בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק היום (שני) כי איגוד ההתעמלות יפצה את אירה ויגדורצ’יק ב-107 אלף שקל בגין פרסום לשון הרע. יחד עם זאת, השופטת מיכל נעים דיבנר דחתה את דרישתה לקבל פיצוי בעקבות פגמים בפיטורים.
ויגדורצ’יק, שאימנה את נבחרת ההתעמלות האמנותית משנת 2006 והובילה אותה למשחקים האולימפיים, סיימה את תפקידה בקיץ 2016 לאחר אולימפיאדת ריו. בפברואר 2017 האיגוד חתם איתה על הסכם העסקה חדש עד לאולימפיאדת טוקיו, אך בדצמבר 2017 הנהלת האיגוד החליטה לסיים את תפקידה, ולכן ויגדורצ’יק טענה כי הוחלט על פיטוריה עוד לפני זימונה לשימוע משום שבאוקטובר 2017 כבר יצא קול קורא למציאת מאמנת חלופית וכי עוד קודם פורסמו בתקשורת התבטאויות מצד יו”ר האיגוד על הדחתה, כך שנפלו פגמים בהליך פיטוריה. בעקבות זאת, ויגדורצ’יק השיגה צו מניעה זמני.
לטענתה של אירה, פיטוריה נעשו לכאורה משיקולים פוליטיים והיו לכאורה רצופים בבעיות, והבהירה באמצעות נציגיה עו”ד שרון לולצ’י ועו”ד אמיר רוזנברג כי “פיטוריה חסרים נימוק ענייני”. כמו כן, הם הוסיפו: “האיגוד עמד מאחורי פרסומים שונים המהווים הוצאת לשון הרע, זאת בהיותם פרסומים פרסונליים שנעשו בתפוצה רחבה ובהם אלמנטים אובייקטיביים של הכפשה, ביזוי והשפלת התובעת שלא הוכחו כאמת, והכל בטרם הליך רשמי וקבלת החלטה בדבר פיטוריה”.
באיגוד ההתעמלות טענו באמצעות עו”ד חיות גרינברג כי “פיטוריה היו כדין, החל מזימונה לשימוע ועד לסיום העסקתה. הבסיס לפיטוריה לא היה פוליטי. השיקולים לזימון התובעת לשימוע ולסיום העסקתה נבעו אך ורק מהתנהלותה, שגרמה לאיגוד נזק תדמיתי וכלכלי. הסכם ההעסקה של התובעת לא הופר מצד האיגוד והושקעו בנבחרת משאבים רבים לטובת הצלחתה”. בנוסף, נטען כי ויגדורצ’יק “לא הוכיחה אמירה העולה כדי לשון הרע. תדמיתה הציבורית השנויה במחלוקת אינה יציר פרסומי האיגוד, כי אם הינה באחריות התבטאויותיה והתנהלותה עצמה לתקשורת ברבות השנים”.
בתום הדיונים, השופטת מיכל נעים דיבנר ונציג ציבור המעסיקים שלום נויפלד פסקו: “ניתן על עילות הפיטורים ממכתב הזימון לשימוע שנשלח אליה, ממנו עולות טענות קשות וחמורות כנגד התובעת”. בנוסף, סיכמו: “עולה הרושם כי האיגוד העריך שלא יוכל להצדיק את פיטורי התובעת בעילות שפירט במכתב הזימון לשימוע ולכן ויתר על כך. אין המשמעות שכל עילות הזימון לשימוע חסרות יסוד, אלא שהאיגוד סבר, מבלי שנדרש לבירור נוסף לאחר צו המניעה הזמני, שהמשקל המצטבר של העילות שמצדיקות את הפסקת עבודתה אינו מספק”.
“אנו רואים בהתנהגות זו של האיגוד משום הודאה, גם אם בקול ענות חלושה, בדבר היעדר הצדקה עניינית להחלטתו לסיים את העסקתה בשנת 2017, בטרם תום החוזה. במאזן ההסתברויות, התובעת הוכיחה כי סביר יותר שהנימוקים לפיטוריה היו בעיקרם שגויים ובלתי מבוססים. חומר הראיות שבפנינו אינו מאפשר בקביעה האם מדובר בפיטורים משיקולים זרים או לשיקולים פוליטיים כנגד הנתבעת”.
בפסק הדין נקבע באשר לדרישתה לקבל פיצויים על הליך פיטוריה: “הפגמים בפיטורי התובעת נענו בסעד האכיפה. הסעד הזמני הפך לקבוע בהסכמה, לפיכך מבחינה מהותית קיבלה התובעת סעד אכיפה קבוע ולכן איננה זכאית לסעד החלופי שתבעה. משכך, אנו דוחים את התביעה לסעד כספי בגין הפרת הסכם עבודתה של התובעת. התביעה לפיצוי כספי בגין פגמים בפיטורים נדחית”.
בנוגע לתביעת לשון הרע, בפסק הדין התייחסו הדיינים לכמה ידיעות שפורסמו בתקשורת (גילוי נאות: כולל ידיעות שפורסמו על ידי הח”מ ב-ONE, א.מ) וציינו כי בעקבות מכתב שנשלח על ידי דובר האיגוד בו נטען שוויגדורצ’יק הואשמה ב”גרימת מבוכה פומבית, בזבוז כספים בלתי אחראי ויחסי אנוש בלתי נסבלים”.
בעקבות זאת, בית הדין פסק: “נסיבות הפרסום חמורות. דובר האיגוד פרסם מכתב בא כוח האיגוד לעיתונות העוסקת בענייני ספורט, המכתב מכיל טענות קשות ביותר הנוגעות לאופיה וליכולותיה במקצועיות, ולא הוכח כי הטענות החמורות הגודשות את המכתב אכן נכונות. אנו סבורים כי יש להוקיע את דרכו של האיגוד להתנגח בעובדת המועסקת על ידו באמצעות פרסומים מתלהמים בעיתונות. התביעה לפיצוי פרסום לשון הרע מתקבלת ועל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 107,000 שקלים”.