ייתכן שהצופים אשר מילאו אתמול את אצטדיון מונז'ואיק היו עדים לערב היסטורי שעוד יוזכר פעמים רבות – הערב בו ערך פאו קוברסי את הופעתו הראשונה בליגת האלופות. ועוד איזו בכורה זו הייתה. הנער קיבל את פרס השחקן המצטיין כאשר ברצלונה ניצחה את נאפולי 1:3 במשחק הגומלין בשמינית הגמר, ואין איש שיוכל לטעון אפילו בצחוק שזה לא הגיע לו.
צריך להבין את גודל האירוע. קוברסי חגג לפני פחות מחודשיים את יום הולדתו ה-17. משחקו הקודם במסגרת בין-לאומית היה בנובמבר במסגרת ליגת האלופות לנוער, ובארסה הובסה אז 4:0 בבית בידי פורטו. מאחוריו 8 משחקים בלבד בהרכב הבלאוגרנה בליגה – הראשון שבהם בשלהי ינואר.
את הבלם חסר הניסיון הזה העז צ'אבי לזרוק למים הכי עמוקים שיש, להתמודדות מול ויקטור אוסימן האימתני, בקרב שהוגדר כקריטי ביותר לא רק מבחינה ספורטיבית, אלא גם כלכלית – התגמול מאופ"א על העלייה לרבע הגמר ואולי מעבר לכך חיוני למועדון כמו אוויר לנשימה.
למאמן היו לא מעט אופציות "שמרניות" יותר. אף אחד לא הכריח אותו לשלב את אנדראס כריסטנסן הדני דווקא בקישור, ואפשר היה לשבץ אותו בהגנה. אפשר היה לסמוך על איניגו מרטינס הוותיק. אפשר היה גם להסיט את ז'ול קונדה למרכז ולתת לסרג'י רוברטו בפעם המי-יודע-כמה את תפקיד המגן הימני. אפשר היה לעשות הרבה דברים, אבל צ'אבי הלך עם האינסטינקטים הטהורים שלו, וקל הרבה יותר לעשות זאת אחרי שכבר התפטרת. הרבה פחות אכפת לו עכשיו מה יגידו עליו אם יטעה, ולכן יש סיכוי גבוה יותר שיצדק. פרדוקס שכזה. ההימור הזה היה אחד המפוארים ביותר שלו בקדנציה שתגיע לסיומה מוקדם מדי.
כי קוברסי גבר על אוסימן כמעט בכל המאבקים. זה נבע אמנם גם מכך שהניגרי תפס יום חלש, תזמן רע מאוד את התנועה כדי להיתפס בנבדל פעם אחר פעם, וגם לא הצליח לספק נגיעות ראשונות טובות כאשר הכדור הגיע אליו בעמדה חוקית, אבל במהות זה לא משנה. הבלם הצעיר של בארסה הפגין שקט נפשי מופתי אל מול חוסר הסדר של האורחת, והיה לו גם זמן לתרום לפיתוח ההתקפות.
זה התחיל במסירה הארוכה לעברו של פרמין לופס, והיא הייתה מעשה אמנות של ממש. מעטים הם הבלמים שמסוגלים לשלוח כדורים כאלה, וג'רארד פיקה היה גאה מאוד לו האסיסט הזה היה רשום על שמו. גם אלסנדרו באסטוני, בלם אינטר שהוא אשף המסירות הארוכות, יכול לקנא. תחת לחץ, שלח קוברסי כדור שנחת הישר על הרגל של פרמין ליד הרחבה, וכמעט העמיד אותו לבדו מול השוער. הקשר בעט החוצה, אבל זה היה המהלך שניבא את מה שקרה זמן קצר לאחר מכן. קוברסי השתתף גם בבניית ההתקפה המסוגננת, אותה סיים הפעם פרמין ברשת ממסירה של ראפיניה.
את השער השני הנדס לאמין ימאל. כבר התרגלנו לראות אותו סוחב את ברצלונה על גבו באגף הימני, וקצת קשה לזכור שהוא אפילו יותר צעיר מקוברסי. לאמין ימאל יחגוג 17 רק לקראת סוף אליפות אירופה, בה הוא צפוי ליטול חלק במדי ספרד. אלופת ספרד התייצגה, אם כך, למשחק נוקאאוט בליגת האלופות עם שני ילידי שנת 2007. היא איבדה העונה את גאבי שקרע רצועות בברכו, ונאלצת להסתדר רוב הזמן גם ללא פדרי מוכה הפציעות, אבל מצאה מנהיגים צעירים אפילו יותר.
השבחים – מוצדקים ככל שיהיו – שקיבל יורגן קלופ על שילוב מוצלח של צעירים בשורות ליברפול, נראים מגוחכים אל מול המציאות בקטלוניה. קונור ברדלי בן ה-20 שקיבל סוף כל סוף הזדמנויות, בובי קלארק וג'יימס מקונל בני ה-19, ג'יידן דאנס בן ה-18 – כולם הרבה יותר בוגרים בהשוואה לתינוקות בארסה, אך מצאו את דרכם למעלה חסומה.
הארווי אליוט, שהוגדר כילד פלא, תפס מקום משמעותי ברוטציה, רק בגיל 19 בעונה שעברה. בבארסה זה הולך הרבה יותר קל, והתרומה של צ'אבי בפיתוח הצעירים משמעותית ללא ספק. מצער עבורם שהוא לא יזכה להמשיך במלאכה, אבל הם כבר יצאו מקו הזינוק, ואמורים להמשיך לנסוק ללא קשר לזהות המאמן החדש.
אז לאמין ימאל הוציא אתמול את בארסה למתפרצת עם פריצה חכמה שמאפיינת שחקנים בוגרים ומנוסים הרבה יותר. הוא דהר קדימה על לקו האמצע, אך ידע למסור שמאלי בדיוק בעיתוי הנכון, ומשם המשיך ראפיניה עד לבעיטה לעמוד. ז'ואאו קאנסלו היה במקום הנכון כדי לשים את הכדור החוזר ברשת, והפורטוגלי גורם לכל אוהד בארסה להתאהב בו. הוא היה אמור להיות לכאורה "ז'ואאו" השני אחרי פליקס בדירוג הפורטוגלים שהגיעו בהשאלה, אך ברור לחלוטין שהוא הראשון – והמטרה כעת היא למצוא דרך להחתימו באופן מלא ממנצ'סטר סיטי בקיץ.
הכישורים המגוונים שלו חשובים מאוד לקבוצה. פפ גווארדיולה הסתכסך איתו בגלל תגובותיו השליליות למחסור בדקות משחק, וגם בבאיירן מינכן הייתה תופעה דומה, אבל בבארסה הוא משחק – ומשתלב אפילו טוב יותר כמגן שמאלי מאשר כמגן ימני. הקשר שלו למועדון ולקהל מכניס המון אמוציות חיוביות, וכך גם התמיכה שלו בצעירים שמקבלים ממנו פידבק חיובי על כך מהלך טוב. קאנסלו הוא נכס מבחינות רבות, ואין הרבה שחקני הגנה יעילים יותר בחלק הקדמי. עכשיו יש לו סוף כל סוף שער בשנת 2024, והתזמון היה מושלם. 0:2 בדקה ה-17 הרגיע את העצבים, וגרם לאווירה כיפית וביתית אפילו באצטדיון המנוכר שממש לא מהווה תחליף ראוי לקאמפ נואו.
אלא שזה לא הספיק כדי לסגור עניין, כי נאפולי צימקה באמצע המחצית הראשונה, החזיקה בכדור לא רע והאמינה בסיכוייה להשוות. כדי למנוע זאת, נשלח למערכה סרג'י רוברטו. הקפטן לא מקבל הזדמנויות רבות העונה, ולמעשה פתח בליגת האלופות רק פעם אחת, במשחק לפרוטוקול מול אנטוורפן. הוא התאושש לא מכבר מפציעה בקרסול, ומאז רק ישב על הספסל וצפה במתרחש מהצד.
לאחרונה דווח כי להנהלה אין כוונה לממש את האופציה להאריך את חוזהו, כי צ'אבי היה היחיד שביקש לעשות זאת – וכעת דעתו של המאמן העוזב כבר לא רלוונטית כלל. אז זו אמורה להיות עונתו האחרונה של הסמל, והיא לא משמחת במיוחד עבורו. אלא שאתמול, כשהקבוצה הייתה זקוקה לו, נתן לו צ'אבי את המושכות – ובא על שכרו.
המבצע היה קרוב לשלמות. סרג'י קיבל את הכדור משמאל, מסר אותו לאילקאי גונדואן ומצא את השטח המת ברחבה כדי לקבל בחזרה ולבשל לרוברט לבנדובסקי. האוהדים הריעו והעניקו לו אהבה – ולא רק הם. גם ג'רארד פיקה שלח לב בטוויטר, על תקן חבר. אולי באמת הגיע הזמן לומר שלום לשחקן הכלבו הנאמן, אבל אקורד הסיום צריך להיות שמח – והמשחק אתמול מעניק תחושה טובה. הקפטן היה זה ששם את חותמת הרשמית על העליה לרבע הגמר, ואפשר להסתכל קדימה באופטימיות.
הקבוצה עמדה במטרת המינימום באירופה העונה, ועכשיו צריך לשאוף לשדרג את ההישג. בהתחשב בעובדה כי הסיכוי לשמור על הכתר בליגה הספרדית קטן, אפשר להשקיע את מירב המאמצים בליגת האלופות, ואחרי ההצגה אתמול קוברסי ברור שקוברסי לא יחשוש מאף חלוץ. יהיה מעניין לראות אותו מול הארי קיין, למשל. או אולי נגד ארלינג הולאנד. עבור קאנסלו, שתי האפשרויות האלה מהוות מפגשים פינקטיים מול האקסיות. בקיצור, בקטלוניה מחכים להגרלה בקוצר רוח.