מסלול החיים של שחקן ההתקפה של עירוני רמת השרון, בן הדדי, לא היה קל: בגיל 14 הוא איבד את אימו, מזי ז"ל, בטרגדיה לא פשוטה בה מצאה את מותה לאחר שנפלה מבניין רב קומות במתחם הבורסה בר"ג. המשטרה טענה להתאבדות, אך בני המשפחה משוכנעים שהיא נרצחה. הדדי חווה משבר אישי, אך לא ויתר והמשיך בכדורגל.
בעונת הבוגרים השנייה שלו, הדדי בא לידי ביטוי עם לא פחות מתשעה שערים בכל המסגרות מאז פתיחת העונה, כולל חמישה בליגה, כאשר במחזור האחרון הוא כבש ובישל מול עירוני ראשל״צ והיה הגורם העיקרי לניצחון הביתי.
בינתיים, לאחר העונה המוצלחת של הקבוצה אשתקד, רמה"ש מצליחה שוב להיות בחלק העליון של הטבלה כשהיא ממוקמת במקום השישי, רגע לפני המפגש מחר (שישי) מול מוליכת הטבלה הלא מנוצחת, הפועל פ״ת.
בן הדדי מאושר (רועי קור, עירוני רמת השרון)בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", הדדי דיבר לראשונה על מות אימו וכיצד השפיע עליו, הרצון להצליח לא מעט גם בשבילה, הפריצה שלו בעונה הנוכחית, המטרות לעתיד ושיתוף הפעולה עם מכבי תל אביב.
בן, מה הוביל לפריצה שלך השנה?
"אני חושב שזו שנה שונה מהקודמת. בשנה שעברה עליתי כשחקן חריג, שמשחק במקביל גם בנוער והייתי רגיל תמיד להיות שחקן הרכב. עליתי לבוגרים, קיבלתי מעין כאפה, ישבתי על הספסל ולא ראיתי יותר מדי דשא. הבנתי שבשביל לשחק בבוגרים אני צריך להיות הרבה יותר טוב, להוכיח יותר מה אני שווה. אחרי העונה שעברה, את העונה הזאת התחלתי עם ביטחון, הרבה אמונה בעצמי וניסיון שבסופו של דבר הוא מאוד חשוב".
האמנת שתפתחו את העונה בצורה כ"כ טובה?
"למען האמת, לא פתחנו את העונה טוב. הגיעו לא מעט שחקנים ממכבי ת"א שהגיעו לשנה ראשונה בבוגרים, בדומה לתהליך שאני עברתי בשנה שעברה. בהתחלה היה לנו קצת קשה כקבוצה, אבל התחלנו להכיר אחד את השני, התחברנו גם חברתית עם שחקנים ממכבי ויש לנו קשר טוב איתם. זה הקרין גם לאיך שאנחנו נראים על המגרש ולכימיה. חיבור בחדר ההלבשה זה הדבר שמבחינתי הוא הכי חשוב בכדורגל".
בן הדדי (רועי קור, עירוני רמת השרון)לשחק בקבוצה שהופכת למעין קבוצת בת זה משהו שמשפיע? אתה מרגיש שהזרקור מופנה יותר לשחקני מכבי?
"אני לא חושב שזה משפיע. בסופו של דבר המעטפת של מכבי ת"א היא מעטפת טובה מאוד והיא כוללת את כל הטכנולוגיה והדברים שהיו חסרים לנו בשנה שעברה. מאמני כושר, אנליסטים ודברים מהסוג הזה. גם המאמנים והאנשים שהגיעו ממכבי, מסתכלים גם עלינו ולא רק על שחקנים ממכבי. אנחנו שווים מבחינת ההסתכלות ולא שונים מהם. יש הרבה עיניים שמגיעות לראות אותנו, יש יותר עניין תקשורתי סביבנו וזה רק דבר טוב לדעתי. אני לא מרגיש שום עדיפות מסויימת למישהו".
אתה בכלל גדלת עד גיל נוער בהפועל ת"א ושיחקת לא מעט. אז הגעת לנוער ופחות שיחקת.... הגעת לרמה"ש כשם יחסית אנונימי יותר…
"זה בהתחלה כן קצת מפריע שכל החברים שלך עולים לבוגרים. אבל אחרי חצי שנה או שנה הבנתי שאני צריך להתעסק בעצמי. ראיתי את זה כמעין יתרון: את זה שכולם בבוגרים ואני עדיין חריג בנוער. כי זה רק ייתן לי את הזמן להרוויח שנה נוספת במקביל ולהסתגל כשחקן בוגרים. בסופו של דבר, רואים את זה על המגרש. היה לי יותר זמן להוכיח את עצמי".
דוד שלך מאיר הוא אחד מחברי ההנהלה ברמה"ש. כמה רצית להוכיח לכל אלו שדיברו על הקשר המשפחתי?
"לכולם תמיד יש מה להגיד על כל שחקן. זה בן דוד של ההוא וזה חבר של ההוא. זה לא מעניין אותי ואני לא מתייחס לזה. כשדיברו איתי בנוגע לזה ואמרו לי דברים זה פשוט נכנס לי מאוזן אחת ויצא מהאוזן השנייה. אני יודע מה אני שווה והנה אני מוכיח את זה על המגרש".
בן הדדי (רועי קור, עירוני רמת השרון)אבל זה מלחיץ יותר?
"בהתחלה לקחתי את זה אחרת וזה היה לי קצת קשה כי הרגשתי שאני צריך להוכיח לשחקנים שנמצאים איתי בקבוצה. אבל אח"כ קיבלתי החלטה שאני לא מתעסק בזה יותר ואם אתעסק בזה אהיה לא טוב וזה ייפגע בי בחדר ההלבשה. השחקנים הראו לי גם שזה לא מעניין".
בוא נחזור לטרגדיה שפקדה את המשפחה והאובדן של אמא. איך זה השפיע עליך?
"הייתי בן 14 כשקיבלתי את הבשורה הזאת. בסופו של דבר, אין לך יותר מדי ברירה. אני יכול להגיד לך שזה ריסק את כל העולם שלי ואת כל המשפחה שלי. גם בכדורגל הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך יותר וחשבתי על לפרוש. קיבלתי כאפה לפנים, כי בכל זאת זו מישהי שליוותה אותי כל החיים והיינו מחוברים הרבה מעבר לאמא ובן".
"היה לי רגע אחד עם המשפחה לאחר שהיא נפטרה בו ישבנו ודיברנו. הבטחתי לעצמי ולמשפחה שלי, שאני אגשים את החלום שלה ואהפוך לשחקן כדורגל. היא רצתה שאהיה שחקן כדורגל מקצועני. היא זאת שבאה איתי למשחקים וליוותה אותי. אבא שלי היה עם אח שלי הגדול מושיקו ואמא שלי יותר הייתה איתי".
איך זה משפיע על ילד בן 14 באותם רגעים?
"בהתחלה אתה מסתכל על זה כמו ילד בן 14. אתה אומר מה אני צריך את הכדורגל? נהרוס לעצמי את החיים ונלך למקומות לא טובים. אבל גם בתקופה ההיא, כן הייתי מאוד בוגר יחסית לגיל 14. הבנתי שבסופו של דבר, אם אפרוש מכדורגל ואלך למקומות לא טובים אז אהרוס רק לעצמי. הבטחתי לעצמי שאעשה הכול כדי להגשים את החלום ואני מאמין שהיא מביטה בי מלמעלה וגאה בי ובע"ה אגיע למקומות גבוהים יותר והיא תראה את זה. היא איתי לכל החיים".
בן הדדי חוגג (רועי קור, עירוני רמת השרון)איזה זיכרון יש לך ממנה בנוגע לכדורגל?
"אני לא אשכח ששיחקנו בטורניר נייקי כשהייתי בשנתון ילדים א'. היא באה לטורניר אחרי שהגענו לגמר ופתאום היא הגיעה לגמר וצרחה ביציע ומשהו שם נתן לי כוח. הבקעתי שלושער בגמר ורצתי אליה אחרי הגולים. זה זיכרון שיושב אצלי עד היום בראש ויש לי סרטון של זה היא תמיד הייתה אומרת לי שהיא מצפה שאגיע למקומות גבוהים".
"בגלל שהייתי עוד ילד קטן, לא דיברנו יותר מדי על לשחק בבוגרים. היא תמיד הייתה מדברת איתי על מטרות קטנות: כמות שערים מסוימת, דברים שאני צריך לייצר עד סוף העונה. הייתי רושם את זה ביומן ומסתכל בסוף העונה אם הצלחתי לעמוד במטרות. היא הבינה מאוד בכדורגל, גם דרך אבא שלי ששיחק, דרך אח שלי הגדול ודרכי כמובן".
אתה משחק בשבילה?
"אני חושב שזה אפילו בעיקר בשבילה. כי היא תמיד בראש שלי וההבטחה שלי כלפיה תמיד בראש. אחרי גולים אני מרים ידיים לשמיים, אומר לה תודה ואומר לה שזה בשבילה. זה רק מראה שזה בעיקר בשבילה".
דיברת קודם על אבא שלך, שחקן העבר קובי הדדי. כמה הניסיון שלו בכדורגל תורם לך?
"זה תורם ולא תורם. מצד אחד, יש את העניין שהוא עבר את המסלול שאני עובר, משחקן נוער שעלה לבוגרים ובהתחלה לא שיחק. גם בעניין המנטלי-הוא מכווין אותי ועוזר לי מאוד. אבל מצד שני יש הרבה לחץ כי מצפים ממך לדברים ובמשחקים כל הזמן יש את ההשוואות. זה יכול לגרום ללחץ מסוים, אבל אותי זה לא מענין כי אני צריך לשים את הבלוק הזה ולהבין שאני זה אני והוא זה וכל אחד בפני עצמו".
מה הטיפים שאתה מקבל ממנו?
"הוא כל הזמן מדבר איתי על הנושא ההגנתי. הוא היה מגן אז יותר קל לו לדבר איתי על זה. הוא מסביר לי שאני לא יכול רק להתרכז בהתקפה כל המשחק, שאני צריך לרוץ ולתת מעצמי יותר בהגנה ולעשות גליצ'ים. מבחינתי זה מאוד חשוב לי ואני חושב שזה אחד הדברים המשמעותיים ששיפרתי: שיש לי כושר משחק מהטובים ביותר בליגה ולשלב את זה עם ההגנה וזה אחד הטיפים החשובים".
ילד צריך דמות של אמא. איך זה ממלא אותך כיום?
"בסופו של דבר אין תחליף לאמא וגם אבא לא יכול להחליף אמא. אבל לא הייתה לו ברירה: הוא לקח על עצמו מה שהוא יכול, הוא עושה את זה ברמה הכי גבוהה שיש ואני מעריך אותו. יש לי את שתי הסבתות שלי ואחות של אבא שלי שהם כמו אמא שלי, ככה אני מרגיש. הן נותנות לי כוח בדיוק כמו שהיא נתנה לי".
את מותה של אמא שלך גם ליוותה פרשה מאוד מתוקשרת לגבי נסיבות מותה. המשטרה טענה שהיא התאבדה ואתם טענתם שלא. כמה הנושא הזה מלווה אותך ויושב לך בראש?
"זה לא יושב לי בראש ואסביר לך למה: אני כ"כ בטוח במה שקרה, ששום דבר שכל בן אדם בעולם יגיד לי, לא יכנס לי לראש ולא אאמין לו. הדברים ההזויים שרשמו באותו הזמן על המקרה ועל דברים שקרו לדעת אנשים פשוט יצאו לי מהאוזן השנייה. אם לא הייתי כ"כ בטוח במה שקרה, אולי זה היה נוגע בי. אבל אני כ"כ בטוח בעצמי".
מה שרשמו עיצבן אותך?
"בהתחלה זה מאוד עצבן אותי כי חברים שלך פתאום קוראים את זה. אתה מספר למישהו סיפור והוא קורא משהו אחר ברשת ואומר לעצמו למי הוא יאמין. הבנתי שהכי קל לרשום, הכי קל לדבר. זה גם מתקשר לכדורגל: הכי קל לדבר ולשפוט. אמרתי לאנשים שאני לא מתייחס לזה ושיפסיקו לדבר איתי על זה".
מה אתה חושב שקרה?
"עם כל הכבוד, כולם יודעים שהיא נרצחה. יש כ"כ הרבה ראיות. אני והמשפחה שלי ראינו את התנהלות המשטרה והבנו שכנראה הישועה מהם לא תגיע. אמרנו לעצמנו שאנחנו עוזבים את הסיפור הזה ושאנחנו מאמינים בבורא עולם שיחזיר לכל מי שמעורב בסיפור הזה. וזה יקרה לאט לאט".
אבל זה לא משהו שיושב בראש? שאתה רוצה תשובות וסגירת מעגל?
"זה מצחיק, כי באותם הצהריים ב-13:30 היא שלחה לי הודעה שאוציא שניצלים מהמקפיא, כמעט כמו בכל יום. אז להגיד שהיא התאבדה זה קצת הזוי, כי שעתיים וחצי לפני זה לא היה בראש שלה. בשעתיים וחצי בן אדם לא מתהפך כככה ורוצה להתאבד".
כל הטרגדיה הזאת חיזקה אותך יותר מנטלית?
"מבחינה מנטלית זה מצחיק כי לא בכיתי בחיים: לא בגלל מאמן ולא בגלל שחקנים. והרי זה קורה ששחקנים מתפרקים לפעמים. הבנתי שהכול מתגמד לעומת המקרה הזה: שאני צריך להמשיך בדרך ולא לעצור. שאף אחד לא מסתכל עליי, אלא אני מתסכל על עצמי וכך גם המשפחה שלי. אני סומך על המשפחה שלי ועל עצמי ומאמין שאוכל להגיע למקום שאני רוצה להיות בו מגיל קטן".
מה החלום שלך?
”להבקיע גול בליגת האלופות זה החלום הכי גדול. לא מסתכל על ברצלונה, ריאל, ליברפול וכל הקבוצות האלה. אני מסתכל על קבוצות קטנות. לתת גול בליגת האלופות, להרים ידיים לשמיים ולהגיד לה תודה. לא משנה באיזו קבוצה, קטנה או גדולה".
שרון מימר (מרטין גוטדאמק)ועוד קודם לכן: אולי מעבר לליגת העל? שרון מימר חבר קרוב של המשפחה. אולי תשחק אצלו…
"יוצא לנו להיפגש לא מעט במפגשים חברתיים, אבל למען האמת אנחנו לא מדברים על זה יותר מדי. גם אם אשחק אצלו, זה נטו כדורגל וכמה שמגיע לי לשחק. אני מאוד מודע לעצמי וזה אחד הדברים הטובים בי. כשמגיע לי אני יודע לבוא ולדרוש וכשלא מגיע לי אני לא אומר מילה. הלוואי שהוא יאמן אותי, הוא המאמן הכי טוב בארץ. אני יודע שהוא ישפר אותי פלאים, אבל לעולם לא אסתכל על הצד הזה שאנחנו מכירים".