המאמן הכי ווינר בליגה א' דרום הצליח להעפיל לליגה הלאומית באחת העונות הקשות שידעה מכבי קביליו יפו. למאמן הזה קוראים איציק ברוך, שעתיד לפתוח בעונה הבאה קדנציה רביעית על הקווים ביפו. לכבוד יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל, ברוך התפנה לראיון מיוחד ל-ONE בו הוא מספר על עונה שאי אפשר לתאר אותה במילים, הרגעים היפים בתוך חדר ההלבשה, רגעי השפל בעונה הנוכחית, מורדי – האיש החזק של הפועל תל אביב לשעבר שעשה סדר בבלאגן, וגם: העבודה מול ערן לוי ומה צופן העתיד בגזרתו.
אחרי שחגגת ונרגעת. מה אתה עושה בימים אלו?
"בשבועות האחרונים מנסה להתנתק קצת מהכדורגל. עד כמה שאפשר. זה לא פשוט. בכל מקום זה תופס אותך. לא שאני כזה מפורסם, אבל ממשיכות לזרום אליי הברכות. תופסים אותך ברחוב ומזהים אותך שאתה המאמן של מכבי יפו שהעפילה רק לפני רגע ללאומית ואומרים לך מילה טובה. למזלי, אני מגלח בכל בוקר את השיער על הקרקפת שלי שיזהו אותי", הוא משתעשע. "לא באמת, לא צריך להגזים. עכשיו אני מצליח להבין את העוצמה של מכבי יפו. נכון, זה מועדון של ליגה א', אבל השם שלו, של המועדון, הולך לפניו".
איך זה בא לידי ביטוי?
"כאילו כולם אוהבים את יפו, אבל זה לא המועדון שהם אוהדים באמת. יש ביפו משהו מיוחד. בעבר הרחוק הייתה לקבוצה שמנצחת את הגדולות ולקטנות מפסידה, הקבוצה הנחמדה מפרברי תל אביב. תמיד הייתה מסיימת את העונה הסדירה במקומות 8-7 של הליגה הלאומית דאז. אני נזכר שבתור ילד, להצגה הכפולה בבלומפילד, יפו הייתה מופיעה ראשונה. ההצגה הראשונה, חימום למפגש הבא. אין ספק שחגיגת העלייה עשתה משהו והעירה אנשים משנתם. עכשיו אני מבין כמה אנשים אוהבים את יפו ולמה".
איציק ברוך (חגי מיכאלי)מאז המשחק האחרון ב-13 באפריל, בניצחון 0:2 על מכבי יבנה, טעון ברוך כי קיבל לא מעט הצעות חברות מאנשים שלא מכיר ביום יום ומנסה להבין אין קבוצה קטנה, שהוקמה מחדש בשנת 2008, חוזרת לקדמת הבמה. "דבר ראשון, זה תאריך נוסף שנכנס לספר התאריכים שאותם אני לא אשכח לעולם. זה מדהים, לראות פתאום לא מעט אנשים שולחים לך חברות ברשתות החברתיות. אתה מעלה פוסט תודה או על זה שחתמת לעונה נוספת ולמעלה מ-500 תגובות. זה לא יתואר מה שקרה. ללא ספק אני מרגיש הכי גבוה שרק אפשר לדמיין. זו משימה שלקחתי לפני שלוש שנים ובעונה שעברה היינו קרובים לעשות את זה ובסוף התאכזבנו כולם. השנה, זה שלנו. יש צהריים שאני לא מתאושש מהחלומות".
אותם צהריים מפורסמים, שבהם אי אפשר לתפוס אותך בין אחת לארבע, נכון?
"בדיוק!", הוא צוחק בקול רם. "יש לי שנ"צ קבוע. אף אחד לא יכול לתפוס אותי בין השעות האלה ויהי מה. אני חושב שאני המאמן היחיד בארץ שאי אפשר להתמודד מולו בקטע הזה. איך אני יודע שמורדי והחבר'ה בהנהלה מבינים וקוראים אותי כבר? בקבוצות המשותפות הם כותבים שאני ישן וברגע שאקום, אתייחס לזה ברצינות. הדביקו עליי שם אצל מאמני כדורגל שאני לא עונה לטלפונים. יצא לא פעם שערן לוי, התקשר אליי ואני עניתי לו מספר פעמים. באימון, הוא מגיע אליי ותוהה יחד איתי 'תגיד לי, אתה הבנאדם היחידי בכדורגל הישראלי שאני מצלצל אליו והוא לא עונה לי'. הייתי צריך להסביר לו, גם אחרי שלושה חודשים, שבין אחת לארבע, אין מענה במכשיר שלי. תפנו ללמפה".
ערן לוי חוגג (חגי מיכאלי)בליגה הלאומית תשלב שנ"צ עם האימונים?
"לא רואה קושי לעשות את זה. לפני שלוש שנים, במשך 15 משחקים, אימנתי את הפועל רמת גן בליגה הלאומית. הייתי מאמן נוער, פיטרו את אריק בנאדו ואת פטריסיו סייג ואז לקחו אותי כמאמן נוער, שבכלל הייתה לי מטרה לעלות איתם ליגה, והעמידו אותי על הקווים בבוגרת. בסוף הנוער עלו, אחרי שב-26 משחקים השיגו 24 ניצחונות לצד שני הפסדים. ממחזור שישי ועד לסיום העונה ניצחנו ברציפות 21 משחקים. זו הייתה עונה משוגעת לחלוטין. אימנתי שתי קבוצות תוך כדי. בוגרים ונוער. זה מה שהיה בעבר".
ואתה מאמן את השמות הגדולים ביותר בכדורגל הישראלי.
"כן, אם זה דולב חזיזה, אבו פאני, עופרי ארד, עדי תמיר, אושר אבו, טל בומשטיין, ניר שרון, עוז פרץ וכל אלה אצלי בקבוצה. אני לא בניתי את הקבוצה. בתשעה משחקים הראשונים ספגתי שער אחד בלבד מהפועל תל אביב, שאז שיחקה בליגה הלאומית ועלתה יחד עם הפועל חדרה. אחרי 13 משחקים, אחרי שהפועל רמת גן הפסידה להפועל חדרה, אמרו לי 'תודה רבה, ברוך, אתה חוזר לנוער'. לא ידעתי איך לעכל את זה. מהתחתית הבאתי אותם לאן שהגיעו. בסוף בא דני גולן והשאר היסטוריה".
איציק ברוך (רדאד ג'בארה)למרות זאת, עדיין אומרים עליך שאתה כבר בן 100.
"במשך תשע שנים אימנתי קבוצות נוער עם הבלחות פה ושם לקבוצות בוגרים. זו בסך הכול עונתי השלישית כמאמן בוגרים. כאחד שמתחיל עונה. לא עברתי מה שאנשים מדמיינים בראש שלהם. הלכתי לקבוצות נוער מרצוני האישי, כי ראיתי בזה שליחות. היה חשוב לי לקדם ולפתח את דור העתיד. כמו שאמרתי, בסך הכל אני מסיים עונה שלישית כמאמן בוגרים. חושבים שאני כבר 100 שנים בכדורגל הישראלי, אז לא. זה ממש לא ככה. לחזור לאמן נוער? כרגע לא. אחד האנשים הקרובים אליי הוא מנכ"ל הפועל באר שבע, גיא פרימור. לא עשיתי צעד בכדורגל בלי להתייעץ איתו. כשקפצתי לבוגרים, הוא אמר לי 'איציק, תמיד תוכל לחזור לנוער אם זה לא יילך'. כשאתה נכנס לבוגרים, לקבוצה כמו מכבי יפו, הלחץ מתחיל כבר במשחק אימון".
למה?
"כבר באימונים יש לחץ. באים אוהדים והאווירה מתחילה להתחמם כי כולם רוצים להצליח. אני זוכר בעונת הקורונה, כשהיינו שני בתים של תשע קבוצות ולכל קבוצה היה שבוע חופשי בגלל מספר אי-זוגי. יצא ככה שאנחנו במשחק אימון מול הפועל אזור, אחת הקבוצות השנואות כאן ביפו. נראה מערך, 4-4-2, ננסה את הרכש החדש, נור ביסאן, עולה עם הנוער, חלק חולי קורונה ובסוף מפסיד 3:0. אתה יודע מה קרה? איזה שבוע עברתי. זה לא היה פשוט בכלל. גם אלו שחיבקו אותי עכשיו אמרו לי שאם נחזור להפסיד בעונה הבאה, הם יחזרו לקלל. זה הקהל שלנו. יאמר לזכותם כי הרימו אותי על הכתפיים ואמרו לי שאכלו את הכובע כי הוכחתי להם שאני ראוי מספיק".
איציק ברוך (איתי כהן)הקהל שלכם הוא החוזקה שלכם, אבל יש קומץ שאוהב לשים לך ‘סכין על הגרון’ כל הזמן.
"לא פשוט ולא מאחל את זה לאף מאמן. אני נזכר ברצף של שישה משחקים כשכבשנו 20 זכות ולא ספגנו שער אחד ואז מגיעים לאשדוד. מתפרקים שם 2:0. אני יוצא משם, צועקים עליי שאני בושה, שזו לא קבוצה ראויה, שכדאי לי ללכת. הודעות גם בשישי, בארוחת ערב השבת, אני ממשיך לקבל. אלו הודעות קשות מאוד לקריאה. נכון, זה לא כולם, אין ספק, אבל בסוף שומעים רק את הקומץ. גם אלו שאוהבים אותך מאוד מתבאסים. אומרים לי 'אתה יודע איזה שישי עבר עלינו?'. גם הפוך. לטובה, 'איזו שבת שמחה עברה עלינו וכיף שניצחנו' וכיוצא בזה".
הוא ממשיך ומוסיף: "אם הייתי מרגיש מצד השחקנים שלי שאני לא האיש הנכון לעמוד על הקווים, הייתי עוזב. הבנתי טוב מאוד איזה השלכות יש למשחקים פחות טובים שלנו. דווקא מהחבר'ה המובילים, כמו ערן לוי, קיבלתי פרגון. העדפתי בכל פעם לרדת לחדר ההלבשה מאשר לבוא ולחגוג עם האוהדים. כי ידעתי שאם אבוא לשם, למרות הניצחונות שהשגנו באותן תקופות, אקבל קללות. היה לנו משחק מול שמשון תל אביב במושבה הסינתטי. ניצחנו שם 0:1. הנהלת מכבי יפו ליוותה אותי עד לרכב בכדי שלא יפגעו בי. אף פעם לא פחדתי מהאיומים האלה. זה עצוב כמה שזה יישמע. מורדי גם ביקש מהשחקנים שלא להתקרב בסיום לאוהדים ולרדת לחדרי ההלבשה כאות מחאה על הקללות הבלתי פוסקות שהחלו מדקה 60 לערך".
איציק ברוך ואוהדי קביליו יפו חוגגים (חגי מיכאלי)עוד נזכר גם במשחק מול הפועל אשקלון, כשאירחה הקבוצה בת"א ספורטק דרום 1, במגרשה של כפר שלם: "האוהדים היו נגדי. אם לא די בכך, בדקה ה-80 הוצאתי את ערן לוי. אז בכלל, עלה להם הסעיף. אין הגיוני שאני, המאמן הקטן, מוציא החוצה את ערן לוי. כל זה קורה כשאנחנו ביתרון של 0:1. בדקה ה-88 וה-89 צמד לרונן פרץ. למי הוא ניגש לחגוג איתו? למאמן שלו. אליי. לא לאוהדים. זה נתן לי ההרגשה שהשחקנים איתי וההנהלה איתי והולכים על זה בכל הכוח עד הסוף. ידענו שאפשר גם ליפול, אבל ידענו שזה שלנו".
כאות הוקרה לשנה הזו שחלפה על ברוך, הוא עשה קעקוע על היד שלו. "יש ציור של כדורגל ומתחתיו יש את הכיתוב 'לך עם האמת שלך'. זה משהו שהיה שליווה כל השנה. זה היה כתוב לשחקנים על הלוח. מי שלא מתאים לו, יש לו בעיה. לא לי. תמיד שהיינו מתאספים במעגל, הייתי אומר להם 'האמת, היא תמיד תישאר האמת'. כי היו פה כמה שחשבו שמותר להם להתנהג בדרך לא דרך. אותי לא מרמים ואני לא מרמה אף אחד. יכולים להגיד עליי אלף ואחד דברים, אבל לא יהיה שחקן שיבוא ויגיד לי שהבטחתי דבר מה ולא קיימתי אותו. עם זה אני הולך לישון בלילה. אין ספק שלמורדי דדון היה חלק בלתי נפרד מהשקט בחדר ההלבשה. למרות כל החבילות שהשחקנים מגיעים איתן, הוא הצליח לעשות מה שרבים היה קשה".
איציק ברוך (חגי מיכאלי)קדנציה רביעית שלך ביפו עתידה להיפתח. לא רואים את זה הרבה בכדורגל הישראלי שלנו.
"המסע הזה התחיל בשנה הראשונה, כשהביאו אותי ההנהלה הראשונה. אחרי שהתחלה לה הנהלה, הייתה מטרה ברורה למכבי קביליו יפו: לעלות ליגה. מעולם ביפו, מאז הוקמה מחדש, לא הצהירו שרוצים לעלות לליגה הלאומית. בטח כשאתה מביא את ערן לוי. עם שחקן כזה הצהרת כוונות אם תרצה או לא תרצה. איך ספק שהדרך שהתוותה יפו לאורך השנים הוכיחה לי שזה המקום המדויק להיות בו על הקווים. צעירים שגדלו במחלקת הנוער והם חלק מכר הדשא, לצד ותיקים, אמונה שלמה מצד ההנהלה שאף פעם לא שאלה מי בהרכב היום ומי לא. הכול נטו מקצועי. אין ערבובים מאחורה. הייתה לי יד חופשית במהלכים המקצועיים. לא היה ספק לרגע שלא רוצים אותי. אם הייתי מרגיש שמשהו לא כשורה, אני הייתי הולך לבד. כבר חווינו שני משברים כאלה. ההנהלה תמיד עמדה לצידי".
יפו של עונה הבאה?
"אני מכיר היטב את הליגה הלאומית. יש קבוצות ששמרו על הסגלים שלהם והוכיחו שאפשר לעשות את זה. נכון, לא כל השחקנים מליגה א' מתאימים לליגה הלאומית ויצטרכו לעזוב אותנו. לא תתאפשר עבודה שנייה. יפו זה מקום העבודה הראשון של השחקנים והאנשים במועדון. אח"כ שיעשו מה שהם רוצים. נכון, יהיה התאמות, לפעמים זה יהיה כואב, ונצטרך להיפרד. כל אחד שנפרסם שהוא עזב יהיו אלף ואחד הודעות למה עשינו את זה ואותו הדבר ההפך. זו המציאות בכדורגל שלנו ואנחנו נצטרך, כמועדון, להחליט מי מתאים לנו ומי פחות".
ערן לוי (איציק בלניצקי)ערן לוי?
"בשישי האחרון ישבנו. דיברנו מקצועית. הוא הבין טוב מאוד שאני רוצה אותו בקבוצה ורוצה שימשיך איתנו כי הוא בהחלט יכול להוסיף לנו בלאומית. הוא מבין טוב מאוד שהגיל שלו, לצד הפציעה האחרונה, שלא הייתה נוראית, אבל כן הוסיפה למדורה, הוא יצטרך לעשות שינויים ולחזור לכושר מקסימלי. במידה ויישאר, נדע להשתמש בו בצורה הנכונה ביותר. אם זה משחק שהוא פותח, נכנס כמחליף ואולי יושב על הספסל. הוא צריך לעשות את השיקולים שלו ולהחליט האם הוא נשאר או הולך".
יום העצמאות. מה הכי ישראלי בעינך?
"אנחנו מדינה שיודעת לעבור די מהר מעצב לשמחה. בתור ילד, שקרוי על שם דוד שלי, שנפטר במלחמת יום העצמאות ובתור ילד שגדל לאבא ניצול שואה, אני יודע להעריך את היום יום. המדינה הזאת, דווקא ברגעים הקשים, יודעת להתאחד. אתה יכול להיות עכשיו חודש בארצות הברית, לבלות וליהנות והרגע הזה שאתה חוזר לארץ ישראל – אתה אומר זה הבית שלי. אין עוד כזה בעולם".
בכדורגל שלנו. מה הכי ישראלי מבחינתך?
"האמונות הטפלות. אני לבשתי שלושה חודשים את אותם התחתונים, אתה לא מאמין. יש יותר ישראלי בכדורגל שלנו מאמונות טפלות? להיכנס ברגל ימין למגרש, בוא ניסע רק מהכביש הזה, יש כאלה שקופצים כמו בת יענה. אנשים הזויים. חודשים ששתיתי מים עם לימון, זוגתי לא הבינה מה עובר עליי. בכל יום של משחק, אני גם יורד עם הכלב שלי לים. לכלב קוראים ג'וני. אם אני לא עושה את זה, שלושים איש צועקים לי מהיציע איפה ג'וני? איפה הכלב. זה לא דבר רגיל, צריך לדעת לשרוד את זה. בהפסדים, אתה מנסה להבין מה לא עשית נכון הבוקר. גם באימונים, רצים סיבוב ובשני הולכים. ככה הם מאמינים שמנצחים משחקים. לך תבין. זה אנחנו וזה הכדורגל שלנו".
בכר מרצה מול חיילים, קצינים ופצועי צה"ל