“אם נערוך סקר בין שחקני הנבחרת ונשאל אותם איזה מאמן הם מעדיפים, יהיה קונצנזוס - כולם יגידו שהם מעדיפים את ולדימיר פטקוביץ’ על מוראט יאקין, זוהי המציאות שאיתה הוא צריך לחיות וברור שיש עליו המון לחץ בגלל זה”. זה משפט קשה מאוד לקריאה אם אתה מוראט יאקין, אך כך טוען אחד העיתונאים הבכירים בסיקור נבחרת שווייץ, דניאל וינסנטיני, שכותב עבור הסניף של “לה טריבונה” בז’נבה, עיתון שמופץ בכל המדינה אך מחולק לפי ערים.
עכשיו, יש שיקראו את הפסקה הראשונה ויגידו לעצמם “אוקיי, מדובר בעיתונאי אחד, זה לא מדגם מייצג”, אך משיחות עם העיתונאים השווייצרים עולה אותה התמונה כמעט מכולם. כפי שטוען וינסנטיני לקונצנזוס סביב פטקוביץ’ ונגד יאקין, כך אפשר להגיד גם על העיתונאים. למעט אחד, כולם סבורים שמדובר במאמן פחות טוב, פחות אהוב ובעל פחות סיכויים להוביל את נבחרת שווייץ להצלחה.
ולנטון שנורק, העובד בלה מאטין, מספר על יאקין: “היו לנו ספקות לגביו. אחרי הזמן שלו בבאזל היינו בטוחים שהוא יהפוך למאמן חשוב ומצליח, אבל אחרי ספרטק מוסקבה הוא נעלם מהרדאר של הקבוצות הטובות, חזר לשווייץ ואימן קבוצה בליגה השנייה לפני שקיבל את הנבחרת. אף אחד לא חשב שהוא יכול להצליח. זאת הייתה הפתעה. אנחנו עדיין מופתעים גם היום מכך שיש לו לפעמים רעיונות שאף אחד מאיתנו לא מצליח לעלות על דעתו”.
כאשר מדברים עם העיתונאים על יאקין, גם עם אותו עיתונאי שחושב שהוא מאמן טוב מאוד, כולם מעלים את אותן הטענות. מדובר במאמן שמתעסק יותר מדי ביריבות שלו. נוטה לעשות שינויים תכופים בהרכבים בגלל היריבה. פחות מתעסק בטיפוח החוזקות של השחקנים שלו, לעיתים טקטי מדי על הגבול של כבר להפריע למשחק. וכולם חוזרים לאותו משחק, כצל שמרחף מעל הראש של יאקין בכל יום שבו הוא מתעורר והוא עדיין מאמן נבחרת שווייץ – ההפסד 6:1 לפורטוגל.
“במונדיאל הוא החליט ביום של המשחק לעשות שינוי ולפתוח עם שלושה בלמים נגד פורטוגל, זה לא עבד כי הוא לא תרגל את המערך הזה בשום אימון. הובסנו 6:1 והרבה ספקות התעוררו לגביו. אף אחד לא בטוח מדי בנוגע אליו”, מספר שנורק והקולגה שלו, וינסנטיני, ממשיך: “להחליף מערך משני בלמים לשלושה, ארבע שעות לפני שריקת הפתיחה, זה אירוע מוזר מאוד. אחרי זה - יאקין בשום שלב לא לקח אחריות. הוא דבק בכך שההחלטה לשחק 3-5-2 נגד פורטוגל הייתה נכונה, ואת זה הציבור והתקשורת לא מקבלים”.
יאקין מתגלה כטיפוס עקשן, כזה שפחות לוקח על עצמו ויותר מחפש את הסיבות ל’למה’ במקומות אחרים. מבחינתו, הוא התנהל נכון באותו ערב בקטאר בו פורטוגל חגגה בדרך לרבע הגמר. מבחינתו של יאקין, גם היום, הבעיה לא הייתה במערך. הוא טוען שהיו שחקנים שלא הרגישו טוב ולכן היה קשה להילחם בפורטוגלים, ומקפיד לציין שהנבחרת שלו רצה 10 ק”מ פחות מהיריבה, ולכן זה הרגיש שיש לפורטוגל שחקן אחד יותר על המגרש – וככה הרי אי אפשר לנצח. “מבחינתו אלו הסיבות להפסד והוא לא ראה שום הבדל בין להפסיד 6:1 לבין אם הנבחרת הייתה מודחת בפנדלים, זה מעט מקומם”, מוסיף העיתונאי מ”לה טריבונה”.
אם זה לא מספיק, מי שחיים את הנבחרת השווייצרית ביום יום ומכירים אותה יותר טוב מכולם, מדווחים כבר כמה חודשים טובים על מתיחות קשה בין יאקין לבין השחקנים הבכירים שלו. חייב לציין כי במסיבת העיתונאים לצידו של גרניט ג’אקה, השחקן האהוב ביותר בשווייץ, לא היה ניתן להבחין בכך. אולם וינסנטיני טוען: “חלק מהשחקנים החשובים בנבחרת כמו ג’אקה, אקנג’י, זומר ושאקירי לא אוהבים את הסגנון של יאקין. לפני כמה חודשים היה קונפליקט בין איך שהשחקנים חושבים שהם יכולים להופיע על הדשא, לבין הסגנון שיאקין בוחר לשחק בו”.
צריך לזכור: יאקין בא לנבחרת שווייץ אחרי פטקוביץ’ וזה לא היה קל עבורו להגיע במצב כזה דווקא אחרי ההצלחה ההיסטורית הכי גדולה של הנבחרת האדומה-לבנה. הוא הגיע לסגל עם הרבה שחקנים פצועים ועלה למונדיאל על חשבון איטליה, אלופת אירופה, עם הרבה מזל כמובן. אבל, הוא עשה את זה עם סגנון מאוד דפנסיבי, ונראה שבשווייץ זהו אירוע מאוד בעייתי. על פי התקשורת, זה הפריע לשחקנים אז וזה מפריע להם גם עכשיו.
כריסטיאן פינקביינר מ-Blick הוא כנראה התומך הכי נלהב בחדר כששואלים על המאמן: “אני אוהב את יאקין. הוא טוב, הוא פתוח לתקשורת”, אבל גם הוא מהר מאוד בורח לאותו נושא, לסגנון: “טקטית הוא מאוד מתחשב ביריבות ואני דווקא אוהב את זה. בשבת נגד בלארוס הוא התאים את ההרכב לבלארוס. פטקוביץ’ שהיה לפניו לא הסתכל על היריבה וזה בסדר, אלו גישות שונות. יאקין עושה שינויים קטנים בכל פעם. הוא תמיד מצליח להפתיע בעמדה אחת או שתיים ואני דווקא אוהב את זה”.
אבל הוא כאמור במיעוט. שווייץ ויאקין נמצאים היום בבית הכי חלש שיש. הם הנבחרת הפייבוריטית ובפער ניכר. התקשורת שם מאוד לוחצת על הנושא הזה של 10 מ-10 ואת האמת? על הנייר היא יכולה לעשות 10 מ-10. “זה הדיל. זאת לא שחצנות, זה לא ששווייץ לא יכולה לאבד נקודה, שתיים או לאבד משחק אחד. אבל זאת עבודה - אם יאקין רוצה להוכיח ששווייץ שוב בטופ, שווייץ חייבת לנצח 10 מ-10”, ממשיך וינסנטיני.
“בעיתון שלי שאלנו את השאלה, האם יאקין הוא עדיין האיש הנכון”, הוא ממשיך. אבל בהתאחדות השווייצרית לא הייתה שאלה כזו. תפקידו בשום שלב לא היה תחת סכנה מבחינתם. ולמה לא? עכשיו יש לו שנה שלמה לבנות נבחרת טובה וחדשה עד ליורו בגרמניה. אין ספק ששווייץ תחת יאקין המושמץ תסיים במקום הראשון וגם אם תסיים במקום השני, אין ספק לגבי זה שהיא תהיה בגרמניה. המטרה שההתאחדות נתנה לו היא לייצר נבחרת טובה למשחקים שם, אך גם כזו שתהיה אטרקטיבית יותר.
אולי מבחינתם המחשבה על 30 נקודות מתוך 30 אפשריות היא לא האישיו, אבל הציפייה היא כן לסיים במקום הראשון עם סגנון משחק טוב ונכון. יחד עם זאת, זוהי עובדה שעם יאקין הנבחרת לא שיחקה טוב כמו עם ולדימיר פטקוביץ’. עם פטקוביץ’ הנבחרת שיחקה עם הרבה אומץ על הדשא, עם סטייל התקפי, ובלי להסתכל על היריבה בכלל. עם יאקין הנבחרת יותר הגנתית, בפער, והרבה יותר מתחשבת ביריבות.
ואז מגיע לו משחק הפתיחה של הטורניר. 0:5 על בלארוס וכוכב מהליגה המקומית שכובש שלושער, שטפן, כשהוא מקבל הזדמנות במקום שאקירי. אבל את התקשורת זה לא ממש הרשים. “המשחק מול בלארוס לא מעניין. גם קבוצה מהליגה החמישית משווייץ צריכה לנצח את בלארוס. כאשר שווייץ שיחקה נגד איטליה או בולגריה או אירלנד, המשחקים לא היו קלים ולא נוחים ומאוד הגנתיים במחשבה שלהם. אני יודע שיש הרבה שחקנים מאוכזבים מההחלטות של יאקין לוקח ומהצורה שבה הוא מבקש מהם לשחק. הוא צריך לדעת לייצר איזון בין הסגנונות ולמצוא נקודה שבה הנבחרת גם התקפית וגם יודעת לעשות משחק הגנה טוב”, מוסיף העיתונאי מז’נבה.
בשורה התחתונה, יאקין לא אהוב במיוחד כמאמן. כשחקן הוא אחת האגדות השווייצריות, הוא היה שחקן מוביל בנבחרת וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שההתאחדות בחרה בו כמאמן, דווקא כשהוא היה בשפל הקריירה שלו ואימן בליגה השנייה. על המונדיאל הוא לא נשפט לחומרה יותר מדי, גם אם המשחק מול פורטוגל היה גרוע במיוחד. המבחן שלו יהיה קמפיין המוקדמות וכמובן טורניר היורו, בו כולם מאמין ששווייץ תשחק. וכנראה שכדי להגיע לשם, ניצחון הערב על ישראל לא ישנה יותר מדי בבית כל כך נוח, אבל הוא בהחלט יכול לתת קצת שקט למאמן אם הוא ישחק כפי שהקהל והתקשורת מצפה ממנו לשחק.
ואולי, קצת למען הכדורגל שלנו, בישראל, יאקין יקום בבוקר כפי שקם באותו הבוקר בקטאר ומשהו יגרום לדעתו להשתבש בדרך לשינוי טקטי שיקרוס. למה לא בעצם? מה אכפת לנו לפנטז? גם ככה בימים כאלה רעים שעוברים על כולנו, לאף אחד לא תזיק קצת עזרה. בטח שלא לנבחרת ישראל.