שנים על גבי שנים חיכו באיטליה לפריצה הגדולה בטניס הגברים, ליתר דיוק מאז 1976 עם הזכייה ההיא של הגיבור הלאומי, אדריאנו פנטה, ברולאן גארוס. עד שבחור צעיר, חביב, צנוע ומאוד כישרוני, יאניק סינר שמו, החליט לקחת את כל הענף מארץ המגף על גבו ולנפץ שיא אחר שיא, לשבור מחסום ועוד אחד, ועוד שניים.
השיא הלאומי הגיע כמובן ביממה האחרונה עם הזכייה של נבחרת הדייויס בתואר, ושנה שנייה ברציפות. דבר שגם מעצמות הטניס הכי גדולות בהובלת רפאל נדאל וספרד, שווייץ עם רוג’ר פדרר וסטאן ואוורינקה, אוסטרליה היציבה וצרפת עמוסת הכישרון לא הצליחו להשיג בעשור האחרון.
נבחרת הדייויס של איטליה (רויטרס)
סינר וברטיני, גיבורי הזכייה (רויטרס)איטליה חגגה זכייה שלישית בתואר, כשהראשונה הייתה אי שם במאה הקודמת ב-1976. מאז הטניס המקומי קיווה וייחל לכל מיני הברקות, אבל בפועל הכוכב הכי מעניין, צבעוני ומאוד שנוי במחלוקת שם היה פאביו פוניני. שחקן עמוס בטונות של כישרון, אבל עם אופי כל כך גרוע, כזה שיכול לנצח את המדורג 3 עם טניס אדיר, ואז להפסיד למדורג 101.
פוניני (כיום בן 37) סימל אולי יותר מכל את מצב הטניס האיטלקי, עד שבשנים האחרונות ואחרי השקעה ולא מעט שינויים פנימיים התחילו להגיע הפירות, יותר נכון הגזרים. לורנצו מוסטי, מתאו ברטיני, פלביו קובולי, מתאו ארנלדי וכמובן מעל כולם, האיש והגזר, השחקן הטוב בעולם, יאניק סינר.
נבחרת הדייויס האיטלקית (רויטרס)המדורג ראשון בעולם התפוצץ בענק מאז סוף השנה שעברה, הפך לשחקן הטוב בעולם, כבש את פסגת הדירוג, ועל הדרך גם חגג שני תארי גראנד סלאם, הרים את הקהל המקומי עם זכייה בטורניר גמר הסבב בטורינו וכעת הוביל את הנבחרת המקומי ל-B2B בטורניר הנבחרות היוקרתי. סינר הוא הדובדבן שבקצפת, אבל עושה רושם שהוא התחיל כאן מגמה טובה ובריאה עבור הענף באיטליה.
איטליה היא מדינת ספורט מאוד מגוונת ואיכותית, ליגת הכדורגל, הכדורסל, כדורעף, וכמובן גם במשחקים האולימפיים בפאריס עם 40 מדליות בסך הכל, כולל 12 מזהב. אולם, בתקשורת המקומית מספרים שסינר הפך לספורטאי הכי פופולארי ומבוקש: “פתאום אנשים מתעניינים בטניס, משהו שלא היה לפני כן. שומעים שיחות על טניס ככה סתם ברחוב או כשמחכים למטרו. בנוסף, כל החברות הגדולות רוצות את הפרצוף של סינר על שלטי הפרסום שלהם”.
הנבחרת האיטלקית חוגגת (רויטרס)וזה לא אך ורק סינר, ממש לא. בהחלט רואים מגמה וצמיחה של הטניס האיטלקי עם 9 נציגים בטופ 100 והכי הרבה למדינה שלא מארחת טורניר גראנד סלאם, כשעל הדרך היא גם דוחקת הצידה את אימפריית הספורט ספרד. העתיד עבורם נראה מבטיח ביותר, כשמלבד המדורג הבכיר בעולם רק שלושה שחקנים מעל גיל 23 – אותו פוניני הוותיק, מתאו ברטיני, שהיווה חלק משמעותי בזכייה בדייויס, ולורנצו סונגו.
אז מה סוד הקסם? איך מדינה שיותר מ-40 שנה הלכה במדבר של הטניס פתאום כובשת את הבמה המקומית תוך שנה? ובכן, זה כמובן שילוב של תהליך, השקעה גדולה וגם מזל, כי לא בכל שנה וגם לא בכל עשור צומח לך כישרון על כמו סינר, אחד השחקנים הכי שלמים ובלתי פגיעים שנראו על המגרשים השונים (קצת פחות על החימר, לפחות בינתיים). אגב, זה בניגוד לנשים, שם איטליה כן הרשימה יותר והשנה גם רשמה דאבל בגברים ובנשים עם הנפה בבילי ג’ין קינג.
יאניק סינר (רויטרס)האחרון ניסה להסביר זאת: “יש לנו מזל גדול שיש כל כך הרבה תחרויות במדינה שלנו – צ’לנג’רים, פיוצ’רים, תחרויות בסבב ה-ATP וכמובן תחרות סוף השנה”. כל אלה מאפשרים לשחקנים המקומיים לחוות ולצבור כמה שיותר ניסיון ברמות הגבוהות, כשבנוסף גם טורנירי הבית שלהם, כמו כל טורניר במקום אחר, מעניקים להם כרטיסים חופשיים כדי להתחרות.
לא פחות מ-19 טורנירי צ’לנג’רים התקיימו השנה באיטליה, מה שכאמור מאפשר לשחקנים המקומיים להגיע בצורה כמה שיותר אופטימלית ומנוסה לתחרויות הגדולות של הסבב (250 נקודות דירוג, 500 נקודות, תחרויות מאסטרס וכמובן הקצפת של הקצפת – טורנירי גראנד סלאם).
אגב עוד לפני שסינר שבר כל מחסום אפשרי עם הטניס העוצמתי והמאוד יציב שלו, ברטיני הוביל את הטניס האיטלקי חזרה למעלה, כשבווימבלדון 2021 היה לאיטלקי הראשון שחוזר למעמד גמר גראנד סלאם מאז פנטה ב-1976. על ברטיני אמרו שהוא תוצר של עבודה קשה מאוד (“כל יום רק רצה להשתפר ויותר”) והמזל שלו שהוא גם נפל על צוות האימון הנכון מגיל צעיר כי הוא לא נחשב להבטחה יוצאת דופן.
מתאו ברטיני (רויטרס)בגדול בגדול המפתח להצלחה הוא מגרשים, תחרויות ומאמנים, אבל השאלה איך כל מדינה לוקחת את זה ולאן, איטליה כמובן לקחה את זה לטופ. בעיקר כאן המפתחות היו אצל המאמנים, קורסים רבים לפיתוח ומספר מורי דרך שטיפחו שחקנים ומאות מאמנים. ההחלטה הכי דרמטית של איגוד הטניס הארצי הייתה להפסיק להפריד בין המאמנים לשחקנים.
כלומר? לא להוציא שחקנים צעירים מהסביבה הטבעית שלהם, אלא לתת למי שמכיר אותם היטב להמשיך ולטפח, עד גיל מסוים בו שולפים את הטובים ביותר מהמועדונים המקומיים, לא בשלב מוקדם ובליווי המאמנים איתם גדלו: “המקום הטוב ביותר עבורם הוא הבית שלהם לצד המשפחה והמאמנים שהיו לידם כשחבטו בכדור בפעם הראשונה”.
הנבחרת האיטלקית בטירוף (רויטרס)בנוסף, האיגוד הארצי תומך יותר במועדונים הקטנים, בכל הקשור לציוד, ניתוח אנליטי, פיזיותרפיסטים ומאמני כושר. נפתח גם ערוץ ייעודי ‘סופר טניס’ שמשך אליו ספונסרים לענף ובעיקר גם קהל רעב וילדים שלא רק מסתכלים לעבר כדורגל, כדורסל או אפילו כדורעף. אגב, דור השחקנים של ילדי 2001-2003 הכוללים את סינר, ארנלדי, קובולי ועוד גדלו יחד מתחרויות הג’וניור ודחפו אחד את השני למעלה.