ביום שלישי האחרון, שלושה ימים בלבד לפני הפיינל פור של היורוליג וכמעט שני עשורים לאחר שסיים את הקריירה, החליטו לציין ביוון את פרישתו של אחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורסל האירופי - ניקולס גאליס. כמה מהגדולים בתקופתו, כולל דורון ג'מצ'י, הגיע כדי להצדיע לסקורר האדיר שעדיין מחזיק בשיא הנקודות למשחק באליפות העולם (54).
גאליס היה אחד השרידים האחרונים בתקופה בה הסופרסטארים של הכדורסל האירופי אפילו לא חשבו על האפשרות לעבור ולשחק מעבר לים. היווני הוביל את אריס סלוניקי לשלוש הופעות בפיינל פור בסוף שנות השמונים, בהן שלטה באירופה יוגופלסטיקה ספליט הצעירה בראשות טוני קוקוץ' ודינו ראדג'ה.
הפריחה המחודשת של ה-NBA בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 הביאה אותם, יחד עם חבריהם לנבחרת יוגוסלביה האגדית, דראזן פטרוביץ' ו-ולאדה דיבאץ' לנסות את מזלם מול מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן וחבריהם.
ההשתלבות החלקה של הארבעה בין הטובים בעולם גרמה לנהירה המונית של כמעט כל כישרון צעיר המתנשא מעל 2.00 מ' לארה"ב. בחירות דראפט כמו דארקו מיליצ'יץ' לפני כרמלו אנתוני ודוויין ווייד וניקולוש ציקישווילי במקום החמישי (2002) נראו אז, משום מה, הגיוניות.
 |
| נבארו. כך הוא נראה בממפיס (רויטרס) |
|
| |
בשנים האחרונות המגמה הזו התהפכה. אחרי לא מעט פלופים, האמריקאים הפכו זהירים בבחירות שלהם ובדראפט 2012 רק שחקן אחד הוזנק היישר מאירופה ל-NBA - אבן פורנייה הצרפתי במקום ה-20. אבל לא רק האמריקאים מבינים שעדיף שחקנים משלימים בעלי זיקה גדולה יותר לקבוצה בה הם משחקים, גם בצד השני מתחילה התודעה לשנות כיוון ובפיינל פור הנוכחי חובבי הכדורסל האירופי יצפו בכמה שחקנים שיכלו להיות חלק אינטגרלי בקבוצות כמו דנבר, שיקאגו וממפיס, אבל בחרו במודע להישאר באירופה.
המודל - נבארו בברצלונה
הדוגמא המובהקת ביותר לכך היא זו של חואן קרלוס נבארו. הסמל הגדול של ברצלונה הגיע ב-2007 לממפיס כשהוא כבר שחקן בשל ומוכן עם תואר אירופי בכיס. הוא חבר לידידו הטוב, פאו גאסול ואף הצליח לשבור את שיא השלשות לעונה אחת לרוקי, אבל אחרי עונה אחת בלבד חזר הביתה. הנסיעות התכופות, אינסוף המשחקים והעובדה ששיחק בקבוצה בינונית שברה אותו. נבארו נסע וחזר כאליל לפלאו בלאוגראנה. בממפיס הוא היה עוד שחקן זר שתופס מקום של אמריקאי.
מאז חזר נבארו אמנם עברו חמש שנים, אבל לאט לאט, ובעיקר במקומות שיכולים להציע את המימון הדרוש, ניתן לראות שחקני חמישייה ב-NBA שמעדיפים להיות כח מרכזי בקבוצה שמתמודדת על תארים מאשר אופציה רביעית או חמישית בהתקפה בכזו שיכולה אולי לעבוד סיבוב או שניים בפלייאוף לפני שתיתקל עם מיאמי או סן אנטוניו.
 |
| רודי פרננדס. הגיע כדי להחזיר להביא לריאל את היורוליג (GettyImages) |
|
| |
ליריבתה של ברצלונה בפיינל פור יש את רודי פרננדס, שחקן עם ממוצע של מעל 20 דקות ומעל 8 נקודות בעונתו האחרונה ב-NBA, אבל מיליון דולר יותר בחשבון הבנק שלו כל עונה והמפתחות לקבוצה שרוצה להחזיר את ריאל מדריד לימי היפים שלה שיכנעו אותו לחתום בבלאנקוס עוד לפני שהסתיים רשמית החוזה שלו בדנבר.
בחצי השני של הפיינל פור בלונדון, ינסה ואסיליס ספאנוליס להוביל את אולימפיאקוס לתואר שני ברציפות. לא הרבה זוכרים, אבל היווני בילה עונה אחת ביוסטון כמחליפו של סטיב פרנסיס, אבל החליט שזה לא בשבילו והספיק לזכות מאז בשני תארי יורוליג. גם צסק"א לא נשארה מאחור עם ננאד קרסטיץ' הסרבי, פעם שחקן חמישייה באוקלהומה סיטי והיום אחד הסנטרים הדומיננטיים ביורוליג.
 |
| ספאנוליס מול קרסטיץ´. שניים שוויתרו על ה-NBA (רויטרס) |
|
| |
המגמה שהתחילה עם שחקנים כמו נבארו וספאנוליס מחייבת את שאר הקבוצות להיערך בהתאם על מנת לא להישאר מאחור. לא בכל שנה מכבי ת"א יכולה להביא שחקן כמו אנתוני פארקר, שיכל באותו זמן ששלט באירופה להיות שחקן חמישייה לגיטימי ב-NBA וגם הוכיח זאת אחר כך. שחקנים אמריקאים יעדיפו קודם כל לשחק ליד הבית והצהובים למדו זאת בדרך הקשה במקרה ג'רמי פארגו, שהיה חתום על חוזה והחליט לעזוב בכל זאת.
השחקן היחיד שמתאים לתבנית מבחינת במכבי ת"א הוא עומרי כספי, אבל זה סוחב איתו משקעים לאחר שקיבל מעט דקות משחק בתחילת דרכו ועל פי דבריו בראיונות שונים, חש טינה מסויימת. כישרונות ברמה שלו אין הרבה ואם היה מרגיש רצוי בתחילת דרכו בצהובים, ייתכן וכמו נבארו, שקיבל את המפתחות בגיל צעיר, אולי היה מבין שעדיף להיות אגדה במקום אחד מאשר עוד שחקן במקום אחר.