ב-2014 עלתה לסטר סיטי לפרמייר ליג, ובחלוף שנתיים זכתה באליפות שמוגדרת כסנסציונית ביותר שידע הכדורגל מאז ומעולם – גם אם זה עניין של טעם, כמובן. התואר המדהים הזה הפך את המועדון למפורסם ומתוקשר מאוד, וגם אהוד הרבה יותר ברחבי העולם כולו. האסוציאציה המיידית בקרב רוב חובבי המשחק כאשר מזכירים את השועלים היא חיובית.
לכן, אפשר היה לחוש את העצב, לא רק בלסטר, כאשר הקבוצה נקלעה למשבר בלתי צפוי וירדה באופן דרמטי בעונה שעברה לצ’מפיונשיפ. לפיכך, חזרתה של לסטר בניסיון הראשון, אשר הובטחה רשמית ביום שישי, נתפסת כבשורה משמחת. המחשבה שעוברת אצלנו בראש היא פשוטה – אם לסטר עולה שוב בחלוף עשור בדיוק, אולי ב-2026 היא תטפס פעם נוספת לפסגה מעל כולם?
יש לפחות שתי סיבות לחלום על זה, והראשונה ברורה לגמרי – הגיבור האולטימטיבי של האליפות מ-2016 עדיין שם. ולא סתם שם, ג'יימי וארדי הוא עדיין הכובש המצטיין של לסטר גם בגיל 37. הוא בדרך כלל לא פותח בהרכב, ‘אין לו כוח להשלים 90 דקות’ בהגדרה, והוא אף החמיץ חודשיים במהלך העונה בגלל פציעה, אבל השועל האהוב מכולם מסרב לרדת מהבמה. במאזנו 16 שערי ליגה ושני בישולים העונה.
במשחק האחרון, בו הביסה לסטר את סאות’המפטון 0:5 כדי להשלים את המסע, הוא זהר עם שער ובישול. באופן סמלי מאוד, גם בקמפיין העליה הקודם ב-2013/14, היו לו 16 שערים בדיוק. החלוץ סוגר כבר תריסר שנים בלסטר, ובפרמייר ליג מחכים לו שוב בכיליון עיניים.
חוץ מזה, כבר יש לשועלים מאמן איטלקי. קלאודיו ראניירי היה הבוס הנערץ שכתב את האגדה בעקבות מינויו המפתיע והשנוי במחלוקת ב-2015, בעוד רוב הפרשנים ניבאו לו באותו קיץ ירידה ודאית. בואו של אנצו מארסקה בקיץ שעבר היה מוזר מסיבה אחרת – הוא צעיר מראניירי ב-28 שנה, ולא היה לו ניסיון של ממש. למעשה, בתפקידו הקודם היחיד כמאמן ראשי, הוא רשם כישלון גדול כשהאתגר היה דומה. מארקסה מונה למאמן פארמה בעקבות ירידתה לליגה השנייה ב-2021 כדי להחזירה מיד למקומה הטבעי, ופוטר כבר בנובמבר כשהקבוצה שקעה בחלק התחתון של הטבלה.
אלא שהנהלת השועלים התייחסה להיבטים אחרים. מארסקה עבד בעונה שעברה כעוזרו של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי, וקיבל שבחים רבים על עבודתו בדרך לזכייה בטרבל. הוא אף הועסק בעבר באקדמיה של התכולים, ונאמנותו לסגנון של פפ לא יודעת גבול.
לסטר החליטה ליישם את הגישה הזו ונתנה לו אשראי בלתי מוגבל. המהפכה אכן הושלמה במהרה, ודי להזכיר כי הבלם הדני הגבוה יאניק וסטרגור, שמעולם לא נחשב לשחקן טכני במיוחד, הפך העונה לשיאן הנגיעות בכדור בליגת המשנה כולה.
גם השוער הדני הצעיר מאדס הרמאנסן משתתף בבניית ההתקפות כמו שחקן שדה עם משחק רגל משובח, ולסטר אובססיבית מאוד לגבי אחוזי ההחזקה בכדור. רוב שחקני הסגל דיווחו עוד במחנה טרום עונה עד כמה הם נהנים בשיטה החדשה, והקבוצה פתחה את הקמפיין עם רקורד מרשים של 13 ניצחונות ב-14 המחזורים עד סוף אוקטובר.
המרוויח הגדול ביותר מהשיטה של מארסקה היה הפליימייקר קירנן דיוסברי-הול. בוגר האקדמיה שגדל במדי השועלים מגיל 8 תמיד היה אהוב ביציעים, אבל לקח לו הרבה מאוד זמן לפלס את דרכו לסגל הראשון, ועד לירידה הוא ניגן כינור שני לג'יימס מדיסון.
עזיבתו של עושה המשחק הראשי לטוטנהאם בקיץ פינתה את הבמה עבור דיוסברי-הול, שהחל סוף כל סוף לפרוח בגיל 25, והפך לכוכב המרכזי של הקבוצה – אפילו לפני וארדי. נכון לעכשיו, לזכותו 12 שערים ו-14 בישולים, וגם הסטטיסטיקה הזו לא מגלה את התמונה המלאה. המשחק של השועלים עובר דרכו, והעליה הזו הייתה בלתי אפשרית בלעדיו.
אלא שהשועלים לא היו רחוקים מלמכור אותו בינואר, ויש סיכוי יותר מסביר כי הקשר ייאלץ להיפרד מהקבוצה בקיץ על מנת לשפר את המאזנים הכלכליים הבעייתיים. כאן אנחנו מגיעים לנקודת התורפה המרכזית של לסטר, אשר מאיימת על הישרדותו של המועדון באופן כללי. הניהול הפיננסי לא לקח במשך שנים את אפשרות הירידה בחשבון, ועל כן נוצר חור משמעותי בתקציב כאשר האסון הספורטיבי התרחש. הרשויות איתרו הוצאות שחורגות באופן מהותי מהתקנות, והמועדון נאבק בימים אלה באפשרויות ענישה משמעותיות.
לשם התחלה, לסטר עלולה לספוג עונש הפחתת נקודות בעונה הבאה, אם כי זה יכול להידחות גם ל-2025. חמור מכך, נכון לעכשיו, בכפוף לערעור, אסור לה לבצע החתמות, וזה נכון לא רק לגבי שחקנים חדשים, אלא אפילו בכל הקשור להשארת שחקנים שחוזיהם מסתיימים הקיץ.
וארדי נמצא ברשימה הזו, ועל כן המשך דרכו במועדון לא מובטח כרגע. גם וסטרגור והקשר הניגרי וילפרד אנדידי לא יודעים אם יוכלו לחתום מחדש בלסטר. הסיטואציה הזו הזויה למדי, ויידרש פתרון מיידי, לכאן או לכאן, על מנת שאפשר יהיה לתכנן את העונה הבאה בצורה נורמלית. במועדון מקווים כי ההגבלות יוסרו, לפחות לגבי הארכת החוזים, אחרת הצרות יהיו גדולות מאוד.
הדיווחים על המצוקה הכלכלית החלו לזרום בתחילת השנה, והאישומים עצמם פורסמו במרץ. אין לדעת עד כמה הבלגן הזה השפיע ישירות על כושרם של השחקנים, אך התוצאות של לסטר הורעו מאוד במקביל. נכון לסוף השנה האזרחית הקודמת, הקבוצה פתחה פער עצום מהליגה, ועלייתה נחשבה לבטוחה לחלוטין. אלא שאז באה הקריסה, ובשלב מסוים התאים קצב צבירת הנקודות של השועלים לקבוצת תחתית.
בעשרת המחזורים בין אמצע פברואר לאמצע אפריל, היו ללסטר שישה הפסדים אל מול שלושה ניצחונות בלבד, וכל היתרון שהיה לה נמחק. רק שני ניצחונות בית בשבוע האחרון הצילו את העונה ואפשרו לה לחזור לפרמייר ליג, וגם זה בעיקר בזכות כך שיריבותיה לצמרת גילו חוסר יציבות קיצוני. אלמלא הנקודות שנצברו אי שם בחודשים הראשונים של העונה, לסטר הייתה מתדרדרת לפלייאוף במקרה הטוב, ומארסקה התקשה להתמודד עם הדינמיקה השלילית.
קשה לומר שזה מעודד לקראת המשך דרכו של האיטלקי בפרמייר ליג, והוא אף גילה חוסר סבלנות כלפי ביקורת במהלך העונה. לא כל אוהדי לסטר התלהבו מהסגנון המקדש החזקת כדור על פני יוזמה התקפית, ומסירות רבות מדי לאחור נתקלו לא פעם בשריקות בוז. בינואר, כאשר לסטר עוד דהרה עם תוצאות חיוביות, איים מארקסה כי ינטוש אם לא יקבל גיבוי מוחלט.
"אנשים חושבים שקל לנצח במשחקים, אך זה לא כך. יש אנשים שלא מרוצים, והם כנראה לוקחים את הנקודות כמובנות מאליהן. הגעתי לכאן כדי ליישם את הרעיון שלי. ברגע שיהיה למישהו ספק לגבי הרעיון הזה, אני אעזוב. זה ברור מאוד. לי אין ספקות", הוא הכריז. ההצהרה הזו גורסת כי סף השבירה המנטלי שלו עלול להיות נמוך יחסית, ויהיה מעניין כיצד יסתגל האיטלקי לקמפיין עצמאי ראשון בליגה הבכירה.
אז לסטר חוזרת, אך סימני שאלה רבים מרחפים מעליה. האם יתאפשר לה לבנות סגל ראוי? האם וארדי יוכל להישאר, והאם דיוסברי-הול יידרש להימכר? האם ניתן יהיה לנהל את הקיץ ואת העונה הבאה ללא כותרות יומיות עם מאבקים משפטיים לגבי חריגות כלכליות? האם ניתן יהיה לבלום את המגמה השלילית שאפיינה את הקבוצה בחודשים האחרונים והאם היחסים בין מארסקה לקהל בדרך לשפל למרות העליה? נחמד לפנטז על סיפור סינדרלה חדש, אבל לפי כל הגיון בריא, זה לא יקרה. מצד שני, מי חשב שזה כן יקרה ב-2016?