הכול היה מושלם בשער השוויון של אנחל קוראה בדרבי של מדריד. התזמון שלו בעת המסירה המושלמת של חאבי גאלאן היה מושלם – עד כדי כך שאפילו הקוון הוטעה והניף את הדגל, למרות שהארגנטיני זינק בדיוק בשבריר השנייה הנכון כדי לעקוף את אנטוניו רודיגר. הוא עקף בנגיעה מושלמת את טיבו קורטואה שנותר חסר אונים, לא איפשר לאדר מיליטאו להגיע לכדור, ודחק אותו פנימה – אמנם זו לא הייתה הסיומת היפה ביותר בתבל, אבל היא באמת הייתה מושלמת. קוראה עשה את המקסימום מההזדמנות שניתנה לו בדקה ה-95, קבע 1:1, הביא לאתלטיקו נקודה, ולא פחות חשוב מכך – גרע שתי נקודות ממאזנה של ריאל.
יש שיתפתו להגדירו כגיבור הלא צפוי של ההתמודדות, אך זה ממש לא מדויק. אם תשאלו את אנשי אתלטיקו, זה דווקא הכי צפוי שאפשר. כאשר שולח דייגו סימאונה את קוראה למגרש, הוא תמיד מצפה ממנו למשהו מיוחד, אולי אפילו סוג של נס. העונה הוא טרם פתח בהרכב בליגה הספרדית, אבל הכיבוש מול ריאל לא היה הראשון שלו.
לפני פחות מחודש נכנס הארגנטיני בדקה ה-88 במשחק החוץ הקשה בבילבאו. התוצאה הייתה 0:0, והבאסקים לחצו על הדוושה במטרה להשיג את הניצחון המיוחל. הם היו טובים יותר, האמינו שזה הגיע להם, ואפילו צדקו, אבל בסוף נותרו בידיים ריקות. קוראה, שהופתע כאשר צ'ולו הקים אותו מהספסל כי חשב שזה הולך להיות בונקר, ברח במתפרצת, עקף את השוער, גילגל במיומנות לרשת ויצא לחגיגה מרגשת. אין הרבה קבוצות שיגנבו העונה נקודות בסן מאמס.
כאשר רואים את הביצועים האלה, קל להבין מדוע כונה קוראה בתחילת דרכו "קון אגוארו החדש". התווית הזו משכה באופן טבעי את תשומת ליבה של אתלטיקו, שהייתה מאושרת לאתר יורש לאגוארו המקורי, והמשא ומתן עם סן לורנסו היה פשוט יחסית. העסקה נסגרה תמורת כ-10 מיליון אירו, ונשיא המועדון הארגנטינאי מתיאס לאמנס הכריז במאי 2014: "אני יוצא למדריד כדי לחתום. אנחנו לא רק מזרימים כסף לקופת המועדון, אלא דאגנו להשאיר סעיף שמבטיח לנו אחוזים ממכירה עתידית". ההכנסות האלה היו אמורות להרגיע את האוהדים הכחולים-אדומים בבואנוס איירס שלא רצו לאבד את הכישרון הענק כשהוא היה רק בן 19.
המחשבה על "אחוזים ממכירה עתידית" עליהם חלמו בסן לורנסו משעשעת מאוד בדיעבד. כי הרי לא הייתה שום מכירה עתידית, וקוראה סוגר כבר יותר מעשור כשחקן אתלטיקו. טוב, המילה "עשור" לא מדויקת מבחינה טכנית, כי זמן קצר אחרי הרכישה התגלה גידול בליבו של החלוץ, והוא נדרש לעבור ניתוח מציל חיים בניו יורק. בהתחלה היו ספקות לגבי האפשרות להמשיך בקריירה ככדורגלן, אבל הרופאים עשו עבודה מזהירה, וקוראה חזר לאימונים, כאשר רק הצלקת על חזהו מזכירה את הסיוט שעבר. הוא הוצג רשמית באתלטיקו בדצמבר 2014, ואת הבכורה ערך באוגוסט 2015. אז אולי מעשית צריך להמתין עוד קצת עד שהוא יסגור 10 שנים בפסי אדום-לבן. אבל מה זה משנה? הוא אגדה בכל מקרה.
תאמינו או לא, אתמול היה משחקו ה-430 של קוראה במדי אתלטיקו בכל המסגרות. כן, 430. הוא מדורג במקום השביעי במספר ההופעות במועדון בכל הזמנים, ויש רק זר אחד לפניו – זהו, כמובן, השוער הסלובני יאן אובלק. לפיכך, הארגנטיני הוא שיאן המשחקים של אתלטיקו בקרב שחקני שדה זרים. 82 שערים ו-60 בישולים רשומים לזכותו בתקופה זו, וזה לא מאזן יוצא דופן, אך חשוב לקחת בחשבון כי סימאונה השתמש בו פעמים רבות מאוד כמחליף. אתמול היה זה שער הליגה ה-23 של קוראה על תקן ג'וקר – ואין בספרד מישהו שעשה זאת יותר ממנו בתקופה הזו.
מובן שהוא לא הגיע לרמה של אגוארו, ואולי זו גם לא הייתה המטרה. אחרי הכל, הוא שחקן שונה, כפי שאמר סימאונה כבר בתחילת דרכו בקבוצה. "קון הוא חיית רחבה, אנחל רב גוני יותר", אמר צ'ולו, ונתן לו משימות מגוונות. קוראה תופקד לא רק כחלוץ, אלא גם באגף הימני, כקשר התקפי, ולעתים אפילו משמאל. הוא מוכן למלא כל משבצת שיבקשו ממנו, ויעשה זאת עם המון אנרגיות חיוביות ואמונה. מבחינה זו, הוא השחקן האידאלי עבור סימאונה ומתאים כמו כפפה ליד למנטליות של המועדון.
אולי הוא היה מקבל דקות משחק רבות יותר במחוזות אחרים, ובהזדמנויות לא מעטות נדמה היה שהוא עשוי לנטוש את אתלטיקו, אבל איכשהו הוא תמיד נשאר – ואף פעם לא התחרט על כך. "המועדון הזה הוא כמו משפחה עבורי", הוא נוהג לומר, וזוכר את הטיפול שהוענק לו כאשר ליבו היה בסכנה. "מגיע לאנחל לשחק יותר, וכואב לי שאני לא תמיד יכול לתת לו את זה", אומר צ'ולו.
תמיד היה שם מישהו לפניו – הוא שיחק לא רק עם אנטואן גריזמן, אלא גם עם פרננדו טורס, דייגו קוסטה, לואיס סוארס ואלברו מוראטה. הקיץ הגיעו למטרופוליטנו שני חלוצי רכש יקרים ונוצצים – חוליאן אלברס שאמור להיות כוכב העל הבא של הקבוצה, ואלכסנדר סורלות’ שהוכתר לסגן מלך השערים בספרד בעונה שעברה. אבל הנה לכם – גם בתנאים אלה יש לקוראה תפקיד חשוב מאוד, ואתמול הוא התכבד לכבוש את השער הראשון בחייו בדרבי, בעיתוי הכי דרמטי שיש.
אפרופו אלברס וסורלות’ – הציוות הזה עדיין לא עובד כמו שצריך. סימאונה בחר אתמול להציב את שניהם בהרכב הפותח לצידו של גריזמן, והטריו לא הצליח לשתף פעולה. הנורבגי ניסה בעיקר לעשות את הדברים לבד כאשר הכדורים המעטים הגיעו אליו, וגם הארגנטיני התמקד בפריצות אישיות משמאל. הברקות יכולות להכריע משחקים, ואלברס הבקיע שער ניצחון מאוחר מול סלטה ויגו במחזור הקודם, אבל בשורה התחתונה כבשה אתלטיקו 7 שערים בלבד ב-6 משחקי הליגה האחרונים. דרוש כנראה זמן נוסף על מנת למצוא את האיזון הנכון בחוד, וזה לא מפתיע – הרי לא כל השחקנים מסוגלים להתחבר מיידית, אפילו אם גריזמן נמצא בכושר טוב.
בהקשר זה, היה מצחיק לראות את הכותרות שניתחו כיצד ישפיע חסרונו של קיליאן אמבפה הפציע על ריאל בדרבי. הרי השאלה הנכונה הפוכה בדיוק – לא ברור כיצד ריאל הייתה אמורה לשחק עם אמבפה לו היה כשיר. בלעדיו היא דווקא רגילה להסתדר מצוין, ובעונה שעברה זכתה כך באליפות ספרד ובליגת האלופות. בהרכב שהעלה אתמול המאמן קרלו אנצ'לוטי לא היה אף שחקן חדש שהצטרף בקיץ האחרון, ואם כבר השחקנים הרגישו בחסרונו של מישהו, אז קוראים לו טוני קרוס ולא אמבפה.
לכן ריאל גם הייתה קבוצה מתואמת ומאורגנת יותר אתמול. ג'וד בלינגהאם קיבל את התפקיד בקישור ההתקפי בו פרח בעונה שעברה, ואיים על השער במחצית הראשונה. ויניסיוס ורודריגו שיתפו פעולה בחוד בתפקידים ההיברידיים שנוסו אשתקד – הם היו גם שחקני אגף וגם חלוצים. פדריקו ואלוורדה היה כהרגלו בכל מקום. וגם לוקה מודריץ' שמח מאוד להיות על הדשא משריקת הפתיחה. הקרואטי אף היה זה שארגן את הכיבוש.
מול העורף המאורגן של אתלטיקו, נדרש מהלך ערמומי בכדור חופשי שנשרק במרכז המגרש. בעוד שחקני המארחת ציפו להגבהה שגרתית, שלח מודריץ' את מסירה שמאלה ל-ויניסיוס. כאשר זה קרה, שכחו באתלטיקו לשמור על אדר מיליטאו שהגיע לרחבה כדי לסייע במצב נייח. המצב כבר לא היה נייח, אז הבלם הושאר ללא שמירה, והפציץ במיומנות פנימה כאשר ויניסיוס העביר אליו את הכדור.
בכך, הוא הצטרף לרשימת שחקני ההגנה שכובשים שערים חשובים עבור ריאל. דני קרבחאל הפך מאז העונה שעברה לסקורר של ממש, כולל כיבוש קריטי בגמר ליגת האלופות. אנטוניו רודיגר הבקיע מול האקסית שטוטגרט במחזור הפתיחה בליגת האלופות העונה. כעת היה זה תורו של מיליטאו בדרבי, והברזילאי סבר שזה עשוי להיות שער הניצחון – עד שהארגנטיני התגבר עליו והרס את התסריט.
בשורה התחתונה, הייתה זו תוצאה מוצדקת. ריאל הייתה מסודרת יותר, אבל אתלטיקו הייתה גמישה יותר, שינתה את המערך אחרי ההפסקה, וגם החילופים של סימאונה הצליחו. כמו במשחק הליגה הקודם בפברואר, היא השוותה ל-1:1 בזמן פציעות, והאופי עושה את שלו – זו קבוצה שלעולם לא מוותרת. קוראה מקבל את כל השבחים, אבל מרשימה אפילו יותר התרומה של חאבי גאלאן, שנשלח להופעת בכורה העונה בדקות האחרונות, וסיפק את אחד הבישולים היפים. יהיה מעניין אם יקבל בזכות כך הזדמנויות נוספות.
באופן כללי אתלטיקו נראית כמו קבוצה בבנייה, אשר עשויה להיות אטרקטיבית יותר בהמשך. יש לה גם שאיפות אמיתיות להתמודד בצמרת הגבוהה, ואולי לחלום על אליפות. בינתיים, השוויון שלה עזר גם לברצלונה, ששמרה על פער 3 נקודות בפסגה למרות ההפסד לאוססונה שלשום, אבל זו רק ההתחלה. אנחנו רק בספטמבר, ורוב הדרמה עוד לפנינו.