ידו של טיאגו מוטה נגעה קלות בפניו של סרחיו בוסקטס והקשר הקטלוני צנח על הדשא, כאילו עבר תקיפה איומה. בעוד השופט פרנק דה בלקרה שולף כרטיס אדום לברזילאי ההמום שניסה לטעון לחפותו, תפסה המצלמה את בוסקטס מציץ לשבריר שניה עם חיוך ממזרי במיוחד, כדי לבדוק אם ההצגה שלו באמת עבדה. ז'וזה מוריניו, עם חיוך ציני משלו, השתולל על הקווים ומחא כפיים לקהל בקאמפ נואו. "הצליח לכם", הוא אמר לאוהדים, אבל ממש לא נכנע.
אינטר הגיעה למשחק הגומלין בחצי גמר ליגת האלופות עם יתרון 1:3 מהקרב בסן סירו והתכוונה בכל מקרה להסתגר בהגנה, אבל אחרי ההרחקה של מוטה זה כבר הפך לבונקר של ממש. בסופו של דבר, התרמית של בוסקטס הייתה לשווא. בארסה לא השכילה לפרוץ את המערך של אלופת איטליה עד הדקה ה-84, אז כבש ג'רארד פיקה איכשהו את השער היחיד, אבל זה היה מאוחר מדי. השחורים-כחולים שמרו על היתרון בסיכום שני המשחקים, ומוריניו הצוהל פרץ למגרש כדי לחגוג את אחד ההישגים הגדולים בחייו ולהתגרות במועדון שלא רצה בו. בתגובה, פתחו עליו העובדים של קאמפ נואו את הממטרות. מחזיקת הגביע הודחה ופפ גווארדיולה נחל את ההפסד המשמעותי הראשון בקריירה כמאמן.
זוכרים את הערב ההיסטורי הזה ב-28 באפריל 2010? מרגיש כמו היסטוריה די עתיקה, נכון? כמעט 14 שנה חלפו מאז, ואתם תוהים כנראה מדוע המשחק ההוא רלוונטי פתאום דווקא עכשיו. ובכן, התשובה פשוטה למדי – עד אתמול, היה זה המשחק האחרון בשלב נוקאאוט בליגת האלופות בו נטל חלק מרקו ארנאוטוביץ'.
סזאר וארנאוטוביץ' חוגגים עלייה לגמר בקאמפ נואו (רויטרס)טוב, קצת מוגזם לומר "נטל חלק", כי הוא בסך הכל נרשם בסגל אינטר וישב על הספסל, אבל גם זה נחשב. למעשה, החלוץ האוסטרי לא שיחק אפילו שניה בקמפיין הגדול של הנראזורי בדרך לזכייה בצ'מפיונס ליג, ולרוב בכלל היה ביציע או בבית, אבל התואר הזה רשום בקורות חייו בכל זאת, ביחד עם אליפות איטליה והגביע האיטלקי. הוא יכול לספר לנכדיו שהיה שותף לטרבל ההיסטורי והמזהיר בהדרכת מוריניו, ואין דוגמה טובה יותר לביטוי "להיות במקום הנכון בזמן הנכון". הייתה רק בעיה אחת עם ארנאוטוביץ' בעונה המדוברת – הוא עצמו היה שחקן ממש לא נכון, ונוכחותו שם הייתה טעות מגוחכת.
בעצם, הוא יכול לטעון לכתר שחקן הרכש הגרוע ביותר בכל תולדות אינטר. ארנאוטוביץ' הגיע למילאנו מטוונטה על תקן סקורר מבטיח בן 20, אחרי עונה חיובית מאוד בליגה ההולנדית. קבוצות רבות רדפו אחריו בקיץ 2009, כולל צ'לסי שהייתה קרובה להשיגו, אך פסלה אותו בבדיקות רפואיות. אינטר הייתה גאה לשים עליו את ידה בתנאים נוחים בהחלט – השאלה עם אופציית רכישה בתנאי סף מסוימים. אלא שהאוסטרי לא היה קרוב לעמוד בתנאים אלה, וגם זה אנדרסטייטמנט. תרומתו הסתכמה בשלוש הופעות קצרות כמחליף בליגה, ומוריניו זוכר ממנו בעיקר את התקריות המשעשעות עליהן אפשר היה לספר בדיעבד.
הסיפור המדהים ביותר היה מפגישתם הראשונה, אז הצהיר ארנאוטוביץ' ללא היסוס באוזניו של הפורטוגלי שזה עתה הכיר: "אני יותר טוב מכל החלוצים האחרים שיש לך". הרשימה הזו כללה את סמואל אטו, דייגו מיליטו ומריו באלוטלי. אחרי אמירה זו, שחשפה אגו מופרע לחלוטין, אי אפשר היה לקחת אותו ברצינות, ומוריניו ידע בעיקר שצריך להשתדל למנוע מארנאוטוביץ' חברות קרובה מדי עם באלוטלי, כי ההשפעה ההדדית שלהם עלולה להיות הרסנית.
ז'וזה מוריניו (רויטרס)בכך הוא לא הצליח, והאוסטרי היה בעייתי אפילו יותר מהאיטלקי. ארנאוטוביץ' היה משוכנע שהכל יבוא לו בקלות, פספס אימונים, איחר לארוחות ולא הקשיב לתדרוכים. מדי פעם, הוא ניסה לשפר את המשמעת אחרי נזיפות ממוריניו, וכך התרחש אירוע מבדח נוסף – האוסטרי הגיע בזמן לאימון הבוקר, רק כדי לגלות שכלל לא היה באותו יום אימון בוקר. "כל הכבוד, הקדמת בחמש שעות", אמר לו מוריניו, והעניק לו שעון במתנה. לטענת החלוץ, הוא עדיין שומר את השעון הזה כמזכרת יקרה מפז.
כאשר נזכר בדיעבד בתקופה הזו במילאנו, סיפר ארנאוטוביץ' בכנות: "הייתי ילד, הרגשתי בלונה פארק. הגעתי לעיר גדולה, קיבלתי חוזה גדול, חתמתי בקבוצה גדולה. הכל היה גדול ומבריק. רק רציתי לצאת ולבלות. מועדוני לילה ומכוניות עניינו אותי יותר מכדורגל. אמרו שאני ילד רע, אבל לא היה אכפת לי. אפשר לומר שהייתי שם כאוהד ולא כשחקן". אפשר היה לחוש במילים אלה שהוא יודע את עוצמת הפספוס. ארנאוטוביץ' זרק הזדמנות נדירה לפח, וסבר שהיא לא תחזור. אבל איכשהו, בטוויסט מופלא של הגורל, היא חזרה.
הרבה דברים קרו לו מאז. הייתה קדנציה מאכזבת בברמן, אשר גם במהלכה הוא הפגין חוסר מקצוענות וזלזול. את גרמניה הוא עזב ב-2013 בטונים צורמים, תוך שהוא מגדיר את העיר הצפונית כ"חור עלוב". הייתה תקופה נאה בסטוק סיטי, בה למד סוף סוף האוסטרי לכבד את המקצוע והפך לשחקן לגיטימי בפרמייר ליג. היו שנתיים טובות בווסטהאם, ששילמה תמורתו 20 מיליון ליש"ט וגרמה לו להרגיש כמו כוכב, כשבאמת קיבלה סוג של כוכב שכבש 21 שערי ליגה. הייתה הרפתקה בליגה הסינית, אליה הגיע החלוץ כדי להעשיר את חשבון הבנק, ואז סברו רבים שזה סוף הקריירה שלו. אלא שזה לא היה נכון כלל, כי ב-2021 הוא חתם לפתע בבולוניה והתברר שרק השתבח עם השנים.
מרקו ארנאוטוביץ' בטירוף (הטוויטר של אינטר)"חזרתי לאיטליה כדי לסגור את הפינה הזו כמו שצריך", הוא אמר אחרי שהבקיע 14 שערים בעונתו הראשונה והסיר את הספקות. בקיץ 2022, שקל אריק טן האח להחתימו במנצ'סטר יונייטד, כי הרי הוא הכיר אותו עוד מהימים בטוונטה והעריך את כישוריו. בולוניה סירבה לבקשתו לעזוב, והיו"ר ג'וזפה זאפוטו הכריז: "הוא השחקן היחיד בסגל עליו לא ננהל משא ומתן". אולי האוסטרי הסקורר היה קצת מאוכזב, אבל הפיצוי היה מקורי, כי שבועות ספורים מאוחר יותר מונה טיאגו מוטה למאמן בולוניה וכך התרחש האיחוד עם הקשר איתו התחבר ארנאוטוביץ' בימיו באינטר. ואולם, גם בחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא העלה בדעתו שאינטר בעצמה תשוב לגלות בו עניין.
התפנית הזו הדהימה רבים באיטליה, אך העסק היה הגיוני מבחינת כל הצדדים. הקבוצה של סימונה אינזאגי חיפשה חלוץ מנוסה שיוכל לשמש גיבוי ללאוטרו מרטינס ומרקוס תוראם, בעוד בולוניה הייתה עקשנית הרבה פחות לגבי שחקן שקצב ההבקעה שלו ירד בגיל 34. והאוסטרי עצמו? רק תנסו לדמיין מה הוא הרגיש כאשר האקסית במדיה התרשל לפני זמן כה רב קראה לו שוב. זו הייתה מתנה משמיים, ולא מפספסים דבר כזה. גם הפעם, אגב, העסקה הוגדרה כהשאלה, אבל בניגוד ל-2009 אינטר התחייבה לרכוש את כרטיסו בחלוף שנה ללא קשר לביצועיו.
יש לומר כי הביצועים האלה לא מרשימים במיוחד עד כה, ואי אפשר אפילו להשוות את ארנאוטוביץ' ללאוטרו או תוראם. אחוז ניצול ההזדמנויות שלו נמוך יחסית וההחטאות מעצבנות את הקהל, אבל בדבר אחד אי אפשר לבוא אליו בטענות. בניגוד מוחלט לקדנציה הקודמת שלו, הוא מקצוען למופת, נותן את המקסימום, מגלה נחישות ולא מוותר אף פעם. כאשר אינזאגי שולח אותו לדשא, הוא אולי יפספס לא מעט, אבל יילחם על כל כדור וישגע את ההגנות בכל רגע נתון. הוא מאמין שבסוף הכדורים צריכים להיכנס, וסומך על עצמו גם כשאחרים מאבדים סבלנות.
לאוטרו מרטינס והקאן צ'להאנולו חוגגים עם מרקו ארנאוטוביץ' (רויטרס)אז לשם התחלה, ארנאוטוביץ' נכנס להיסטוריה כאשר הבקיע בנובמבר מול בנפיקה בשלב הבתים. זה קרה 4,740 ימים אחרי השער הקודם שלו בליגת האלופות, אז הרשית במדי ברמן מול אינטר דווקא בדצמבר 2010. מעולם לא היה הפרש זמנים כה גדול בין שני שערים של שחקן במפעל, אז הוא עדכן את הספרים. אתמול הגיע המשחק האמיתי הראשון בקריירה של ארנאוטוביץ' בנוקאאוט בצ'מפיונס ליג. גם מול אתלטיקו מדריד הוא התחיל על הספסל, כמו בקאמפ נואו במאי 2010, אבל הפעם זה לא היה סתמי – הוא היה מוכן להיכנס ולתרום.
זה קרה כבר במחצית, כי תוראם נפצע ונאלץ לפנות את מקומו, והמוטיבציה של האוסטרי לא ידעה גבול. הוא היה אחד השחקנים הפעלתנים על המגרש, השקיע את כולו – וגם רשם שתי החמצות מזעזעות שגרמו לאוהדים לקלל אותו ולמרוט את השיער. ההחטאות האלה היו עלולות להיות יקרות, כי הקבוצה של צ'ולו סימאונה כמעט סחטה 0:0, אבל ארנאוטוביץ' לא הפסיק לנסות, ובא על שכרו. בדקה ה-79, הוא עט על הריבאונד אחרי הדיפה לא מוצלחת של יאן אובלק – והנה לכם 0:1 לנראזורי.
לא בטוח שזה יספיק בגומלין, אבל הקהל בסן סירו כבר ממש לא כועס עליו. עכשיו הוא גיבור הרגע, ולאוהדי אינטר כדאי לזכור עובדה אחת משעשעת. מבחינה היסטורית, בכל העונות בהן שיחק ארנאוטוביץ' באינטר היא זכתה בליגת האלופות. עד עכשיו מדובר באחת מתוך אחת, אבל מי יודע – אולי במאי זה יהיה שתיים מתוך שתיים?
מה חושבים פפ ואנצ'לוטי על קיליאן אמבפה?