מגפת הקורונה צמצמה באופן ניכר את התנועה בשמיים והמעבר של אנשים בין ארצות. מאות אלפי ישראלים שהיו רגילים להציף את מוקדי התיירות ברחבי העולם נאלצו להישאר בקיץ הנוכחי בתוך גבולות ארץ הקודש ולהסתפק בחופשות באילת ובצפון, אבל לעומתם, מי שלא התרגשו יותר מדי מהמשבר העולמי הם מספר לא מבוטל של שחקני כדורגל בכחול-לבן.
בזמן שהשמיים נסגרו עבור רובנו, לא מעט כדורגלנים ישראלים הצליחו להגשים את החלום – לחתום בקבוצה מעבר לים, והצטרפו לנבחרת הליגיונרים הישראלית, שגם העונה המשיכה במגמת הצמיחה. בעונה שעברה חל גידול משמעותי בסגל הישראלים ברחבי העולם, וגם בחלון הנוכחי (שייסגר ברוב הליגות באירופה ב-5 באוקטובר) הגידול נמשך כשהמספר של נציגינו בליגות השונות ברחבי העולם כבר טיפס אל מעל לרף 50 הליגיונרים, והבורדינג עדיין לא נסגר.
האם טוואטחה צריך לחזור כבר עכשיו לחיפה?נכון לכתיבת שורות אלו, לא פחות מ-23 שחקנים ישראלים עשו את המעבר מחצי החיוך על מפת העולם במזרח התיכון אל מעבר לים. לעומתם, מספר מצומצם יחסית של ישראלים (6) חזרו הקיץ לארץ המובטחת. דן ביטון וטל בן חיים חתמו במכבי תל אביב, אדי גוטליב חזר לצד האדום של העיר בהפועל ת”א, רובי לבקוביץ’ הצטרף להפועל חדרה, הישאם לאיוס עזב את קרפטי לבוב האוקראינית לטובת בני סכנין ומוחמד בדארנה החליף את הליגה השנייה בשווייץ (ווינטרטור) בליגה הלאומית (הפועל רעננה). שמואל שיימן חתם בקריית שמונה אך עוד לפני פתיחת הליגה שוחרר וחזר להולנד, הפעם לקאטוויק מהליגה השלישית.
טל כחילה, עומרי בן הרוש ובירם כיאל עשויים להצטרף לרשימת החוזרים לישראל, כשהם תחת סטטוס של שחקנים חופשיים, בעוד טאלב טוואטחה לו חוזה בלודוגרץ, עדיין לא יודע מה יהיה היעד הבא שלו. גם תומר חמד ואריאל הרוש כרגע ללא קבוצה, אך לגביהם לא נראה כרגע שהכיוון הוא חזרה לארץ.
טאלב טוואטחה, בדרך החוצה מרשימת הליגיונרים? (שחר גרוס)ערבים זה לזה
נכון, רוב הכדורגלנים ברשימה לא משתייכים לליגות הגדולות ביבשת וחלקם יצאו ליעדים בהם הרמה שווה לליגת העל שלנו ואף נחותה (עוד נגיע אליהם) אבל מאז תקופת יוסי בניון וטל בן חיים, ולאחריהם תומר חמד, שהצליחו בליגות בכירות ביבשת, לא היה מספר כזה גבוה של נציגים בליגות בכירות, והעונה לפחות 4 ישראלים ישחקו ברמות הגבוהות ביותר ביבשת.
אנחנו מדברים כמובן על מונס דאבור (עילאי אלמקייס יצא להשאלה בדן האג) בהופנהיים מהבונדסליגה, שון וייסמן שביצע את קפיצת המדרגה לריאל ויאדוליד ויהיה הנציג שלנו בלה ליגה ומנור סולומון שאומנם משתייך לליגה האוקראינית אבל גם אם ימשיך לאורך כל העונה בשחטאר דונייצק, מדובר בחברה קבועה בליגת האלופות שנחשבת למועמדת לצלוח גם את שלב הבתים או לפחות להגיע לשלבים הסופיים בליגה האירופית.
מי שעשוי להצטרף לרשימת העילית הוא כמובן ערן זהבי, שנראה כמי שבדרך מסין לקבוצת הפאר ההולנדית פ.ס.וו איינדהובן, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שהפך לשחקן הישראלי המוכר ביותר ורשימת השיאים שלו בנבחרת ישראל ובגוואנגז’ו בוודאי לא מזיקה לתדמיתו של השחקן הישראלי.
שון וייסמן (האתר הרשמי של ויאדוליד)אין ספק שהצלחתם של הנציגים הבכירים שלנו בליגות הגדולות יכולה לפתוח את הדלת לשחקנים נוספים כדי שיעשו את קפיצת המדרגה, בדיוק כמו שההצלחה של דאבור ועומר דמארי בזמנו באוסטריה, הפכה את שחקני ההתקפה הישראלים למוצר מבוקש בליגה שנחשבת לקרש קפיצה נהדר לליגות הגדולות באמת. אחרי שווייסמן לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, העונה יגיע תורם של אליאל פרץ ודור חוגי לנסות לקדם את הקריירה האירופית דרך אוסטריה ולא מופרך לשער שההצלחה המטורפת של החלוץ ב-2019/2020 היא זו שאפשרה להם לתפוס את המקום בחלק הקדמי של וולפסברגר וסט. פולטן.
“ברגע שעומר דמארי, מונס דאבור שון וייסמן וגם אלון תורג’מן הצליחו באוסטריה, אז הרבה יותר קל להביא לליגה האוסטרית שחקנים”, מסביר סוכן השחקנים גלעד קצב, שיחד עם אחיו רונן קצב, שלומי בן עזרא, אדם קידן ועידן כסיף, הוציאו עד כה בפגרה 9 שחקנים לחו”ל (דור מיכה, עומר אצילי, בן שהר, אליאל פרץ, דור חוגי, מקס גרצ’קין, גידי קאניוק, ניקו אולסאק ואיתן וולבלום).
אותם ליגיונרים חדשים הצטרפו ל-10 נוספים שכבר מיוצגים על ידי קצב ועמיתיו ומשחקים מעבר לים (דיא סבע, ערן זהבי, מנור סולומון, עדן שמיר, אלון תורג’מן, אמיר עגייב, בוריס קליימן, איסמעיל ריאן, עומר חנין ואנס מחמיד). “בסופו של דבר המקרה של כל שחקן שיוצא הוא נקודתי אבל זה שיש למשל את ערן ומנור, שהם שחקנים ישראלים שמצליחים ובעלי שם, זה גורם לעלייה בעניין ובערך של השחקן הישראלי”, מוסיף קצב.
אליאל פרץ וגלעד קצב (מערכת ONE)כולם זוכרים את אינפלציית הליגיונרים שהתרחשה בתחילת העשור הקודם, בעיקר בליגה הבלגית, אך בסופו של דבר לא החזיקה יותר מדי זמן ומעבר להצלחות בודדות, כמות הישראלים בחו”ל הלכה ודעכה ככל שהתקדמנו בשנות העשרה של המילניום הנוכחי, עד קיץ 2018 בו שוב חלה עלייה שנמשכה גם בקיץ שעבר והגיע לשיא בזה הנוכחי.
אז למה שהפעם התסריט לא יהיה דומה? קצב מסביר: “זה מגיע בגלים כי למשל הייתה הצלחה גדולה באוסטריה אז יותר קל עכשיו להוציא שחקנים. בבלגיה בזמנו יצאו המון שחקנים אבל חוץ מליאור רפאלוב לא היו יותר מדי הצלחות”, וגם מוסיף גורם נוסף למשוואה: “יש גם הרבה מאוד סוכנים טובים בארץ. אני יכול לומר שגם כסוכן יש הרבה מאוד עסקאות שהן לא כדאיות מבחינה כלכלית כרגע ואני אפילו לא מרוויח, אבל הצ’אנס של לתת לשחקן להתקדם יכול להשתלם”.
לעלות על הגלגל
נדירים השחקנים הישראלים שעשו את קפיצת המדרגה מליגת העל היישר לרמות הגבוהות של אירופה וברוב המקרים גם אם היו כאלה, לרוב המהלך לא נחל הצלחה מזהירה, למשל במקרה של ערן זהבי שהתקשה מאוד במדי פאלרמו בסרייה א’ ולבסוף חזר לישראל. השחקן הישראלי כבר הבין שאם הוא רוצה להגיע לאחת מהליגות הגדולות ביבשת הוא חייב לעבור בתחנות ביניים, שלפעמים ההגעה אליהן נראית הרבה פחות אטרקטיבית מאשר לחתום באחת מקבוצות הצמרת של ליגת העל, לפחות מבחינה חברתית, משפחתית ובחלק מהמקרים גם כלכלית.
ערן זהבי במדי פאלרמו (רויטרס)שון וייסמן למשל, החליט לנצל את היותו שחקן חופשי ולצאת לוולפסברגר על אף שקיבל הצעה כספית לא גבוהה, ושנה אחת לאחר מכן מצא את עצמו כשחקן מן המניין בלה ליגה. גם בתסריט היפותטי בו החלוץ, שלא קיבל מספיק הזדמנויות במכבי חיפה, היה נשאר בישראל ומבקיע כמות דומה של שערי ליגה, סביר להניח שההישג לא היה מקנה לו חוזה בליגה הספרדית. בסופו של דבר, ליגות דוגמת האוסטרית, היוונית או השווייצרית, מספקות חשיפה הרבה יותר רחבה והצלחה במסגרתן שווה לאין שיעור יותר מהצלחה בביצה שלנו כאן בכדורגל הישראלי. את אותו הדבר אפשר להגיד גם על ליגות משנה במדינות כמו הולנד, גרמניה ואפילו גם בשווייץ ואוסטריה.
“השחקנים שלנו שיצאו השנה הם בעצם שחקנים שהיו מוכנים לעשות הכל מבחינה מקצועית כדי לצאת, גם אם זה דרש מהם טיפה להסתדר בכסף. המטרה של השחקנים היא קודם כל לקבל את הצ’אנס בחו”ל, מסביר קצב ומיד כמובן חוזר לדוגמה של וייסמן, שחקן דווקא לא מיוצג על ידו: “כולם ראו מה קרה עם וייסמן עונה שעברה, הוא הלך לאוסטריה בסכומים נמוכים ולמרות שבארץ הציעו לו סכומים גבוהים יותר הוא לקח צ’אנס והרוויח בגדול”.
“שחקנים כמו אליאל פרץ, דור חוגי וניקו עברו לאוסטריה וניקו אולסאק שאחרי עונה לא כל כך טובה של מכבי נתניה ישחק בליגה הראשונה בהולנד. גם מקס גרצ’קין עזב קבוצה טובה כמו בית”ר לליגה אוקראינית. רוב הקבוצות, גם הבינוניות באוסטריה וגרמניה למשל, מחזיקות במתקנים ותנאים שיותר מקלים על השחקן להצליח. אני חושב שכל שחקן שיכול לקבל צ’אנס ולצאת צריך לקחת אותו. אני בעד להוציא כמה שיותר שחקנים למרות שלא כולם מצליחים, אבל לדעתי אין לשחקן שיוצא מה להפסיד. החשיפה לה הוא זוכה הרבה יותר גבוהה. אם אתה עושה עונה טובה בליגה בהולנד למשל, אתה יכול לעוף קדימה, אפילו לטוס. אני לא האמנתי שיצאו כל כך הרבה שחקנים וזה משמח מאוד”, מוסיף קצב.
אדם קידן, ניקו אולסק, עידן כסיף וגלעד קצב (מערכת ONE)ולהישאר עליו כמה שיותר סיבובים
אז נכון, בלא מעט מקרים גם השחקנים שהיו נחושים לצאת מליגת העל מוצאים את עצמם מהר מאוד בחזרה בליגת העל, ולרוב גם עם שדרוג מבחינת הקבוצה, המעמד והחוזה. לא מעט שחקנים שחזרו אחרי חצי עונה ואפילו בתום עונה שלמה בחו”ל, ספגו ביקורות על אופי חלש ובחלק מהמקרים נטען כלפיהם שהיציאה מישראל מלכתחילה כוונה במטרה לחזור במהרה לחממה של ליגת העל בתנאים משופרים.
אין ויכוח על כך שלא כל שחקן בנוי לסיטואציה של לחיות במרחק מהמשפחה והחברים, במיוחד שבחלק מהמקרים מדובר ביעדים פחות אטרקטיביים מבחינת חיי החברה וכל מה שקורה מעבר למשחק. כאשר שחקן כמו דן ביטון מקבל הצעה אטרקטיבית ממועדון כמו מכבי תל אביב אחרי שהעביר עונה כשחקן רוטציה בלודוגורץ, קשה שלא להבין את ההחלטה שלו לחזור, למרות שיחק במועדון שהפך לחבר קבוע בשלבי בתים אירופים בעשור האחרון ומצליח בזירה היבשתית הרבה יותר מהצהובים.
אבל גם אם אפשר להבין את ההחלטה לשוב לליגת העל, על דבר אחד אין ויכוח – לצאת לסיבוב שני בחו”ל, אחרי שכבר חזרת לישראל, זה לא דבר שכיח. את זה הבינו לא מעט שחקנים ישראלים, והדוגמה הטובה ביותר לכך בקיץ הנוכחי היא זו של תומר חמד, שגם בגיל 34 כשהוא יודע שלרמות של הפרמייר ליג ולה ליגה הוא כבר לא ישוב, מנסה למשוך את שהותו מחוץ לכדורגל הישראלי כמה שרק אפשר.
תומר חמד לא ממהר לשוב (רויטרס)גם הדוגמאות של ליאור רפאלוב וביברס נאתכו, שלאורך הקריירה זכו ללא מעט הצעות אטרקטיביות מהקבוצות הגדולות בליגת העל והחליטו להמשיך באירופה גם בתקופות קשות, הוכיחו את עצמן. גם הקיץ היו כמה שחקנים שלא התפתו לחזור כמו עגייב וקליימן שהעדיפו להמשיך את הקריירה האירופית שלהם בליגה היוונית וגם אלון תורג’מן, שעוד בינואר היה יכול לבחור באופציה הנוחה ולקבל את ההצעה של הפועל באר שבע אך המשיך בסופו של דבר להשאלה בפולין, לא נראה כמי שמתכוון לחזור בחלון הנוכחי.
לא בדיוק אירופה הקלאסית
המונח “לצאת לאירופה” כבר הפך למעין שם תואר לכל יציאה של שחקן ישראלי מגבולות המדינה. באתר טרנספר מרקט רשומים למעלה מ-80 כדורגלנים בעלי אזרחות ישראלית, תחת הקטגוריה של “זרים” כלומר כאלה שמשחקים מחוץ לישראל. למרות זאת, מעבר מדוקדק יותר על הרשימה חותך אותה כמעט בחצי, אם לא מחשיבים שחקני מחלקות נוער, מכללות בארה”ב, ערבים ישראלים שמשחקים בליגה הפלסטינית ועוד דוגמאות כאלה ואחרות.
אבל גם כשמורידים את אותם שמות אלמוניים מהרשימה, נשארים עם למעלה מ-50 שחקנים, שחלקם העדיפו לעבור לליגות, שאולי ממוקמות פיזית על המפה באירופה, אך ברמתן דומות יותר לליגת העל שלנו ואפילו ברמה נמוכה ממנה. האחרון שביניהם הוא איתן וולבלום שהחזיק בהצעה מקבוצה בליגת העל אבל העדיף לעבור למיובני בליגה השנייה ברומניה, שם הוא הצטרף לניר לקס ובן לוי שמשחקים בפטרולול ועידן גולן ויניב שגב מאוניברסיטטאה קלוז’.
בן לוי, ניר לקס וקוסטל לזר (פטרולול פלוישט)עוד נציגים שכבר רשמו הופעות בליגת העל אבל העדיפו נכון לעכשיו לשחק בליגות משנה הם אנס מחמיד בווינטרטור שבשווייץ, עידן כהן שהצטרף לדקל קינן ב-USL בארה”ב, איסמעיל ריאן באדאנספור הטורקית, שי בן דוד שסיים חצי עונה בליגה האיטלקית השנייה המשיך לסן פרננדו מהליגה השלישית בספרד וגם שמואל שיימן ומאמון קשוע, שבמאי 2018 שיחקו וזכו עם הפועל חיפה בגביע המדינה בטדי וכיום משחקים בליגות השלישיות בהולנד ואוסטריה בהתאמה.
מעבר לכך, אלמוג אוחיון ונאור עבודי, שחקנים שאת רוב הקריירה שלהם עד עכשיו העבירו בליגה הלאומית, ביצעו מעבר מפתיע לפ.צ לורי מהליגה הארמנית, אותה מאמן ישראלי בשם אלברט סולומונוב. מפתיע עוד יותר אולי, היה המעבר של לידור כהן, שחקן ליגת על לגיטימי לכל הדעות, לדילה גורי הגיאורגית.
אלמוג אוחיון מוצג בארמניה (מערכת ONE)אז מה גורם לאותם שחקנים לבצע את המעברים האלה ל’אירופה’? אולי במקרים מסוימים זה הכסף, במקרים אחרים האטרקטיביות והחוויה של החיים שמחוץ לכדורגל ביעד עצמו, כמו במקרה של גידי קאניוק שעבר לליגה התאילנדית, ואולי זו המחשבה שהצלחה בליגות משנה במדינות כמו טורקיה ושווייץ תפתח את הדלת לליגות הבכירות באותן מדינות.
פן נוסף שיכול להשפיע על ההחלטה לצאת בכל מחיר קשור לעניינים חוזיים ולסעיפים כמו ‘דמי השבחה’ כשעל פי החוק שחקן מעל גיל 23 ששיחק עונה אחת לפחות בחו”ל, יכול להיפטר מהם ולהשתחרר מהמועדון ללא תמורה, כמו במקרה של לקס והפועל ת”א, אם אכן הקשר יסגור את העונה ברומניה. כך או כך, ההתקדמות המקצועית שטומנים בחובם אותם מעברים פחות “סקסיים” תיבחן על פני הזמן, אבל בינתיים, הם ימשיכו לדאוג לגידול באוכלוסיית ליגיונרי ישראל.
ניר לקס, לסעיף דמי ההשבחה הייתה השפעה על ההחלטה? (רדאד ג'בארה)