הפועל באר שבע עברה העונה לא מעט משברים שיכולים לרסק קבוצה. בדרום סופרים 22 סיפורים ומשברים שהקבוצה הייתה צריכה להתמודד איתם במהלך עונה אחת, דבר מטורף לכל הדעות.
מי שיש לו חלק חשוב בהצלחה הבאר שבעית, עם כל הטלטלות האלה שהקבוצה עברה, הוא המאמן המנטאלי איתן עזריה, שעובד צמוד למאמן ברק בכר עוד מהתקופה בקריית שמונה. השניים סוגרים יחדיו כבר חמש עונות, שנתיים בקריית שמונה ועוד שלוש שנים בב"ש שהסתיימו עם אליפות שלישית ברציפות.
עזריה הוא מייסד חברת "המנטאליסט" המובילה אנשים להישגים ותוצאות באמצעות האימון המנטאלי. במקביל, שחקן העבר משמש גם כראש חוג האימון המנטאלי בבית הספר למנהלים באוניברסיטה הפתוחה ומחבר את רב המכר העולמי "כדורגלן חסר פחד".
לרגל הזכייה באליפות, עזריה משתף את גולשי ONE ב"חמש נקודות מנטאליות שלא אשכח מהעונה". איך הפועל ב"ש הצליחה לצאת מן המשברים שפקדו אותה העונה יותר מכל שלוש האליפויות הרצופות.
1. מודחים מליגת האלופות - וההתאוששות שאחרי
מאריבור. סלובניה. השופט שורק לסיום, והלב נצבט. לראות את השחקנים שאתה כל כך אוהב שוכבים על הדשא, כואבים את הרגע, עם דמעות בעיניים, עבורי זה היה רגע קורע לב. דקה אחרי, חוזרים לארץ ומפסידים למכבי חיפה, והעולם מכריז: ״משבר בהפועל באר שבע״. אבל כמו שצ’רצ’יל אמר פעם: ״הצלחה זה לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות״, וכך גם בהפועל באר שבע, מנטאליות שהיא מעל הניצחון ומעל ההפסד, כמו שלא עפים על עצמנו בניצחונות כך גם לא מאבדים ראש בהפסדים, ובזמן שכולם התעסקו במשבר - השחקנים עברו למוד של התאוששות, ברק מיקד את כולם בפרטים הקטנים. חזרנו לנצח מול אשקלון עם גול של ראדי בדקה בדקה ה-93 ופה הבנו שקל לא יהיה העונה. ושהאתגרים הגדולים עוד לפנינו... רק לא ידענו כמה.
2. מאבדים את שיר ומיגל
הפועל באר שבע היא תמיד האנשים שמאחורי השחקנים, ופתאום כרעם ביום בהיר מאבדים עוגנים עוצמתיים כמו שיר צדק ומיגל ויטור. החוכמה הייתה לדעת לצמוח מתוך משבר ולא ליפול אליו. מתוך החלל שנפער כל שחקן הצליח למצוא את המנהיג הפנימי שבו ולהביא ברגע הנכון את הניצוץ שלו לטובת הקבוצה.
3. מאבדים את אליניב ברדה השחקן, וזוכים באליניב האדם!
אני זוכר את הרגע הזה כאילו היה אתמול, ברדה נשכב על הדשא, אנחנו סביבו. ״איפה האמבולנס?!?! צעקנו״, דקות שמרגישות כמו נצח. חובש הקבוצה דימיטרי טרצ’נקו התחיל להיאבק על חייו, ולרגעים זה היה נראה חסר סיכוי, אבל אליניב - כמו בקריירה, כך גם בחיים - היה פייטר אמיתי ונלחם על חייו. כשהוא חזר לנשום איבדתי את זה, חיפשתי רק מישהו שינער אותי ויגיד לי שזה נגמר, ראיתי את דרור שמשון מאמן הכושר שלנו עומד מאחוריי עם עיניים מנופחות מבכי, הלכתי אליו, התחבקנו, בכינו כמו ילדים, האירוע איחד את כולנו והזכיר לנו שהניצחון האמיתי בחיים הוא משהו שאנחנו בני האדם לוקחים אותו כמובן מאליו - החיים עצמם. אליניב הרוויח את החיים שלו בחזרה, ואנחנו? הפועל באר שבע - היינו שם לצדו ברגע האמת על הדשא, כולנו, השחקנים, הצוות, לא נטשנו גם כשזה היה נראה חסר סיכוי. ואם את זה עברנו? שום דבר לא ישבור אותנו.
4. הניצחון 0:1 בקריית שמונה, 4 ימים אחרי ההדחה בגביע לקריית שמונה
מפסידים לקריית שמונה בגביע ומרגישים את השחיקה נותנת אותותיה. אבל אין זמן להתאושש, עוד 4 ימים משחק ליגה קריטי - שוב בק״ש. הצוות מתגייס ומחליט, מחר אימון, ברק ועמיר נוסבאום ערכו את המשחק ולא ישנו כל הלילה, ולמחרת ברק הציג את הנקודות לשיפור, וסיים ב״אני לא מתכוון לוותר, זה בידיים שלנו״. ארבעה ימים אחר כך חזרנו צפונה, והוכחנו שלא איבדנו את העוצמות שלנו. אותו מגרש, אותם שחקנים, אותו קושי, השחקנים הראו את העוצמות הטבעיות שלהם ועמדו במבחן אופי שרבים היו נופלים בו. ניצחנו את המשחק וחזרנו למקומנו הטבעי בראש הטבלה.
5. מחנה האימון בנחשולים - יוצאים לקלאב מד בשיא הלחץ
דקה לפני שנכנסים לפלייאוף, יוצאים מהמרחב המוכר של באר שבע למחנה אימון בנחשולים שדומה יותר לכפר נופש בקפריסין. המטרה הייתה לעבוד יחד עם השחקנים בפן המנטאלי והמקצועי, במטרה להגיע במוכנות מלאה לקראת הפלייאוף העליון. באחד הערבים, אחרי ארוחת הערב כינסנו את השחקנים לראות את הסרט 3Peat על סיפור האליפות השלישית של שיקגו בולס - קבוצה שזכתה בשתי אליפויות רצופות וניגשה לעונת 1992/93 כשהיא מותשת פיזית ונפשית אחרי שנתיים בהן שיחקו יותר מ-200 משחקים - קצת מזכיר אותנו, קצת הרבה. השחקנים צפו בסרט והרגישו כאילו כתבו את הסרט עליהם. בסיום ברק קיים שיחה פתוחה עם השחקנים ושמע את התובנות שלהם מהסרט, הייתה הבנה שהמסע לאליפות שלישית הוא הקשה מכולם, השוחק מכולם - אבל המתוק ביותר.
רגע לפני סוף המחנה קיימנו אימון מסכם בכפר פארדיס, כשפתאום כל הכפר הגיע לעודד ולתמוך, ההבנה שיש פה אהדה ארצית למועדון הזה רק התחזקה.