אליפות אירופה בכדורסל יוצאת אוטוטו לדרך אחרי חמש שנים ארוכות עם 24 הנבחרות הטובות ביותר באירופה, או לפחות כאלו שהן הטובות ביותר ללא שחקני היורוליג וה-NBA שלה (ד”ש ללטביה וקריסטפס פורזינגיס). השיטה של פיב”א והסכסוך עם היורוליג גרמו לכך שהנבחרות ישחקו ללא הסגל הטוב ביותר שלהן בשלב המוקדמות, כך שרק באליפויות המשוחקות בפגרה כל השחקנים שמשחקים במסגרות השונות יוכלו להשתתף.
כך קיבלנו נבחרות שעלו מהמוקדמות במעמד אחד, אבל בפועל המעמד שלהן שונה: ישראל, שדורגה בדרג החמישי בהגרלת הבתים, עלתה מהמקום הראשון בבית שכלל את ספרד, פולין ורומניה. לטביה, אחת הנבחרות הטובות באירופה, חטפה תבוסות על ימין ועל שמאל כי שיחקה עם סגל טלאים והולנד, מהדרג השישי, סיימה מעל שבדיה וטורקיה, המדורגת שלישית יחד עם פולין. רגע לפני ששלב הבתים יוצא לדרך, התכנסנו כדי לחלק את נבחרות היורובאסקט בהתאם לציפיות מהן: אין להן מה למכור, מסוגלות להפתיע, הסוס השחור והמועמדות לזכייה. הנה החלק הראשון:
בית א’: ספרד, מונטנגרו (במקום רוסיה), טורקיה, גאורגיה, בלגיה ובולגריה.
בית ב’: סלובניה, ליטא, גרמניה, צרפת, בוסניה והונגריה.
בית ג’: יוון, איטליה, קרואטיה, אסטוניה, אוקראינה ובריטניה.
בית ד’: סרביה, צ’כיה, פולין, פינלנד, ישראל והולנד.
אין להן מה למכור
הולנד: וורת’י דה יונג, ג’סי אדוארדס, יאניק פרנקה, מאט הארמס, שיין האמינק, מוחמד קראזי, שרלון קלוף, ז’יטו קוק, אולף שפטאנאר, רולנד שפטאנאר, קיה ואן דר ורסט וה וריס, לאון וויליאמס.
הנבחרת החלשה בטורניר לצד בריטניה. מאז ריק סמיתס בשנות ה-90 לא היו בהולנד כישרונות כדורסל ברמה הבינלאומית וזה המצב גם היום. בסגל הלא סופי שלהם אפשר למצוא רק שחקן אחד שמשחק בשלב הבתים של מפעל אירופי בכיר (פרנקה, פאוק סלוניקי) והבית אליו הוגרלו, לפחות מבחינתם, הוא בגדר הבלתי אפשרי למעבר.
למרות זאת, ב-2015 ההולנדים היו קרובים לעלייה מפתיעה לשלב הבא אחרי ניצחון על גאורגיה ומאבק עיקש מול יוון, כך שהכול יכול לקרות. בכל מקרה, הציפייה מכל קבוצה שתשחק בבית ד’ היא לא להתקשות מול ההולנדים החביבים.
בריטניה: ג’מאל אנדרסון, קאבל ביגבי-וויליאמס, דן קלארק, מיילס הסון, בן מוקפורד, לוק נלסון, אובי סוקו, דוון ואן אוסטרום, קארל וויטל, פטריק וילן, גבריאל אולסנדי, דווין לאוטיר.
כמו ההולנדים, גם הבריטים לא בדיוק ברמה של אריות אירופה, למרות שיש להם כמה שחקנים שמשחקים במסגרות אירופאיות כמו היורוקאפ וליגת האלופות של פיב”א. הם הוגרלו לבית יחסית נוח והנבחרת שלהם משחקת המון שנים ביחד, כך שזה יכול לעזור מאוד ואולי לגרום להם להפתיע את המדורגות מעליה.
קשה לראות את זה קורה במיוחד לאור חוסר ההצלחה שלהם במפעל עם הכדור הכתום, בו לא עברו מעולם את שלב הבתים באף טורניר גדול. עלייה שלהם לשמינית הגמר תיחשב להפתעה גדולה, וגם תקל על סרביה בהצלבה.
אסטוניה: סטן סוק, כריסטיאן קולמאה, קר קריסה, מרטין דורבק, הנרי דרל, ינארי יואסאר, סנדר ראיסטה, כריסטיאן קיטסינג, סים סנדר-ונה, מייק קוטסאר, מתיאס טאס, ראונו נורגר.
האסטונים הזכורים לעם היושב בציון מהשלב הראשון של מוקדמות המונדובאסקט לא אמורים לעלות לשלב הבא למרות הבית המזמין אליו שובצו. אמנם במשחקי המוקדמות הם ניצחו את איטליה בהארכה, אבל נעזרו ביתרון במאזן הפנימי מול מקדוניה הצפונית כדי לעלות לאליפות אירופה.
האסטונים אמורים להילחם עם בריטניה על הזכות להשפיע על הבית בתור האנדרדוג ואם יתפסו את אחת הנבחרות האחרות בבית לא מוכנות (חוץ מיוון), הם יוכלו להפתיע ולעלות שלב. אם הכל ילך כשורה, האסטונים יסיימו עם ניצחון אחד ולא יותר בזכות שני שחקני באסקוניה – ראיסטה וקוטסאר. אוהדי הפועל ירושלים יוכלו להתרשם מהשחקן החדש שלהם, סנדר-ונה.
בוסניה: סאני צ’מפרה, קינן קמנג’ייס, עאמר גגיץ’, אדין אטיץ’, אלכסנדר לאזיץ’, אדין וראבאץ, אמיר סולימאנוביץ’, יוסוף נורקיץ’, דזנאן מוסא, ג’ון רוברסון, מיראלם חלילוביץ’, איידין פנאווה.
אם בוסניה הייתה משובצת לכל בית אחר בטורניר, כנראה שהיא הייתה בוודאות עולה קטגוריה. סנטר מעולה כמו יוסוף נורקיץ’, הכוכב הגדול ביותר באירופה בנבחרות הצעירות ושחקן ריאל מדריד בהווה דזנאן מוסא ועוד שחקנים שמשחקים במפעלים האירופיים הבכירים ראויים ליותר הכרה, אבל השיבוץ הקשוח לבית המוות, יחד עם ארבע קבוצות בעלות סגל שיכול להגיע לפודיום זה פשוט יותר מדי בשביל הבוסנים.
הם עדיין יכולים להפתיע ופתאום להיות הסוס השחור של הטורניר, אבל קשה מאוד לראות את זה קורה למרות הניצחון על צרפת במוקדמות המונדובאסקט. אבל היי, לפחות יש גם את בולגריה בבית כדי שיהיה את מי לנצח ואולי גם לינהות מקצת מהלכים של נורקיץ’, הכוכב הגדול וסנטר פורטלנד טרייל בלייזרס.
הונגריה: רוסקו אלן, אקוס קלר, אדם האנגה, דויד ווז’ודה, שילארד בנקה, אדם סומוגהי, גיורגי גולומן, צ’אבה פרנץ, זולטן פרל, יאנוס אילינספלד, מיקאל הופקינס, בנדק ואראדי.
ההיסטוריה הישנה של נבחרת הונגריה היא מפוארת וכוללת זכייה באליפות אירופה ב-1955, אז הדהימה את היבשת כשגברה על ברית המועצות ה”בלתי מנוצחת”, אבל בכל הקשור לעידן הנוכחי הונגריה היא כנראה אחת הנבחרות החלשות באירופה על הנייר. במדינה שמזוהה בעיקר עם כדורגל, נבחרת הכדורסל לא זוכה להרבה מקום, אך למרות זאת בשנים האחרונות היא הפתיעה לא פעם אפילו את עצמה.
ב-2017 בת”א, הונגריה חזרה למפעל אחרי ההיעדרות בת 18 שנים וללא ציפיות מיוחדות. למרות זאת היא הגיעה עד שלב הטופ 16 שם נעצרה רק על ידי סרביה שסיימה כסגנית האלופה. ההונגרים רשמו הישג ענק כשהדהימו את סלובניה, האלופה המכהנת, עם 75:77 שהוגדר על ידי רבים כאחד הניצחונות הגדולים של הנבחרת. למרות זאת, היא צפויה לסיים נמוך יותר מהמקום בו סיימה בטורניר הקודם עקב ההגרלה הבלתי אפשרית.
בולגריה: אלכסנדר ינב, סשה וזנקוב, איוון אליפייב, אנדריי איבנוב, אמיל סטוילוב, דימיטר דימיטרוב, דיאן קרמפילוב, פבלין איבנוב, סטנימיר מרינוב, די בוסט, אלכס סימאונוב, צ’אבדאר קוסטוב.
כמו הונגריה, גם בולגריה נחשבה לנבחרת חזקה עד פירוק ברית המועצות והפילוג ביוגוסלביה שהביאו גל נבחרות חזקות ליבשת. לבולגרים יש גם קשר ישראלי, כשבשנת 2008 פיני גרשון הוביל אותם ליורובאסקט עם ניצחונות מרשימים על סרביה ואיטליה, אך שם הם סיימו במקום האחרון בבית וללא אף ניצחון.
בולגריה חוזרת לטורניר אחרי שנעדרה ממנו בפעמיים הקודמות עם סגל יחסית חלש על הנייר, אבל עם שני שחקנים מהטופ האירופי (וזנקוב וסימאונוב) שיכולים לעשות את ההבדל עבורם בין עלייה מפתיעה לשלב הבא לבין מקום אחרון מלא בתבוסות. הציפייה מהם היא לתרחיש השני, ההפתעה מהם היא התרחיש הראשון.
בלגיה: עמנואל לקומט, ז’אן מארק וומה, ג’ונתן טאבו, פייר אנטון ג’ילה, מקסים דה זאו, האנס ואנוויז’ן, אלכסנדר ליברט, איסמעאל באקו, ורנץ בליג’נברח, האריס בראטאנוביץ’, רטין אובאסוהן, קווין טומבה.
הנבחרת של מיודעינו רטין אובאסוהן, ששיחק בעונה שעברה בהפועל ירושלים, ומקסים דה זאו, ששיחק בהפועל חולון. בלגיה חזרה לטורניר ב-2009 אחרי 14 שנות היעדרות ומאז היא משתתפת קבועה אם כי באופן די מסורתי היא אחת מנמושות האליפות. גם הפעם היא צפויה להיות כזו, אם כי הבית שלה הוא אחד הבתים היותר נוחים, אבל אין לה כישרון מאוד מיוחד שצפוי לקחת אותה לשלב הבא, במיוחד עם הקו הקדמי שמסתמן כחלש ביותר בבית. הציפייה ממנה היא הדחה מוקדמת אחרי חמישה משחקים.
מסוגלות להפתיע, אותנו ואת עצמן
אוקראינה: בוגדן בליזניוק, ויאצ’סלאב בוברוב, וולודימיר גרון, אלכס לן, דניס לוקשוב, סביטוסלב מיכאליוק, ארטם פוסטוביי, איסוף סאנון, איליה סידורוב, דמיטרו סקפינטסב, איבן טקצ’נקו, ויטלי זוטוב.
שחקן NBA אחד (ועוד אחד שנחתך לאחרונה), סגל מאוחד עם מטרה משותפת ובית קל. אוקראינה לא אמורה להתקשות בדרך לשלב הבא בדומה לחלק מחברותיה לדרג הרביעי, כאשר בשמינית הגמר אמורה להמתין לה סרביה האימתנית. מעבר לניצחונות על אסטוניה ובריטניה, המטרה של האוקראינים תהיה לנצח את אחת משלוש הגדולות של הבית כדי להימנע ממפגש קשה בהצלבה ולקבל אחד קל יותר עם נבחרת שיותר מכוונת לרמה שלה כמו צ’כיה, פינלנד, ישראל ופולין. אם תצליח ואפילו תעפיל לרבע הגמר (שם כנראה תיעצר), היא תהיה אחת הנבחרות שזכורות הכי לטובה מהטורניר הנוכחי.
מונטנגרו: זוראן וולצ’לביץ’, אלכסה איליץ’, ולדימיר מיכאילוביץ’, ניקולה פבליצ’ביץ’, דינו ראדונצ’יץ’, מרקו סימונוביץ’, נמניה ראדוביץ’, בויאן דובלייביץ’, זוראן ניקוליץ’, איגור דרובנז’אק, פטר פופוביץ’, קנדריק פרי.
נבחרת עם ובלי מזל. במוקדמות היא שובצה יחד עם גרמניה (שהבטיחה העפלה עקב אירוח הטורניר) וסיימה מעליה, אבל גם מתחת לצרפת ובריטניה והודחה. המזל שלה הוא שרוסיה הושעתה מהתחרויות הבינלאומיות ולכן היא החליפה אותה לאחר ההגרלה היישר אל תוך בית פשוט, ממנו היא יכולה לעלות כמעט מכל מקום.
לצערה, אין לה את הכוכב הגדול ביותר שלה, ניקולה ווצ’ביץ’, שמתאושש מפציעה ולא יהיה זמין, אבל היא תהיה מחוזקת בסגל שמשחק רובו במפעלים האירופיים הבכירים ועם קו קדמי יציב בבית בו היא צריכה אחד כזה בשביל לשרוד. ההפתעה? הגעה לרבע גמר אחרי הצטלבות עם אחת הגדולות של בית ב’.
פינלנד: לאורי מרקאנן, שון האפ, מיקאל יאנוטן, הנרי קנטונן, פטרי קופונן, מירו ליטל, אלכסנדר מדסן, אדון מקסאוני, טופיאס פלמי, סאסו סאלין, אילארי ספאלה, אליאס ואלטונן.
לאור הפציעה המסתמנת של תומאס סטורנסקי הצ’כי, פינלנד מאיימת להיות הנבחרת הפייבוריטית להגיע למקום השני בבית ד’ ולתפוס את הסגנות אחרי סרביה. הנבחרת האירופית הראשונה שעלתה לאליפות העולם מגיעה בכושר נהדר ועם חד קרן אחד שיכול לעשות קסמים, כמו שראינו בכל המשחקים מאז שחזר ללבוש את המדים הלאומיים. ההפתעה השלילית מבחינתה תהיה הדחה כבר בשלב הראשון, אבל בכושר הזה אפילו שלב רבע הגמר, שם תפגוש כנראה את אחת האימפריות של בית ב’, ייחשב להישג נהדר עבורם.
גאורגיה: גיורגי צינצאדה, ראטי אנדרוניקשווילי, טאד מקפאדן, דודה סנדאדזה, מרב בוכולישווילי, קשאבר ג’ינשאראדזה, בקה בורג’נדזה, סנדרו ממוקשווילי, גיורגי שרמדיני, גוגה ביטאדזה, בקה בקאורי, מיכאיל ברישווילי.
בהובלת שני הסנטרים מה-NBA ממוקשווילי וביטאדזה, נבחרת גאורגיה לא מרשימה על הנייר ואף הפסידה פעמיים לישראל בביתה בהכנה, אבל כמו שלמדנו ב-2017 על בשרנו, עדיף לא להמר נגדם למרות חוסר המזל שלה. הפעם היא העפילה כמארחת ושובצה לבית שממנו היא אמורה לעלות, אבל מעבר לקו הקדמי המאוד מעובה שלה, קשה לראות אותה מצליחה להתמודד עם הפורוורדים והגארדים המעולים של יריבותיה, במיוחד יחד עם פציעתו המצערת של טוקו שנגלייה. הציפייה ממנה היא לנצח פעמיים ולעלות לשלב הבא מהמקום הרביעי, אבל עם חוסר המזל שלה, או בהימורים נגדה, כל מקום בין 3-6 בבית הוא ריאלי.
צ’כיה: יאן וסלי, פטריק אאודה, אונדז’יי באלווין, ירומיר בואצ’יק, וויצ’ך הארובן, דויד ילינק, ויט קרייצ’י, מרטיק קריז’, תומאס קיזלינק, לוקאש פאזילה, מרטין פטרקה, אונדז’יי סנאל, תומאס סאטורנסקי.
הנבחרת המפתיעה של אירופה בשנים האחרונות, שנראית נהדר תחת ננו גינזבורג ובהנהגת תומאס סטורנסקי ויאן וסלי הפכה להפתעה נעימה. חוסר המזל שפגע בנבחרות רבות ערב הטורניר הגיע גם לפראג והגארד, שבעונה שעברה שיחק עם אבדיה בוושינגטון והקיץ חזר לברצלונה, נפצע ולא ברור כמה ישחק בטורניר למרות שנכלל בסגל הסופי.
בהיעדרו, צ’כיה היא “חצי קבוצה” - מנבחרת שהייתה יכולה לקרוא תיגר אמיתי ו”להציק” לאימפריות, גינזבורג ושחקניו יקוו להפתיע ולהיות הסנסציה של הטורניר. הצ’כים, שהעפילו לטורניר כמארחים, סיימו במקום התשיעי בטוקיו 2020. השמות בסגל לא נוצצים אך שחקנים כמו באלווין, אאודה ובואצ’יק, שלא משחקים בקבוצות חזקות מדי בלשון המעטה, מצליחים להוציא מעצמם את המיטב באופן קבוע. מצופה ממנה עדיין לסיים במקום השני בבית ד’, אבל אל תהיו מופתעים אם המאמן הישראלי ושחקניו יסיימו את דרכם מוקדם מהצפוי.
פולין: אלכסנדר בצרובסקי, ארון צל, אלכסנדר דזיאווה, ג’אקוב גרבאץ, לוקאש קולנדה, מיכל מיכלק, דומיניק אולייניצ’ק, מתאוש פוניטקה, ג’אקוב שנק, איי ג’יי סלוטר, מיכאל סוקולובסקי, ירוסלב זיסקובסקי.
הפולנים לא מתהדרים בשחקני NBA או כוכבים נוצצים במיוחד, אך זו בדיוק נקודת החוזק של הנבחרת, שמתבססת על קבוצתיות וקשיחות רבה. מאז 2007 היא משתתפת בקביעות באליפות אירופה, אך להוציא את המקום התשיעי ב-2009, לרוב היא אחת מהנבחרות החלשות בטורניר, אבל הפעם היא מגיעה מהדלת הקדמית וכשהיא בסגל מלא, היא יכולה לאיים על כל יריבה מדרג הביניים.
האכזבה הגדולה במוקדמות המונדובאסקט (הדחה כבר בשלב הראשון) גורמת לאנשים לפקפק בה ולהחשיב אותה כחלשה ביותר מבין ארבע הקבוצות שיילחמו על המקום יחד עם סרביה בשלב הבא מבית ד’, אבל צריך לזכור שהיא לא סתם מדורגת במקום ה-13 בדירוג פיב”א. מצופה ממנה לעלות לשמינית הגמר, יכול מאוד להיות שזה לא יקרה.
ישראל: רומן סורקין, ג’ייק כהן, גיא פניני, רפי מנקו, נמרוד לוי, גל מקל, ים מדר, דני אבדיה, עידן זלמנסון, תומר גינת, תמיר בלאט, יובל זוסמן.
תקופת ההכנה הייתה מרשימה, אבל כולנו ידענו כי אינה מדד אמיתי בשל זהות היריבות. החששות התאמתו במשחקי מוקדמות המונדובאסקט, שהיו למעשה החזרה הגנרלית הרצינית, שם אכזבנו במיוחד עם הפסדים לפינלנד ושבדיה. אבדיה הוא ללא ספק הכוכב הגדול של גיא גודס, אך השאלה הגדולה היא כמה הוא מסוגל להנהיג בנבחרת בה אף שחקן לא משמש ככוכב של קבוצתו במהלך העונה. לצד שמועות מטרידות על מחנאות בחדר ההלבשה, מאמן הנבחרת יהיה חייב לדעת להפיק את המיטב משחקן ה-NBA היחיד שלו וממדר, שנראה פשוט נהדר עד כה.
להוציא את פניני, מדובר בנבחרת מאוד צעירה ואל תחפשו בה ניסיון. ישראל יכולה להישען על שחקני יורוליג מנוסים כמו בלאט וזוסמן. מנקו, לו זו תהיה עונת רוקי במפעל הבכיר ביבשת, יצטרך לתרום באחוזים גבוהים מחוץ לקשת ומשחק הפנים ייפול על כתפיו של סורקין. הישג השיא של הנבחרת במילניום הנוכחי היה המקום השביעי ב-2003 תחת מולי קצורין, אך מאז היא די אכזבה באליפויות אירופה ובמיוחד היא תרצה לכפר על היכולת החלשה בטורניר הביתי ב-2017 בו סיימה במקום ה-21. בנבחרת קבעו למטרה להגיע לרבע הגמר, שזה הישג ריאלי מאוד, אבל אם לא יקרה קסם היא גם תוכל לסיים במקום החמישי, או אפילו גרוע מכך.