אלה ימים מרגשים מאוד עבור ארמנדו ברויה. בתחילת החודש חתם החלוץ על חוזה חדש עד 2028 בצ'לסי – מעין מתנה ליום הולדתו ה-21. הבעת אמון מסוג זה אינה טריוויאלית, כי במהלך החודשים האחרונים שקלו הכחולים כיצד לנהוג בכישרון שגדל באקדמיה.
האם להעביר אותו שוב בהשאלה, כפי שהיה בשנתיים הקודמות ב-ויטסה ההולנדית וסאות’המפטון? הקדושים היו נלהבים מאוד אם היה מתאפשר להם לקבל אותו לעונה נוספת לפחות. האם למכור אותו? ווסטהאם הגישה הצעה רשמית, וקבוצות נוספות גיששו בעניין רב. בוגרים רבים מדי מבית הספר של צ'לסי מצאו את עצמם בשלב זה או אחר מחוץ למערכת, מבלי שזכו להזדמנות אמיתית להוכיח את עצמם בסטמפורד ברידג'. גורלו של ברויה היה שונה. צוות האימון החליט להשאירו, להפוך אותו לשחקן ברוטציה, ואז העניקה לו ההנהלה החדשה חוזה לטווח ארוך מאוד.
"ללבוש את החולצה הכחולה זה חלום שהתגשם. זה אחד המועדונים הגדולים בעולם, ואני אוהב אותו", הצהיר ברויה במעמד החתימה. הוא ממש לא משקר – צ'לסי היא קבוצתו האהודה מאז שהוא זוכר את עצמו. אפילו כאשר התקבל לאקדמיה של טוטנהאם בגיל 6 הוא לא הפסיק לספר להוריו עד כמה היה רוצה לעבור לצ'לסי, והשאיפה התגשמה כאשר סקאוטים איתרו אותו בגיל 8 וגרמו לו "לחצות את הכביש". רונאלדו הברזילאי היה ונשאר המודל האולטימטיבי עבור ברויה מבחינת סגנון המשחק, אבל העילוי אותו ליווה מקרוב כילד לונדוני היה דידייה דרוגבה. הוא השתוקק לכבוש בסטמפורד ברידג' כמוהו, והשאיפה הזו התקרבה עם כל שנה שחלפה באקדמיה.
אז העונה זה אפשרי, ואף מעבר לכך. ברויה הפגין סבלנות בדרך להגשמה, והשתדל ללמוד בכל מקום אליו הגיע. ויטסה, עליה המליץ לו בחום מייסון מאונט שעשה בה את צעדיו הראשונים כמו בוגרי צ'לסי רבים, והוא הותיר בה רושם חיובי מאוד בעונת 2020/21 עם 11 שערים בכל המסגרות וסגנון שובה עין. בסאות’המפטון הוא התנסה לראשונה בקצב המהיר בפרמייר ליג, הוכיח את עצמו כחלוץ לגיטימי ברמה הגבוהה, ואף יצר חיבור פנטסטי עם הקהל – די היה לראות את קבלת הפנים לה זכה כשחקן יריב כאשר התארח בסנט מריס לפני חודש. אמנם המאזן הסטטיסטי של תשעה שערים היה בינוני יחסית, אבל ברויה נטל חלק פעיל מאוד במשחק הקבוצתי, והצטיין במיוחד בכל הקשור להפעלת לחץ ללא כדור.
למעשה, זה מה שהופך אותו לשחקן מודרני נהדר. ברויה ניחן בסיבולת גבוהה מאוד שמאפשרת לו להיות בתנועה מתמדת, ובחוכמת משחק בזכותה הוא יודע היכן כדאי לתקוף את היריב על מנת להקשות עליו. הוא נייד מאוד גם כאשר קבוצתו נמצאת עם הכדור, מעניק לחבריו אופציית מסירה, וכושר הפריצה הופך אותו ליעיל גם מחוץ לרחבה. את כל ההיבטים האלה הוא שידרג אשתקד בהדרכת מנג'ר סאות’המפטון ראלף האזנהוטל, וכעת הוא מעמיד אותן לרשות הבוס החדש בצ'לסי.
השינוי בעמדת המאמן בסטמפורד ברידג' עשוי לפעול לטובתו. אמנם תומאס טוכל היה זה שבחר להשתמש בו והעניק לו מספר הופעות כמחליף בתחילת העונה, אבל גרהאם פוטר הוא מאמן שנוטה יותר לקדם צעירים. לפי הדיווחים ממתקן האימונים של הכחולים, המנג'ר הטרי התרשם מאוד מביצועיו של ברויה באימון, היה שבע רצון מהיכולת שהפגין כמחליף מול זלצבורג בליגת האלופות בשבוע שעבר, ולכן עשוי לקבל צ'אנס כשחקן הרכב בתקופה הקרובה.
יש בזה הגיון לא מבוטל. אחרי העזיבה של רומלו לוקאקו וטימו ורנר, לא נותרו לצ'לסי חלוצים טבעיים. ראחים סטרלינג עשה עבודה לא רעה במשבצת, ולטוכל הייתה אובססיה להשתמש שם גם בקאי האברץ שמתאים הרבה יותר לתפקד כקשר, אך בשני המקרים מדובר באילוצים. לכן החתימה הקבוצה רגע לפני סגירת חלון ההעברות את פייר אמריק אובמיאנג מברצלונה, אבל הגאבונזי הוותיק הגיע לבקשתו המפורשת של המאמן הקודם. הוא גם הדגיש את שמחתו לחדש את שיתוף הפעולה עם טוכל מהימים העליזים בדורטמונד. פוטר עשוי להתלהב ממנו פחות, ובוודאי לא יהיה מעוניין לבנות סביבו ארוכות לטווח ארוך. אם יצדיק ברויה את המחמאות הראשוניות, הדלת תהיה פתוחה בפניו.
לכן גם למחנה האימונים של נבחרת אלבניה הגיע החלוץ במצב רוח מרומם. העובדה כי הוא משחק בזירה הבינלאומית עשויה להעניק לו נקודות זכות גם בקבוצתו – פשוט כי הוא צובר ניסיון יקר נוסף, ועומס המשחקים ממש לא מהווה סכנה מבחינתו בשלב זה. כך עשויה להשתלם, לפחות בינתיים, ההחלטה לייצג את מולדת הוריו, שלא בהכרח הייתה שגרתית עבור בוגר צ'לסי שיכול היה לשאוף ללבוש את חולצת אנגליה.
ברויה דאג תמיד להצהיר שלא היו לו ספקות. "ההורים שלי נולדו באלבניה. יש לי דם אלבני. רוב המשפחה שלנו עדיין גרה שם. יש לנו בית שם, ונסענו לבקר בו מדי שנה. לא זומנתי לנבחרות הצעירות של אנגליה, אבל שיחקתי בנבחרות אלבניה עד גיל 17 ועד גיל 19. הייתי צריך לקבל החלטה, והיא הייתה טבעית. הוריי אמרו לי לעשות מה שאני רואה לנכון, כי זו הקריירה שלי – וכך עשיתי", הוא הסביר.
באחד המשחקים הראשונים, פגש ברויה באופן פיקנטי למדי את אנגליה, ולא הצליח לעשות הרבה. דווקא החבר הטוב מאונט מצא את הרשת בניצחון 0:2 בטיראנה, ובאופן כללי אלבניה לא נמצאת בתקופה מבריקה. השאיפות לשחזר את ההעפלה ליורו 2016 לא בהכרח מציאותיות, ולכן אוהדים רבים תולים תקוות בברויה. אם יתפתח לכוכב בקנה מידה משמעותי בצ'לסי, הוא יעניק לאלבניה מימד אחר לגמרי, וכך אולי היא תוכל לצמוח מחדש. גם בהקשר זה, העונה הנוכחית עשויה להיות חשובה עבורו.
אז מוטיבציה לא תחסר לברויה כשהוא יעלה בשבת לכר הדשא בבלומפילד. מפגש מול ישראל מזכיר לו את הפנדל ששלח לרשתו של אופיר מרציאנו ביוני, אבל נבחרת כחול-לבן ניצחה אז 1:2, ולכן האלבנים ישמחו לנקום. עם סגל חסר למדי בגלל פציעות ומאמן אדי רייה שסופג ביקורת מכל הכיוונים, הסיכויים שלהם לא נראים מזהירים על הנייר, אבל ברויה מסוגל להיות הקלף המנצח. אם יעשה זאת, גרהאם פוטר לא יפספס את האירוע.