כשאומרים “נבחרת צרפת”, סביר להניח שאוהד הכדורגל יחשוב על כמה דברים: השחקן אולי הטוב בעולם, קיליאן אמבפה, העומק האיכותי והעובדה כי “היא יכולה הייתה להעמיד גם עוד חמש נבחרות שונות שיתמודדו על תארים” וכפועל יוצא מכך, גם הווינריות במונדיאלים האחרונים עם זכייה ב-2018 וגמר בלתי נשכח ב-2022. אם כך, קשה לזכור שהכוח הגדול של הטריקולור, זה שבעצם הביא אותה למעמדים הגבוהים בשנים האחרונות ובמיוחד מול הגדולות, הוא באותה המידה החוסן ההגנתי.
נדמה כי ביורו 2024, על אף כוח האש הנוצץ לכאורה מקדימה, אנחנו מקבלים את הדוגמה הבולטת ביותר לכך. לצד הביקורות החותכות על כך שטרם כבשה שער שדה, עם שני שערים עצמיים ופנדל אחד של אמבפה בלבד, ישנו גם הצד המלא של הכוס התכולה לבנה. החבורה של דידייה דשאן מחזיקה בהגנה הטובה בטורניר עם ספיגה בודדת בחמשת המשחקים מאז פתיחתו, הישג מופרע לגמרי המגדיר מחדש את הביטוי המפורסם: “תארים לוקחים דרך ההגנה”.
לא מן הנמנע שאחד ממייק מנאן, ז’ול קונדה, וויליאם סאליבה, דאיו אופמקאנו או תיאו הרננדס יוכתרו כשחקן הטורניר באם יובילו את המסע של הלה בלוז עד לזכייה ראשונה באליפות אירופה מזה 24 שנים. כשהם נמצאים מרחק שני ניצחונות משם, על “חמשת המופלאים” להתמודד מול האתגר הגדול ביותר עד עתה, ההתקפה הכי טובה בטורניר בדמות נבחרת ספרד הערב (שלישי) ב-22:00.
שחקני צרפת חוגגים (רויטרס)מייק מנאן – היורש של לוריס נלחם בגזענות
כבר תקופה ארוכה שבצרפת מחפשים את היורש של הוגו לוריס. קפטן צרפת לשעבר עמד בין הקורות 145 פעמים, הכי הרבה לשחקן בהיסטוריית הנבחרת, ובמשך 14 שנים היה השוער הבלתי מעורער. כתרים רבים הוכתרו לשוערים צעירים ללא הצלחה, אך בשנת 2020 הגיע האיש. מנאן היה חלק בלתי נפרד מהאליפות הסנסציונית של ליל ב-2020/21, על גבה של האקסית שלא האמינה בו, פ.ס.ז’.
אחרי שהיה רחוק שער נקי אחד מלשבור את שיא המשחקים ללא ספיגה בליג 1, השוער עבר לאיטליה ומיד שיחק תפקיד מפתח נוסף באליפות מרגשת, הראשונה של מילאן אחרי 11 שנות בצורת. הצרפתים סוף סוף הצליחו למצוא שובר שוויון חדש בעמדת השוער. את המונדיאל הקודם הוא אמנם פספס עקב פציעה, אך לא נתן לזה להוריד אותו ומיד מיצב עצמו כאחד הטובים בעולם בתפקידו כשלקח את מילאן לחצי גמר ליגת האלופות ב-2023 עם תצוגות מעוררות השתאות.
מייק מנאן (רויטרס)בדרך ליורו 2024 הוא כבר הספיק לתפוס את הכותרות גם בזכות אישיותו, אחרי שבאקט אמיץ הוביל את כל קבוצתו לרדת מהמגרש על רקע נהמות גזעניות שנשמעו לעברו מול אודינזה, במה שבצרפת יותר מכל, מהווה עניין טעון מאין כמוהו, במיוחד בתקופה זו. בטורניר הנוכחי בגרמניה השוער בן ה-29 הצליח בשעה טובה לנקות את כל העניינים שמסביב וקיבל את הבמה לזהור כשהוא לובש את אפודת השוער הראשון, מצטיין ומחפש את ההישג הכי מרשים שיוכל לרשום עליו בגדול את שמו עד עכשיו.
ז’ול קונדה – הבלם שגילה שהוא בכלל לא בלם
יש הטוענים כי הוא הטוב מכולם בנבחרת צרפת, על אף שמדובר באחד מהסמלים הגדולים של חוסר היציבות בברצלונה בשנתיים מאז נחת בקטלוניה. כשהגיע ב-2022, הצרפתי היה מיועד להיות הבלם הגדול הבא של הבלאוגרנה, אך עקב תכונותיו האתלטיות והמחסור שנוצר בעמדת המגן הימני, צ’אבי הסיט אותו לשם. איך זה נגמר? אליפות ראשונה של בארסה מזה ארבע שנים עם רקורד הגנתי חסר תקדים בעבור המועדון.
ז'ול קונדה שומר על קיליאן אמבפה (רויטרס)למרות זאת, קונדה מצידו הבהיר: “צ’אבי יודע שאני מעדיף לשחק כבלם”, כשבפתח עונת 2023/24 גם דווח על ויכוח בין השניים לגבי תפקודו בעונה הבאה, שכבר נראתה אחרת. המאמן אמנם “שכנע” אותו והוא נשאר בימין, אך סבל מנפילת מתח חריפה ביכולת כמו כל הקו האחורי הקטלוני והציג חוסר ביטחון משווע. אף על פי כן, נדמה היה שהעמדה היא לא באמת הבעיה. בזמן שבינואר כבר נשמעו קריאות להיפטר מהבלם/מגן, הוא הפך את הסיטואציה ועל רקע הזעזוע וסאגת העזיבה של מאמן הבלאוגרנה, בישורת האחרונה של העונה חזר למיטבו, רגע לפני הטורניר בגרמניה.
דשאן כנראה צפה בכל הנעשה סביב קונדה בספרד והסכים דווקא עם עמדתו של צ’אבי, כשדי מהר שחקן ההגנה הצרפתי מצא עצמו בצידה הימני של ההגנה גם בנבחרת צרפת. בין אם הוא אוהב את זה או לא, לפחות מבחינה הגנתית, הצרפתי של ברצלונה מיצב עצמו כסלע איתן בעמדת המגן וממשיך להעלות בחזרה את הערך שלו ביורו ובגדול. כעת, הוא עומד בפני אתגר כשיפגוש רבים מחבריו לקבוצה, כולל את “החלום הרטוב” של בארסה, ניקו וויליאמס, לו יעניק מבט קטן לאיך יכולים להיראות האימונים בקטלוניה בעונה הבאה.
ז'ול קונדה (רויטרס)וויליאם סאליבה – גם דשאן אכל את הכובע
וויליאם סאליבה הוא תופעה. בתוך שנתיים מהרגע בו מיקל ארטטה שם בו את מבטחו, וכשהוא רק בן 23, הצרפתי הפך לאחד הבלם הטובים בפרמייר ליג ובעולם כולו. עם דומיננטיות באוויר, טכניקה ויכולת תיקול מופלאה, הוא האיש המרכזי שעומד בראש ההגנה המפוארת של ארסנל, הטובה בליגה האנגלית. סאליבה הוא מה שאנשים מכנים “הבלם המרכזי”, זה שנותן את הטון לפעולות ההגנתיות, המנהיג של כל הקו האחורי ומחמיא לכל מי שנמצא לידו.
הבלם הצעיר קנה את עולמו ומלבד זכייה בתארים (עניין של זמן), השיג את כל דבר שיכול היה לחלום עליו. כל דבר מלבד משהו אחד, את האמון של דשאן. על אף הקפיצה המטאורית, המאמן הלאומי לא ממש ספר אותו בהרכב הפותח, כשבמרץ האחרון גם הצהיר: “יש לו עונה טובה, אבל סאליבה עושה דברים שאני לא כל כך אוהב מבחינת הנבחרת. כשהוא קיבל הזדמנויות זה לא הלך טוב במיוחד, ההיררכיה לא לטובתו כרגע”, רגע לפני שהבלם ענה עם הצגה מול מנצ’סטר סיטי. הוא אמנם זימן אותו לגביע העולם ולמוקדמות היורו, אך מאמן הבלוז העדיף כמעט כל אחד לפניו.
מנהיג ההגנה, סאליבה מול רונאלדו (רויטרס)אחד הבלמים הטובים בעולם לא התרגש והשאיר את חובת ההוכחה לדשא. שבועות ספורים לפתיחת היורו, בצרפת עוד דיברו על כך שעל אף הביקורת, במרכז ההגנה של הטריקולור ימשיכו לעמוד איברהימה קונאטה ודאיו אופמקאנו במקום האיש של ארסנל, אך אז הגיעה התפנית. כמה ימים לפני המשחק הראשון מול אוסטריה, ב’לאקיפ’ דיווחו כי דשאן שוקל מחדש את עמדתו לגבי סאליבה, אחרי שהתרשם ממנו בהכנה ותרגל אותו בהרכב רגע לפני הטורניר. מאותה הנקודה, הבלם המרשים הולחם ל-11, לא הסתכל לאחור, סיפק תצוגות מופת בקביעות כשהעלים את רומלו לוקאקו וכריסטיאנו רונאלדו והראה בדיוק מי הוא.
דאיו אופמקאנו – הכל עניין של ביטחון
עד לפני כמה שנים קראו לו “אחד הכישרונות הגדולים בעולם” והוא סומן עוד כנער. וכיאה לאחד כזה, אופמקאנו מצא עצמו בגיל 22 כרכש הנוצץ של באיירן מינכן למרכז ההגנה תמורת 45 מיליון לאחר שהבווארים נאבקו על שירותיו עם המועדונים הגדולים בעולם. מאז, העניינים לא בדיוק הלכו כמצופה, הוא אמנם קיבל הרבה קרדיט, אך מעולם לא באמת עשה את קפיצת המדרגה לה ציפו ממנו.
אופמקאנו (רויטרס)לאט לאט הוא החל לצבור לחובתו גם רגעים מטופשים ותדמית של בלם שנוטה לטעות ברשלנות במעמדים הגדולים, תשאלו את מנצ’סטר סיטי, שחגגה על הפאשלות שלו ברבע גמר האלופות ב-2023 כל הדרך לזכייה. הסיפור האישי שלו לא עזר לביטחון, אופמקאנו גדל כילד עם גמגום והעיד שהיה “פוחד לפתוח את הפה, אך כיום המצב השתפר בהרבה”. תוסיפו לכך את הפיאסקו ההגנתי בעונה הנוראית החולפת של באיירן, ותקבלו פרוספקט של בלם שהפך לשעיר לעזאזל. אלא שבנבחרת הסיפור של אופמקאנו שונה.
כמעט כמו מראה הפוכה למקרה סאליבה, דשאן החליט שהוא סומך על הבלם, שנראה אחרת במדים הלאומיים, גם באופן הכי מילולי שיש. נדמה שמאמן הטריקולור מבין את אופמקאנו, הוא פשוט רואה את האיכויות שלו כ”בלם שני”. אם סאליבה הוא המנהיג, חברו למרכז העורף הוא השוליה המושלמת שמרוויחה מנוכחותו של הראשון וביחד הם צמד אולטימטיבי. לפני שמינית הגמר מול בלגיה, הם גם התראיינו יחד כשאופמקאנו העיד: “צברתי הרבה ביטחון, אני לא משחק לבד. וויליאם ואני מתקשרים כל הזמן, הוא מקרין המון עוצמה”.
השוליה המושלמת, סאליבה ואופאמקנו (רויטרס)תיאו הרננדס – המגן ההתקפי (?) הטוב בעולם
בנוף הכדורגל המודרני נדיר לראות קבוצה שהכוכב הגדול שלה נמצא בעמדת המגן. זהו בדיוק המקרה של הרננדס ומילאן, אחרי שפרץ בגיל צעיר מאוד, המגן הספיק לעבור באתלטיקו מדריד ובריאל מדריד עוד לפני שהיה בן 21, אך בחיפוש אחרי דקות עשה את ההחלטה האמיצה והתקדם למועדונים אחרים. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. כבר בעונתו הראשונה היה מעורב ב-12 שערים ועונה לאחר מכן היה האיש שלקח את הרוסונרי לאליפות ראשונה מזה 11 שנים, יחד עם חברו לשער כזכור, מנאן.
תיאו הרננדז (רויטרס)הרננדס הגדיר מחדש את הדומיננטיות שיכולה להיות למגן. המעורבות שלו בכיבושים המשיכה בקביעות על אף העמדה ה”אחורית”. בזמן שחברו לאור הזרקורים, רפאל ליאאו, הציג עליות וירידות, הצרפתי עשה לעצמו שם כמגן ההתקפי מהטובים בעולם. בטריקולור, הסיפור שלו החל כמו בכל הקריירה שלו, בתחילה, הוא בכלל חסה בצילו של אחיו, לוקה, שהיה זה שהכה גלים בכדורגל האירופי ראשון ופתח על חשבונו באותה עמדה במשחק הפתיחה של הנבחרת במונדיאל 2022. לרוע מזלו, לוקה ספג פציעה נוראית שהרחיקה אותו מהמגרשים לתקופה ארוכה מאוד.
מי החליף אותו? אחיו, שקיבל את ההזדמנות שלו לזרוח בטורניר גדול עברו הלה בלוז לראשונה ולקח אותה בשתי ידיים. נדמה שביורו, כשהוא בן 26, המגן שחושב רק התקפה בהגדרתו, עובר עוד אבולוציה חדשה. כל הקו האחורי משפיע אחד על השני כבר אמרנו? הרננדס חשף בפני העולם כי הוא מעבר לרק הגבהות ועקיפות על הקו, חבריו עוזרים לו לשכלל את עצמו והוא מציג יכולת דפנסיבית מעוררת השראה בדרך להפוך לשחקן שלם מאי פעם. ואיך אפשר לשכוח את הפנדל המושלם בדו-קרב מול פורטוגל שהיה הדובדבן שבקצפת.
הצרפתים מאושרים (רויטרס)