לפני שבוע, אחרי שהודחה פלומיננזה מהגביע הברזילאי בחצי הגמר בידי ואשקו דה גאמה, הודיע טיאגו סילבה כי יעזוב את מועדונו האהוב. המטרה הייתה לחזור לאירופה, ובאיטליה נפוצו הדיווחים כי קאמבק למילאן עשוי להיות אפשרי. האוהדים באדום-שחור התמוגגו מהרעיון, אך ההחלטה הייתה אחרת בסופו של דבר. אתמול (שבת) חתם הבלם בן ה-41 בפורטו, וזו סגירת מעגל מרגשת ומופלאה אפילו יותר. זה כבר תסריט מהאגדות.
אולי אתם לא זוכרים, או כלל לא יודעים, אבל פורטו הייתה הקבוצה האירופית הראשונה של טיאגו סילבה. היה זה לפני יותר משני עשורים, עוד לפני יום הולדתו ה-20 של כוכב העתיד. בקיץ 2004, בדיוק אחרי שזכתה פורטו בגביע האלופות, היא נדרשה להיבנות מחדש בעקבות עזיבתו של המאמן ז'וזה מוריניו לפורטו. המיוחד לקח איתו ללונדון את ריקרדו קרבאליו ופאולו פריירה, דקו נמכר לברצלונה, והסוכנים עבדו שעות נוספות כדי לארגן לדרקונים שחקנים חדשים עם הכסף הרב שהתקבל בחשבון הבנק.
האיש החשוב ביותר היה, כמובן, ז'ורז'ה מנדש. לסוכן העל היו קשרים ענפים בברזיל, הוא גזר קופונים נאים בעסקאות מרובות. טיאגו סילבה רק פרץ אז לתודעה בארץ הסמבה. הוא מעולם לא נחשב לעילוי בנעוריו, נזרק מכל האקדמיות הבכירות אליהן ניסה להתקבל, ואת הבכורה בליגה הברזילאית הראשונה ערך רק בתחילת אותה שנת 2004 במדי ז'ובנטודה הצנועה. אלא שהוא זהר, ויכולתו משכה תשומת לב לא מבוטלת. מנדש הגיע ברגע הנכון מבחינתו, וז'ובנטודה הייתה מאושרת לקבל 2.5 מיליון אירו תמורת נער אלמוני יחסית. באשר לטיאגו סילבה, הוא היה מאושר עד הגג להצטרף לאלופת אירופה חודשים ספורים אחרי ששיחק בליגה השלישית.
ז'ורז'ה מנדש (רויטרס)לו רק היה יודע מה מצפה לו מעבר לאוקיאנוס. פורטו הייתה אז בכאוס מוחלט. לואיג'י דלנרי האיטלקי, שמונה כיורשו של מוריניו, פוטר באוגוסט עוד לפני שניהל משחק אחד. ויקטור פרננדס, שהדריך בזמנו את חיים רביבו בסלטה ויגו, הגיע במקומו וממש לא אישר את הרכישה של טיאגו סילבה. הבלם הצעיר, שלא היה בתוכניותיו, הועבר לקבוצת המילואים בליגה השנייה, וגם שם ההתאקלמות הייתה קשה. "הרגשתי בודד מאוד", הוא העיד בדיעבד, אבל הבעיות החברתיות היו כלום לעומת המצוקה הבריאותית.
מספר חודשים אחרי שנחת בפורטוגל, החל לסבול הברזילאי משיעולים קשים. הצוות הרפואי לא איבחן את המחלה כראוי, ואולי גם לא התעניין במיוחד בשחקן כה זניח. אחרי 14 משחקים במילואים של פורטו, טיאגו סילבה כבר לא הצליח לתפקד, ובמועדון חיפשו דרך להיפטר ממנו. מנדש סידר גם את זה, כי דינמו מוסקבה בדיוק פצחה בפרוייקט חדש והחתימה כמות בלתי מוגבלת של שחקנים מפורטוגל. קושטיניה ומאנישה היו הכוכבים שעשו את דרכם לבירת רוסיה, וביחד איתם צורפו גם דמויות שוליות עליהן אפשר היה לגזור קופון. טיאגו סילבה היה אחד מהם במסגרת השאלה.
ההעברות בינואר 2005 נעשו בצורה כה חובבנית ומרושלת שאפילו לא נערכו כלל בדיקות רפואיות. מדהים, אבל עובדה. רק כאשר הצטרף טיאגו סילבה לאימוני הקבוצה הרוסית הבחינו רופאיה שמצבו מעורר דאגה. הוא נשלח לסקירה מעמיקה של ריאותיו, והדיאגנוזה הייתה מחרידה – שחפת. ולא סתם שחפת, אלא בגרסתה המוזנחת. אחרי שאושפז בבידוד בבית החולים במוסקבה, נאמר לברזילאי: "לו היית מגיע אלינו שבועיים מאוחר יותר, לא היית שורד".
טיאגו סילבה (IMAGO)הרופאים הרוסים המליצו לכרות כמעט את כל הריאה הימנית של טיאגו סילבה. הוא סירב, על אף שהובהר לו כי חייו בסכנה ממשית. על המשך הקריירה על הדשא לא ניתן היה לדבר כלל, והמטרה היחידה הייתה לא למות. במשך שלושה חודשים הוא אפילו לא הורשה לראות את אימו ואת בת זוגו. השהות בבית החולים במוסקבה נמשך כחצי שנה. לאחר מכן, הוא חזר לפורטוגל שם הובטח לו טיפול שמרני יותר, ובילה מספר חודשים נוספים בבית החולים בפורטו. לאחר ששוחרר, ההחלטה הבסיסית של הבלם הייתה לפרוש מכדורגל, אך אימו התנגדה לכך נחרצות ושיכנעה אותו להמשיך. "אתה לא רוצה להיות נהג משאית כמו אחיך", היא אמרה לו.
לו מישהו היה אומר לרופאיו שהוא יהפוך לכוכב על בכדורגל, הם לא היו מאמינים. לו מישהו היה מספר שישחק ברמה הגבוהה עד גיל 40 אף מעבר לכך... טוב, אתם יכולים לדמיין מה הייתה יכולה להיות התגובה לכך. טיאגו סילבה הוא פנומן חריג, וסיפורו מדגיש שאפשר להאמין בניסים, במיוחד כאשר השאיפה מגובה בעבודה קשה ובשאפתנות. טיאגו סילבה חזר לברזיל, חתם במדי פלומיננזה אותה אהד מאז ילדותו, גרם לספקנים לאכול את הכובע, ומאז הכל היסטוריה.
העניין הוא כי כרטיסו עדיין היה ברשות פורטו באותם ימים. בשלהי 2006, כאשר היה אחד הבלמים הטובים בליגה הברזילאית, הוא קבע: "אשמח להמשיך לשחק בפלומיננזה, אבל אם פורטו תבקש ממני לחזור זה יהיה בסדר מבחינתי". הדרקונים ממש לא חשבו בכיוון אז. מבחינתם, טיאגו סילבה היה חולה שחפת שכמעט הלך לעולמו, והם לא העלו בדעתם להתעסק איתו שוב. פלומיננזה קיבלה את הכרטיס שלו ללא תמורה. אז הוא הצעיד אותה לזכיה היסטורית בגביע הברזילאי ב-2007, ערך הופעת בכורה בנבחרת ב-2008, ונמכר למילאן תמורת 10 מיליון אירו.
טיאגו סילבה במדי מילאן (IMAGO)במבט לאחור, ברור שפורטו הצטערה על קבלת ההחלטות בכל השלבים, אבל כל מה שנותר הוא להסתכל על הקריירה המפוארת של טיאגו סילבה בסן סירו, ואז גם בסן ז'רמן ובצ'לסי. למזלה של ההנהלה, אפילו רוב האוהדים לא ממש זכרו את שהותו במועדון – הרי הוא לא שיחק אפילו דקה בסגל הראשון. הזכרונות צצו רק כאשר התמודד טיאגו סילבה מול פורטו בליגת האלופות, והזרקור הופנה לעברו בעוצמה גדולה במיוחד במאי 2021.
כי גמר ליגת האלופות התקיים אז באצטדיון דרגאו, וטיאגו סילבה הקדיש מחשבה למעגל שנסגר. שנה קודם לכן, הוא ענד את סרט הקפטן בגמר הצ'מפיונס ליג על אדמת פורטוגל, אך אז היה זה באצטדיון האור של בפניקה, וסן ז'רמן הפסידה 1:0 לבאיירן מינכן. הפעם, בפורטו, הגורל היה שונה והמזל האיר לו פנים. צ'לסי גברה על מנצ'סטר סיטי הפייבוריטית, וטיאגו סילבה היה אחד הבולטים על הדשא כאשר הכחולים שמרו על רשת נקייה בניצחון 0:1. תומאס טוכל אימן אותו בשני הגמרים האלה, והקשר ביניהם היה נפלא. הגרמני הגדיר את הברזילאי כ"בנג'מין באטן של הכדורגל".
וזה ממש לא נעצר שם. טיאגו סילבה ראה מקרוב את פאולו מלדיני משחק עד גיל 40 במדי מילאן, וחלם מאז לשחזר את הישגיו. הוא זכה בליגת האלופות בגיל 36, המשיך לשחק בהרכב צ'לסי עד גיל 39, וכעת חוזר לאירופה כשהוא בן 41. המטרה המוצהרת היא לפלס את דרכו לסגל הנבחרת לקראת המונדיאל. הבלם לא לבש את החולצה הצהובה מאז ההפסד לקרואטיה ברבע גמר גביע העולם הקודם, אבל עכשיו יש לו תיאבון מחודש, והוא משתוקק להופיע בטורניר החמישי בקריירה.
טיאגו סילבה בגמר בדרגאו (IMAGO)בפלומיננזה ניסו להסביר לו כי זה יהיה קל יותר אם יישאר, והיה בכך צדק מסוים. טיאגו סילבה היה אחד הבלמים הטובים ביותר בברזיל בשנת 2025, ותזמון התיקולים הנקיים שלו היה מושלם כמו תמיד, גם אם מהירותו נפגעה קצת בגילו. הוא היה המנהיג הבלתי מעורער, במועדון היו מוכנים להמשיך להעניק לו את הבמה המרכזית בגביע ליברטדורס, וקרלו אנצ'לוטי עקב אחריו בקפידה. העניין הוא כי לא רק השיקולים המקצועיים היו על הפרק, אלא גם המשפחה. שני בניו משחקים באקדמיה של צ'לסי, אישתו נותרה אף היא בלונדון, והגעגועים היו עזים מדי. מפורטו יהיה קל יותר לערוך ביקורים, וזה מה שהכריע את הכף. חוץ מזה, קשה לסרב לסגירת מעגל כה מטורפת.
הקדנציה הראשונה של טיאגו סילבה בפורטו הייתה מזעזעת, המועדון לא הפגין כלפיו יחס ראוי, וזה כמעט עלה לו בחייו. אלא שהוא לא שומר טינה, ההנהלה התחלפה מזמן, והבלם בטוח שהאצטדיון מאיר לו פנים מאז הניצחון בגמר ליגת האלופות לפני יותר מארבע שנים. בעורף של פורטו יש מקום לזקן השבט מאז פרישתו של פפה המיתולוגי לפני שנה וחצי בגיל 41. אז עכשיו יש להם עילוי בן 41 חדש. טיאגו סילבה יהיה מבוגר בחמשש שנים ממאמנו האיטלקי פרצ'סקו פאריולי, ובמובן מסוים ישמש כעוזרו הלא רשמי מהרגע בו ידרוך במתקן האימונים.
וזה הולך להיות סיפור יוצא דופן. כמה פעמים בהיסטוריה חזר כדורגלן למועדון כלשהו בחלוף 21 שנה? אין דברים כאלה. טיאגו סילבה הוא יחיד ומיוחד, ושתי הריאות שלו – שלמות ובריאות – ממשיכות לנשום אוויר פסגות.