מאחורינו אבל תוססת: הקסם של ליגת התיכונים

גל מקל Number 33. מס.10, קפטן נבחרת ישראל ושחקן הפועל ירושלים, יותם הההה-לפרין. מספר 12 בצהוב, רכז אלופת אירופה יווווו-גב אוחיון. אז מה המשותף לשלושתם? שלושתם גדלו על הפרקט של ליגת העל לתיכונים.

לא רק שלושתם. כמעט כל כוכבי הכדורסל בשנים האחרונות מצאו את מקומם בליגה הזו. מקל, הלפרין ואוחיון הם דוגמה נהדרת לכך שאפשר להצליח בזכות הקרקע הפורייה של ליגת העל לבתי הספר שנותנת במה חשובה והזדמנות לפרוץ כשחקן כדורסל.

ליגת התיכונים נמשכת כארבעה חודשים ונותנת קפיצת מדרגה חשובה לקידום השחקנים המובילים. מדי שנה, במשחקים עם אולמות מלאי קהל צעיר ורענן, עולים התלמידים הצעירים ונלחמים עבור התואר שיביא להם בונוס משולש: גביע אליפות התיכונים, אהדה אדירה מתלמידי בית הספר ואולי גם "פרוטקציה" קטנה מהמורה לתנ"ך שתתחשב בכך שיצאו לעוד משחק על חשבון מבחן המתכונת אחרי שתראה אותם בשידור הטלוויזיוני...

יותם הלפרין, הקפטן הלאומי שלנו שלימים גם משמש כקפטן "הפועל ירושלים"., גדל ברעננה פנינת השרון, עיר של נופים ירוקים, פארקים פסטורלים, בתי קפה וניחוחות של הצלחה.

נסענו העירה וכבר בפאתי לב הפארק השכונתי ניבטים קולות ומראות של ריצה, בעיטה וקפיצות מכל עבר וכשמגיעים לתיכון מטרו ווסט, קולות הכדרורים נשמעים בכל פינה ומבשרים לך: "הכדורסל הוא דרך חיים".

עשרות תלמידים משחקים בהפסקה ונשאלת השאלה מה מניע אותם לשחק בכל דקה פנויה? "ליגת העל לבתי הספר, הלוואי ויום אחד נהיה שחקני כדורסל".

משם הגענו להיכל התהילה של בית הספר. הכירו את קבוצת הכדורסל של תיכון "מור" מטרו-ווסט רעננה. הסתובבנו במסדרונות בית הספר וניכרת ההתרגשות בין התלמידים סביב ההצלחה של קבוצת התיכון שהינה היחידה אי פעם בליגת הכדורסל לתיכונים שזכתה ב'טרבל' היסטורי. זה קרה תחת שרביטו של המאמן המנוסה רון נווה שזכה להיות המאמן היחיד בליגת התיכונים עם הישג מופלא שכזה בשנה אחת. לפני 3 שבועות ביום האחרון של 2014 הקבוצה של נווה ניצחה בגבורה את תיכון כצנלסון מכפר סבא בתוצאה 84:76.

רעננה היא עיר של פיתוח וחשיבה על העתיד ולכן היא מטפחת אקדמיית כדורסל בניהולו של רון נווה כמנהל מקצועי אשר מתבססת על שחקנים צעירים שבונים את קבוצת הנוער מכבי עירוני "יורם" רעננה אשר משחקת בליגה הלאומית לנוער בשרון.

הלפרין. רעננה היא מקום שהוא לא ישכח (רדאד ג´בארה)

השחקנים המובילים בקבוצה הם למעשה תלמידי התיכון של מטרו ווסט, אותו גרעין מוצלח אשר גדל ביחד כל השנים ומגיע לקבוצת הבוגרים "הפועל רעננה" אשר משחקת בליגה הלאומית . בעזרת ניהול מופתי וסדר מקצועי של רון, הנערים מתפתחים משנה לשנה כקבוצה אחת אשר משתתפת בכמה מסגרות, השנה הם קצרו את הפירות. שחקן בולט בקבוצה שמתמיד לספק את הסחורה הוא ליאור קררה שלאחרונה אף השתלב במשחקיה של קבוצת הבוגרים בליגה הלאומית. קררה הוא דוגמה קלאסית לשילוב שחקנים צעירים בחממת רעננה מהליגה השנייה.

תפסנו את מאמן הקבוצה רון נווה לשיחה קצרה ושאלנו איך הם עשו את זה?

" קיבלנו ביטחון תוך כדי העונה, הזכייה בגביע המדינה בעונה שעברה נתנה לנו מוטיבציה לזכות באליפות התיכונים. לי אישית היה חשוב לזכות בתור מאמן שלא חווה את זה עדיין. הדבר המרכזי בהישג שלנו הוא שקבוצת נוער וקבוצת התיכון הם אותה קבוצה, אנחנו למעשה בונים אקדמיה לכל דבר, זה היתרון והסוד שלנו על הקבוצות האחרות ורואים שזה הוכיח את עצמו השנה".

יש שחקנים שעתידם בליגת העל?

"יש 3-2 שחקנים שיכולים להשתלב אם יתמידו וישקיעו. אך קודם כל בשביל הצעירים יש את הליגה הלאומית שהיא חממה בשבילם. לנו יש קבוצה בליגה השנייה שמורכבת 80% מהנערים של התיכון והם למעשה הגרעין של הקבוצה".

יוגב אוחיון. גם הוא תוצר של ליגת התיכונים (עמרי שטיין)

האם הקבוצה הבוגרת שנמצאת בליגה הלאומית עתידה לעלות ליגה?

"המטרה שלנו כרגע להישאר בליגה השנייה ולטפח שחקנים. אין מטרה לעלות ליגה, אלא להיות קבוצה טובה בלאומית ולגדל צעירים".

חשבת לשנות כיוון ולאמן בוגרים?

"לא, אני מרגיש סיפוק והנאה במסגרת שאני נמצא בה. אני אוהב לטפח ולקדם ילדים צעירים, פחות מתחבר לכדורסל בוגרים".

הישג נוסף של המועדון הוא שילוב השחקנים הצעירים בליגת העל, לדוגמה ניצן חנוכי ועמית בן דוד אך הבכיר מבניהם הוא יותם הלפרין שכיום משמש כקפטן הפועל ירושלים וקפטן נבחרת ישראל.
 

שאלנו את יותם מה דעתו על ההצלחה של רעננה?

"קודם כל זה מאוד משמח, הזכייה חשובה לביה"ס ולשחקנים שמשחקים בתיכון. אני זוכר את עצמי מאוד מתרגש מליגת העל לבתי הספר וזה נותן המון תקווה שחלק מהשחקנים ימשיכו לרמות היותר גבוהות".

אתה עוקב אחרי הליגה?

"יוצא לי לראות פה ושם משחקים כי אני מאוד אוהב לראות את ההשתלבות של השחקנים בין נוער לבוגרים שמקבלים את החשיפה מול הטלוזייה וזה מחזיר אותי אחורה לרגעים מאוד יפים".

גל מקל. גם הוא גדל בשרון (רויטרס)

הרגע הכי גדול שלך בקבוצה ?

"הזכייה באליפות הראשונה של התיכון אי פעם בגמר על ראשון לציון באולם מלחה. בכללי כל התקופה בה שיחקתי במטרו ווסט זכורה לי כחוויה שלעולם לא אשכח".

שיחקת בנוער במכבי, בתיכון ברעננה וגם בנבחרת ישראל באותו זמן, זה לא פגע בך ?

"מבחינה פיזית זה לא קל. בסופו של יום אני קיבלתי את כל התנאים האפשריים כדי להצליח באותה תקופה. מכבי עזרה לי וגם הביה"ס תמך בי והשילוב בין השניים היה קשה. ויתרתי על הרבה דברים כמו טיולים שנתיים ויציאות עם חברים בימי שישי כשאני בכלל נוסע להתאמן בוינגייט. באופן אישי עשיתי ויתור קטן לטובת הכדורסל שאולי בדיעבד אני מצטער עליו".

אתה דוגמה ומודל לחיקוי עבור צעירים, איזה טיפים אתה יכול לתת להם?

"המעבר בין נוער לבוגרים הוא מעבר מאוד משמעותי וקשה. הרבה גורמים אמורים להיות מעורבים בהחלטות כאלה. מי שבאמת אוהב את הכדורסל ויש לו כישרון הוא יצליח וימצא את המקום שלו בליגה. השיקולים במעבר נובעים מכל כך הרבה דברים כמו תחושה עצמית שלך, עם איזה מאמן אתה מתאמן, עם איזה מועדון אתה משחק ומי השחקנים בקבוצה. זה מעבר שמפגיש אותך עם לחצים שלא הכרת בעבר".

מספר הזרים מפריע לפיתוח הישראלים?

"רואים הרבה ישראלים היום בזכות החוק הרוסי שמקבלים יותר דקות ונהנים על הפרקט. מצד שני הזרים כן מעלים את הרמה כי לצערי אין מספיק ישראלים טובים בליגה. עם השנים רואים יותר ויותר ישראלים שמטפחים את עצמם ומצליחים לשמור על הרמה שלהם בליגה ואין ספק שהתחרות עם הזרים היא תחרות קשה".

לסיום, האם חשבת אחרי הפרישה ללכת לקריירת אימון ואם כן, תרצה לסגור מעגל ולאמן את קבוצת התיכון של מטרו ווסט?

"אני בכלל לא חושב על פרישה כרגע. האימון זה לא משהו קל בארץ, אבל אם אחליט על קריירת אימון בוודאי שרעננה זה המקום הראשון שאני אשמח להיות בו כמאמן".