יורגן יובה היה אדם מדהים. ככדורגלן, הוא ידע לשחק כחלוץ, כקשר וכבלם. במקביל לקריירה על הדשא, הוא ערך את מדור הספורט בעיתון המוביל בנורבגיה, וגם למד משפטים באוניברסיטה. על הדרך, הוא גם היה סופר שכתב על כדורגל ולא רק. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא התנדב לצבא הבריטי במסגרת חטיבה מיוחדת של נורבגים ונאבק על מנת לשחרר את מולדתו מהנאצים. בהמשך הוא גם הפך לפוליטיקאי והתמודד בבחירות לפרלמנט. בקיצור, זו דמות יוצאת דופן, ועד לפני מספר ימים הוא גם היה הכובש המוביל של נבחרת נורבגיה בכל הזמנים. 33 שערים כבש יובה בין 1929 ל-1934, והמאזן הזה הספיק לו כדי להיות בפסגה במשך 90 שנה.
למעשה, בהיסטוריה המודרנית איש אפילו לא התקרב אליו. לג'ון קארו היו 24 כיבושים ב-91 הופעות. אולה גונאר סולשיאר הרשית רק 23 פעמים ב-67 משחקים, וזה היה גם המאזן של טורה אנדרה פלו ב-76 מפגשים. סטפן איברסן נעצר על 21 בלבד ב-79 משחקים. אלא שאז בא ארלינג הולאנד, והכל השתנה.
ביום חמישי, כאשר הפציץ צמד ב-0:3 על סלובניה בליגת האומות, עלה כוכב מנצ'סטר סיטי ל-34 שערים במדי הנבחרת ושבר את השיא המיתולוגי של יובה. 36 משחקים הספיקו לו על מנת לעשות זאת והרגל עוד נטויה בגיל 24. לאיש אין ספק כי הוא יעקוף תוך זמן סביר את זלאטן איברהימוביץ' ככובש הסקנדינבי הפורה ביותר בזירה הבינלאומית – השבדי פרש עם 62 כיבושים. אם הכל ילך כשורה, עשוי הולאנד להגיע גם ל-100 שערים בשורות נורבגיה. אבל מה כל זה עוזר אם סופרסטאר כמוהו לא מסוגל להביא לנבחרת הישגים כלשהם? הכישלונות של נורבגיה בשנים האחרונות מחפירים בהתחשב באיכות הסגל.
אתמול קיבלנו דוגמא נוספת ליכולתה המופלאה של נורבגיה להיות מושפלת. אוסטריה היא נבחרת מצוינת בעידן המאמן ראלף ראנגניק והיא כובשת כמעט מול כל יריבה, אך תבוסה 5:1 עדיין לא מתקבלת על הדעת מבחינת הנבחרת בה מככב הולאנד. החלוץ החסון היה חסר אונים באצטידון הקומפקטי בלינץ, בקושי איים על השער וראה את ההגנה קורסת במחצית השנייה כאשר האוסטרים הבקיעו שלושה שערים בנגיחות מול העורף הגבוה של הנורבגים. איך שלא תסתכלו על זה, הייתה שם קריסה מפוארת.
רק לפני חודש חווה הולאנד השפלה נוספת כאשר נורבגיה איבדה נקודות בתיקו 0:0 מחפיר בקזחסטן. ההגנה הייתה אז די בסדר, אבל ההתקפה יצרה רק שני מצבי הבקעה והסקורר של אלופת אנגליה ביזבז אחד מהם כאשר בעט לעמוד. לפחות באוסלו הצליחו הנורבגים ללקט ניצחונות, גברו 1:2 על אוסטריה ואז הביסו כאמור את הסלובנים, אבל נכון לעכשיו יש ספקות גדולים לגבי יכולתם להשלים את המשימה לעלות מדרג ב' בליגת האומות לדרג א'.
ואולי זו לא הסוגיה החשובה ביותר עבור הקהל, אבל המונדיאל דווקא כן. נורבגיה לא העפילה לטורניר גדול מאז יורו 2000 ויש תחושה כי דור הזהב שצמח כיום במדינה מתפספס עם המאמן סטולה סולבאקן שנמצא בתפקידו מאז 2020 וממש לא מספק את הסחורה. האוהדים בישראל התרגלו לזלזל בנבחרת כחול-לבן, אך המעידות שלנו בקמפיינים האחרונים במוקדמות מתגמדות אל מול עוצמת הפיאסקו הנורבגי. מבט על ההרכב שלהם משאיר רק שאלה פשוטה אחת – איך אפשר להתרסק כך עם שחקנים ברמה הזו?
הרי לא מדובר רק בהולאנד, שהוא לדעת רבים החלוץ המרכזי הטוב בעולם בימים אלה. לצידו מככב בחוד אלכסנדר סורלות, שהוכתר לסגן מלך השערים בליגה הספרדית בעונה שעברה במדי ויאריאל ונרכש הקיץ על ידי אתלטיקו מדריד. מאחוריהם, בתפקיד עושה המשחק, ניצב קפטן ארסנל, מרטין אודגור. הוא אמנם נפצע במשחק הקודם מול אוסטריה ולא שיחק החודש, אבל בקזחסטן הוא היה על המגרש וכך גם בקמפיינים הקודמים.
באגף השמאלי מלהטט אנטוניו נוסא, ילד פלא חדש בן 19 שהגיע הקיץ מקלאב ברוז' ללייפציג תמורת 21 מיליון אירו. השם הבולט בהגנה הוא יוליאן ריירסון, שחקן הרכב במדי בורוסיה דורטמונד שהעפילה בעונה שעברה לגמר ליגת האלופות. הבלם כריסטופר אייר, מנהיג סלטיק לשעבר, משחק כיום בברנטפורד בפרמייר ליג. בין הקורות עומד אוריאן נילאנד, שוער סביליה.
זו נבחרת שאמורה להיות כוח משמעותי בכדורגל האירופי והיא ממש לא כזו. סף השבירה שלה נמוך, התיאום הטקטי נראה לעתים מתחת לכל ביקורת, שיבוצי השחקנים תמוהים, והיא לא עומדת בציפיות המינימליות של האוהדים והתקשורת. וגם הולאנד, עם כל הכבוד לשיא החדש וההיסטורי שלו, לא בדיוק מספק את הסחורה כאשר נורבגיה זקוקה לו באמת.
במוקדמות המונדיאל 2022, הוא היה שותף לתבוסה הביתית 3:0 לטורקיה שהרסה את הטורניר בשלב מוקדם – ואז גם החמיץ ארבעה משחקים בגלל פציעה. חמישה שערים היו לו בשישה משחקים וזה נראה נחמד על הנייר, עד שמסתכלים פנימה ומגלים כי הם כוללים שלושער לרשת גיברלטר.
הולנד וטורקיה סיימו לפני נורבגיה בבית, והיא לא קיבלה הזדמנות אפילו דרך ליגת האומות כי נכשלה בה. במוקדמות יורו 2024 היו להולאנד שישה שערים בחמישה משחקים, אך ארבעה מהם בניצחונות קלים על קפריסין. הוא הבקיע בפנדל במשחק הקריטי מול סקוטלנד באוסלו, בו עשתה ההגנה שטויות בדקות האחרונות בדרך להפסד 2:1 – והסקוטים אכן סיימו לפני הנורבגים כדי לנסוע לגרמניה. גם ספרד דורגה, כמובן, במקום הראשון בבית, והסקנדינבים שוב נותרו בחוץ.
עד להופעת הדור החדש והנוצץ, הסבירו בנורבגיה את האכזבה התמידית בכך שהשחקנים לא היו טובים מספיק ולא התקרבו לרמה של הכוכבים משנות ה-90, אבל התירוץ הזה לא תקף. דיברו גם על הבעיה המנטלית כי השחקנים החדשים כלל לא נולדו כאשר נורבגיה שיחקה במונדיאלים ב-1994 וב-1998 והם רגילים לראות רק כישלונות. אלא שגם זה לא תופס כאשר מדברים על הסגל הנוכחי. להולאנד ואודגור יש מספיק ניסיון ברמה הגבוהה ביותר על מנת להיות מסוגלים להתעלות גם במדים הלאומיים, וזה לא קורה.
אז בנוסף לשחקנים, את רוב הביקורת סופג סולבאקן. קשר העבר, שהשתתף כשחקן במונדיאל 1998 וביורו 2000, צבר בזמנו מוניטין טוב כאשר אימן את קופנהאגן, ומינויו לנבחרת התקבל בהתחלה באהדה. כיום רוב האנשים מתעבים אותו, ואחרי התיקו מול קזחסטן הצביעו 81 אחוזים מהגולשים באתר הספורט המרכזי בנורבגיה בעד פיטוריו המיידיים. אם תעיינו ברשתות החברתיות בעקבות התבוסה באוסטריה אתמול, תגלו לא מעט הערות לפיהן "היה שווה לקבל חמישייה כדי שסולבאקן יעוף כבר". הוא מואשם בשחצנות, בעקשנות, בקיבעון מחשבתי, בחוסר יכולת למצוא את הנוסחה הנכונה ובחוסר נכונות לקבל ביקורת.
"כאשר קיבלתי את התפקיד, ידעתי שיהיו מאות אלפים בבית שיחשבו שהם יכולים להיות מאמנים יותר טובים ממני", העיר לא מכבר סולבאקן, והוא מתעלם בקביעות גם מפרשנים שקוראים לו להחזיר את המפתחות, לפני שגם קמפיין המונדיאל הקרוב יירד לטמיון. "הזמן עובד נגד סולבאקן, כאשר משהו לא עובד במשך זמן רב, הדבר הנכון הוא לשנות", כתב קנוט סבגורדן. "יש לנו שחקנים, יש לנו מתקנים, יש לנו אירגון ואנחנו בכל זאת נכשלים פעם אחר פעם", אומר יונאס גלבר.
אז בינתיים, עומד הממוצע של הולאנד על כשער למשחק במדי נורבגיה, אך הנסיעות למשחקי הנבחרת לא תורמים לצב הרוח שלו, והתבוסה באוסטריה דרמטית – גם אם מדובר רק בליגת האומות. מבחינתו, זה עוד לא מאוחר מדי כי בניגוד לסולבאקן יש לו עוד הרבה זמן, אבל כרגע המצב עגום. וכאשר מבקרים את התוצאות של ישראל בדרג א', כדאי לזכור מה עושה נורבגיה בדרג ב'.