שלב הבתים המרתק הסתיים עם אין ספור דרמות, וזה הזמן לסכם אותו – קודם כל באמירה שהקונספט הזה עובד. הוא מצליח מאז 1998, אז הוגדל גביע העולם ל-32 נבחרות, והמספר הזה מושלם מבחינה מתמטית – זה מקור הכוח המרכזי שלו. עם 24 נבחרות במהדורות הקודמות נדרשו טריקים משונים כמו עליה של נבחרות שסיימו במקום השלישי (כפי שקיים כעת גם ביורו), או שלב הבתים השני האומלל עם שלוש נבחרות בבית כמו ב-1982.
32 זה המספר הנכון, ובזכותו יש מתח עד הסוף, עם מיעוט נבחרות שמבטיחות העפלה מהירה, ומיעוט נבחרות שמודחות לפני מחזור הנעילה. הפעם זה היה אפילו טוב מהצפוי, כי אף משחק במחזור האחרון לא היה לפרוטוקול. לכולם הייתה חשיבות, ובסופו של דבר התממשו מספר תסריטים לא צפויים.
זה לא אומר שהכול מושלם, והנבחרות הבודדות שניצחו בשני המחזורים הראשונים אפשרו לעצמן לזלזל ולהפסיד במשחק השלישי. צרפת, פורטוגל וברזיל הפסידו, ואליהן הצטרפה גם ספרד שבשלב מסוים התברר כי משתלם לה יותר להפסיד ליפן מאשר להשיג תוצאה חיובית. התופעה הזו גרמה לכך שלא כל ההכרעות היו הוגנות לגמרי מבחינת הצדק האבסולוטי. אורוגוואי, ובמידה מסוימת גם גרמניה, רשאיות להרגיש קצת מקופחות מכך, גם אם עיקר האשמה נופלת עליהן. אלא שזה לא העניין המרכזי כאן.
יכולים להרגיש מקופחים. שחקני נבחרת גרמניה (רויטרס)הסוגיה החשובה ביותר היא דרמה. מבחינת השחקנים והאוהדים של נבחרת ספציפית רק ההצלחה שלה חשובה, אבל הצופה הניטרלי – וכאן אנחנו מדברים על חובבי הכדורגל ברחבי תבל – רוצה לראות מתח עד הדקה ה-90 ומעבר לכך, וליהנות ממהפכים והפתעות.
השיטה הנוכחית מספקת אותן בשפע, והיא מצילה את הטורניר משחיקה מוחלטת. כי הרי ברור כשמש שכדורגל הנבחרות נופל כיום ברמתו בהשוואה לכדורגל המועדונים בליגות הבכירות. פעם גביע העולם היה הטופ מבחינת האיכות, אבל הזמן הזה עבר, והוא לא יחזור. ולכן, דרמה זה כל מה נשאר, קל וחומר אחרי שפיפ"א פגעה אנושות במונדיאל מבחינה מוסרית עם הענקת האירוח לרוסיה, ובמיוחד לקטאר.
אוהדי קטאר (רויטרס)לחסל את ההיבט הזה באמצעות הרחבת הטורניר ל-48 נבחרות זה לא רק פשע נגד הכדורגל, אלא מהלך אידיוטי מבחינת אטרקטיביות הטורניר בעיני האוהדים. הוא יבטל את השיטה הנוכחית, שעובדת כל כך טוב, ויחליף אותה במשהו הרבה פחות יעיל שלא יעבוד. מעטים ציפו בכליון עיניים לטורניר המושחת בקטאר באמצע העונה, אבל לפחות הוא הביא רגעים מרתקים, ועצוב לחשוב שאתמול הייתה הפעם האחרונה בה ניתן היה לחוות אותם. החל מ-2026, זה כבר לא יהיה אותו דבר. ועכשיו נעבור לבחירות.
השחקן המצטיין: קאסמירו
יש הרבה מועמדים, כמובן – והמרוץ הזה רק מתחיל לקראת המשחקים החשובים בשלב הנוקאאוט, אבל אם צריך לבחור, אז הקשר המרכזי של ברזיל הוא הבחירה המתבקשת. בשני המשחקים הראשונים, בהם הוא נטל חלק, התמודדה סלסאו עם שתי נבחרות אירופיות מסוכנות התקפית. בהתחשב בנקודות תורפה מהותיות ברביעיה האחורית, במיוחד בעמדות המגנים, ניתן היה לצפות לבעיות, אבל סרביה ושווייץ לא הצליחו בצוותא לבעוט אפילו כדור אחד למסגרת הברזילאית.
ענק. קאסמירו (רויטרס)חלקו של קאסמירו, אשף סגירת השטחים בקישור האחורי, עצום. הוא שולט ביד רמה במתרחש, מנווט את המהלכים מאחור, יוצא קדימה בתדירות גבוהה, ואף חתום על אחד השערים היפים ביותר של הטורניר עד כה. הבעיטה המושלמת עם החלק החיצוני של הרגל הכניעה את יאן זומר ואפשרה לברזיל לנצח את השווייצרים כדי להעפיל לשמינית הגמר. קאסמירו לא תמיד בולט, אבל אי אפשר להגזים בחשיבותו עבור הנבחרת של טיטה.
השוער המצטיין: וויצ’ך שצ'סני
צריך להיות הוגנים – לומר שנבחרת פולין הייתה קטסטרופלית בטורניר עד כה יהיה אנדרסטייטמנט. היא בחרה במערך הגנתי בכל המשחקים, מיעטה מאוד לייצר מצבים עבור רוברט לבנדובסקי, ובמשחק מול ארגנטינה אפילו נאלץ לפרקים אחד החלוצים הטובים בתבל לשחק כסוג של קשר אחורי. זה היה עלוב, אבל הפולנים בכל זאת בשמינית הגמר, והם חייבים על כך תודה לשחקן היחיד שלא סתם מתפקד, אלא מתעלה על עצמו.
וויצ'ך שצ'סני וליאו מסי (רויטרס)שצ'סני סיפק ב-3 המשחקים הראשונים הצגות עילאיות, היה אחראי ל-0:0 מול מקסיקו, עצר פנדל סעודי כדי לסלול עבור נבחרתו את הדרך לניצחון, וגם הדף גם פנדל של ליאו מסי, אם כי הפעם לא הצליח למנוע הפסד לארגנטינה. אם יש לפולין סיכוי מול צרפת, לסיכוי הזה קוראים שצ'סני, וביובנטוס יכולים להיות גאים מאוד בו.
השחקן המאכזב: קווין דה בראונה
הכוכב הגדול של בלגיה הגיע למונדיאל ללא מוטיבציה מינימלית לשחק, והכריז עוד לפני בואו שאין לשדים האדומים סיכוי כי הם מבוגרים מדי. הראיון הזה יצר מתח בחדר ההלבשה, אבל זה אפילו לא העיקר. דה בראונה לא הציג בקטאר אלפית מהפוטנציאל שלו, איבד המון כדורים באופן לחלוטין לא אופייני, וכל שפת הגוף שלו שידרה היעדר חשק לשחק ומיאוס. אפשר להבין אותו אחרי האכזבות בטורנירים הקודמים בהם נתן את המקסימום וקצת יותר.
הראיון שלו עשה בלגן. קווין דה בראונה (פיפ"א)אפשר גם להבין מדוע לא רצה לבוא לטורניר שתקוע בחורף במדינה בעייתית כמו קטאר. בשורה התחתונה, עדיף היה פשוט לא לבוא. גם זו אופציה – היא אפילו הייתה מבורכת לו הייתה מלווה באמירה חברתית ופוליטית. העובדה כי דה בראונה קיבל את פרס השחקן המצטיין אחרי הניצחון על קנדה למרות שהיה אחד החלשים על המגרש הדהימה גם אותו – והוא הודה בכך בכנות ובפה מלא. בלגיה סיימה את דרכה בצדק בשלב הבתים.
המאמן המצטיין: האג'ימה מוריאסו
ההישגים של מוריאסו מדהימים בכל קנה מידה. הוא לא רק ניצח את גרמניה ואת ספרד כדי להעפיל לשמינית הגמר מהמקום הראשון כנגד כל התחזיות, אלא גם עשה זאת באמצעות שינויים טקטיים שביצע במהלך המשחק, תוך כדי התאמת המערך ליריבה ושימוש מזהיר בסגל. 3 מתוך 4 השערים של היפנים הובקעו על ידי מחליפים, אשר קיבלו הנחיות נהדרות כיצד לנצל את נקודות התורפה בעורף של היריב.
האג'ימה מוריאסו (רויטרס)כאשר פיגרה הנבחרת 1:0 מול גרמניה במחצית, עבר מוריאסו לשחק עם 3 בלמים, והכניס שחקן הגנה במקום שחקן התקפה במהלך שגרם ליפן להיות דווקא התקפית יותר. לאחר מכן, הבקיע ריטסו דואן דקות ספורות אחרי שנכנס, וזה בדיוק מה שקרה גם נגד ספרד, אשר גם מולה היו הסמוראים בפיגור בהפסקה. מול שתי הפייבוריטיות באירופה, ויתר מוריאסו כמעט לחלוטין על החזקת כדור (23 אחוזים מול גרמניה, ו-17 אחוזים בלבד נגד הספרדים), אבל הינדס התקפות מהירות נהדרות, ויהיה מעניין מאוד כיצד הוא מתכוון להתמודד מול קרואטיה בשמינית הגמר.
המאמן הכי כושל: דייגו אלונסו
יש כאן הרבה מועמדים, אבל האורוגוואי לוקח את "הפרס" משתי סיבות. ראשית, הוא הציג מערך בונקריסטי הזוי ולא מוצדק בשני המשחקים הראשונים. נבחרת עם קשרים כמו פדריקו ואלוורדה, רודריגו בנטנקור וג'ורג'יאן דה ארסקאטה שיובש על הספסל, וגם חלוצים כמו לואיס סוארס, אדינסון קבאני ודרווין נונייס פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להסתגר ולהתבזות עם אפס שערים בשני משחקים.
דייגו אלונסו (רויטרס)שנית, כאשר הובילה אורוגוואי 0:2 על גאנה שהייתה שבורה מנטלית, לא ניתנה לשחקנים ההנחיה הברורה להמשיך להכות בברזל בעודו חם ולהבקיע שערים נוספים על מנת לא להיות תלויים בתוצאת המשחק המקביל. אלונסו ביצע חילופים של שאננות, הושיב על הספסל אפילו את סוארס, ואורוגוואי נזכרה לחזור ולתקוף רק כאשר דרום קוריאה עלתה ליתרון מול פורטוגל בזמן פציעות.
במקום להקדים תרופה למכה, הנבחרת נכנסה לפאניקה, וסוארס מירר בבכי כשהוא חסר אונים להשפיע על המתרחש. אלונסו, שמונה במקומו של אוסקר טבארס באמצע הקמפיין, הוביל את אורוגוואי לטורניר, אבל נכשל בו בענק – וחייב לפנות את מקומו לאיש מקצוע ראוי יותר.
לא כך רצה לסיים. סוארס ממרר בבכי על הספסל (רויטרס)ההפתעה הכי גדולה: אוסטרליה
יפן ודרום קוריאה היו בכושר טוב, וכולם ידעו שיש למרוקו סגל לא רע בכלל. עלייתן סנסציונית, אבל לא הזויה. לעומת זאת, יהיה קשה למצוא מומחה שיכול היה לנבא את הניצחונות של אוסטרליה. קמפיין המוקדמות שלה היה בעייתי מאוד, והיא נזקקה לפלייאוף בין-יבשתי שם גברה על פרו בפנדלים אחרי משחק חלש.
הפרשנים האוסטרלים קבעו כי מדובר בסגל החלש ביותר מזה שנים רבות, ומה אפשר לומר אם החלוץ המרכזי המוביל משחק בליגה השנייה ביפן? אז מיטצ'ל דיוק לא רק שיחק, אלא גם הבקיע את שער הניצחון על טוניסיה. מתיו לקי, לשעבר חברו של אלמוג כהן באינגולשטאט, כבש שער נאה שהביא ניצחון מדהים על דנמרק. אוסטרליה בשמינית הגמר לראשונה מאז 2006, אז כיכבו במדיה הארי קיואל ומארק וידוקה. זהו הישג מרשים מאוד, והוא יהפוך לבלתי נתפס אם הנבחרת תעשה משהו מול ארגנטינה.
הישג מרשים שיהפוך לבלתי נתפס? שחקני נבחרת אוסטרליה (רויטרס)ההדחה הכי מאכזבת: גרמניה
גרמניה שיחקה כדורגל טוב במונדיאל הזה – בכל הקשור למשחק התקפה. אפשר להסתכל על התוצאה הסופית ולהתחיל לבקר, אבל היא הייתה טובה מול יפן, אז בזבזה אינספור הזדמנויות לפני שהגיע הקאמבק. המשחק מול ספרד היה אחד האיכותיים והמהנים בשלב הבתים. גם נגד קוסטה ריקה נכבשו ארבעה שערים, ומספר ההחמצות היה בלתי נסבל.
כאשר לוקחים בחשבון את השטויות בהגנה שהפכו את המשחקים לבלתי צפויים עם שערים רבים, אפשר לומר שהצופה הנייטרלי היה ממשיך ליהנות מאוד מגרמניה גם בשלבי הנוקאאוט. חבל שזה נמנע מאיתנו, שלא לדבר על הזכות לצפות בג'מאל מוסיאלה שהרשים בטורניר ומתפתח לכוכב בקנה מידה משמעותי ביותר. טוב, יש למה לחכות ביורו 2024 על אדמת גרמניה בעוד שנה וחצי בלבד.
יש למה לחכות. מנואל נוייר מנחם את ג'מאל מוסיאלה (רויטרס)ההצלה: קיילור נבאס
זה עבר קצת מתחת לרדאר משחק עמוס האירועים והדרמטי בין גרמניה לקוסטה ריקה, אבל במצב של 2:2 ביצע קיילור נבאס את אחת ההצלות הגדולות בתולדות גביע העולם – וזו בכלל לא הגזמה. השוער הצליח להדוף בזינוק בעיטה של ניקלאס פולקרוג מטווח קצר מאוד, כאשר הכדור בכלל לא הלך לגופו. כיצד ניחש הקוסטה ריקני כיצד עליו לנוע עוד לפני שהבעיטה עזבה מעשית את הרגל? רק שוער ברמה העולמית הגבוהה ביותר מסוגל לכך, ונבאס הוא כזה ללא עוררין. הוא עוזב את הטורניר בראש מורם ועם מוניטין ללא נזק, למרות השביעיה שספג מול ספרד במשחק הראשון. וזה כבר הישג עצום.
תופעה: משחק הוגן ללא כרטיסים אדומים
כמעט ולא ראינו עד כה עבירות גסות וברוטליות. כמעט ולא ראינו קטטות של ממש – הראשונה התרחשה כצפוי אתמול בקרב בין סרביה לשווייץ. מספר הכרטיסים הצהובים ירד, והשופטים כמעט ולא שולפים כרטיסים אדומים כלל – שניים בלבד עד כה. המורחק היחיד באדום ישיר היה השוער הוולשי וויין הנסי שמנע כיבוש שער ודאי מול איראן. בנוסף, הורחק אתמול וינסאן אבובקאר בצהוב שני בגלל שהוריד חולצה אחרי שכבש את שער הניצחון על ברזיל. אפשר היה לוותר לו.
כרטיס אדום לא היה מחזה שכיח בבתים. וויין הנסי מורחק (רדאד ג'בארה)תופעה: מיעוט שערים עצמיים
במונדיאל 2018, נכבשו 12 שערים עצמיים, מתוכם תשעה בשלב הבתים. בטורניר הנוכחי יש עד כה רק שניים – נאייף אגר המרוקאי מול קנדה, ומנואל נוייר מול קוסטה ריקה – אם כי הקביעה לגבי הגרמני לא לגמרי מדויקת. מעניין אם המגמה הזו תימשך גם בשלב הנוקאאוט.
מכין הפתעה? צפו בניימאר מתאמן במכון