אנסטסיה גורבנקו עשתה היסטוריה אתמול (ראשון) כשהפכה לשחיינית הישראלית הראשונה שעמדה על הפודיום באליפות העולם כאשר קבעה שיא ישראלי של 4:37.36 דקות וזכתה במדליית הכסף באליפות העולם בקטאר. אחרי שנחתה היום בצהריים בנתב”ג, גורבנקו זכתה למחיאות כפיים באולם הנכנסים, הציגה את המדליה ודיברה במסיבת העיתונאים.
גורבנקו: היה לי שוק של רבע שעה, לא מעכלתהשחיינית אמרה: “זה עדיין קשה לעיכול, אני עדיין לא מעכלת את סדר הגודל של הדבר הזה אבל לאט לאט אני מתחילה להבין את מה שקרה אתמול. קריאות הבוז? אני לא ממש שמעתי את כל הקריאות כי שחיתי עם אטמי אוזניים והייתי ממש בשוק של רבע שעה. כשראיינו אותי אחרי המשחה המראיין אמר לי ‘אל תתייחסי לקריאות, את כאן בשביל הספורט, עבדת קשה בשביל זה, אל תתני להם לקחת את זה ממך’, וזה היה מרגש. הפריע לקטארים שזכיתי במדליה על אדמתם ודווקא בגלל זה אני שמחה שיצא לי לעשות את זה”.
“המטרות שלי כעת זה להצליח לשבור את השיאים האישיים שלי ולראות לאן זה ייקח אותי בכל תחרות. אם לפני שלושה חודשים היו אומרים לי שיהיה מקום שני בעולם ב-400 מעורב הייתי צוחקת, אבל אחרי ה-7.10 היו לי שבועיים בהם הייתי צריכה להתאפס על עצמי ולהבין מה המטרות שלי, והבנתי שמה שאני צריכה לעשות זה להמשיך לייצג את ישראל בכבוד בכל העולם, במיוחד במקומות כמו קטאר”.
“הייתה אבטחה מוגברת מצד הישראלים וגם מצד הקטארים אבל הייתי מאוד מוכנה לזה מנטלית. אמרו לנו מראש שלא נוכל לצאת מהמלון לאורך כל השבוע, הייתי די עסוקה אז הימים עברו די מהר. הלחץ? ככל שאני מתקדמת אז הציפיות עולות וגם הלחץ באופן טבעי אבל אני עובדת עם פסיכולוג ספורט לפחות פעם-פעמיים בשבוע וגם הניסיון שאני צוברת עם הזמן עוזר. אני מזכירה לעצמי תמיד שאני עושה את זה בשביל עצמי, בשביל הגאווה שלי ושל המדינה ולא בשביל לרצות מישהו אחר”.
אנסטסיה גורבנקו לאחר שנחתה בישראל (חגי מיכאלי)“ידעתי שרק לעלות לגמר זה יהיה צעד מאוד גדול בשבילי, להגיע סוף סוף לגמר שני ולא רק ב-200 מעורב. ידעתי שבגמר הכל יהיה צמוד ופתוח, ניסיתי להתרכז במסלול שלי ולא להסתכל על הבנות שמסביבי וזה באמת עבד טוב. הייתי בשוק שזה 400 מעורב והמשחה כל כך צמוד. שרתי לעצמי שיר כדי להתמודד על הלחץ ולא לחשוב על התוצאה, רציתי ליהנות מהדרך ומהמשחה עצמו כי לקח לי הרבה זמן לקחת על עצמי את המשחה הזה ובאמת לקח לי זמן לעשות בו את הצעד הבא”.
“אני מקווה שהזכייה מראה לילדות הקטנות שבאגודות שיכולות להעז לחלום, לא משנה מאיזה מדינה אתה, וגם אם זה על אדמת קטאר. אני מקווה שזה מושך עוד בנות לשחייה כי בסופו של דבר התחלתי בספורט הזה בשביל הכיף והחוויה. במה אתחרה בעתיד? אני חושבת שהרבה מסיקים שחייב להתעסק במשחה מרכזי אחד, אבל הייתי רוצה להתברג על לפחות בין 2-4 משחים שונים, גם באולימפיאדה. לשחות את ה-400 מעורב זה פותח עוד אפשרויות, אני מתאמנת על משחים שונים ואין בעיה שאשחה במגוון משחים כמו 400 מעורב למשל”.
“ההכרה? לאחרונה אני מרגישה את זה יותר, אני שומעת תגובות משחיינים בטופ העולמי וממאמנים מוכרים. בגלל קריאות הבוז וכל מה שהיה אחרי המשחה הרבה מאמנים הריעו לי אחרי שדיברתי וגם באו אליי אישית ואמרו לי כל הכבוד וזה היה מאוד מרגש וכיף לשמוע את זה. הכל קרה כל כך מהר אחרי המשחה. 400 מעורב זה משחה מאוד קשה, כל הגוף שלי כאב ולא הבנתי מה קורה. עד שהמראיין לא התחיל לדבר איתי אז לא שמעתי את הקריאות. הוא אמר לי ‘תתרכזי בי, תסתכלי עליי, את פה בשביל הספורט’, והרגיע אותי”.
אנסטסיה גורבנקו עם המדליה (חגי מיכאלי)“הבנות שעמדתי איתן על הפודיום הן חברות, הן חיזקו אותי אחרי הקריאות, חיבקו אותי ועזרו לי וזה לא מובן מאליו. זה כיף שגם בספורט תחרותי אנחנו חברות אחרי הכל. אני מרגישה שעברתי דרך ארוכה מאז אולימפיאדת טוקיו. אני רוצה להגיד תודה לכל המשפחה, החברים והספונסרים שתומכים בי. בלעדיהם לא הייתי מצליחה להתאמן בראש שקט ולעשות את מה שאני עושה”.
“ההורים שלי תמיד מזכירים לי שלא משנה מה, תמיד אני אהיה הבת שלהם, שאני לא צריכה להוכיח עבורם שום דבר כי הם יודעים וחווים את הדרך הזאת איתי כל הזמן. אני לא חושבת שהייתי מגיעה למקומות האלה בלעדיהם. השבוע הזה היה שבוע ארוך, רכבת הרים של רגשות. המטרה שלי גם כשדיברתי עם המאמן שלי לפני המשחה הייתה להרגיש שנתתי את ה-100 אחוז שלי. כשנגעתי בקיר ראיתי שאני במקום השני והרגשתי קצת פספוס שלא זכיתי בזהב, אבל ידעתי שנתתי באמת הכל והייתי מרוצה”.
אנסטסיה גורבנקו במעמד הזכייה (איגוד השחייה)יו”ר איגוד השחייה, מיקי חליקה אמר: “זו התרגשות גדולה משום שבשלושת החודשים האחרונים לפני האליפות הזו לא היה ברור בכלל שנגיע לקטאר, ולמרות שהיו רגשות מעורבים, היה ברור לנו שאם נגיע לקטאר הגשמת החלומות שלנו היא בעצם המשימה שאנחנו מייחלים אליה. ההתנהלות בקטאר הייתה מאוד מאתגרת לספורטאים שלנו, היינו צריכים להיות בבריכה ובמלון עם מאבטחים מקומיים ומאבטחים ישראלים של יחידת 790 שהפכו את החוויה שלנו ליותר נעימה”.
“הדבר הכי חשוב הוא שאתמול נקבעה היסטוריה. פעם ראשונה בשחייה הישראלית שאנחנו עומדים על הפודיום באליפות העולם בבריכות של 50 מטר. אנסטסיה הייתה פעמיים אלופה בבריכות של 25 מטר, והפעם היא עשתה את זה בבריכות של 50 מטר ובגדול עם מדליית כסף אדירה וכפי שראיתם הייתה פסע ממדליית זהב. ההתמודדות שלה עם שריקות הבוז וקריאות הגנאי היא התשובה הכי טובה שמדינת ישראל יכולה לתת. כמות הברכות והאיחולים שקיבלנו מהאיגוד העולמי ומאיגודים במדינות שונות הן גדולות”.
מיקי חליקה (איציק בלניצקי)“שריקות הבוז? האיגוד העולמי לא הגיב לזה, גם הם היו מופתעים. ככה לא מתנהג קהל, לא משנה מי הוא ומה הוא מייצג אבל זה מעיד הרבה על הקטארים ועל מה המסר שרצו להעביר שישראל באה אליהם. לנו היה חשוב שדגל ישראל יתנוסס בקטאר, כי היו תחרויות בעבר שם שהדגל הושמט. הבהרנו שלא נגיע אם מישהו ישמיט את הדגל, הסברנו שהדגל יהיה חייב להיות בתצוגה של הספורטאים שלנו. השמות בערבים לא הושמעו אבל זה כאין וכאפס לעומת קריאות הבוז שנקראו מהקהל להישג האדיר שאנסטסיה זכתה בו. כמובן שנשלח מכתב מטעם איגוד השחייה על ההתנהלות של הקהל הקטארי ונביע את מורת רוחנו סביב האירוע הזה, אבל בגלל שאני יודע עם מי אני מתעסק אני לא בונה על זה יותר מדי”.
“ההישג הזה זה הדבר הטוב ביותר שהשחייה השראלית יכולה הייתה לקבל ולייחל אליו, זו הדחיפה הכי טובה לדור הבא. מחר אנחנו צריכים לחשוב איך הופכים את הנוער לטוב יותר. עם כמות בריכות יותר גדולה, כמות אגודות יותר גדולה ועוד. התחלנו את המסע בספטמבר, רגע לפני הטבח הנורא בשביעי לאוקטובר, עם קיום אליפות העולם לנוער, אנחנו ממשיכים עם זכייה היסטורית, זכייה פשוט חלומית של אנסטסיה וזה עוד צעד בקידום הענף שלנו. אנחנו מתמודדים ברמה היום יומית עם קשיים, זה לא ג’ודו שמניחים מזרן ואפשר לצאת לדרך עם 750 ספורטאים, להביא ילדים לבריכת שחייה ולשכנע את ההורים זה לא פשוט, ואנחנו צריכים שיהיו המון ספורטאים בתחום השחייה כדי שבעתיד תגיע אנסטסיה הבאה”.
מיקי חליקה (גלעד קוולרצ'יק, איגוד השחייה)