כדורגל הנשים בישראל לא בדיוק התפתח ואפילו רק הולך אחורה בניגוד לפריחה שיש בכל העולם. אך למרות זאת, איריס אנטמן רשמה אתמול היסטוריה כשהפכה להיות עוזרת המאמן הראשונה אי פעם שמונתה בליגה הלאומית.
למרות שלא הכירו אותה לפני כן, מי שלקח על עצמו לרשום היסטוריה הוא מאמנה הטרי של נוף הגליל, ירון הוכנבוים. הוא בכלל התחיל את העונה כמנהלה המקצועי של בני ריינה בליגת העל, אך הוא פוטר יחד עם מאמן הקבוצה ומהר מאוד מצא את עצמו במקום שכבר הפך ממזמן לבית שלו.
"לא הופתעתי מההצעה, אלא מזה שזה ירון שלא מכיר אותי מציע הצעה כזאת. אני מאמינה שכשעובדים קשה יש הערכה וזה דבר שתמיד מוקירים אותו אנשים", מספרת אנטמן בראיון מיוחד ל-ONE. אנטמן (46) הייתה בעברה שוערת מצטיינת בליגת הנשים, זכתה בשלוש אליפויות עם מכבי חיפה ובשלושה גביעים ובעוד חמש אליפויות ושישה גביעים עם מכבי חולון.
היא אימנה שנים רבות בנבחרות ישראל רק בנות צעירות. אגב, היא כבר רשמה עוד לפני כן היסטוריה כאשר הפכה להיות הראשונה בישראל בעלת תעודת פרו.
איריס, איך ההרגשה שלך לעשות היסטוריה? מה זה בשבילך היום הזה?
"יום מרגש מאוד בקריירה המאוד ארוכה שלי ככדורגלנית במדינת ישראל. זו עוד נקודת ציון שעברתי בדרך ואני חלק מההיסטוריה שכדורגל הנשים עשה. זו עוד אחת מהנקודות כמו תעודת פרו והפעם הראשונה שאישה מאמנת נבחרת שמתווספות להן ואני מאוד שמחה שגם הדבר הזה נפרץ ויהיה ניתן לאפשר את הנושא של אימון גברים על ידי נשים כי אין בעצם הבדל. ברור שזה משהו אפשרי ונכון ואני מאוד שמחה שיש מועדון שפתח את האפשרות הזו ובעיקר מירון שלקח את ההחלטה האמיצה הזאת".
כשירון הרים לך טלפון והציע לך את התפקיד היית בהלם?
“לא כי כשאתה חולם על משהו ורוצה משהו אז הוא נמצא שם כל הזמן ואתה רק מחכה שזה יגיע. כשזה מגיע זה לא משאיר בהלם - זה מרגש".
חלמת על זה שזה יקרה יום אחד?
"כן. כשבחרתי באימון, אז זה ברור שזה אקסטרים, בטח בארץ. ידעתי שאני לוקחת את זה כקריירה הראשונה שלה למרות שאני מורה לחינוך גופני. אחרי 15 שנה החלטתי לעזוב את זה כדי ללכת על קריירת האימון עד הסוף. יש איזה שהוא גבול שאפשר להגיע בכדורגל נשים ומאוד קרץ לי הנושא הזה של כדורגל גברים ואני מאוד שמחה שההזדמנות הזו הגיעה".
מה עשה את החיבור בינך לבין ירון?
“אני לא מכירה את ירון באופן אישי. לא היה בינינו איזה חיבור כשנפגשנו ואין לי את הטלפון שלו".
אז כשהוא התקשר אליך הופעת?
"לא הופעתי מההצעה, אלא מזה שזה ירון שלא מכיר אותי ומציע הצעה כזאת. אני מאמינה שכשעובדים קשה יש הערכה וזה דבר שתמיד מוקירים אותו אנשים רבים".
בסיום השיחה עם ירון, איפה היית? צעקת ‘וואו’ כשניתקת?
"הייתי בבית, לא ממש. אני מאוד מאמינה בעצמי שאני יכולה לתרום ברמות הללו, לא רק להגיע לשם. באה ההזדמנות ואני מוקירה המון תודה לירון. אני בטוחה שאהיה עוזרת שיכולה באמת לעזור. אני לא גימיק. אני יכולה לעזור לקדם את הקבוצה. כל אחד עם עבודה אישית, וידאו של ניתוח, עבודה על המגרש".
קיבלת תגובות מחוץ לכדורגל?
"כן, המון. יש לי עוד עשרות הודעות שאני צריכה לענות. זה מאוד משמח כי אנשים מפרגנים כזה מגיע. הם לא מפרגנים סתם כי הם לא צריכים את מילה הטובה הזאת, אנחנו לא בפוליטיקה. זה מאוד משמח".
מה אמרו לך במשפחה?
"הם סובלים את זה כבר הרבה שנים, אז אם כבר לסבול לפחות שאגיע לרמות הגבוהות. יש לי בעל סופר מפרגן לאורך כל השנים והבת שלי גדלה במגרשים".
אז היא תגיע למשחקים?
"למה לא? אם היא תרצה אני מאוד אשמח".
מה מייחד אותך?
"אני מאוד פרפקציוניסטית ומאוד טוטאלית, אלה שני דברים שמקדמים מאוד מאמן. אני בן אדם של עבודת צוות עם הרבה שמחת חיים ואופטימיות כי בענף הזה אתה לא יכול להסתובב פסימי".
אבל זה ענף שגורם לאנשים להיות פסימיים.
"מי שפסימי כבר פורש. מי שמפסיק להאמין במה שהוא עושה ובדרך או בקבוצה שלו לא צריך להיות בענף".
אין בעולם הרבה מאמנות של גברים.
"יש את מאמנת נבחרת איטליה עד גיל 16, פגשתי אותה במסגרת פרויקט מנטורים של אופ"א שהשתתפתי בו במשך שנתיים. זה רק אומר שאם אישה מגיעה לנבחרות בטח שזה יכול לקרות בקבוצות, יש לנו עוד הרבה מה ללמוד".
לאמן בליגה העל זה החלום הבא? זה יכול לקרות?
כן. הצבת מטרות והחלום נמצאים שם כל הזמן. אם זה יקרה או לא? זה עניין של תהליכים. אני מקווה שבדור שלי זה ימשיך וכן יהי אפשר להגשים את זה. אין לי ספק שזה יגיע יום אחד, פה או בעולם - זה יגיע. ברגע שמנטרלים את הנושא של מגדר, אז כדורגל זה כדורגל, הבנה בכדורגל זו הבנה בכדורגל, כריזמה זו כריזמה וזה לא חשוב מי נמצא שם. אני מאוד מאמינה בעצמי".
את רואה שיום אחד יעקב שחר, אלונה ברקת או האחים ניסנוב מרימים לך טלפון ואומרים לך ’אנחנו רוצים אותך כמאמנת ראשית’?
"לא יודעת אם אני רואה את זה אבל אני חולמת על זה. זה משהו שנמצא בהצבת המטרות שלי. אם זה יקרה או לא? זה דברים שמבשילים. אני לא יודעת כמה החברה תבשיל לרגע הזה, אבל אני אהיה מוכנה אליו".
איך השחקנים בנוף הגליל קיבלו אותך?
“שחקנים מעריכים מאמנים, מעריכים אישיות, הם לא מתייחסים למגדר".
אבל זה משהו שחדש להם.
“בסוף כשמדברים על כדורגל או מדברים על וידאו טקטי, אז זה כדורגל. בסוף אתה מעריך את מי שמדבר איתך. אתה לא מעריך אותו לפי צבע העיניים או צבע השיער, אתה מעריך אותו בגלל מה שהוא אומר ומה שהוא מכוון. אני חושב שהשילוב עם גברים יכול לעבוד גם בהיבט המנטלי וגם מבחינת האינטליגנציה הרגשית".
מה יש בך שעושה אותך טובה לא פחות ממאמנים אחרים?
"מאמנים טובים זה מאמנים שלומדים. כאלו שלומדים מטעויות ומהצלחות. ברגע שאתה לומד אתה מתקדם. השילוב של הכל ביחד עם הידע הכריזמה והשאפתנות בסוף מרכיבים מאמן טוב".
מי המודל לחיקוי שלך?
"ברק בכר, יורגן קלופ. אנשים שיודעים לנהל ולאו דווקא לאמן".
את חולמת להיות בעתיד במקום ברק בכר?
“השאיפה שלי היא להגיע לליגת העל. אם יום אחד יענקל'ה יתקשר אני לא אסרב לו".
למי שלא מכיר אותך, מה אתה יכולה לספר על עצמך?
"שיחקתי כדורגל 20 שנה, הייתי קפטנית נבחרת ישראל, פרשתי ב-2010. במשך 11 שנה אימנתי בנבחרות ובאקדמיה וכדורגל זו אהבת חיי".
היו לך הרבה תארים כשחקנית.
"הנושא של מצוינות חשוב לי. הצלחתי בכל הנבחרות שקיבלתי לאמן והבאתי אותן שלוש פעמים לטופ 16 באירופה. הייתה נבחרת שזכיתי איתה בחמישה טורנירים, כמובן יחד עם הצוות שלי, אני לא לבד. בכל מקום שאימנתי לקחתי את זה במצורה הכי ממוקדת ויסודית שיש וזה מה שגרם להצלחה כי אתה סוחף עוד אנשים איתך. אני מצפה שגם פה זה יהיה ככה".
למה לא נתנו לך לאמן נבחרת נערים?
"יותר נכון לשאול למה לא נתנו לי את נבחרת הנשים. אני חושבת שההתאחדות לא נמצאת במקום טוב כרגע מבחינתי. סיימתי שם 11 שנה שנתנו לי במה ענקית והדברים שם לא עובדים טוב בתקופה האחרונה, אבל אולי יום אחד זה יקרה".
הבנתי שהכשילו אותך, לא בדיוק פרגנו לך.
“לא בדיוק הכשילו. כמו שאמרתי, כל נבחרת שקיבלתי - הצלחתי איתה. היום אנחנו רואים איפה נמצאות הנבחרות האלה. בשנתיים שלא אימנתי הן ירדו דרג והן לא במקום טוב. הם בחרו לא להמשיך מסיבות כאלו ואחרות שעדיין לא קיבלתי תשובות עליהן . להצלחה צריכה להיות המשכיות, אבל הכול בסדר, תמיד אוהב את הנבחרת".
את חושבת שהיית צריכה לקבל את הנבחרת?
"הציעו לי את הנבחרת הנשים. פשוט לשלושה משחקים ולא הייתי מוכנה לקחת את זה. אני לא פלסטר".
מה קורה עם זה שאין שחקניות כדורגל? בשנה שעברה היו רק איזה 50 ישראליות בכל הליגה.
“נפתחו עכשיו 55 קבוצות של ילדות. זה אומר שיהיו בעתיד. הכדורגל נשים פורח בכל העולם, גם בארץ. יש איזו נקודה שממנה יש נסיגה. עוד לא ישבו עם אנשי מקצוע שעוסקים בזה וניסו לחקור למה. ביום שיחקרו ימצאו, זה ייראה אחרת. הכול עניין של רצון".
אנחנו רואים בעולם כיום עותר פתיחות מבחינת תפקידי מפתח של נשים, למשל לראשונה אל על מינתה אישה כמנכ"לית וכו', זה גם יתחיל לנשוק לכדורגל?
"יש התקדמות גדולה אבל עדיין לא מספיק. אני חושבת שזה עניין של פתיחות. אנחנו אולי עולם ליברלי יותר, אבל עדיין שובניסטי. עדיין נשים מרוויחות פחות מגברים, עדיין יש פחות מנכ"ליות. שילוב של גברים ונשים יחד בצוות המקצועי יכול להיות מושלם. לכן אני לא מאמינה בצוות של רק נשים או רק גברים. אני חושבת שהשילוב הוא השלמה".
תכנסי לחדר ההלבשה ללא בעיות?
"מאמנים לא נכנסים לחדר הלבשה בלי קשר. אתה נכנס כשהם לבושים ומוכנים, לא משנה אם זה גבר או אישה. הם מתארגנים ויש להם שעה שהם צריכים להיות מוכנים, ככה שאין פה עניין מקצועי".
התחלת ללמוד את הליגה הלאומית?
כן. אני עוקבת, זו ליגה משוגעת וזה היופי בה".
את היית בעבר שוערת, אומרים ששוערים צריכים להיות משוגעים.
"שוערים לא משוגעים. שחקן שצריך לתקל שחקן מאחור הוא יותר משוגע. שוערים היום יותר אינטליגנטים".
לא יותר מידי שוערי עבר הגיעו לתפקידי אימון, אלא יותר כמאמני שוערים. גם אצלך במשפחה.
"גם אני התחלתי כמאמנת שוערים. באופן טבעי אתה נכנס למקום שנוח לך, צריך לצאת מאזור הנוחות כדי להתקדם. כשאימנתי שוערים שמתי לב שאני עושה עוד כל כך הרבה דברים על המגרש שהם קשורים לאימון רגיל שאני זוכרת שההשפעה בסוף יכולה להיות הרבה יותר גדולה בתור מאמנת. לא לכולם זה מתאים, יש כאלה שרוצים להשפיע יותר".
ירון תזזיתי מאוד על הקווים. איך את תהיי בתור עוזרת?
"גם אני כזאת, זה חלק מהעניין".
הרי את תרצי להראות מהר מאוד שאת לא גימיק.
"אני לא באה להראות כלום. ההוכחה שלי צריכה היות רק כלפי ירון, השחקנים והמועדון. גם הראיונות האלה, זה נחמד ליום-יומיים אבל בסוף להצדיק את זה שאני יכולה להיות במעמד הזה".
יש לחץ?
"אין לחץ, אני לא מאמינה בזה. אני מאמינה בהתרגשות. התרגשות זה דבר מקדם, לחץ זה מכבה. אני מתרגשת, מי שלא מתרגש מכדורגל שלא יעסוק בענף הזה. אני מאוד מאמינה ביכולות שלי”.
איזו ברכה הכי ריגשה אותך?
"של יצחק ויסוקר. הוא הדמות הראשונה שלי בכדורגל שלימדה אותי איך לעמוד בשער. הוא הכיל את הבכי אחרי הפסדים השמחה אחרי ניצחונות”.
איך את מגדירה את עצמך במשפט אחד?
“כדורגל זה אהבת חיי, אהבה שאין לה סוף. ההוכחה לזה זה כדורגל נשים. מי ששורד שם - יכול לעשות הכול".
אז את מחוסנת להכול.
"כן. אין משהו שיכול לאכזב או לדכא, אין דבר כזה. המקום הכי קשה לעבוד בו בארץ זה כדורגל נשים".