אימפריות נופלות: חמש המאכזבות של אירופה

כמה פעמים ראיתם משחק כדורגל עם חברים ואמרתם אחד לשני: "בואנ'ה, זה יותר גדול מהמשחק של...", ואז התחלתם להתווכח? אנחנו ב-ONE החלטנו לעזור לכם ולדרג עבורכם את "חמשת הגדולים" בכמעט כל תחום שתרצו וכמובן בהתאם לאירועי הספורט בשבוע החולף. אתם כמובן מוזמנים להביע את דעתכם דרך דף הפייסבוק שלנו, להצביע בסקר, להציע לנו נושאים ובמקום להתווכח ביניכם, להתווכח איתנו.

והפעם, לאחר הכישלון של ליברפול מול בשיקטאש בליגה האירופית וההדחה המוקדמות, וההפסד של אינטר לפיורנטינה במחזור האחרון, החלטנו לבחור את חמש האכזבות הכי גדולות העונה בכדורגל האירופי.

יש לא מעט קבוצות מאכזבות שנותרו בחוץ, כמו ארסנל, דורטמונד, ליל, אתלטיק בילבאו ועוד לא מעט מועדונים שעוברים עונה לא מרשימה במיוחד, אבל התמקדנו במועדוני פאר שפשוט מאכזבים מאוד העונה ביחס לציפיות הגדולות שהיו מהם, וביחס למה שהם הרגילו את האוהדים הרבים שלהם.

הצניחה החופשית של מילאן: דרושים כוכבים
גם זקני בירת האופנה לא זוכרים עונה כה עגומה של הרוסונרי; הקבוצה של פיליפו אינזאגי, שניסה להגיע למועדון בו כיכב ולהוביל אותה קדימה מעמדת המאמן, נראית רע. רע מאוד. וזה בלשון המעטה. אחרי הכישלון אשתקד עם מסימיליאנו אלגרי וקלארנס סיידורף, בקיץ מונה חלוץ העבר פיליפו אינזאגי בתקווה שירים את המועדון מהקרשים, אבל בינתיים הקבוצה די מזכירה את סגנון המשחק של החלוץ בתוך הרחבה – המון נפילות. הרוסונרי איבדו בשנים האחרונות את כל הכוכבים הכי גדולים והצניחה החופשית ממשיכה. אלא שהעונה הירידה תלולה ביותר; מילאן ירדה למקום נמוך יותר מהדשא עליו היא משחקת, מאחוז ההצבעה לעלה ירוק בבחירות הקרובות. עצם העובדה שג׳רמי מנז הוא הכוכב הגדול של הרוסונרי אומרת הכל.

אוהד מילאן. הצניחה החופשית ממשיכה (טוויטר)

מנז שחקן נהדר, באמת. אבל אי אפשר בכלל להשוות אותו לכוכבים שעיטרו פעם את המדים האדומים-שחורים כמו אנדריי שבצ׳נקו, קלרנס סיידורף, זלאטן איברהימוביץ׳, זובנימיר בובאן, פיליפו אינזאגי, אנדראה פירלו, פאולו מאלדיני, תיאגו סילבה והרשימה עוד ארוכה ורק תשפיל את הצרפתי עוד יותר. ואם אפשר לסמן את רגע הצלילה של הרוסונרי זה ודאי יהיה מכירתם של זלאטן איברהימוביץ' ותיאגו סילבה לפאריס סן ז'רמן.

מילאן מדורגת במקום העשירי; היא כרגע יותר קרובה לרדת ליגה מאשר לרומא שבמקום השני, ואם לא יתבצע שינוי מידי בקבוצה של סילביו ברלוסקוני, היא תמשיך לדשדש בעונות הקרובות. כישלון ענק של מועדון שמפסגת המועדונים של אירופה צולל, וצולל, וצולל, ולא נראה שיש מציל בסוכה. ואולי הבעיה הכי גדולה, שבמילאן לא באמת מנסים לבצע שינויים, לזעזע, במיוחד לאור העובדה שברלוסקוני כבר לא מתעניין בקבוצה כמו בעבר ולא משקיע ממיטב כספו כמו בימיו היפים. אלברט איינשטיין אמר פעם שטיפשות זה לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. כמובן שמי שעומד בראש המערכת אינו טיפש, אבל הוא גם לא מנסה לעשות דברים אחרים. ועד שלא ינסו במילאן לשנות מעט דברים, התוצאות יישארו זהות.

אין הסבר לקריסה של דורטמונד: העונה שקלופ ירצה לשכוח
לקבוצה של יורגן קלופ יש אולי מעט נסיבות מקלות כגון פרידה מהכוכבים הכי גדולים שנה אחר שנה, אבל אם להיות כנים, גם הפרידה ממריו גצה ורוברט לבנדובסקי לא מצדיקה קריסה תהומית שכזו. השוורצגלבן הציגו חצי ראשון עלוב ביותר ודורגו מתחת לקו האדום בבונדסליגה כשרבים חוששים מירידה אפשרית לליגה השנייה בגרמניה; דורטמונד ספגה שערים מביכים, לא הצליחה לנצל מצבים, עשתה טעויות רבות בהגנה, סבלה מחוסר מזל משווע ונקלעה למשבר. 

יורגן קלופ. העונה הרעה ביותר בצהוב-שחור (טוויטר)

מאז פגרת החורף, הקבוצה נראית טוב יותר, השלימה שלושה ניצחונות וגם האריכה את החוזה של מרקו רויס. רולס רויס, שכל הקבוצה תלויה בו, נראה רגוע ומאושר מאז שחתם על החוזה, וזה ניכר על כל הקבוצה. עם זאת, השוורצגלבן הציגו הגנה רעה מאוד מול יובנטוס בשמינית גמר האלופות, כמו בחצי הראשון של העונה, והם יצטרכו למחוק פיגור 2:1 בבית, דבר לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי. העפלה לרבע הגמר יכולה להמתיק את הגלולה המרה של העונה הרעה שעוברת על דורטמונד, אבל החבורה בצהוב-שחור תנסה קודם להתמקד בהישארות בליגה. רוב הסיכויים שדורטמונד לא תרד, אבל זאת לבטח העונה הרעה ביותר של יורגן קלופ בקבוצה, בטח ובטח אם הוא יקבל סנוקרת ממקס אלגרי והגברת הזקנה בבית ויודח מאירופה כבר בשלב שמינית גמר ליגת האלופות.

הציפיות מליברפול: הרכש לא מילא את החלל שסוארס הותיר
האמת, הייתה התלבטות גדולה האם צריך להכניס את המייטי רדז; בכל זאת, עונות רבות ליברפול אפילו לא הייתה קרובה למאבקי האליפות באנגליה, לא הצליחה באירופה ואת האליפות האחרונה שלה היא חגגה כשהרבה מהקוראים עדיין לא נולדו. אבל אחרי העונה האחרונה, שהייתה מוצלחת ומרשימה במיוחד, הציפיות מהקבוצה של ברנדן רוג'רס עלו פלאים. בערך לגובה של יאו מינג. ואז הגיעה פתיחת העונה הכושלת, והן צנחו בערך לגובה של אלעד מהאח הגדול.

שחקני ליברפול מיואשים. כישלון ביחס לעונה הקודמת (רויטרס)

ליברפול, שסיימה במקום השני אשתקד, נפרדה מהכוכב הגדול שלה לואיס סוארס, אבל הביאה במקומו לא מעט שחקני רכש שימלאו את החסר. עם זאת, אי אפשר לציין לחיוב אף לא אחד מאלו שהגיעו, וזה הסיפור הגדול של העונה. ליברפול השקיעה הרבה מאוד כסף על שחקנים בינוניים ולא באמת החליפה את האורוגוואי. המייטי רדז נמצאים במקום השישי בליגה ובמרחק 15 נקודות מהמוליכה צ'לסי; הם הודחו מליגת האלופות על-ידי באזל ופאולו סוזה; חטפו נוקאאוט מבשיקטאש השבוע ב-32 האחרונות בליגה האירופית וסיימו את דרכם באירופה. אז אמנם חל שיפור בתוצאות בתקופה האחרונה וגם ביכולת, אבל לא לזה פיללו האוהדים באנפילד. ממש לא.

יונייטד טרם החלימה: לאחר המונדיאל ציפו מוואן חאל  ליותר
הכל יחסי בחיים. אם נשווה את העונה הנוכחית של השדים האדומים לעונה שעברה, היא חווה שיפור עצום. תהומי. כמו תלמיד שקפץ מציון נכשל ל-80. אבל ביונייטד, בשני העשורים האחרונים, ציון 80 זה סוג של נכשל. כי בתקופת אלכס פרגוסון, פחות מ-95 שזה תואר, זאת עונה רעה. לכן גם אנחנו החלטנו למדוד את הקבוצה של לואיס ואן חאל לפי אמות המידה של המנג'ר הסקוטי הוותיק, ולא המנג'ר הסקוטי שמאמן כעת את ריאל סוסיאדד.

לאחר המונדיאל המוצלח עם נבחרת הולנד שהסתיים במקום השלישי, כולם ציפו למהפכה הגדולה שיביא המאמן ההולנדי למנצ'סטר יונייטד. עם הרכישות של אנחל די מריה, דיילי בלינד, רדמאל פלקאו, אנדר הררה והחיבור לרובין ואן פרסי שכיכב אצלו בנבחרת, המילה אליפות הייתה שגורה בפי כל אוהד של השדים האדומים. אלא שפתיחת העונה הייתה עגומה; מנצ'סטר נראתה רע, אי ההבנה בין השחקנים למאמן זעקה לשמיים והשיא היה התבוסה 4:0 למילטון קיינס דונס מהליגה השלישית באנגליה.

שחקני יונייטד. לא מהווים איום על תואר האליפות (רויטרס)

מאז, מנצ'סטר יונייטד שיפרה את משחקה בצורה מטאורית ובמהירות מרשימה כמעט כמו של אחד האוהדים שלה - יוסיין בולט. השדים האדומים רשמו שישה ניצחונות רצופים אחרי ההפסד בדרבי למנצ'סטר סיטי, וגם רצף של 11 משחקים ללא הפסד, אבל היכולת לא המשיכה להשתפר והקבוצה של ואן חאל גררה הרבה ניצחונות קטנים כשהיא משחקת רע ולא כפי שמצופה ממנה. יונייטד אמנם במקום הרביעי, אבל היא במרחק 13 נקודות מצ'לסי המוליכה ולא מהווה איום על תואר האליפות. עם היתרון שהיא לא משחקת באירופה, השינוי בעמדת המאמן וההגעה של לא מעט שחקנים נפלאים, הציפיות היו גבוהות הרבה יותר ממה שהשיגו החניכים של המאמן ההולנדי עד כה.

חילופי מאמנים באינטר: חוסר היציבות ממשיך להדהד
התחלנו בבירת האופנה, וגם נסיים בה. לפעמים זה נראה שמילאן ואינטר מתחרות ביניהן מי תהיה חלשה יותר; אבל עם כל הכבוד לחולשה של אינטר העונה, החבורה של אינזאגי חלשה הרבה יותר כרגע. אלא שההידרדרות של אינטר בכלל לא החלה בעת האחרונה כמו אצל היריבה העירונית. אינטר במדרון תלול מאז עונת הטראבל המופלאה עם ז'וזה מוריניו. שימו לב: מאז העונה ההיא אינטר סיימה מקום שני בעונה שלאחר מכן ומאז הנראזורי סיימו במקום השישי, התשיעי והחמישי אשתקד בזכות הרבה מזל. דהיינו, מאז עונת 2010/11 כשאינטר עוד נאבקה עם מילאן על האליפות, הקבוצה מבירת האופנה כלל לא פקטור במאבקים הללו, ואנו מדברים על הקבוצה ששלטה בליגה בסוף העשור הקודם כאשר יובנטוס הייתה בכאוס זכר לפרשת הקאלצ'יופולי.

פלאסיו בהלם. אינטר לא מזכירה את ימיה היפים (טוויטר)

העונה באמת ניסו באינטר לשנות; הבעלים אריק טוהיר האינדונזי רכש את המועדון, הביא לא מעט שחקנים בניסיון להציל את הספינה הטובעת, אבל גם זה לא סייע. אחרי ש-וולטר מצארי פתח את העונה לא רע, הקבוצה התחילה לרדת ביכולת והאוהדים ראו את הקבוצה סופגת 4:1 משפיל בסן סירו מקליארי ו-3:0 מפיורנטינה. מצארי הלך הביתה אחרי תיקו מול ורונה שסגר שלושה משחקים ללא ניצחון. מי שהגיע הוא המאמן שהצעיד את אינטר ללא מעט הצלחות בעשור הקודם, רוברטו מנצ'יני.

המאמן החדש ניסה לחזק את ההתקפה והביא את לוקאס פודולסקי, שרדאן שאקירי וסאנטון בחלון העברת של ינואר, אך גם זה לא עזר והנראזורי ספגו שלושה הפסדים רצופים – לטורינו, לסאסואולו ולנאפולי. בחודש האחרון הנראזורי משחקים טוב יותר ואין ספק שניכר שיפור בחודש האחרון שכלל שלושה ניצחונות רצופים בליגה ועלייה לשמינית הגמר בליגה האירופית, אבל הקבוצה עדיין לא מזכירה את ימיה היפים – רחוק מכך. כמעט כמו המרחק בין הסרייה A לפרמייר-ליג כיום. אינטר רק במקום השמינית, שתי נקודות מעל היריבה המרה מילאן, ו-22 מהמוליכה יובנטוס; וזה בעצם מספר את סיפור העונה של הנראזורי.