נאתכו, בכר וגלזר הם שגרירים אמיתיים בסרביה

הכדורגלנים הישראלים בליגות זרות הופכים בימים אלה לשגרירים במלוא מובן המילה, יותר מאשר בשגרה. עצם נוכחותם עשויה להשפיע על דעת הקהל במדינות ספציפיות, ויש לזה השפעה פוליטית מסוימת – גם אם היא לא בהכרח קריטית. במציאות המסויטת, יש להם במה להעביר את התחושות לקהלים רחבים.

בבלגרד זה בא לידי ביטוי באופן מהותי. קפטן נבחרת ישראל לשעבר ביברס נאתכו הוא כוכב דומיננטי ומוערך בפרטיזן. ברק בכר, עומרי גלזר וצוות האימון הישראלי הם דמויות מרכזיות בכוכב האדום. ביחד הם מסוגלים לעשות כותרות חשובות במדינה שמסוגלת עקרונית להיות לצידנו, אך זה כלל לא מובטח.

סרביה היא מדינה מורכבת מאוד פוליטית. מבחינה היסטורית, יש לה שורשים משותפים עם רוסיה – תרבותית, דתית, ואפילו מבחינת השפה. על אף שיוגוסלביה המאוחדת הייתה הגורם הכי עצמאי ופרו-מערבי בגוש הסובייטי בימי המלחמה הקרה, בעשורים האחרונים סרביה נוטה לקחת באופן עקבי את הצד של רוסיה. גם אחרי שוולדימיר פוטין פתח במלחמה נגד אוקראינה, תוך כדי ביצוע פשעי מלחמה מחרידים, הסרבים היו ונותרו המדינה האירופית היחידה שעומדת לצידו. 

ולדימיר פוטין (רויטרס)

עובדה היא כי על חולצות הכוכב האדום עדיין מתנוסס שמו של הספונסר הראשי גזפרום – קונצרן בבעלות ממשלתית, אשר הכנסותיו מממנים את המלחמה. לפני פברואר 2022, היה לגזפרום שיתוף פעולה עם אופ"א, והיא העניקה חסות למועדונים גדולים, כולל שאלקה.

כל הקשרים נותקו אחרי הפלישה, אך הכוכב האדום מעדיפה להמשיך לקבל את הכסף, ואוהדים לא מתרעמים על כך. נהפוך הוא – הם שמחים על חמישה מיליון אירו בשנה, והגיבו בהתגוננות על הביקורת שנמתחה על אופ"א שלא אסרה על המועדון לאפשר את חזרת הרוסים בעקיפין למגרשים בליגת האלופות.

שחקני הכוכב האדום (רויטרס)

לנאמנות לרוסים יש סיבה מרכזית נוספת – התקיפה של נאט"ו על סרביה במהלך 1999 שנועדה להפסיק את פשעי המלחמה של הרודן סלובודן מילושביץ' נגד האזרחים בקוסובו. הטראומה הזו גררה גישה אנטי אמריקנית מובהקת שנותרה עד היום, ובאופן טבעי דחפה את הסרבים עוד יותר לזרועותיה של רוסיה. בהקשר זה, היחס לישראל בעייתי כי היא נתפסת כבעלת ברית מובהקת של ארצות הברית. "רוב האנשים חושבים שישראל השתתפה בתקיפות של נאט"ו ותמכה בהן, למרות שהיא דווקא הביעה תמיכה בעמדה הסרבית", מספר העיתונאי דיאן סטנקוביץ'.

גם ההכרה הישראלית בקוסובו לא התקבלה בעין יפה בציבור הסרבי, על אף שהיא נחתמה במסגרת ההסכם לנרמול היחסים הכלכליים בין קוסובו לסרביה עצמה שנכפה במידה לא מבוטלת על ידי ארצות הברית. מאידך, היותה של קוסובו מדינה מוסלמית גורמת לסלידה מהמדינות שתמכו בה. "איסלמיסטים מהמזרח התיכון הזרימו כסף ונשק לקוסובו ולבוסניה, ולכן אנשים עשויים לתמוך בישראל במאבקה מול גורמים מוסלמים", מספר סטנקוביץ'.

שיגור מעזה לישראל (רויטרס)

הסרבים גאים במורשת הצלת היהודים בשואה, בעיקר בזכות הפרטיזנים בראשות יוסיפ טיטו שהפך לימים למנהיג יוגוסלביה כולה. יוגוסלביה הייתה בין הראשונות להכיר במדינת ישראל, אבל בהמשך נאלצה להפסיק את היחסים הדיפלומטיים לדרישתה של ברית המועצמות. הם חודשו רק ב-1991 אחרי התפרקות האימפריה הסובייטית. בזמנו, הסרבים העריכו את התנגדותה של ישראל לתקיפת נאט"ו ב-1999, אבל הזיכרון הזה עבר עיוותים במשך הזמן. ב-2015, הצביעה סרביה בעד חברות הרשות הפלסטינית באונסק"ו, למרות שישראל עוד לא הכירה בשלב זה בקוסובו.

וכך, דעת הקהל בסרביה חלוקה למדי בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "רוב האנשים לא ממש מתעמקים בסוגיה הזו, ומגבשים דעות על סמך פרסומים בתקשורת. יש הרבה אנשים נייטרלים, יש כאלה שתומכים בישראל בגלל סלידה ממוסלמים, ויש כאלה שסולדים ממנה בגלל הקרבה לארצות הברית", אומר סטנקוביץ'. לנוכחות הישראלית בשני המועדונים הבכירים במדינה, אשר מכתיבים במידה רבה את סדר היום כולו, עשויה להיות השפעה חיובית.

כאשר כבש נאתכו את השער לזכות פרטיזן מול מלאדוסט לוצ'אני בשבת, הוא פרץ בבכי לאור הנסיבות, והדבר משך תשומת לב, במיוחד בקרב האוהדים שהזדהו עם כאבו. המאמן איגור דוליאי אמר: "אני מודה לביברס על האומץ והכוח. הייתי מבין אם היה בוחר לא לשחק במצב כזה, ונהדר שהשחקנים חיבקו ועודדו אותו אחרי השער". "נאתכו הוא סמל בפרטיזן, וכולם מעריכים אותו", אומר סטנקוביץ'.

ביברס נאתכו אחרי השער (האתר הרשמי של פרטיזן בלגרד)

במקביל, לא השתתף ברק בכר במסיבת העיתונאים לקראת המפגש של הכוכב האדום מול ראדניצ'קי. הוא התייצב למפגש ביום ראשון עם סרט שחור על הזרוע, ובחליפה שחורה – והעביר אף הוא היטב את המסר. המאמן הישראלי הוא דמות מתוקשרת בסרביה לאור הציפיות הגבוהות שליוו את הגעתו בתחילת הקיץ ואת מסע הניצחונות במשחקי הידידות, ולכן גם לו עשויה להיות השפעה על דעת הקהל. 

ביחד, הם מסוגלים לגרום לאמפתיה בציבור הסרבי כלפי ישראל בתקופה הקשה. מובן כי כוחה הפוליטי של סרביה בזירה הבין-לאומית מצומצם, אבל באופן כללי אהדה תמיד יכולה להיות חשובה. הסרבים הם עם שידע מלחמות אכזריות בעבר הלא רחוק, ומבין גם עד כמה דעת הקהל הבין-לאומית קריטית. לכן הם מסוגלים להבין את ישראל טוב יותר מאחרים. נאתכו, גלזר וברק מסוגלים להדגיש זאת.