בשבוע שעבר החמיץ קיליאן אמבפה פנדל מול ליברפול בליגת האלופות, וביום ראשון, כאשר נשרק לטובת ריאל מדריד כדור נוסף מהנקודה הלבנה במשחק הליגה מול חטאפה, ניגד ג'וד בלינגהאם למשימה. האנגלי דייק, ובמסיבת העיתונאים התפייט קרלו אנצ'לוטי: "קיליאן גילה אחריות ורוחב לב. הוא שחקן עם כישרון ענק, אולי הגדול ביותר בעולם, והוא מעמיד אותו לרשות הקבוצה. אני מעריך את זה מאוד".
ואז נשאל המאמן האיטלקי מי יבעט את הפנדל הבא, אם וכאשר יגיע. "אחד מהם. מי שמרגיש יותר טוב", השיב הבוס הוותיק, וכאשר מחברים את התשובות האלה ביחד מתקבלת תמונה לא ממש בריאה.
כי אם אמבפה גילה "רוחב לב" כהגדרתו, סימן שההחלטה הייתה שלו באופן בלעדי. לפיכך, כל עוד המאמן לא מתערב יותר, המצב נותר ללא שינוי, ואמבפה מחליט בפועל מי מרגיש יותר טוב. אם בא לו לצרפתי לבעוט פנדל, הוא יעשה זאת. אם לא בא לו, הוא ייתן לבלינגהאם. ואנצ'לוטי? תפקידו הוא לבהות מהצד, לקוות שהכדור ייכנס, ולהלל את הצרפתי בכל מקרה במסיבת העיתונאים הבאה, כי שיקומו הוא האתגר החשוב ביותר כרגע. למעשה, מתקבל הרושם שהוא חשוב הרבה יותר מהתוצאות על הדשא.
רצה הגורל, וריאל קיבלה אתמול פנדל במשחק שלישי רצוף כאשר התארחה בבילבאו. הייתה זו שריקה שנויה למדי במחלוקת, והיא הגיעה בעיתוי חשוב מאוד. הבאסקים הובילו 0:1, וחשיבות הבעיטה הייתה גדולה הרבה יותר מאשר במפגש הביתי מול חטאפה. מול השכנה מהדרום אף כבש אמבפה עצמו שער נאה בבעיטה מסובבת ומסוגננת ממרחק בדרך לניצחון 0:2, וגם ביצע מספר כדרורים מוצלחים.
לפיכך, הוא הרגיש על הגל, ובמצב כזה לא היה בכוונתו לגלות שוב "רוחב לב". מישהו, למשל המאמן, היה צריך לקבל את ההחלטה הזו במקומו אם הייתה לה משמעות בעיניו. זה לא קרה, ואמבפה החמיץ שוב. לפני שבוע עצר אותו שוער המשנה של ליברפול קיווין קלהר, וכעת היה זה תורו של שוער המשנה של בילבאו, ג'ולן אגירסבאלה. התוצאה הסופית – הפסד, וגם התדרדרות חדה נוספת בביטחונו העצמי של הסקורר שהגיע הקיץ לסנטיאגו ברנבאו באיחור כה רב.
היו לו גם רגעים חיוביים אתמול. אמבפה ניסה, כבש שער שנפסל בגלל נבדל במחצית הראשונה, והיה מעורב בשער השוויון בדקה ה-78 – הרי הייתה זו הבעיטה שלו שנהדפה לכיוונו של בלינגהאם על ידי אגירסבאלה. ואולם, בשורה התחתונה זו הייתה הופעה חלשה יחסית מבחינה קבוצתית, וגם המאמץ שהשקיע אמבפה בדקות הסיום לא היה מספק, בניגוד מוחלט לבלינגהאם. האנגלי נפל על ברכיו מרוב ייאוש כאשר הבאסקים החזירו לעצמם את היתרון בדקה ה-80 בעקבות איבוד כדור לא אופייני של פדריקו ואלוורדה, ולא הפסיק לרוץ גם כאשר הברכיים האלה דיממו, בעוד אמבפה דווקא שידר אדישות מסוימת.
ובכל זאת, הוא נשאר על המגרש עד לשריקת הסיום, כי יש החלטה עקרונית לא לפגוע בו בשום אופן. אפשר אפילו להבין את ההיגיון שעומד מאחוריה, כי אם יצליח אנצ'לוטי לשלב את הצרפתי ולהחזירו לכושר אופטימלי, התועלת לריאל עשויה להיות גדולה. ואולם, אם זה היחס לו זוכה הכוכב שחושב בעיקר על עצמו, לחלוטין לא ברור מדוע הגישה כלפי אנדריק שונה ב-180 מעלות.
הרי גם הברזילאי הוא כוכב על פוטנציאלי, והוא דווקא הגיע למדריד בהזדמנות הראשונה, בלב שלם ובנפש חפצה. בגיל 18, הוא שחקן שעשוי להפוך בהדרגה לשחקן מרכזי ביותר עבור המועדון, לא פחות מאשר אמבפה. הוא אף כבש שני שערים מעולים בדקות הספורות שקיבל בתחילת הקדנציה שלו. מדוע הוא נדחק הצידה, ולמה שילובו והעלאת בטחונו העצמי לא חשובים כלל מבחינת אנצ'לוטי וריאל?
הסוגיה בלטה במיוחד ביום ראשון, כאשר אנדריק התחמם במשך רוב המשחק מול חטאפה, אך לא שולב כלל – גם כאשר ההתמודדות הוכרעה. אנצ'לוטי ביצע אז שני חילופים בלבד, והותיר את הברזילאי הצעיר מחוץ למגרש כמעט בהפגנתיות. אתמול המצב היה חמור אף יותר, כי ההרכב הפותח לא היה יצירתי מספיק, עם דני סבאיוס ואורליאן טשואמני במרכז המגרש. ברהים דיאס ולוקה מודריץ' אמנם שולבו במקומם בשלב מסוים, אבל החילוף השלישי היה בעמדת המגן השמאלי. אנדריק נותר על הספסל עד הדקה ה-88, ויחד איתו נזרק למערכה ארדה גולר. זה היה מאוחר מדי באופן בוטה, והם בקושי הספיקו לגעת בכדור, שלא לדבר על להושיע.
מובן שאנצ'לוטי מכיר את שחקניו טוב מכולם, אבל במחוץ קשה להבין מתעקשת ריאל לזרוק את אנדריק למסלול אותו חווה ויטור רוקה בברצלונה בעונה שעברה. כיום, כידוע, הוא משחק בהשאלה בבטיס אחרי חודשים לא פשוטים מבחינה מנטלית אצל צ'אבי. קשה עוד יותר להבין מדוע לא נעזרה ריאל אתמול בגולר – הרי הטורקי כיכב כאשר קיבל הזדמנות מול לגאנס וניכר שהוא נמצא בכושר טוב. כניסתו דקות ספורות לפני שריקת הסיום במשחק בו ריאל עומדת להפסיד פוגעת בו בכל המובנים האפשריים והורסת את המומנטום שעשוי היה להתפתח לו היה זוכה לטיפול אחר מצד מאמנו.
ההבדל התהומי ביחס כלפי שחקני הסגל השונים, שלא תלוי לכאורה בביצועיהם על המגרש, עלול לפוצץ בקלות את חדר ההלבשה. הוא לא רק מזיק מקצועית אלא הרסני חברתית. אם תרצו, זו שיטת המקל והגזר בצורה מעוותת, כי אמבפה אוכל את כל הגזרים ואנדריק חוטף את כל המקלות. חלק ניכר מהצלחתו המסחררת של אנצ'לוטי לאורך השנים נעוץ בהיותו פסיכולוג מעולה. בעונה הנוכחית, כאשר רוב מאמציו מופנים כלפי שחקן אחד, אותו לא בהכרח רצה לראות בסגל מלכתחילה, הוא אחראי לרצף הכישלונות של ריאל דווקא בגלל מצוקה פסיכולוגית, וסף השבירה של הקבוצה נמוך הרבה יותר בהשוואה לעונות הקודמות.
מכת הפציעות פוגעת בקבוצה, אבל גם הסגל הבריא היה אמור להספיק לו החוסן המנטלי היה חזק יותר. כאשר אפילו ואלוורדה, מופת להתמדה ויציבות, שוגה באופן כה מרושל וגורם לספיגת שער קריטי, ברור שמשהו לקוי בהיבט זה. בילבאו ניצחה אתמול בעיקר כי הפגינה אופי חזק יותר, כהרגלה.
זו התכונה הבולטת של אתלטיק מאז הקמתה, והביקור בסן מאמס תמיד מאתגר עבור כל יריבה, אבל שימו לב לסטטיסטיקה. ריאל מדריד ניצחה שם ב-5 המפגשים הקודמים. הניצחוןה קודם של בילבאו היה אי שם במרץ 2015, לפני קרוב לעשור. היה זה אחד המשחקים הראשונים של איניאקי וויליאמס בליגה הספרדית הבכירה, ועל אחיו ניקו איש עוד לא שמע אז. איקר קסיאס עמד בשער הלבנים, אריץ אדוריס הבקיע את השער היחיד לבאסקים. כן, זה היה מזמן. ריאל יודעת לנצח את בילבאו, אבל אתמול היא לא הייתה מסוגלת, כי זה מה שקורה כאשר אמבפה מחליט לבדו מי בועט פנדלים.