יש ערים שאין להן קבוצת כדורגל, ויש קבוצת כדורגל שאין לה עיר. בתוך מציאות בלתי אפשרית במשך כשנה בצל המלחמה, עירוני קריית שמונה היא פנינה קטנה של שפיות בצפון מדינת ישראל. זה בעיקר על הנייר, כשהעולה החדשה לליגת העל עדיין לא חזרה למגרשה הביתי ומארחת את משחקיה בנתניה, מה שבינתיים לא מונע ממנה לעשות עונת חזרה יוצאת דופן.
אחרי 13 מחזורים ובתום הסיבוב הראשון, אפשר לומר שקריית שמונה היא ללא ספק הפתעת העונה. עם חמישה ניצחונות בששת המשחקים האחרונים בהם לא הפסידה, הקבוצה של שי ברדה ניצבת בגאווה במקום השישי המוביל לפלייאוף העליון. למרות המצב הלא פשוט, הקבוצה הצפונית לא מחפשת רחמים ומוכיחה שבוע אחר שבוע שלא תשתמש בסיטואציה הלא נורמלית כתירוץ. רגע לפני שתנסה להפתיע את מוליכת הטבלה הפועל באר שבע הערב (שבת, 17:30) כפי שכבר עשתה העונה מול מכבי ת”א (גם כן בטרנר), הגיע הזמן לגלות; מה סוד ההצלחה של הקבוצה הנהדרת שנבנתה תחת אש?
אם תשאלו את מנכ”ל המועדון, יוסי אדרי, כשאומרים “קבוצה תחת אש”, ממש לא מדובר בהגזמה. “ראיתי את המוות מול העיניים” מספר לי מנכ”ל המועדון. “ביום האחרון לפני הפסקת האש הייתי במשרד ונפל בורקן 400 קילו מחוץ למגרש שלנו, הכל נהרס, אני ניצלתי, אבל זה לא ישבור אותי. נפלו 6 טילים באצטדיון שלנו. זה לא מה שישבור אותנו, אנחנו כאן כדי להישאר” מוסיף אדרי, שלאורך כל התקופה, לא נתן לאיום הרקטות והכטב”מים למנוע ממנו להגיע למשרד ולנהל את הקבוצה ממשרדי המועדון בקריית שמונה.
“מי שבסופו שלא עובר את זה, לא מבין את החוויה שאנחנו עוברים” מספר אדרי. ואכן, ספק אם מעבר לקושי המנטלי, אנשים מודעים לקשיים הלוגיסטיים שנובעים מהמציאות בצפון בשנה האחרונה, במהלכה התאמנה הקבוצה במעל 20 מגרשי אימון שונים, ביניהם מגרשי האימונים של מכבי ת”א, מכבי חיפה, הפועל ת”א, חדרה, כפר יונה ובית הנבחרות בשפיים של ההתאחדות לכדורגל שפתחה את שעריה בפני הקבוצה הצפונית, כשכל הציוד משונע ברכבים של השחקנים ואנשי הצוות המקצועי. מציאות בלתי נתפסת לקבוצת כדורגל מקצוענית בליגת העל.
המנכ”ל מספר שלא מעט שחקנים זרים שכבר סוכמו מולם כל התנאים, הפילו את העסקה ברגע האחרון לפני החתימה לאחר שחיפשו בגוגל על קריית שמונה וגילו את המצב הקשה בעיר. את הזרים שבכל זאת הגיעו, ומתגוררים בבתי מלון בהרצליה ובנתניה, נדרש היה לפתות בסכומים גבוהים יותר מאלו שהקבוצה נהגה לשלם בשנים “נורמליות”, מה שגרם לבעלים איזי שרצקי להכניס את היד הרבה יותר עמוק לכיס. למרות שמדי שנה אנחנו שומעים ממנו שהוא “רוצה לעזוב”, בפועל, במועדון מספרים שהבעלים “משקיע פי שלושה” בשנתיים האחרונות לאור המצב.
בעוד שקבוצת הבוגרים רושמת עונה פנומנלית עד כה, כדי להבין את השפעת המלחמה על עירוני קריית שמונה צריך לעשות “זום אאוט” לרמת המועדון כולו, כשהנזק הכלכלי שלו עומד כבר על מיליוני שקלים. מלבד ההוצאות לשינוע הקבוצה ממקום למקום, בית הספר לכדורגל נסגר, ויחד איתו שתי קבוצות במחלקת הנוער, מה שגורם לדאגה גדולה במועדון בו מתארים את קבוצת הנוער שאגב חווה עונה פנטסטית בצמרת ליגת העל לנוער כ”ספינת הדגל” של המועדון. נכון לעכשיו, את הנטל הכלכלי כולו נושא על כתפיו שרצקי, אך בסביבת המועדון במועדון מקווים ש”בסופו של דבר במדינה כן יבינו שחייבים לעזור, אחרת זו מכת מוות למועדון. איזי לא יכול להוציא כל הזמן כסף מהכיס, זה משהו שהמדינה צריכה לעשות”.
בקריית שמונה מתארים מצב נתון, אך שלא יתפרש לרגע שבמועדון רואים במצב כ”תירוץ” או לגיטימציה לחוסר הצלחה, אם וכאשר. “כשקשה אני לא מרים ידיים, אני מרים את הראש” מספר המנכ”ל אדרי, שרואה גם את חצי הכוס המלאה, אם אפשר לקרוא לזה כך, בעיקר בהיבט של הקבוצה הבוגרת: “למזלנו, לפני שהחבר’ה שלנו הם שחקני כדורגל טובים, הם קודם כל בני אדם. אני חושב שהחיבור של כולם ביחד עם ההבנה של הסיטואציה, גרם לנו להיות יותר מאוחדים מהסיבה הפשוטה שכל אחד הבין שהוא צריך לקחת אחריות כי אחרת זה לא יעבוד, אין לי פריבילגיה” הוא מספר.
אותם שחקנים שמרכיבים את המרקם האנושי בקבוצה, נבחרו בקפידה, לא רק על סמך יכולתם המקצועית, כמו על יחסי האנוש שלהם, כשכל אחד מהם עבר מעין “ראיון אישי” עם המאמן שי ברדה לפני החתימה. “אין חתימה בלי כוס קפה לפני, ובמקרה של הזרים, שיחות זום” מספרים בקבוצה על הדרך שבה נבנה הסגל בעונה האחרונה. במועדון צירפו גם את אלעד אשכנזי, פסיכולוג ספורט ומאמן מנטלי שעבד בעברו במועדונים רבים ובהתאחדות לכדורגל, כשהוא מתווסף לכוורת מקצועית רחבה יחסית בראשותו של שי ברדה, שכוללת שני עוזרי מאמן (אחד מהם מתעסק בעיקר בפיתוח יכולות אישיות פרטנית עם שחקנים), מאמן כושר, מאמן שוערים, שני אנליסטים ותזונאית. גם בפן הזה, משקיע שרצקי יותר מבעבר.
החזרה לליגת העל לא הייתה קלה בעיקר מבחינת התוצאות, כשבשבעת המשחקים הראשונים של העונה, הצפוניים השיגו 4 נקודות בלבד מ-21 אפשריות, כשגם הניצחון היחיד באותה תקופה הושג ע”ח שותפתה לעלייה, עירוני טבריה. שי ברדה הוא מאמן שלא מאמין בגישה הגנתית שמתבססת על כדורים ארוכים והתקפות מתפרצות, והקבוצה שלו ניסתה לשחק כדורגל של קבוצה גדולה, עם הנעת כדור מסודרת מלמטה, ולפחות בהתחלה התקשתה לתרגם את זה לנקודות.
“לאורך זמן צריך לדעת לייצר דנ”א במועדון ולייצר זהות” אמר המאמן שי ברדה במסיבת העיתונאים לקראת המשחק הקשה מול המוליכה הפועל באר שבע. “במחזורים הראשונים היה קשה לייצר זהות מנטלית והקבוצה יכלה להישבר מהר. כעת הקבוצה מאמינה בדרך ואפשר לקחת את זה ברוח התקופה. לאנשים נלקחו הבתים ואתה מגלה אנשים חזקים שלא מוותרים”. זו לא הפעם הראשונה שלשי ברדה לוקח זמן להנחיל את ה”דרך” עליה הוא מדבר. זה קרה לו עוד כששיתף פעולה יחד עם סלובודאן דראפיץ’ גם בבית”ר ירושלים וגם במכבי נתניה, שאת אחת העונות המוצלחות שלו בה התחילה הקבוצה 4 נקודות מ-21 אפשריות, דומה מאוד לעונה הנוכחית, בה רשמה הקבוצה ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים הראשונים.
אבל אז משהו השתנה. אחרי ניצחון 1:2 על בני סכנין, הגיעה הסנסציה ב-0:1 מול מכבי ת”א, שהגיע בזכות יכולת פנומנלית של אסף צור בין הקורות. לא פחות מ-11 הצלות סיפק השוער שהצטיין גם בליגה הלאומית ובגיל 26 ואחרי שגם ניסה את מזלו מעבר לים כששימש במשך שנתיים כשוער שני באנורתוזיס הקפריסאית, חווה פריחה מאוחרת בגיל 26. כשמסתכלים על צור, אפשר לומר שהוא במידה מסוימת מזכיר את עומרי גלזר. כמוהו, גם צור ירד ליגה עם הפועל רעננה ונראה היה שהקריירה שלו לא הולכת לאזורים שציפה להם. אבל בקריית שמונה האמינו בו, והוא מחזיר בגדול, כשהוא ללא ספק אחד השוערים היותר טובים העונה בליגת העל והוכיח את עצמו כשוער ששווה נקודות.
העוגן הנוסף, ויש שיגידו החשוב ביותר בקריית שמונה, הוא הבלם עאיד חבשי. בהחלטה שהפתיעה רבים, הבלם, שגדל במכבי חיפה ואף שיחק בנבחרת ישראל, בחר להאריך חוזה ולהישאר עם הקבוצה בליגה הלאומית, זאת למרות לא מעט הצעות להן זכה מליגת העל. “זה לא סוד שפנו אלי לא מעט קבוצות בליגת העל, אבל בסוף הלב בחר להישאר במקום שהפך עבורי לבית”, אמר לאחר החתימה דאז. “להישאר בו, דווקא עכשיו, במצב הזה ולעשות את הכול כדי להחזיר אותנו יחד למקום שאנו ראויים לו” הבטיח וגם קיים.
ההחלטה בקריית שמונה לא לשנות כלל את חוליית ההגנה שעלתה עם הקבוצה מהליגה הלאומית נתפסה ע”י רבים כ”הימור”, אבל נדמה שמבט על הקריירה של שי ברדה מעידה על זווית שונה. אם הולכים אחורה, אפשר לראות שלאורך רוב הקריירה שלו, גם בתקופה עם דראפיץ’, המאמן האמין בצמדי בלמים שהשלימו אחד את השני, אם למשל מדובר בטים הויבך וברנקו ורגוץ’ בנתניה, או חסוס רואדה וטל כחילה בבית”ר.
זה בדרך כלל עבד, ובקריית שמונה, שספגה 21 שערים בלבד בעונת העלייה בהנהגתם של עאיד חבשי ושי בן דוד במרכז ההגנה, החליטו שאין צורך לגעת ואין תחליף לכימיה ולתיאום שנוצרה בין השניים. אם חבשי הוא הבלם היותר אגרסיבי מהשניים, בן דוד, שהוא שמאלי ברגל, מזכיר בסגנון יותר את שון גולדברג ממכבי חיפה אם תרצו, כשהוא קריטי בהנעת הכדור ודחיפת הכדור קדימה בבילד אפ. אם תרצו להיתלות באילנות גבוהים במיוחד, “קייליני ובונוצ’י” של הקבוצה הצפונית.
שי ברדה הוא מאמן שבטבע שלו מתעסק קודם כל במשחק ההתקפה. גם כשעבד לצידו של דראפיץ’, עיקר עיסוקו היה בניית תבניות ההתקפה, בעוד ששותפו היה אמון יותר על הצד ההגנתי. כעת, במועדון מספרים שברדה, ש”ברדה מאמין מאוד בעבודת צוות, הצוות המקצועי מאזן אותו בעיקר מבחינה הגנתית”. ככל שנמשכה בעונה, עושה רושם שברדה הצליח לעשות את ההתאמות כדי להפוך את ק”ש גם לקבוצה יותר יעילה. לא מעט שחקנים בסגל כבר שייקחו תחתיו בקבוצות אחרות בקריירה, אחד מהם הוא לידור כהן, שהצטרף לאחרונה לקבוצה לאחר שנתיים בכדורגל התאילנדי ומוסיף לא מעט ניסיון ותכליתיות לחלק הקדמי, כשכבש כבר שני שערים.
על ההגנה והקישור כבר דיברנו, אבל עושה רושם ש”הלב” של קריית שמונה נמצא במרכז המגרש. בדומה להפועל באר שבע, נראה שגם הפגיעה של ק”ש בשני שחקני קישור שנראים עד כה מהטובים העונה, גרמה לכך שהקבוצה של שי ברדה היא משוכה קשה במיוחד לכל קבוצה בליגה, כשאנחנו מדברים כמובן על סאקו בנגורה וכריסטיאן מרטינס שעושים עבודה יוצאת מן הכלל בקישור. בנגורה (22), שהגיע מהליגה השנייה בטורקיה, מוביל את הליגה בתיקולים (49) ותיקולים מוצלחים (32), בעוד שמרטינס, שחקן נבחרת פנמה שהצטיין במדיה בקופה אמריקה בקיץ, נראה כמו שחקן שבשקט יכול היה להגיע לאחת הגדולות. שני השחקנים הללו הם מחטף רציני של קריית שמונה, ובעיקר מעידים על עבודת הסקאוטינג היפה שנעשתה שם בקיץ.
קריית שמונה היא לא קבוצה עם קהל אוהדים גדול, ועדיין, צריך לדבר על הקושי הגדול שעוברים גם אוהדי הקבוצה. “ימי שישי בלאומית הרגישו כמו פגישת מחזור כזו” מספר אוהד הקבוצה שלו בוגאטוס, “אני הייתי מפונה בתקופה הזאת במלא מקומות, בטבריה, בחיפה, בעיקר בצפון. בכל משחק שאתה הולך יוצא לך לפגוש איזה אוהד שמספר לך על הפינוי שלו. הבית של אחותי נפגע בשכונה החדשה בקריית שמונה, ורק לפני חודש הביאו שמאי כדי למדוד את הנזק”.
למרות הפסקת האש, החזרה של קריית שמונה לאצטדיון הביתי, שספק נזקים כבדים במהלך המלחמה, עדיין לא נראית באופק. בוגאטוס מדבר על פוטנציאל של 1200-1300 אוהדים, וכשהקהל יחזור, קריית שמונה תצטרך להמשיך בפרוקיט שלה לקירוב האוהדים בעיר, בעיקר הצעירים שבהם. “לפעמים ללכת למשחקים הרגיש כמו ללכת להופעה של יובל המבולבל” מספר בוגאטוס על הפעילויות שנעשו באצטדיון לילדים לפני המשחקים בעונה הקודמת בליגת העל, שהסתיימה בירידה, “עשו דברים כאלה דווקא כשירדנו ליגה, מסכנים הילדים שלא ראו ניצחון בית אחד” הוא מתבדח.
אם תשאלו אותו, מה שיספק את שלו וכל אוהד ממוצע של קריית שמונה היא העובדה ש”פשוט שידעו שאנחנו קיימים, לעשות משהו שיזכרו אותנו, כמו ניצחונות על הגדולות”. קריית שמונה כבר עשתה את זה העונה, כשגברה 0:1 על מכבי ת”א כנגד כל הסיכויים באצטדיון טרנר. האם באותו אצטדיון, הקבוצה של שי ברדה מסוגלת לעשות צרות גם לקבוצה הטובה בליגה נכון להיום? הערב נקבל לכך את התשובה. בדבר אחד אוהדי קריית שמונה, ובכלל, יכולים להיות בטוחים אחרי השנה האחרונה – למרות מציאות כמעט בלתי אפשרית, הקבוצה קיימת, והיא תמשיך להיות כזו.