מריאן עווד, שחקנית נבחרת ישראל, ריגשה השבוע כאשר לפני משחק הניצחון של הנבחרת על קזחסטן נאמה בחדר ההלבשה של הנבחרת ואמרה בין השאר לחברות שלה לנבחרת: "נרקוד כמו שרקדו במסיבה, נילחם כמו שהצבא שלנו נלחם".
ודווקא הדברים המיוחדים האלה הגיעו משחקנים נבחרת ותיקה, אך היא ממוצא ערב-נוצרי שאמנם גדלה בחיפה, אך ראינו כבר לא מעט שחקנים מהמגזר הערבי שחששו לדבר מאז החלה המלחמה. מה עוד שעווד משחקת באלופת טורקיה פומגט.
עווד בת ה-27 שיחקה בעבר באוניברסיטת איילנד ובקבוצה השנייה של ויאריאל הספרדית. בראיון ל-ONE, מספרת עווד מתי היא החליטה על הנאום הבלתי צפוי ומדברת בפתיחות יוצאת דופן בלי פחד מה יגידו, מה יגיבו על הכל.
הנאום המרגש של מריאן עווד"כמו שסיפרתי לחלק מהבנות פה ששאלו אותי, זה התחיל מזה שאני משחקת בטורקיה, והייתי בלחץ לפני המשחקים, מתרגשת. כאשר החלה המלחמה התחלתי להגיד לעצמי, במה יש לי להיות בלחץ? ממה אני מתרגשת? נכון, זה משחק בסופו של דבר. הפחד לאבד כדור, לא לשחק טוב. אני אומרת לעצמי שאנשים בארץ איבדו כל כך הרבה משפחות, איבדו ילדים, אמרתי מה זה לאבד כדור? התחלתי לחשוב ככה, והתחלתי אישית לשחק יותר טוב”, אמרה.
“הגעתי לפה לנבחרת, שאלו אותי אם כתבתי על זה לפני, אז לא, לא כתבתי לפני. ישבתי קצת באוטובוס עם אוזניות, הווילונות היו סגורים, אני אפילו לא יכולה לשבת בחלון להסתכל. אני שומעת מוזיקה ואומרת שאני ממש רוצה שנהנה היום, שנילחם, אנחנו באמת רוצות לעשות את זה. לראות גם את נבחרת הגברים שהיה לה את הקמפיין, דיברו הרבה לתת את הכל, ואז עולה לי הרעיון, אנחנו צריכות להילחם כמו הצבא, נצא ונהנה יחד, כי סוף סוף אנחנו יכולות לשחק את הכדורגל שלנו נגד נבחרות כאלה”.
“כאשר יש את כל הילדים החטופים, ובסוף, אני אומרת לעצמי, אוקיי, נשחק, נהנה, בסוף ננצח. אני יושבת באוטובוס ואומרת ‘אני רוצה להגיד את זה’. לפני המשחק ניגשתי לשני (אברהם, פיזיותרפיסטית, ג.ל) ושאלתי אם אני יכולה לדבר רגע, היא אמרה לי בטח. התחלתי לדבר, וכמה מהשחקניות אמרו לי, ‘כשהתחלת לדבר אמרנו ‘וואו’ מה היא הולכת להגיד’. היו לי טעויות, שלושה במקום שלוש, ומשם זה המשיך".
נבחרת הנשים (אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)עשית כבר דברים כאלה בעבר?
"לדבר עם הנבחרת היה לי אולי פעם אחת או פעמיים. בקבוצות אני כן מדברת. בנבחרת נכון שאני ותיקה, אך תמיד היה את המקום של השחקניות האחרות. אני מדברת אישית עם שחקניות, והפעם הרגשתי שאני רוצה לדבר. פשוט עשיתי את זה".
את עשית את זה בלי חשש, נראה טבעי ומרגש, את ערבייה נוצרייה, ואנחנו יודעים שיש הרבה שחוששים ולא אומרים מה שחושבים, מסתתרים. או שהם חושבים הפוך. ואת באת בלי פחד, חשבת מה יגידו?
"לכל ערבי ישראלי בארץ יש את המחשבות האלה. גדלתי בחיפה שזו עיר מעורבת. אני מגיל 14 בנבחרת עם החברות שלי שהם כמו המשפחה שלי. אני קוראת להם משפחה שלי, חוגגת איתן את החגים, מזמינה אותן לכל חג. מצד אחד אמרתי, נכון, כן חשבתי על זה. נולדתי פה, אלה החברות שלי, זה בא יותר מרגש”.
“אני תמיד אומרת את האמת, גם כששואלים אותי איך אני נראית אני אומרת ‘החולצה הזו נראית מזעזעת', כי זו אני, האופי שלי, אוהבת להגיד את האמת שלי. זה יכול לפגוע בהרבה אנשים. בסופו של דבר מה שחשוב זה מה שהמשפחה שלי חושבת. כל המשפחה שלי אמרה לי שאפו. אמא שלי ואחותי אמרו לי ‘הורדת לנו דמעה, דמענו’. כל כך הרבה הודעות קבלתי מאנשים בארץ, זה ריגש אותי מאוד. פחדתי לקבל תגובות אחרות. זו אני, המציאות שלי, המדינה והחברות שלי".
מריאן עווד ואמה (פרטי)חששת מה יגידו בחברה הערבית על כך?
"פחות מהחברה הערבית, גם אחותי הגדולה שלחה לי הודעה ‘את חוזרת לטורקיה’. גם החברות שלי פה אמרו ‘איזה אומץ, את חוזרת לשחק במדינה שלא איתנו כרגע’. אני מאמינה שצריך להיות בן אדם טוב".
באותו יום שוחררה שחקנית מכבי חיפה בכדורסל ג'ואן מוחמד שטענו כלפיה שעמדה עם שלט הפוך בטקס לחטופים. היא טענה שזה נעשה בתום לב.
"האמת שלא ראיתי את זה. אני לא שופטת אנשים. לכל בן אדם יש את הדעה שלו. צריך להיות אנושי, אתה לא יכול להתעלם מדברים שקרו".
מהחברה הערבית קיבלת תגובות. רואים לא מעט שחקני נבחרת מהמגזר שחוששים, ואת באת ולקחת מנהיגות.
"לא קיבלתי, אני בטוחה שיש מחשבות שמתרוצצות של אנשים שלא אוהבים. קיבלתי מחברים הודעות עם לבבות יחד עם הסרטון ושגאים בי. בסופו של דבר אם אתה מכיר את הבן אדם, אתה יודע מה המחשבות שלו, מה הוא חושב. צריך יותר להסתכל על הבן אדם, על מי שעומד מולך. לא לשפוט אותו לפי דת או מאיפה בא. אנחנו חיים בעולם של כל כך הרבה דעות ודברים. יכול להיות ערבי, יהודי, דרוזי. יכול להיות שערבי ויהודי עם אותם מחשבות, אותה מטרה בחיים, יכול להיות שיש ערבי וערבי שלא רואים אותו דבר. צריך לשים בצד את הקטע של הדת וכל הדברים האלה. להסתכל על הסיטואציה בארץ, נושא שצריך לעבור לכל העולם. יש דברים אנושיים. אני חושבת שמה שקרה ב-7 באוקטובר זה פשוט לא אנושי. זה רוע".
מריאן עווד (שחר גרוס)את חושבת שאתכן בחברה הערבית שופטים לפעמים יותר לחומרה?
"ברור. משני הצדדים, אבל זה תלוי בבן אדם שעומד מולך. יש אנשים ערבים הכי טובים בעולם, ויש ערבים שהם לא טובים בלבד. אותו דבר אצל יהודים, דרוזים, פיליפינים וכו'. אנחנו לא יכולים לשפוט עם שלם. אני לא תומכת בשום פנים ואופן שאנשים מוסלמים אומרים שצריך להכחיד יהודים. יש אנשים יהודים טובים פי עשר מכל דת אחרת. אין לאף בן אדם בעולם זכות להשתמש במילה להכחיד בשום צעד, לא פה ולא פה".
את כערביה נתקלת בגזענות?
"כשהייתי בטורקיה יצא בעמוד אינסטגרם של פלסטין והעלו את כל שחקניות הנבחרת הערביות, כתבו שאנחנו חזירות, בדיוק כמו החיילים בישראל וכו'. זה הרתיע אותנו כי הייתי בדיוק בטורקיה ופחדתי על עצמי. הם רואים אותנו אותו דבר. זה שאנחנו ערבים, זה לא משנה. חסמנו אותם, את הדף הזה".
ובישראל נתקלת בדברים בכלל?
"גדלתי בחיפה, יש לי סיפור אישי. אמא שלי ג’ולייט פלסטינית. היא 30 שנה כבר גרה בישראל, אין לה עוד תעודה כחולה. היא כל שנה צריכה להגיע למשרד ולחדש את התעודה. היא לא יכולה לראות אותי בטורקיה, ולא בקולג' שהייתי ארבע שנים. היא לא סיימה תואר, לא בית ספר, לא זכתה לראות אותי הראשונה במשפחה שמסיימת תואר. היא לא הצליחה לטוס בגלל הדבר הזה. אבל זה לא גורם לי לשנוא יהודים, לא גורם לי לשנוא עם שלם. עוד יותר אמא שלי איך היא מקבלת את החברות שלי לנבחרת".
מריאן עוואד (דורון זליקוב)אתן בנבחרת 5 שחקניות מהמגזר ומהוות חלק חשוב בנבחרת, אני מבין שיש שילוב נהדר?
"אווירה מדהימה, כל המלחמה אנחנו ביחד, צוחקות אחת עם השנייה, בדיחות עם צחוק עם הומור שחור. אווירה של שחקניות, צוות, של משפחה. הלוואי אנשים היו רואים מה קורה פה. זה משמח אותי, אני מגיל 14 בנבחרת לא חוויתי אף פעם גזענות בנבחרת, בשום שנה שהייתי".
את רואה את עצמך בעתיד קפטנית הנבחרת?
"בינתיים יש את הקפטניות. כמובן שאני אשמח להיות קפטנית נבחרת ישראל, כל דבר בזמן שלו. לא צריך את סרט הקפטן כדי להוות דוגמה או להיות מחובר לשחקניות".