את חצי העונה הפותחת של עונת המשחקים הנוכחית, ארד בר ירצה לשכוח. בקיץ, הוא חתם בפ.צ ציריך עד 2026, תוכנן להיות שחקן מוביל, אך בפועל: חצי העונה הסתיימה עם שתי הופעות קצרות בגביע. בחודש ינואר, לבר נמאס והוא החליט לעזוב: צ'רקאסי האוקראינית הביעה עניין ולבסוף רכשה אותו תמורת 200 אלף אירו.
עד עכשיו זה עובד, כשבשלושת משחקי הבכורה שלו הוא פתח בהרכב, כשקבוצתו אפילו ניצחה את המדורגת שלישית בטבלה. כעת, בראיון מיוחד ל-ONE, הקשר מדבר על חצי העונה הקשה בשווייץ, איך הצליח להרים את עצמו מנטלית, מדוע שקל לחזור לארץ, המצב הביטחוני באוקראינה והמטרות להמשך.
ארד, חצי שנה ושני משחקים בלבד, מה קרה שם?
"לפני שחתמתי, קיבלתי רושם מאוד טוב. בקיץ, כשעוד הייתי עם הנבחרת, דיברתי עם המנהל המקצועי והכול היה נשמע טוב - תנאים טובים, שכר טוב והבנתי שאני מיועד להיות שחקן משמעותי, גם אם לא שחקן הרכב. חתמתי ואחרי שבועיים המנהל המקצועי עזב. דיברתי עם המאמן לפני, אבל כנראה שזה לא היה מספיק. לאט לאט החלו לבצע שינויים בהנהלה".
"לא שיחקתי למרות שלא היו קשרים, זה היה הזוי" (שחר גרוס)"הגעתי לסיטואציה שבה אני לא משחק. אתה אומר לעצמך שצריך זמן וסבלנות, אבל הזמן חלף וראיתי שאני אפילו לא בסגל. אחרי כבר שישה או שבעה משחקים, אחד הקשרים נפצע וקיוויתי לקבל את ההזדמנות. אני יכול להגיד לך שהיו משהו כמו שלושה או ארבעה משחקים בהם הייתי בספסל מבלי שהיו עוד קשרים שיכולים להיכנס ועדיין לא שיחקתי, זה היה הזוי".
יש לך חלק בזה?
"לאורך כל הזמן התאמנתי הכי טוב והייתי הכי מקצועי. אני בחור טוב שלא עושה בעיות. האמנתי שזה תהליך שלוקח זמן, אבל אני יכול להגיד לך שלקראת החורף היה לי ברור שאעזוב, רק לא ידעתי אם זו תהיה השאלה או העברה. היו שם הרבה חילופים ובלגן אחד שלם: היה לי ברור שאני לא רוצה להיות חלק מזה וגם להם".
"אני תמיד מסתכל על עצמי, גם בסיטואציות בהן אין לי הרבה מה לעשות. יכול להיות שבאתי בתור הילד הטוב מדי והייתי צריך לקחת את המושכות לידיים שלי ולהיות יותר חוצפן במגרש ומחוצה לו. אבל זה לא באופי שלי. בסוף זה מי שאני ואני מנסה לשנות ולהשתפר".
"אני בחור טוב של עושה בעיות": ארד בר (שחר גרוס)אמרו לך לא פעם שאתה טוב מדי...
"יכול להיות שזה פגע בי בסיטואציה הזאת. אני חושב שלומדים לקחת את הצדדים הטובים ועובדים על הצדדים שצריך לשפר: להיות יותר דומיננטי בחדר ההלבשה, לבעוט כשכולם צועקים למסור, זה גם לא לפחד לאבד. אני שמח שחוויתי את החוויה הזאת כי אני לומד תוך כדי תנועה. במקום החדש אני מרגיש על עצמי שינוי ושיפור".
כמה זה היה קשה לצלוח את התקופה הזאת?
"זו הייתה תקופה קשה, כי אז גם הגיע השביעי באוקטובר. בתור שחקן כדורגל, הכי חשוב לך לשחק, אז ניסיתי להתאמן וליהנות כמה שאפשר מהזמן הפנוי שלי. להתעסק בדברים אחרים שלא קשורים לכדורגל, אבל זו הייתה תקופה מדכאת. הרגשתי שלקחו לי חלק מהנשמה".
"אתה מבין שאתה צריך לעשות את כל מה שאתה יכול ואני יכול להגיד לעצמי שניסיתי הכול. ניסיתי לדבר, ניסיתי להתאמן טוב ופעלתי בכל דרך. כנראה שיש דברים שהם מעבר לכדורגל. אז החלטתי להתמקד, לנסות לראות את הטוב, ליהנות מהחוויה ולחכות לחורף".
"הרגשתי שלקחו לי חלק מהנשמה" (באדיבות האתר הרשמי של פ.צ ציריך)ביקשת הסברים?
"כן, נכנסתי לבקש הסברים כמה פעמים במהלך התקופה - אם זה בהתחלה שדיברו איתי על סבלנות. אם זה אחרי שאמרו שהקבוצה מנצחת, ואם זה בסוף שפשוט אמרו לי שלא רוצים אותי. הכול היה לא מובן ולא מוסבר".
אתה מצליח להבין איך קבוצה מחתימה שחקן ופשוט לא משתמשת בו?
"האמת שלא, כי כמו שאמרתי לך, בהתחלה קיבלתי רושם מאוד טוב, גם אם המנהל המקצועי עזב. אני לא אומר שהייתי הכי טוב באימונים, לקח לי זמן להתרגל אבל אחרי חודשיים הצלחתי להראות את היכולות שלי. זה לא שינה שום דבר וברגע שהבנתי שזאת המערכת ושלא מתייחסים או בודקים או שואלים, החלטתי לקבל את המצב ולקבל הלאה".
טעית כשחתמת שם?
"אני לא קורא לזה טעיתי, כי למדתי המון דברים וגם אי אפשר היה לחזות את מה שיהיה. אתה מדבר עם המנהל המקצועי, אומרים לך שתהיה שחקן משמעותי, שתוך שנתיים ימכרו אותך. פתאום מתגלה סיפור אחר לגמרי. מבחינה מקצועית זו הייתה טעות, אבל זה לא משהו שאני מתחרט. בסוף זה הוביל אותי לאיפה שאני נמצא היום".
מה אמרו לך השחקנים בציריך?
"כולם היו מאוד מופתעים מהסיטואציה. כי רואים שחקן צעיר עם פוטנציאל, שכולם ראו שיש לי. לא הבינו למה התייחסו אליי ככה. גם הייתי מנותק מהקבוצה, כי בסוף אתה כמעט ולא במגע עם הקבוצה חוץ מהאימונים. מה שמחבר מאוד בין השחקנים אלו המשחקים, המלונות ומחנות האימונים. שם בקושי יצא לי ליטול חלק משמעותי".
"השחקנים בציריך היו מופתעים מהסיטואציה" (אורן בן חקון)אולי זו הייתה קפיצה גבוהה מדי מהלאומית לציריך?
"יכול להיות, אבל אם כן הייתי מקבל את ההזדמנות הייתי יכול להגיד לך יותר. אם הייתי פותח בכמה משחקים ולא הייתי טוב, אז הייתי אומר לעצמי אוקיי: ‘אולי אתה צריך לרדת מדרגה’. אבל זה לא מה שקרה, זה לא שבאימונים הייתי מתחת לרמה. אז אני לא חושב שזו הייתה סיטואציה".
מה עבר עליך שם בתקופת המלחמה?
"זה היה מאוד קשה. זה היה דווקא משחק בשבת שהייתי בסגל בו. קמתי בבוקר, שמעתי שמשהו קרה וזה לא היה משהו רגיל: הדלקתי את הטלוויזיה ובמשך חמש שעות הייתי מרותק. אחרי זה היה משחק בו לא שיחקתי, אבל הראש שלי לא היה שם. זה גרם לי להעריך את הסיטואציה שאני נמצא, שאני מוגן במדינה זרה".
"אני שמח שהיו לי את האימונים ואת השגרה, אבל כל היום הייתי בדיכאון ומרותק לטלוויזיה. בשווייץ התנהגו בסדר גמור, כמובן שיש גם פרו פלסטיניים אבל הרוב הגדול מהשחקנים תמכו והבינו והתעניינו. כל מה שלא תמכו בי בכדורגל, תמכו בי מחוץ למגרש".
נעבור לינואר, אילו אופציות היו?
"היו פניות מהארץ ודיבורים עם כמה קבוצות וגם עוד כמה קבוצות מחו"ל. שקלתי את האפשרויות שלי והליגה האוקראינית היא ליגה מצוינת. קיבלתי רושם מאוד טוב, שמאוד בונים עליי. אז החלטתי לבוא לפה לאוקראינה לאתגר חדש".
היו מחשבות לחזור לארץ?
"ברור, אין ספק. אחרי חצי שנה כזאת, אתה אומר לעצמך רגע ועושה חושבים: אתה רחוק מהמשפחה, ופתאום גם מגיע השביעי באוקטובר. הייתה מחשבה גדולה לחזור, אבל ידעתי שהפן המקצועי עומד בראש סדר העדיפויות ועוד לא עשיתי מספיק כדי להרשות לעצמי לחזור. אם הייתי משחק שנתיים או שלוש ולא הולך לי אז מילא, אבל חצי שנה לא מספיקה כדי להגיד נכשלתי".
אבי לוזון, אמר לבר שהדלת פתוחה (ראובן שוורץ)"אני יכול לספר לך שהלכתי לראות את אח שלי שמשחק במכבי פ"ת ופגשתי את אבי לוזון. הייתה לנו שיחה, הוא אמר לי שהדלת פתוחה אם אני רוצה לחזור. אמרתי לו שאני מבחינתי ממשיך בחו"ל ואם אחזור לארץ, אז יכול להיות שנדבר, אבל זה כרגע לא רלוונטי".
אמרת לי בראיון הקודם שלנו: לא יצאתי כדי לחזור…
"ואני עדיין אומר את זה. אבל בסוף, מה שקרה בתחילת העונה, קרה בנסיבות שונות: לא שיחקתי, הייתי רחוק מהבית. המקום הנוח הוא לחזור לארץ ולהיות שחקן דומיננטי, אבל החלטתי להמשיך: בשביל ההתפתחות שלי כשחקן וככדורגלן ובכדי להמשיך את המסע ולראות לאן זה יוביל אותי".
כששחקן לא משחק, זה פוגע לו באמונה העצמית?
"כן. אני יכול להגיד לך שעלו לי הרבה מחשבות כאלה עולות וזו התמודדות יומיומית באימון ובמשחק. אתה מאבד המון ביטחון וחדות כי אימונים זה לא כמו משחק. גם היו לי פחות אימונים כי אם היינו מנצחים, היינו מקבלים יומיים חופש. בשביל שחקן כמוני שלא משחק, זה רק אימוני ריצה. היו המון מחשבות, אבל כל הזמן התאמנתי חזק והזכרתי לעצמי ששום דבר לא השתנה מבחינתי בחצי השנה הזאת".
"תמיד הזכרתי לעצמי מה אני, מי אני, מה הערך שלי ושאני שחקן טוב. עדיין יש מחשבות כאלה בהרבה שלבים בקריירה, אבל כמקצוען אתה צריך לדעת להתמודד עם זה גם ברגעים הקשים. בסופו של לא דבר, לא בכל משחק אתה צריך לכבוש או לבשל".
עברת לאוקראינה בחוזה גבוה. מה תגיד לאותם אנשים שאמרו שעברת בגלל הכסף?
"קודם כל, אני לא חושב שזה איזשהו משהו רע. בסוף, אני לא מרוויח מיליונים וספורטאי צריך לדאוג לקריירה ולעתיד שלו. אני יכול להגיד לך שאם זה היה רק בגלל הכסף, לא הייתי עובר. אבל היה גם אתגר מקצועי, אתה רואה ששיחקתי שלושה משחקים ואפילו ניצחנו באחד המשחקים את המקום השלישי. בסוף, זה שילוב של הרבה דברים והדבר הראשון שאתה רואה לנגד עיניך אחרי חצי שנה הוא מקצועי. כשאני הבנתי שאני הולך להיות שחקן הרכב ויש לי ביטחונות שאני הולך לשחק, בשילוב ההחלטה הכלכלית, אז אמרתי לעצמי למה לא".
כמה המצב באוקראינה היווה שיקול בהחלטה?
"אני יכול להגיד לך שחשבתי על זה הרבה אבל המצב בפועל לא נורא כל כך. יש חיים, יש מסעדות ויש בתי קפה. אנחנו נמצאים באזורים בטוחים ועכשיו אנחנו ליד קייב. גם העיר צ'רקאסי יחסית רגועה: פעמיים היו פה אזעקות יש להם אפליקציות, כך שהם בודקים ויודעים לאן הטילים מגיעים וזה אפילו לא קרוב. אוקראינה הרי מדינה ענקית והטיל יכול לנחות מרחק של עשר שעות ממך".
סתיו למקין, בר התייעץ איתו (עמרי שטיין)עם מי התייעצת על המעבר?
"עם גיא חדידה ועם סתיו למקין. לא אשקר, היו הרבה לבטים – אמרתי לעצמי שאני לא חושב שהמעבר הזה בכלל יקרה. אנשים לא מספיק מכירים את הליגה וכולם רק יודעים שזו מדינה במלחמה. אבל ברגע שאתה חוקר לעומק, אז זו נראית אופציה לא רעה".
"אז נכון, אין טיסות ויש נסיעות קשות באוטובוס, לפעמים יש אזעקות, יש צדדים שנשמעים לא סימפטיים. אבל זו ליגה מצוינת, שהמון שחקנים בה נמכרים לליגות הכי גדולות באירופה. הקבוצה בונה עליי ותיתן לי את הדקות אחרי חצי שנה קשה וזה היה הדבר הכי חשוב".
מה המטרות שלך?
"בסוף אחרי חצי השנה האחרונה, המטרה שלי היא לשחק, להיות משמעותי וליהנות מכדורגל. אני שמח שאני כרגע משחק ומשמעותי. לאט לאט, עם הזמן, כמובן שאני רוצה לכבוש ולבשל יותר ואני מאמין שבשבילי זו תחנת מעבר. אבל המטרה שלי כרגע, לפחות עד הקיץ, היא ליהנות מהדבר הזה שנקרא כדורגל".