הכניסה לאצטדיון האולימפי עם הדגל, אלפי התיירים בכל מקום, תחרויות מסביב לשעון, המתח הגדול בכל אולם או מגרש והתחושה שהרגע הגדול שלך הגיע - זה מה שהיה אמור לעבור על הספורטאים הישראלים, ממש היום (שישי), עם פתיחתה של אולימפיאדת טוקיו 2020. אלא שמגיפת הקורונה עצרה הכל. או יותר נכון לומר, דחתה הכל - לעוד שנה קדימה, פחות יום אחד.
נכון לעכשיו המשחקים האולימפיים בטוקיו אמורים להתקיים ב-23 ביולי 2021, כאשר בשלב זה הכל עדיין נמצא בסימן שאלה כל עוד אין חיסון והווירוס עדיין משתולל. במקום חגיגה של ספורט, המתקנים ביפן עומדים שוממים, מעטים האנשים שמסתובבים ברחובות העיר עם האורות המהבהבים, אין רעש של קהל וכמעט הכל סגור. זוהי תקופה שתיכנס לספרי ההיסטוריה, אבל מבחינת המשלחת האולימפית הישראלית ייתכן וזו תהיה בכייה לדורות.
על פי התוצאות בשנה החולפת, המשלחת הישראלית עלולה להיפגע במיוחד מדחיית המשחקים האולימפיים. פשוט כי מעולם לא היה דור כזה, של ארבעה ספורטאים מענפים שונים שזכו במדליות באליפויות העולם בשנה אחת ונחשבים כמועמדים ברורים למדליה. ולכן, בעקבות הדחייה של התחרויות בטוקיו, קיים חשש גדול כי מדינת ישראל פספסה הזדמנות היסטורית לשדרג את כמות המדליות שלה באופן משמעותי ולהציג התקדמות מקצועית מרשימה ופורצת דרך.
שגיא מוקי הפך לאלוף העולם בג’ודו במשקל של עד 81 ק”ג ב-2019; לינוי אשרם זכתה בשתי מדליות ארד ובמדליית כסף נוספת בקרב רב באליפויות העולם בהתעמלות אמנותית ב-2017, 2018 ו-2019; ארטיום דולגופיאט הוכתר פעמיים לסגן אלוף העולם בהתעמלות מכשירים ב-2017 ו-2019; קטי ספיצ’קוב זכתה במדליית כסף באליפות העולם בגלישת רוח ב-2019. עם הדור הזה הייתה צריכה המשלחת הישראלית להתחיל להתמודד על ארבע מדליות במשחקים האולימפיים, ומי יודע איך זה היה מסתיים.
הרבה השתנה, ועוד עשוי להשתנות, מבחינת חוד החנית הזו בעקבות הדחייה שנכפתה על אירוע הספורט הגדול בעולם. אומנם כרגע כל הספורט העולמי עצר מלכת, אין כמעט שום תחרויות ועדיין קיים ספק באשר לקיומן תחרויות שכן מתקיימות, אבל הם ממשיכים להתכונן לרגע השיא הזה שיגיע בעוד שנה - וחלקם אפילו להילחם מחדש על מקומו בטוקיו. שנה למשחקים האולימפיים, ONE עם תמונת המצב על הספורטאים המובילים בישראל.
בג’ודו, שנחשב לענף המוביל בארץ, יש מדליסטים רבים שסיפקו תוצאות, אבל הבולט ביותר מביניהם הוא מוקי שהפך לג’ודאי הראשון שזוכה באליפות העולם לגברים וביסס את מקומו גם במקום הראשון בדירוג העולמי במשך תקופה ארוכה. מבחינתו, הכל נעצר דווקא ברגע הכי קריטי. הרי כעת עולה החשש הוא שמישהו אחר יירש את מקומו ושהוא אולי יאבד מכושרו מול היריבים האחרים.
“אין פה שורה תחתונה של רווח או הפסד כי כל הספורטאים בעולם באותו המצב כרגע”, אמר מאמן נבחרת הגברים אורן סמדג’ה. “שגיא חי בלחץ כמו כל ספורטאי אחר שיודע שהוא פייבוריט ושאין חסינות לאף אחד. הוא מודע לגודל הציפייה אבל זה תקף לגבי כולם. לכן בעיניי, יש סיכוי גדול יותר למדליה אולימפית דווקא אצל אלה שניצחו את משבר הקורונה בראש, כי ההתמודדות והקושי המנטלי שקיים כרגע אצל בני האדם בעולם גורמים להרבה תסכול אצל הספורטאים. אנחנו גם חווים את זה. אנחנו צריכים ורוצים לייצר משהו חדש כדי לתת להם ריגוש מסוים, אבל הכל נעצר ואין תחרויות”.
באשר לתוכנית המקצועית שהשתנה, סמדג’ה הוסיף: “הייתה לנו תוכנית רב-שנתית מסודרת לארבע שנים, היינו בפיק מאוד גבוה ב-2019 עם כל הספורטאים בנבחרת, כולל אורי ששון, פיטר פלצ’יק, טוהר בוטבול וגם טל פליקר וברוך שמאילוב שהביאו מדליות חשובות. סיימנו את השנה הזו כשידענו שמתוך שבעה יש כבר חמישה שעשו קריטריון ולא היה עליהם לחץ של מרדף אחריו. כל ההתמקדות הייתה על מה שיהיה בטוקיו והיינו מאוד רגועים, עד שבאה הקורונה. הירידה מהמקום שהיינו בו היא לא קלה אבל נתרומם. היינו במומנטום טוב וצריך להחזיר את הכל בחזרה לאותו המקום. אין לי תוכנית מגירה לזה, בעיקר בגלל ששום דבר לא ברור כרגע, אבל אני לא מוריד ציפיות מאף אחד, כולל משגיא, וברגע שיגיע האות אנחנו נהיה מוכנים להתפוצץ. אנחנו תמיד הולכים על כל הקופה”.
בנבחרת הנשים יש עוד זמן להתכונן, אחרי גל של פציעות שהגיע בשנה שעברה וכשחוסר הניסיון בלט אצל גפן פרימו הצעירה. אותו הדבר תקף גם לגבי נבחרת גלישת הרוח הישראלית, שם המדליסט האולימפי שחר צוברי מנוסה מאוד לעומת יריביו המקומיים ויתר הגולשות הצעירות שהצליחו להגיע לפודיום העולמי. הראשונה שעשתה זאת היא קטי ספיצ’קוב שזכתה בכרטיס לטוקיו, אלא שבעקבות הדחייה בשנה והרצון של איגוד השייט להביא את המועמדת שנמצאת בכושר הטוב ביותר למשחקים האולימפיים, הוחלט לפתוח מחדש את המבחנים לנבחרות ישראל.
זה קרה בין היתר בגלל שלספיצ’קוב קמה מתחרה באליפות העולם האחרונה, במהלכה נוי דריהן הייתה יכולה להפוך לאלופת העולם ובסופו של דבר סיימה במקום השלישי על הפודיום העולמי. הכרטיס ליפן כבר היה אצל ספיצ’קוב בכיס, אבל לבסוף האיגוד בחר לפתוח את התחרות מחדש כאמור, וכל המאבק ביניהן על הכרטיס הבודד לטוקיו עוד יידע עליות וירידות. מבחינתה של ספיצ’קוב ייתכן כי מדובר בלחץ מיותר, אבל היא תהיה חייבת גם לעמוד בזה כדי להיות ביפן.
“בענף שלנו יש חלוקה ברורה בין מה שנמצא בשליטתנו ומה שלא”, אמר המנהל המקצועי של איגוד השייט, אלי צוקרמן, שמנסה לשמור את כל הגולשים עם רוח במפרשים. “אין לנו שליטה על הדחייה או על המגיפה, אבל החובה שלנו היא לנצל גם את מה שלא בשליטתנו כדי להפיק ממנו את המיטב, וזה מה שאנחנו עושים באיגוד. אנחנו עושים הכל כדי שהספורטאים שלנו יגיעו ב-2021 ברמת מוכנות הרבה יותר גבוהה ועם יותר ניסיון. עצם זה שהופסקו התחרויות ולנו יש תנאים טובים להתאמן ולהתחרות בהם בארץ, זה כבר עוזר לנו להפיק מהתקופה הזו תועלות ואולי אפילו מעניק לנו יתרון על פני היריבים שלא מתאמנים באופן סדיר. נדע למקסם את הדחייה”.
יחד עם זאת, עולם השייט כבר מתכונן להחזרת התחרויות הבין-לאומיות. כרגע על לוח התחרויות נמצאות אליפויות אירופה ועולם, כאשר בנובמבר אמורה להתקיים אליפות אירופה ב-RSX שנחשב עדיין לדגם האולימפי איתו יתחרו בטוקיו, אבל במקביל בסוף אוגוסט תתקיים בשווייץ אליפות אירופה בדגם הפויל החדש שאיתו יתחרו באולימפיאדת פאריס 2024, אלא שכרגע לנבחרת הישראלית אין אישור לצאת לשם. “באירופה כבר התחילו להתאמן עליו ויתחילו גם להתחרות איתו. אנחנו לא רוצים שייפתח פער גם בדגם החדש, כי זה יתרון לשאר המדינות לעתיד. כולם עושים את המאמצים כדי להיות שם למרות התחלואה בקורונה והקושי בתיאום. אנחנו אומנם מדינה אדומה מבחינת המארחים, אבל אני מקווה שזה יקרה”, ציין צוקרמן.
בהתעמלות המשגשגת יש שני מועמדים ברורים למדליה ושניהם צעירים שיגיעו בפעם הראשונה למעמד. מצד אחד יש את המתעמלת האמנותית לינוי אשרם שצוברת מדליות בקצב מסחרר, ומן הצד השני יש את מתעמל המכשירים ארטיום דולגופיאט שכבר הוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר בעולם. שניהם רוצים לזכות במדליה אולימפית ראשונה לענף הישראלי, אחרי שרשמו הצלחות אדירות בעולם.
אשרם אוהבת להתחרות וזה בוודאי חסר לה. בדיוק בגלל זה היא השתתפה לאחרונה בתחרות אינטרנטית והמאמנת שלה איילת זוסמן מנסה כל הזמן לאתגר אותה. “העניין הוא שצריך לשמור על כושר כדי שבמידה וייפתחו את השמיים אז גם נוכל לחזור להתחרות באופן מיידי, אבל מבחינתנו זה לא מטרד”, הדגישה זוסמן. “לינוי מגיעה בכל יום לאולם כדי לעבוד ולהתאמן במקצוע שהיא אוהבת ובמקום שהיא אוהבת להיות בו. נכון שאנחנו כבר לא עובדות 10 או 12 שעות ביום כדי לא להעמיס על הגוף, אבל אנחנו נהנות קצת מזה שאנחנו בארץ ומשתדלות להמשיך להתאמן ולהתחזק. אין לנו יותר מידי ברירה כי זה המצב, אבל לספורטאים יש יכולת להסתגל לכל שינוי וכמאמנת גם אני מסתגלת למה שקורה עכשיו. עברנו לרוטינה אחרת שהיא נטולת טיסות ותחרויות, אבל אנחנו עדיין בתוך במסגרת של העבודה”.
המתעמלת האמנותית הגדולה בתולדות המדינה לא התחרתה בחו”ל מאז אליפות העולם בספטמבר, כך שהיא כמעט שנה בחוץ בלי תחרות רשמית. אלא שלאחרונה, כדי לשמור עליה בדריכות גבוהה, אשרם עושה “אימוני מבחן” המדמים תחרות בתוך אולם האימונים שלה והיא אף השתתפה בתחרות און-ליין באינטרנט עם יריבותיה הרוסיות, דינה וארינה אברינה, שהיו אמורות להגיע לשיאן בתקופה הזו של השנה. אומנם קשה למדוד ביצועים דרך מצלמת רשת, אבל אשרם דווקא בלטה לטובה.
זוסמן סיפרה כי היא “רואה את ההתקדמות שלה ביחס לעצמה וביחס לבנות שהתחרתה איתן. בתחרות האון-ליין לינוי ביצעה תרגיל כדור כאילו היא לא יצאה לחופש אחרי אליפות עולם ומבחינתי היא הפגינה ביצוע יפה מאוד יחסית לתחרות ראשונה. אנחנו פחות מסתכלות על מה שאחרות עושות אלא כל הזמן מנסות להשתפר ולבדוק איפה לינוי יכולה להתקדם עוד קצת בעצמה. בגלל שביטלו תחרויות ודחו את אולימפיאדת טוקיו, ברור לפעמים עוברת המחשבה בראש שאולי גם יבטלו את אולימפיאדת טוקיו, אבל אנחנו לא מקדישות לזה יותר מידי תשומת לב. אם היא תבוטל זה יהיה כואב ולא פשוט, אבל מבחינתנו יש אולימפיאדה וכל האנרגיות מובילות לשם”.
גם סרגיי וייסבורג, מאמנו של ארטיום דולגופיאט, משתדל לשדר אופטימיות אבל אין ספק שגם עבורו זו סיטואציה הזויה למדי. “זו תקופה מאוד קשה בגלל שלא הכרנו שום דבר שדומה לזה, גם אני כמאמן וגם ארטיום כספורטאי”, הסביר האיש שמלווה את דולגופיאט. “כשאתה עובד בשגרה אז יש לך מטרות רחוקות וקרובות, שהן מאוד ברורות לך. עכשיו כלום לא ברור. היה לנו קשה לחזור אחרי הסגר אחרי שלא היו אימונים אבל עבדנו וחזרנו לכושר. הבעיה היא שזה בלתי אפשרי עכשיו להחזיר מתעמל לכושר שיא ואסור לעשות את זה סתם ככה. יש עליות וירידות, בהתאם לתחרויות. מה שכן, אנחנו מחזקים נקודות חלשות שאף פעם לא היה ממש זמן לעבוד עליהן, מנסים ללמוד אלמנטים חדשים ולהיות סבלניים. הכי חשוב זה לא להיכנס לפאניקה, אבל ברור שזה האתגר הכי גדול שנתקלתי בו כמאמן”.
לדולגופיאט ולאלכס שטילוב יש על הנייר את אליפות אירופה בדצמבר ויש אפילו כמה תחרויות לפני כן, אבל לא ברור אם הן אכן יתקיימו במועדן. “התחרות הראשונה שלי אמורה להיות בספטמבר, שזה לא ממש רחוק, אבל לא בטוח שהיא תתקיים. אם היא לא תתקיים אז גם אליפות אירופה תהיה בספק”, אמר דולגופיאט. “בכל מקרה אנחנו מנסים לחשוב בצורה חיובית ולהתכונן להכל. ומבחינת הכנה לטוקיו? התעמלות זה ספורט שאתה צריך לעשות כל יום ולעבוד על אותם האלמנטים כל היום כדי להגיע לרמת דיוק גבוהה, ככה שאם אין תחרויות תמיד יש על מה לעבוד. זה מה שאנחנו עושים”.
האפשרות שהמשחקים האולימפיים יבוטלו עוברת בראשם של הספורטאים הללו מידי יום. למעשה, הם מתכוננים בעיקר אל הלא נודע כי לרובם אין תחרויות או תוכניות מקצועיות מפורטות וברורות לשנה הקרובה. ואם אולימפיאדת טוקיו אכן תבוטל, לחלקם זו תהיה מכה קשה. כרגע בכל אופן, גם אם לא יאמרו זאת וגם אם ינסו לשדר אופטימיות, הם בעיקר סובלים מהדחייה הזו ומהמחסור בתחרויות, ומשתדלים להישאר אופטימיים בתקווה שבקרוב יגיע החיסון.
“הדחייה של האולימפיאדה היא חלק מהדברים הבלתי צפויים שקורים לנו במהלך החיים. היו כל כך הרבה תסריטים, אבל לאחד שכזה אף אחד לא ציפה”, אמר שגיא מוקי, שיודע שצריך להיות מוכן לכל תרחיש ושאופטימיות היא שם המשחק. “בספורט צריך להיות מוכן לכל תרחיש, לשמור על אופטימיות ועל מחשבות חיוביות, ופה האתגר הגדול. כל החוסר הוודאות והשאלות של אם תהיה או לא תהיה אולימפיאדה מביאים איתם שלל מחשבות שליליות ופסימיות שאכן פוגעות בהכנה. הסגר ושגרת האימונים שנפגעה לא הוסיפו לכל זה. נעשה הרבה עבודה עם הראש כדי לנטרל את כל המחשבות האלה ונמשיך קדימה עם מוטיבציה ואופטימיות ענקית שהכול יהיה בסדר. אני ממשיך לנצל כל יום בשביל להגיע לשנה הבאה הכי מוכן שרק אפשר ואני מאחל לנו שנמצא חיסון, שהגלים האלה יעצרו ושנגיע כל אחד למקום שאליו הוא שואף”.