק בכל הסדרה הדברים בכלל לא היו נכתבים, אבל נכון לעכשיו, בעוד ששאר הדרכים לעצור את גולדן סטייט נכשלו לחלוטין, דווקא השיטה הזו נראית הכי יעילה. המבחנים הבאים יהיו מול אוקלהומה בגמר המערב (כנראה) ומול קליבלנד בגמר ה-NBA - שתי הקבוצות הללו משחקות בקצב גבוה, זורקות הרבה מבחוץ וגם נהנות מכישרון רב. הולך להיות מעניין.

לברון ג´יימס. מחכה לגולדן סטייט (רויטרס)

2. מהפך באוהיו. יכול להיות שמה שנכתב בקטע הקודם זו בדיוק הסיבה בגינה אנו רואים את השינוי הדרסטי בסגנון המשחק של קליבלנד בתקופה האחרונה. הקאבלירס, שתחת דייויד בלאט וגם בחודשים הראשונים תחת הדרכתו של טיירון לו שיחקו בקצב איטי ובצורה מבוקרת, השתחררו בחצי הגמר מול אטלנטה, החלו לשחק בקצב גבוה ולזרוק הרבה שלשות לצד משחק הגנה נהדר בחלקים גדולים של המשחק.

בארבעת המשחקים מול ההוקס קלעו הקאבס לא פחות מ-112 נקודות בממוצע כשהם זורקים 38 פעמים לשלוש וקולעים כמעט 20 שלשות למשחק. לשם השוואה, ממוצע הנקודות של הקאבס בעונה הסדירה היה 104.3 נקודות, כמות הזריקות הייתה 29 בממוצע למשחק ונקלעו 10.7.

אחרי המשחק השני מול אטלנטה, בו קליבלנד שברה את שיא הקליעות מחוץ לקשת עם 25 צליפות, אמר לברון ג'יימס: "גולדן סטייט שינתה את הדרך שבה כדורסל משוחק", גם גרג פופוביץ' אמר במהלך העונה שגולדן סטייט היא הקבוצה בה הוא השקיע הכי הרבה שעות צפייה בווידאו. אין ספק שהרצון להתמודד עם גולדן סטייט הוא חזק ונדמה שקליבלנד חושבת שהיא מצאה את הדרך הנכונה לעשות זאת.

גרג פופוביץ´. אבן דרך (רויטרס)

3. כולם היו בניו. סן אנטוניו אולי תודח כבר בחצי גמר המערב על ידי אוקלהומה, וגם אם תצליח להעפיל לשלב הבא ספק גדול אם יש לה את היכולת לזכות באליפות העונה. על אף שלעולם אי אפשר להספיד את החבורה הבלתי נגמרת של גרג פופוביץ', נדמה שיהיה לה קשה מאוד בגמר המערב מול גולדן סטייט האדירה או בגמר ה-NBA שם צפויה לה יריבה עיקשת בדמות קליבלנד שתבוא רעננה וטרייה אחרי סדרות פלייאוף נוחות באזור המזרחי לעומת המאמצים הגדולים שהשקיעו (וישקיעו) הטקסנים באזור המערבי.

אבל גם אם העונה הזו תסתיים ללא אף תואר התרומה של הספרס לליגה היא אדירה. הפעם אנחנו לא מדברים על סגנון המשחק הקבוצתי הנדיר בליגה שמקדש את היכולות האישיות של הכוכבים, אלא על הכמות העצומה של אנשי המקצוע שבמהלך השנים שיחקו/עבדו תחת המאמן גרג פופוביץ' והמנג'ר המצליח אר סי ביופורד ובימים אלו מנהלים/מאמנים בשאר הקבוצות ב-NBA.

אר.סי ביופורד. מנסים להעתיק ממנו

לפניכם רשימה ארוכה של אנשים מ"משפחת הספרס", ויסלחו לנו כל אותם אלו שנשכחו ונשארו מחוץ לרשימה. מדובר בנתון מדהים שאין דומה לו בכל ענפי הספורט:

מאמנים ראשיים - מייק בודנהולצר (אטלנטה), סטיב קר (גולדן סטייט), ברט בראון (פילדלפיה), דוק ריברס (לוס אנג'לס קליפרס), קווין סניידר (יוטה ג'אז), ארל ווטסון (פיניקס).

ג'נרל מנג'רים - שון מארקס (ברוקלין), סם פרסטי, (אוקלהומה), סקוט ליידן (מינסוטה), דניס לינדסי (יוטה ג'אז), דל דמפס (ניו אורלינס), קווין פריצ'רד (אינדיאנה), רוב הניגן (אורלנדו).

עוזרי מאמן - ג'ים בוילן (שיקגו), מונטי וויליאמס (אוקלהומה), ז'אק ווהן (ברוקלין).

דוויין ווייד. ווינר אמיתי (רויטרס)

 3. בטעם של פעם. גם אם מיאמי לא תגיע לגמר המזרח, לא ניתן יהיה להתווכח על היכולת הנפלאה של דוויין ווייד, שגם בגיל 34 ממשיך להיות השחקן המוביל של ההיט. בכל הרגעים הקריטיים מול שארלוט ברבע הגמר וגם בסדרה הצמודה בחצי מול טורונטו "פלאש" תמיד היה שם כדי לקלוע את הסלים המכריעים. ווייד הוא גם השחקן שקלע הכי הרבה נקודות בחמש הדקות האחרונות של המשחקים עד כה בפלייאוף.

21.8 נקודות (מקום 1 בקבוצה) ו-4.3 אסיסטים (מקום 1 בקבוצה) ב-12 המשחקים בפלייאוף 2015/16, אלו הממוצעים המצוינים של השחקן שכבר זכה בשלוש אליפויות ונמצא בדמדומי הקריירה המפוארת שלו.

אחרי המשחק הרביעי מול הראפטורס, בו קלע 30 נקודות וסידר לקבוצתו ניצחון חשוב אחרי הארכה, אמר ווייד: "אני יודע שכל העיניים מופנות אליי, אבל אני לא כופה שום דבר". ובאמת, אחרי שנים ארוכות בהן הייתה תחושה שהגארד מנסה להכריח ולהוכיח לכולם מה הוא שווה, אם זה בתקופה עם לברון בה הוא רצה להראות ולפעמים גם הצליח שהוא כוכב לא פחות גדול מאשר קינג ג'יימס, ואם זה בתקופה של שאקיל אוניל בקבוצה, היו לא מעט משחקים בהם הגארד כפה את עצמו על המשחק וגרם ללא מעט חובבי כדורסל לא לסמפט אותו.

העונה נדמה שווייד רגוע יותר ושלם יותר. הוא נותן לגוראן דראגיץ' ולג'ו ג'ונסון את החופש שלהם, וכשצריך אותו הוא מופיע, כמו גדול, ומסדר לקבוצתו את הניצחונות הדרושים. גם אם העונה הנוכחית תסתיים בהדחה על ידי טורונטו או בסוויפ מול קליבלנד בגמר המזרח, זה לא ישנה את העובדה שזכינו לחזות בשתי סדרות ענקיות נוספות של אחד הגארדים הגדולים שדרכו על מגרשי הכדורסל ב-20 השנים האחרונות.

מייק בודנהולצר. צריך לשפר את ההגנה (רויטרס)

4. תלמד מהמנטור. באטלנטה מנסים לחקות את סן אנטוניו. התרגילים בהתקפה דומים להפליא, המבנה הוא אותו מבנה והשיטה גם היא דומה מאוד. הדבר מובן בשל זהות המאמן מייק בודנהולצר, שבמשך 17 עונות שימש כעוזרו הנאמן של גרג פופוביץ' בקבוצה מטקסס. אחרי הסוויפ המשפיל שחטפו ההוקס מקליבלנד בחצי גמר המזרח, שהיה שחזור לסוויפ בגמר המזרח אשתקד, צריכים בודנהולצר והצוות שלו לעשות חושבים, לבדוק איפה הייתה הבעיה המרכזית ולוודא שבעונה הבאה הם יוכלו לתת פייט לאריות הליגה.

הסיבה המרכזית לחוסר התחרותיות בחלק מהמשחקים מול הקאבלירס הייתה ההגנה. החולשה הגדולה בצד ההגנתי לא אפשרה לקבוצה מג'ורג'יה להתמודד באמת מול חבורת הכוכבים של טיירון לו. בשל משחק ההגנה הגרוע ספגה אטלנטה בארבעת המשחקים בחצי הגמר 112 נקודות בממוצע.

בודנהולצר לא צריך ללכת רחוק כדי להבין מה צריך לעשות, הוא פשוט צריך להסתכל על גרג פופוביץ', המנטור שלו, וללמוד. לאחר ההדחה בעונה שעברה ברבע גמר הפלייאוף הבין המאמן האגדי של הספרס שכדי להתמודד מול קבוצות מוכשרות ואתלטיות כמו גולדן סטייט, קליבלנד, אוקלהומה והקליפרס לא מספיקה ההתקפה הנפלאה של קבוצתו, אלא צריך גם משחק הגנה קשוח ומתואם. ואכן סן אנטוניו הציגה השנה את אחת ההגנות הטובות ביותר שנראו בליגה בשנים האחרונות וזאת בדיוק הסיבה בגינה הם נחשבו במהלך העונה לאחת הפייבוריטיות לזכייה באליפות. האמת? קל להגיד, קשה לבצע.

קן מאואר. כדאי שינוח קצת (רויטרס)

5. תיקחו אוויר. בארצות הברית משקיעים המון בחוויית הצפייה של המשחקים. איכות שידור גבוהה, עשרות מצלמות, שדרים ופרשנים מצוינים ומה לא. אבל יש משהו שמפריע לצפות במשחקים והוא התעצם במיוחד בפלייאוף הנוכחי - השיפוט.

היהירות של חלק מהשופטים, הפנקסנות, ריבוי השריקות והטעויות הגדולות, כל אלה מעיקים על הצופה והורסים את חוויית הצפייה. מרגיז לראות שופט כמו קן מאואר, ששגה בצורה קשה במשחק מספר 2 בין סן אנטוניו לאוקלהומה וגרם למג'יק ג'ונסון לומר שמדובר ב"טעות השיפוט הכי גדולה בתולדות הפלייאוף", מנהל מספר ימים לאחר מכן גם את המשחק בין טורונטו למיאמי וגם בו מרבה לטעות, יחד עם שני השופטים שלצדו. לא יקרה כלום אם האמריקאים ילמדו משהו מהכדורגל הישראלי ושופט ששגה באופן משמעותי יצא למנוחה קצרה, 'ינקה את הראש' ואז יחזור למגרשים.