הכדורגל האיטלקי עמד בפני הדחה מליגת האלופות עוד לפני שמינית הגמר. נאפולי נכנעה בשלב הליגה ולא הצליחה לתפוס מקום בין 24 הראשונות, בקמפיין שהדגיש עד כמה קשה לקבוצותיו של אנטוניו קונטה להצליח באירופה. אינטר, אטאלנטה ויובנטוס הפסידו במשחקים הראשונים שלהן בפלייאוף בהפרש שני שערים לפחות, ונדרשו לבצע קאמבקים ביתיים על מנת שארץ המגף כולה תימנע מהשפלה.
באופן כללי, גורלן של נציגות איטליה בצ'מפיונס לא מזהיר בתקופה האחרונה. בעונה שעברה אמנם העפילה אינטר לגמר, אבל בולוניה לא שרדה את שלב הליגה, ואילו יובנטוס ואטאלנטה עפו בשלב הפלייאוף. לפני שנתיים עפה מילאן בשלב הבתים אחרי שהוגרלה לבית המוות, בעוד אינטר, לאציו ונאפולי נעצרו בשמינית הגמר. תמיד יש הגזמה פרועה בניתוח "המשברים" לכאורה שעוברות ליגות מסוימות, אבל ברור שהכבוד הלאומי נפגע. באיטליה לא רצו להישאר ללא נציגות בליגת האלופות.
העסק התחיל שלשום ברגל שמאל כאשר אינטר לא הצליחה לבצע מהפך נגד בודו גלימט. השחורים-כחולים הפסידו 3:1 בנורבגיה בשבוע שעבר על דשא מלאכותי, ועשו את המקסימום בתנאים הביתיים, אבל המזל היה נגדם, והיריבה הייתה מצוינת. רמת התיאום של בודו גלימט אדירה בזכות המאמן קייטיל קנוטסן והסגל שרץ ביחד כבר מזמן. הם שמרו איכשהו על תיקו מאופס במחצית הראשונה בה הודה קנוטסן בשליטה של אינטר, ואז סיפקה מופת של התקפות מתפרצות מעולות וניצול יעיל של מצבים, משהו שהיה חסר מאוד לפינאליסטית מאשתקד. אינטר הפסידה שוב, 2:1, והתקוות של המדינה היו תלויות באטאלנטה וביובנטוס.
שחקני אינטר מאוכזבים (IMAGO)אטאלנטה: תשוקה שלא יודעת גבול
לחבורה מברגאגמו היה אתגר קשה מאוד במשחק המוקדם. היא הפסידה 2:0 בדורטמונד בשבוע שעבר, ועל הנייר הייתה היריבה שדוהרת במקום השני בבונדסליגה פייבוריטית ברורה. ואולם, רמת התשוקה באצטדיונה של הנציגה השחורה-כחולה השנייה של איטליה לא ידעה גבול. הנהלת אטאלנטה עשתה טעות כאשר מינתה את איבן יוריץ' כיורשו של ג'אן פיירו גאספריני האגדי שהעדיף לסיים קדנציה ארוכה ולעבור לרומא, אבל ידעה לעשות את התיקון הנדרש במהרה. רפאלה פלאדינו הצעיר, שהוזעק בנובמבר כמחליפו של הקרואטי המפוטר, חולל מפנה בגישתה של הקבוצה, והיא חזרה להיות התקפית, עוצמתית ונטולת פחד. אתמול אפשר היה לראות אותה במלוא הדרה.
אז דורטמונד פשוט נרמסה. משריקת הפתיחה אפשר היה לחוש את האנרגיות החיוביות של אטאלנטה שהאמינה בעצמה באופן אבסולוטי. רק ניצחון בסיכום שני המשחקים בה בחשבון מבחינתה, והנחישות הזו השפיעה מאוד על המתרחש. בורוסיה היא קבוצה עם אופי וניסיון עשיר בזירה האירופית, אך היא הרגישה לפרקים חסרת אונים. בניגוד לאינטר, אטאלנטה אף נהנתה ממזל שבחר ללכת איתה. הכדור נפל מצוין לרגליו של ג'אנלוקה סקמאקה בפתיחה, והבעיטה של דוידה זפאקוסטה הנפלא הוסטה לרשת כי הכדור פגע ברמי בנסבייני והטעה לחלוטין את השוער גרגור קובל. זה היה 0:2 כבר בהפסקה, והקהל צרח מאושר לקראת השלמת המשימה.
טירוף באטאלנטה (IMAGO)זה קרה, בין היתר, בזכות מרקו פשאליץ'. לא מדברים מספיק על הקשר הקרואטי שהגיע לברגאמו עוד ב-2018 כמושאל מצ'לסי. הכחולים, שאהבו מאוד להחתים יותר מדי שחקנים גם בעידן רומן אברמוביץ', מעולם לא התכוונו להשתמש בו כראוי והעבירו אותו בין שלל קבוצות בהשאלות. מדיניות כזו עלולה להרוס קריירה של שחקנים, אך למזלו של פשאליץ' רכשה לבסוף אטאלנטה את כרטיסו, והוא מצא בית טוב ויציב. הוא לא היה באנקר בהרכב אצל גאספריני, ולא תמיד פותח גם עכשיו, אבל אפשר לסמוך עליו ברגע האמת. הקרואטי יכול לעשות הכל במרכז המגרש, ויש לו יכולת לאתר מצבים ברחבה בדיוק כשהקבוצה זקוקה לו.
לא במקרה הוא הכובש המוביל של אטאלנטה בליגת האלופות בכל הזמנים, ואתמול הוא הוסיף שער נוסף למאזנו בנגיחה אופיינית בתחילת המחצית השנייה. לפני חודשיים הלך לעולמו אביו, ומאז הוא מקדיש את ההופעות לזכרו. כך היה כאשר הבקיע בדרך לניצחון על נאפולי במחזור הליגה האחרון, וכך היה אמש כאשר חגג בראוותנות מול הקהל המשולהב. פשאליץ' הוא מופת של מקצוענות ונאמנות, ומגיע לו האושר הזה.
שחקני אטאלנטה מאושרים (רויטרס)הדרמה לא הייתה מושלמת כי קארים אדיימי כבש שער מצמק והשווה את התוצאה בסיכום, אבל ההישג של אטאלנטה היה בלתי נמנע. אפילו לא היה צורך בהארכה כי בנסבייני פגע בראשו של ניקולה קרסטוביץ' המחליף ברחבה בזמן פציעות. המונטנגרי היה סקורר מחונן בלצ'ה בעונה שעברה, כאשר הקבוצה שרדה בזכותו. היא לא התאוששה ממכירתו בקיץ, וכעת זקוקה לעומרי גאנדלמן כדי לשים כדורים ברשת בניסיון נואש למדי לא להיקלע אל מתחת לקו האדום. קרסטוביץ' עצמו התקשה להתאקלם בקבוצה איכותית יותר, אבל אתמול הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון, וזה עשוי לסייע לו מאוד בהמשך. לזאר סמארדז'יץ' שלח את הפנדל פנימה, ואיטליה קיבלה נציגה אחת בשמינית הגמר. ההמשך לא יהיה טריוויאלי, כי היא תקבל את ארסנל או את באיירן מינכן בהגרלה.
כמעט עוד “נס ליברפול”
התסריט הזה חיזק את האמונה של יובנטוס לקראת הגומלין שלה. הגברת הזקנה הובסה בשבוע שעבר 5:2 באיסטנבול בידי גלאטסראי, אבל לוצ'אנו ספאלטי הבטיח לעשות הכל מנת לבצע את הקאמבק הכי גדול בליגת האלופות מאז הנס של ליברפול נגד ברצלונה בחצי הגמר ב-2019. אגב, ספאלטי הגיע ליובה באוקטובר במקומו של איגור טודור, היו שגרסו כי הקבוצה הייתה צריכה ללכת על פלאדינו שהיה פנוי והשתוקק לחזור למועדון בו גדל בזמנו כשחקן. ההנהלה העדיפה את הניסיון העצום של המאמן עם קעקוע של נאפולי, ולספאלטי היו הישגים נאים בתחילת הקדנציה. הוא השכיח את עברו כאנטי-יובנטיני מובהק, והקהל מקבל אותו כעת כאחד משלהם, אבל הפיאסקו בטורקיה היה מחפיר בהחלט. היה צורך בתיקון, והוא נעשה אתמול.
ספאלטי (IMAGO)בניגוד לאטאלנטה, יובנטוס לא השלימה בסופו של דבר את הקאמבק שלה, אבל את הכבוד שלה היא הצילה, וגם זה לא מעט. חודש פברואר היה קשה מבחינתה, עם תבוסה לאטאלנטה בגביע האיטלקי והפסדים צורמים לאינטר ולקומו בליגה. הכרטיס לליגת האלופות בעונה הבאה רחוק מלהיות מובטח, ונדרשה הכנה מנטלית על מנת לתת אתמול פייט בנסיבות אלה. זה קרה, ועוד איך.
יובה נכנסה למשחק בהדרגה, הפעילה לחץ משמעותי לקראת סיום המחצית הראשונה, עלתה ליתרון, ואז רק המשיכה ללחוץ על הדוושה למרות ההרחקה הלא מוצדקת של לויד קלי. המגן האנגלי בסך הכל נחת בטעות על רגלו של יריב אחרי שגבר עליו במאבק אווירי, ופסיקת השופט הייתה אבסורדית. היא ממש לא הוציאה את המארחת משיווי המשקל, והאמונה נותרה כשהייתה. הבלם פדריקו גאטי קבע 0:2, ואז הבקיע ווסטון מקני הבלתי נלאה את השער השלישי שהשווה את התוצאה בסיכום. הקשר האמריקאי חווה את התקופה הטובה ביותר בקריירה בזכות ספאלטי, וייתכן שהוא עשוי להשתדרג עוד.
ווסטון מקני חוגג (רויטרס)בסופו של דבר, הנחיתות המספרית של יובה באה לידי ביטוי בהארכה. זה לא היה הוגן, ואפילו ויקטור אוסימהן הרגיש זאת. החלוץ הניגרי סירב לחגוג את השער הקריטי שהבקיע, והסביר אחרי שריקת הסיום שעשה זאת מתוך כבוד לקהל הביתי ובמיוחד לספאלטי. "אני אוהב אותו מאוד. הוא האיש שקידם אותי מאוד בקריירה", אמר הסקורר, ויש תחושה שהוא מתגעגע. אולי הם עוד יתאחדו בהמשך, כי ברור שאוסימהן לא צריך להתבזבז בליגה הטורקית בגיל 27. לפחות הוא מקבל את הבמה המרכזית בליגת האלופות, ובשמינית הגמר יפגוש את ליברפול או את טוטנהאם. ליובנטוס היה יכול להיות סיכוי לא רע במפגשים האלה, אבל זה כבר לא יקרה. מצד שני, האוהדים יכולים להיות גאים בשחקנים.