בחירת השחקן הגדול ביותר בקבוצת כדורגל, תמיד מעוררת ויכוח. יש לא מעט קריטריונים שמובילים לבחירה, כמו הישגים, סטטיסטיקות, יציבות, השפעה, האם לוקחים את הקריירה של השחקן רק בקבוצה אותה אנחנו בודקים או גם לקחת בחשבון את המשך הקריירה של השחקן.
כעת אנחנו ממשיכים בסדרת הכתבות, כאשר אנחנו נותנים לבינה המלאכותית לעשות במקומנו את העבודה. הפעם, ביקשנו ממנה לבחור את השחקן הגדול ביותר בתולדות מכבי חיפה.
מדובר באחד המועדונים המעוטרים והמצליחים בישראל, עם שורת אליפויות, גביעים והופעות זכורות באירופה. לאורך יותר משבעה עשורים צמחו בכרמל שחקנים שהפכו לאגדות ירוקות – כאלה שתרמו להישגי הקבוצה, גילו נאמנות ארוכת שנים, השפיעו ישירות על הצלחותיה והיו למנהיגים על המגרש ובחדר ההלבשה.
אגדות בירוק. יניב קטן וראובן עטר (שחר גרוס)לפניכם דירוג חמשת השחקנים הגדולים בתולדות מכבי חיפה, לפי פרמטרים של הישגים, מסירות, השפעה ומנהיגות, כולל הנימוקים לבחירה בכל אחד מהם. הדירוג מוצג עם דגש על נתונים סטטיסטיים, רגעים היסטוריים ואישיות יוצאת דופן – וכל זאת בגיבוי עובדות ומקורות אמינים.
מקום 5: אלון חרזי – סמל של יציבות והישגים
אלון חרזי הוא שיאן ההופעות של מכבי חיפה בכל הזמנים ואחד השחקנים המעוטרים בתולדות המועדון. במשך 18 עונות בירוק רשם חרזי 495 הופעות בליגה במדי חיפה, בהן כבש 29 שערים בליגה – נתון מרשים במיוחד עבור שחקן הגנה. הוא זכה עם הקבוצה בשמונה אליפויות (ובסך הכול תשע בקריירה, כולל אחת בבית״ר ירושלים) והוסיף למאזנו גם שלושה גביעי מדינה.
הישגיו אלו מציבים אותו בצמרת הכדורגלנים הישראלים מכל הבחינות. חרזי החל את דרכו כחלוץ, אך המאמן שלמה שרף הסיט אותו לעמדת המגן בזכות המהירות והתכונות הפיזיות שלו. ההסבה הזו השתלמה: חרזי הפך לעמוד תווך בהגנת חיפה לאורך שנות ה-90 וה-2000, תרם ליציבות ההגנתית של הקבוצה והיה גורם מפתח בזכייה בדאבל ההיסטורי בעונת 1990/1991.
שיאן ההופעות. אלון חרזי עם ז'וטאטוטאס ובאדיר (רויטרס)מעבר ליכולת על הדשא, חרזי נודע כספורטאי הוגן וכשחקן בעל רוח מנהיגות שקטה – תמיד נתן דוגמה אישית של התמדה ומשמעת. הוא ייצג את ישראל 89 פעמים בנבחרת הלאומית, מה שמעיד על מעמדו כאחד המגינים הטובים בדורו. חרזי מזוהה כמעט לחלוטין עם מכבי חיפה, וגם אם סיים את הקריירה בקבוצה אחרת לעונה קצרה, ליבו נשאר ירוק. נאמנותו, ההישגים שצבר ומעמדו כסמל ליציבות ולהצלחה הקנו לו מקום של כבוד בפנתאון המועדון.
נימוק הבחירה: חרזי מדורג חמישי בזכות רצף ההישגים הפנומנלי שלו במדי חיפה (שיאן האליפויות והשיאן ההופעות של המועדון) ובשל תרומתו האדירה לאורך זמן. למרות שהיה פחות נוצץ התקפית משחקנים אחרים ברשימה, הוא היווה את העוגן ההגנתי של חיפה בתקופות הכי טובות שלה. המסירות שלו למועדון – 18 עונות כמעט ברציפות בירוק – והמנהיגות השקטה שהפגין, מציבות אותו בין הגדולים. חרזי הוא הדוגמה המושלמת ל"פועל השחור" שקשה להבחין בו בכותרות, אבל בלעדיו הפאזל הקבוצתי לא היה מושלם.
מקום 4: זאהי ארמלי – מכונת שערים ואגדה מהשושלת הראשונה
לפני עידן הכוכבים הנוצצים של שנות ה-90 וה-2000, היה זה זאהי ארמלי שהוביל את מכבי חיפה לפסגות ראשונות והניח את יסודות ההצלחה. ארמלי, חלוץ קטלני בעל טכניקה גבוהה, מהירות וכוח מתפרץ, הצטרף לחיפה בגיל 26 ממכבי שפרעם והפך מיד למוציא לפועל המרכזי בהתקפה.
הוא הגיע לקבוצה בעונת 1983/1984 – עונה היסטורית בה מכבי חיפה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. אף שארמלי הצטרף רק במחזור העשירי, הוא סיים כמלך השערים של חיפה באותה עונה עם 13 כיבושים, וסייע לקבוצה למחוק פיגור של 13 נקודות בדרך לאליפות מדהימה. עונה לאחר מכן הוא המשיך להוביל לאליפות שנייה ברצף, ובסך הכול זכה עם המועדון בשלוש אליפויות (1984, 1985 ו-1989).
הניח את היסודות. ארמלי עם שלמה שרף (איציק בלניצקי)שיאו האישי הגיע בעונת 1987/1988, אז הוכתר כמלך שערי הליגה עם 25 כיבושים – כולל רביעייה בלתי נשכחת בניצחון 0:10 ההיסטורי על מכבי תל אביב. התוצאה הזו, הגדולה אי פעם בליגה הבכירה בישראל, הפכה למיתוס, וארמלי היה האדריכל שלה עם ארבעה שערים משל עצמו. עד היום, ארמלי הוא מלך השערים של מכבי חיפה בכל הזמנים עם 90 שערי ליגה במדי הקבוצה הירוקה.
למרות הצעות מקבוצות בחו״ל, הוא נשאר בחיפה לאורך רוב הקריירה הבוגרת שלו, והיה לסמל דור האליפויות הראשון של המועדון. דמותו הצנועה והחביבה מחוץ למגרש בשילוב הרגל המסיימת הקטלנית על הדשא הפכו אותו לאהוב האוהדים. רבים מהדור שגדל על עלילותיו זוכרים את "זאהי" כאחד הגדולים ביותר שידעו את קריית אליעזר.
נימוק הבחירה: ארמלי נכנס לרשימה במקום הרביעי כיוון שהוא מייצג את דור החלוצים הגדול הראשון של מכבי חיפה ואת הפריצה של המועדון לצמרת הכדורגל הישראלי בשנות ה-80. תרומתו במספרים – מלך שערי כל הזמנים של חיפה – והרגעים האיקוניים שחתומים על שמו (כמו הרביעייה ב-0:10 והאליפויות הראשונות) מציבים אותו בשורה הראשונה של אגדות המועדון.
למרות שלא שיחק בכל הקריירה בחיפה, נאמנותו בשנות השיא שלו הייתה לחיפה, והוא הזניק את המועדון לראשונה למעמד של כוח דומיננטי בליגה. ארמלי הוא הוכחה שניתן להפוך לכוכב ענק גם כשהקריירה מתחילה בגיל מאוחר יחסית, בזכות עבודה קשה וכישרון טבעי. בעבור אוהדי חיפה הוותיקים, שמו של זאהי ארמלי מעלה מיד חיוך וגאווה ירוקה.
עדיין מלך השערים בכל הזמנים. ארמלי עם רוסו (עמרי שטיין)מקום 3: ראובן עטר – הקוסם בעל התלתלים
אין הרבה שחקנים במכבי חיפה שהקהל אהב כמו את ראובן עטר – הקשר הווירטואוזי עם רעמת התלתלים, ששבה את לב האוהדים במהלכים קסומים. עטר עלה לבוגרים בסוף שנות ה-80 והיה חלק מסגל האליפות של 1988/1989 כבר בגיל צעיר, אך פרץ באמת בתחילת שנות ה-90 ושיתף פעולה עם אייל ברקוביץ' בקישור הירוק בשנים מופלאות.
הטכניקה העילאית של עטר, יכולת הכדרור והבעיטה המרהיבה הפכו אותו לשחקן שמסוגל להכריע משחקים ברגע של גאונות. בעונת הדאבל ההיסטורית ב-1990/1991 הוא היה אחד הברגים המרכזיים בזכייה, ולאחר מכן בעונת 1993/1994 – כשחיפה סיימה אלופה ללא הפסד – עטר סיפק שערים ובישולים חשובים בדרך לאותה עונה מושלמת.
אחד מרגעי השיא האישיים שלו (מחוץ למסגרת המועדון) היה שער הניצחון הדרמטי שהבקיע במדי נבחרת ישראל נגד נבחרת צרפת בפארק דה פראנס, בדקה ה-93 בשנת 1993 – שער שנחרט בדפי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. במדים הירוקים תרם עטר ללא פחות מחמש אליפויות במרוצת השנים – שלוש מהן בתחילת שנות ה-90 ועוד שתיים בתחילת שנות ה-2000, לאחר שחזר לקדנציה שנייה במכבי חיפה תחת הדרכת אברהם גרנט.
בסך הכול רשומים לזכותו של עטר 71 שערי ליגה ב-280 הופעות במדי חיפה והוא נחשב לאחד מסמלי המועדון בכל הזמנים. למרות תקופה קצרה באמצע הקריירה בה עבר להפועל חיפה ולבית״ר ירושלים, עטר חזר הביתה לחיפה והראה את נאמנותו כאשר היה שותף לאליפויות ב-2001 וב-2002, לעתים גם כשחקן ספסל ותיק שתומך בצעירים.
וירטואוז. ראובן עטר (שחר גרוס)מעבר לסטטיסטיקה, עטר הביא למכבי חיפה קסם – הוא היה השחקן ששינה משחקים עם הברקות אישיות והלהיב את הקהל בדריבל בלתי אפשרי או בבעיטת טיל מחוץ לרחבה. אישיותו הייתה כריזמטית וסוחפת: הוא שיחק עם הלב על המגרש, וכשהיה צריך – גם הראה מנהיגות קולנית ושידר אמונה לחבריו.
נימוק הבחירה: ראובן עטר מדורג שלישי בעיקר בזכות ההשפעה הישירה והייחודית שלו על משחקיה והצלחותיה של מכבי חיפה בשנות ה-90. הוא נמנה על השחקנים שהקהל מגיע למענם לאצטדיון – כאלה שיכולים ברגע אחד של גאונות להפוך משחק. הישגיו הקבוצתיים (חמש אליפויות בתקופות שונות) מרשימים, אך יותר מכך זכורים הרגעים הגדולים שהעניק: שערים מכריעים, בישולים גאוניים ומשחקים שבהם סחף את הקבוצה לניצחון.
אף שלא בילה את כל הקריירה במכבי חיפה, הוא מזוהה עמה יותר מכל – עד היום אוהדים מדברים בערגה על עטר. בנוסף, עטר גילה מנהיגות על המגרש – לעיתים דרך יכולתו וביצועיו – והיווה השראה לשחקנים הצעירים שראו בו מודל לחיקוי. מכלול הכישרון, ההישגים והאהבה הבלתי-מותנית מהקהל, מציבים אותו גבוה ברשימת אגדות המועדון.
האוהדים לא שכחו אותו. ראובן עטר (עמרי שטיין)מקום 2: ניר דוידוביץ' – התמנון בין הקורות והלב של חיפה
עמדת השוער במכבי חיפה ידעה לא מעט שוערים איכותיים, אך ניר דוידוביץ' מתבלט מעל כולם כאגדה ירוקה אמיתית. דוידוביץ', בוגר מחלקת הנוער של חיפה, עמד בשער הקבוצה הבוגרת לאורך כשני עשורים (1994–2013) והפך לשם נרדף למסירות ונאמנות למועדון. הוא לא עזב את חיפה לכל אורך הקריירה, למרות פיתויים וקשיים, וזכה לכינוי המחייב "התמנון" בזכות יכולת התגובה המופלאה שלו – ידיו הארוכות כאילו היו זרועות תמנון שמגיעות לכל כדור.
על המגרש, דוידוביץ' היה קיר ביטחון שסחף את ההגנה והשפיע רבות על חבריו עם מנהיגות שקטה, אך נחושה. בתקופתו כשוער ראשון, מכבי חיפה קצרה את עידן ההצלחות הגדול בתולדותיה: הוא זכה בשבע אליפויות (2001, 2002, 2004, 2005, 2006, 2009 ו-2011) לצד זכייה בשני גביעי מדינה ובשלושה גביעי טוטו.
מספר התארים הזה הפך את דוידוביץ' לשוער המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, אבל לא רק בזירה המקומית הוא הצטיין – דוידוביץ' הוליך את מכבי חיפה גם להצלחות בינלאומיות חסרות תקדים: הוא עמד בשער הקבוצה בשלב הבתים של ליגת האלופות פעמיים (2002/03 ו-2009/10) והיה שם כשהקבוצה העפילה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע ב-1999 ולשמינית גמר גביע אופ"א (הליגה האירופית) ב-2007.
בין רגעיו הזכורים ניתן למנות תצוגות שוערות מופלאות במפעלים האירופיים – כולל הצלות ענק מול שמות גדולים באירופה – שעזרו לחיפה לרשום הישגים כמו ניצחון 0:3 על מנצ’סטר יונייטד בליגת האלופות בעונת 2002/03. דוידוביץ' גם היה ידוע ביכולתיו לעצור פנדלים ברגעי ההכרעה, ובלא מעט משחקים קריטיים בליגה ובליגת האלופות הוא עשה את ההבדל בין ניצחון להפסד.
ניר דוידוביץ' במדי חיפה בליגת האלופות (רויטרס)למרות פציעות קשות במהלך הקריירה (לא פחות מ-18 ניתוחים שעבר), הוא תמיד חזר בכוח רצון אדיר, מה שחיזק עוד יותר את מעמדו כמנהיג. דוידוביץ' שימש קפטן שני בקבוצה במשך שנים – מאחוריו אמנם עמדו קפטנים כמו יניב קטן, אך דוידוביץ’ היה מנהיג לכל דבר ועניין בחדר ההלבשה, כזה שהצעירים והוותיקים הקשיבו לו. מחוץ למגרש, צניעותו ונאמנותו לחיפה (27 שנים במועדון כשחקן וכמאמן שוערים אחר כך) הפכו אותו ל’אחד משלנו’ בעיני האוהדים.
נימוק הבחירה: ניר דוידוביץ' הגיע למקום השני מכיוון שהוא מגלם באופן מושלם את ערכי הנאמנות, ההישגיות והמנהיגות. כשוער ששיחק במועדוןד אחד בכל הקריירה וזכה בכל התארים האפשריים עם חיפה, השפעתו על הצלחות המועדון אדירה – הן בסטטיסטיקה היבשה (שיאן האליפויות לשוער בישראל) והן ברגעים שאין להם תחליף כמו הצלות ומשחקים יוצאי דופן.
במגרש דוידוביץ’ הפגין מנהיגות מאחור, הרגיע את ההגנה והשרה ביטחון על כל הקבוצה; ובחדר ההלבשה היה דמות אהובה ומוערכת שנתנה את הטון. למרות שוערים גדולים שקדמו לו (כמו אבי רן ז״ל), דוידוביץ' השאיר חותם עמוק בזכות הקריירה הארוכה והעמוסה שלו בהצלחות. האוהדים זוכרים לו חסד על השנים הרבות שנתן למועדון, ולעד ייחקק כאגדת שער ירוקה וכאחד הגדולים בישראל.
השאיר חותם. ניר דוידוביץ' (עמית מצפה)מקום 1: יניב קטן – הקפטן הנצחי והפנים של המועדון
בראש הרשימה ניצב יניב קטן, מי שנחשב בעיני רבים לסמל המודרני של מכבי חיפה. קטן שגדל במחלקת הנוער של המועדון, פרץ לבוגרים כבר בגיל 17 והשתלב מיידית בהרכב – בעונתו הראשונה (1998) כבר שיחק במפעל האירופי, גביע המחזיקות, ובישל שער בניצחון 2:3 על פאריס סן ז׳רמן, ניצחון שהעלה את חיפה לשמינית הגמר.
כך למעשה החלה קריירה מפוארת שכמעט כולה בירוק (למעט חצי שנה קצרה בווסטהאם יונייטד באנגליה, אליה נגיע), קריירה שבמהלכה קטן היה שותף כמעט לכל תואר והצלחה אפשריים של הקבוצה. כחלוץ צעיר בתחילת דרכו קטן התבלט בפיזיות ובכישרון, וכבש שערים חשובים, ולאורך השנים שינה עמדה לתפקיד הקשר ההתקפי – אז הפך לברומטר של הקבוצה, השחקן שדרכו עברו רוב ההתקפות.
תרומתו למכבי חיפה ניכרת בכל קטגוריה: הוא זכה עם הקבוצה בשבע אליפויות (2001, 2002, 2004, 2005, 2006, 2009, 2011) – שיא מועדון לשחקן שדה – וכן הניף כקפטן שני גביעי טוטו. הוא הופיע 467 פעמים במדי חיפה בליגה, כבש 79 שערי ליגה והוסיף לא מעט בישולים – מה שמציב אותו גבוה בטבלת ההופעות וההבקעות של המועדון בכל הזמנים. קטן היה קפטן הקבוצה במשך שנים ארוכות בעידן הכי מוצלח שלה, והניף כקפטן את צלחות האליפות של 2004 ואילך, כולל רגע מרגש במיוחד ב-2011: קטן, יחד עם הבלם הוותיק אריק בנאדו, הניפו יחדיו את הצלחת מול אצטדיון מלא – כסמל לחיבור בין דור הזהב הצעיר לדור הוותיק.
שבע אליפויות. יניב קטן (עמית מצפה)אך לא רק בארץ שלט קטן - הוא גם הרשים במפעלים האירופיים: בעונת 2002/03 בליגת האלופות קטן כבש שער בניצחון הסנסציוני 0:3 על מנצ’סטר יונייטד (במשחק הביתי שנערך בניקוסיה) והוסיף שער חשוב בתיקו 3:3 מול אולימפיאקוס בחוץ.
ההופעות שלו בזירה הבינלאומית תרמו למוניטין של מכבי חיפה כקבוצת צמרת גם מחוץ לישראל. קטן ניסה את מזלו באנגליה ב-2006, אך לאחר תקופה קצרה בווסטהאם בחר לחזור הביתה לחיפה – צעד שגרם לאוהדים להעריך עוד יותר את נאמנותו. עם שובו הפך קטן למנהיג מוחלט על הדשא: הוא ענד את סרט הקפטן, הנהיג את חיפה לעוד שלוש אליפויות רצופות (2004-2006) ולשלב הבתים בגביע אופ"א, כשהוא מבוגר ובשל יותר.
יכולתו לסחוף את חבריו ניכרה גם ברגעים הקשים – למשל בעונת 2008/09, כאשר חיפה איבדה את האליפות במחזור האחרון, קטן נשא נאום מרגש מול הקהל והבטיח “לחזור חזקים יותר”, הבטחה שקוימה עם אליפות בעונה שלאחר מכן. מעבר ליכולות המקצועיות, קטן בלט באופיו המחויב: הוא דחה לא פעם הצעות מקבוצות אחרות בישראל, ובסופו של דבר פרש במדי חיפה, כשהוא חדור בתחושת שייכות ירוקה. בתום הקריירה, אף נשאר לשרת את המועדון בתפקידים מקצועיים וניהוליים, מה שמחזק עוד יותר את מעמדו כאחד האנשים המזוהים ביותר עם מכבי חיפה אי פעם.
נימוק הבחירה: יניב קטן נבחר במקום הראשון משום שהוא משלב את כל הפרמטרים שבחרנו בצורה המובהקת ביותר: הישגים חסרי תקדים עם המועדון, נאמנות כמעט מוחלטת (עונה אחת בלבד בחו"ל), השפעה ישירה על הצלחות לרבות במפעלים אירופיים, ומנהיגות כריזמטית שהפכה אותו לקפטן הבלתי מעורער. קשה לדמיין את מכבי חיפה של שנות ה-2000 ללא יניב קטן – הוא היה הפנים של המועדון, האיש שהוביל את הקבוצה על הדשא ומחוצה לו.
קפטן בלתי מעורער. יניב קטן (רויטרס)תחת הנהגתו כקפטן זכתה חיפה ברצף אליפויות והופיעה בליגת האלופות, כאשר קטן תורם שערים ובישולים מכריעים. בנוסף, האישיות של קטן – הלוחם השקט שמשאיר הכל על המגרש – הפכה אותו לדמות אהובה ביציע ולאחד השחקנים המוערכים בכדורגל הישראלי. הבחירה בקטן למקום הראשון היא כמעט טבעית: הוא מייצג דור שלם של אוהדים שגדלו עליו, והשילוב בין מספרים מרשימים (588 הופעות בכל המסגרות ו-105 שערים) לבין רגעים גדולים (שערים מול יונייטד ואולימפיאקוס) וערכים של מחויבות, הופכים אותו לגדול שחקני מכבי חיפה בעת החדשה.
סיכום: חמשת האגדות שדורגו כאן – יניב קטן, ניר דוידוביץ', ראובן עטר, זאהי ארמלי ואלון חרזי – מייצגות תקופות שונות בהיסטוריה של מכבי חיפה, אך כולן חולקות מכנה משותף: הם הטביעו חותם בל יימחה על המועדון. דרך ההישגים שצברו, השנים שהקדישו בירוק, ההשראה שנתנו לחבריהם והרגשות שהעניקו לאוהדים – חמשת השחקנים הללו עיצבו את דמותה של מכבי חיפה כקבוצת צמרת עם מסורת מנצחת. כמובן, לאורך השנים לבשו את המדים הירוקים כישרונות גדולים נוספים – מאייל ברקוביץ' ורוני רוזנטל ועד יוסי בניון – וכל דירוג נתון לוויכוח אוהדים פורה.
אך אין ספק שהחמישייה הנבחרת עמדה בכל ארבעת הקריטריונים שהצבנו: הם ניצחו, נשארו נאמנים, השפיעו והנהיגו. דור ההמשך של מכבי חיפה יגדל על הסיפורים של קטן, דוידוביץ', עטר, ארמלי וחרזי, וינסה לשחזר – ואולי אף להתעלות – על הישגיהם. בינתיים, חובבי הכדורגל יכולים רק להריע לכבוד אותם אגדות ירוקות שפרשו כנפיים והפכו לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המשחק בישראל.
יניב קטן אחרי השער המפורסם מול יונייטד (רויטרס)הבינה מסבירה: מדוע אייל ברקוביץ' לא בין חמשת הגדולים?
“הקוסם” הוא ללא ספק אחד מהשחקנים הכי מוכשרים בתולדות מכבי חיפה, ואחד הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים. עם זאת, יש כמה סיבות מדוע הוא לא נכנס לחמשת הגדולים בדירוג שהתבסס על הישגים במכבי חיפה, נאמנות, תרומה ישירה להצלחת המועדון ומנהיגות על המגרש ובחדר ההלבשה.
הסיבות להישארותו מחוץ לטופ 5:
1. תקופת משחק קצרה יחסית במכבי חיפה: ברקוביץ' שיחק במכבי חיפה בשנים 1990-1996, כלומר כשש עונות בלבד בקבוצה הבוגרת. אמנם הוא תרם משמעותית להצלחות המועדון בשנים אלו, אך בהשוואה לשחקנים אחרים בדירוג כמו יניב קטן (כמעט 20 שנה), ניר דוידוביץ' (קריירה שלמה בירוק), ואלון חרזי (18 עונות) – תקופתו בחיפה הייתה קצרה.
2. מעט מדי תארים בהשוואה לאחרים: למרות כישרונו האדיר, ברקוביץ' זכה רק בשתי אליפויות עם מכבי חיפה (1991, 1994), בהשוואה לשחקנים בדירוג כמו יניב קטן (שבע אליפויות), ניר דוידוביץ' (שבע אליפויות), אלון חרזי (שמונה אליפויות) וזאהי ארמלי (שלוש אליפויות בתקופה קצרה יותר). גם בגביע המדינה הוא לא היה שותף לזכייה משמעותית במדי חיפה.
3. עזיבה בגיל צעיר לטובת קריירה בחו"ל: ברקוביץ' אמנם יצא לאירופה והפך לאחד הישראלים המצליחים ביותר מעבר לים, אך חלק מרכזי בדירוג הוא מידת ההשפעה הישירה והמתמשכת על מכבי חיפה. שחקנים כמו קטן, דוידוביץ' וחרזי הקדישו כמעט את כל הקריירה למועדון, בעוד שברקוביץ' עזב בגיל 24 והמשיך את עיקר הישגיו האישיים בליגות האנגלית והסקוטית. הוא לא היה חלק מהדור שהוביל את חיפה לליגת האלופות, ולא חזר לשחק בשיאו במועדון כמו אחרים שנכללו בדירוג.
אייל ברקוביץ' חוגג על חשבון יונייטד בתקופת סאות'המפטון (רויטרס)4. חוסר דומיננטיות כמנהיג: אין ספק שברקוביץ' היה מנהל משחק בחסד, אך הוא לא היה מנהיג טבעי במובן הקלאסי. הוא היה פליימייקר מבריק ומסוכן, אך לא בהכרח השחקן שמרגיע את הקבוצה, מוביל אותה מנטלית או מדרבן את חבריו ברגעים קשים. שחקנים כמו יניב קטן או ניר דוידוביץ' היו דמויות כריזמטיות ומנהיגותיות, בעוד שברקוביץ' היה יותר שחקן שמתבטא על המגרש בפעולות אישיות.
אז למה כן אפשר לטעון שהוא ראוי להיכנס לרשימה?
- אחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו במועדון – ברקוביץ' היה אולי הפליימייקר הכי מבריק בתולדות חיפה.
- הוביל את חיפה לאליפות ההיסטורית ללא הפסד (1993/94) – חלק מרכזי בקבוצה שנחשבת לאחת הטובות אי פעם בכדורגל הישראלי.
- תרם ל-DNA של הקבוצה – ברקוביץ' הציג כדורגל התקפי ויצירתי שעזר לעצב את סגנון המשחק של מכבי חיפה לדורותיה.
השורה התחתונה:
אם הדירוג היה מבוסס רק על רמת כישרון אישי, אין ספק שברקוביץ' היה מדורג בטופ 3. אבל כאשר לוקחים בחשבון נאמנות למועדון, הישגים במכבי חיפה עצמה, מנהיגות והשפעה ארוכת טווח, הוא נופל מעט בהשוואה לאגדות שהקדישו שנים ארוכות יותר למועדון והשיגו יותר תארים איתו.
אם הרשימה הייתה כוללת את 10 הגדולים, הוא היה בפנים בוודאות. אך בחמישייה הראשונה, קדמו לו שחקנים שהיו משמעותיים יותר להצלחת מכבי חיפה לאורך זמן.
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם