"אנחנו חייבים לשוב ולבקר בישראל", אמרה בשקט סאלה גולדהאר לבעלה ליאו רגע אחרי שירדו השניים מביתה של באשה באחד מהרחובות בוורשה, פולין, ברגע שהמשפחה הקנדית תתקשה לשכוח.
יש לא מעט רגעים של סגירת מעגל בחיים, אבל עבור סאלה אותו היום בדירה של חברתה בפולין סגר לא רק מעגל, אלא סיפור חיים ונתק של 53 שנים.
כשמיץ' גולדהאר מגיע למגרשי הכדורגל בישראל לעקוב אחר מכבי תל אביב, מעטים האנשים שיודעים שהשימוש הציני שעושים החוליגנים ביציעים במילה 'שואה' פוגעת באופן אחר בבעלים הקנדי.
בגיל 13 גילה מיץ' עובדה ששינתה לא מעט את חייו. אז סיפרה לו סאלה אימו, שטרי ואייק גרינברג, שגידלו אותה בטורונטו הם סבא וסבתא שלו, אבל לא ההורים הביולוגים שלה.
כמעט 34 שנה הצליחה סאלה הקטנה להדחיק את אותו יום ארור בשנת 1941 בגטו סטרי, אז בשטח פולין, היום במערב אוקראינה קרוב לעיר לבוב. באותן השנים הכילה העיירה כ-11 אלף יהודים, מחצית מכלל האוכלוסיה בעיירה, ביניהם גם היו משפחת ארמל, משפחתה של סאלה, לימים אימו של בעליה הקנדי של מכבי תל אביב, מיץ' גולדהאר.
המעבר לחרקוב והשעון המסתורי
בשני ביולי 1941 כבשו הגרמנים בשנית את העיירה סטרי. הפעם הברית בין ג'וזף סטאלין לבין אדולף היטלר לא עניינה את הצורר הנאצי. אחרי שכבשו את העיירה והפכו אותה לגטו, החלו להוציא הנאצים להורג יהודים כשטבחו בהם ביער המוות בחולובוטוב.
סאלה בת הארבע, בעלת השיער הבלונדיני והעייניים הירקות, נותרה עם משפחתה בגטו. הם הסתתרו בעליית גג. המראות ברחוב של גופות תלויות וזרוקות בצידי המדרכה קשים לעיכול על אחת כמה וכמה עבור ילדה בת ארבע.
כשנה לאחר מכן, במאי 1942, החלו הנאצים לפנות את המשפחות היהודיות בגטו למחנה ההשמדה בלז'ץ. החזות האירופאית של סאלה והתעוזה של ההורים הובילו את האם לפנות למורה פולניה בעיירה, אשר הייתה ידידת המשפחה. זו הסכימה לעזור ולהעביר את סאלה למשפחתה שמצויה באחד הכפרים סמוך לחרקוב, אוקראינה.
| |
| | במשך תקופה ארוכה, כשהדוור, החלבן או כל גבר על מדים היה דופק על דלת של משפחת גרינברג, הייתה סאלה ממהרת להתחבא מתחת למיטה כפי שעשתה במשך שנים של מסתור | |
| |
| |
| |
לפני שנפרדה מהוריה נתנה לה האם שעון בו הוסתרה רשימה ובה שמות של ארבעה קרובי משפחה החיים מעבר לים למקרה הצורך. סאלה עשתה את הדרך עם המורה הפולניה ברכבת אל העיר חרקוב. משם עשתה את הדרך אל הכפר בו שהו הוריה של המורה. צבע השיער והעיניים של סאלה איפשרו לזוג שטיפל בה להציג אותה כקרובת משפחה. כדי למנוע חשדות נאלצה סאלה לסגל לעצמה אורח חיים שכלל הליכה לכנסיה ובעיקר להימנע מיצירת אינטרקציה עם הסביבה.
באחד הימים שמעו הוריה המאמצים של סאלה שישנם שכנים שחושדים שהיא כלל לא פולניה אלא יהודיה. בשלב הזה, החליטו הזוג לשלוח אותה למשפחה פולנית אחרת דלת אמצעים. בחדר ללא מיטה ומזרון, נאלצה סאלה להסתתר ממלאך המוות הנאצי ולשמור על חייה כל יום מחדש. אסור היה לה לדבר עם זרים. היא הייתה מוגבלת לשטח החווה, ביקור פעם בשבוע בכנסיה וחליבת פרות ברפת. בשל היות המשפחה דלת אמצעים, כל מה ששתתה סאלה היה חלב. תוך זמן קצר המשקה שילדים כל כך אוהבים הפך לדבר כמעט בלתי נסבל עבור הילדה הקטנה.
דוקטור שור, כריסטינה, באשה וההגעה לחוף מבטחים בטורונטו
בעיר חרקוב, שסמוכה לכפר בו הוחבאה סאלה, הסתתר דוקטור ישראל שור עם משפחתו. המפקד הנאצי בעיר ניצל את שירותיו הרפואיים של שור, מה שאיפשר לרופא עצמו לשמור על משפחתו בחיים. בקיץ 1943 החליטו הנאצים לחסל סופית את היהודים שנותרו בעיר ולהעבירם למחנות השמדה. כשהבין זאת, החליט דוקטור שור להתחבא עם משפחתו במרתף מתחת לפני האדמה של אחד מבתי השכנים הפולנים, שם אושר להם להסתתר.
עם תום המלחמה שמע דוקטור שור על הילדה היהודיה בעלת העיניים הירוקות והשיער הבלונדיני, שמסתתרת בחווה מחוץ לעיר. הוא יצא לאתר את המשפחה שהסתירה אותה, שילם לזוג על השנים שטיפלו בסאלה הקטנה, ולקח אותה תחת חסותו.
כשבעלות הברית החליטו לחלק מחדש את הגבולות של אירופה, אותו השטח שנכבש במלחמת העולם הראשונה על ידי הפולנים הוחזר לסובייטים. בעלות הברית התריעו בפני תושבי חרקוב והאזור כי אם לא יעברו מרצונם לתוך שטח פולין יסופחו לברית המועצות.
משפחת שור יחד עם הבת המאומצת, סאלה, החליטה לצאת לישראל דרך קראקוב. סאלה, ילדה בת תשע, סירבה לעזוב את פולין. “אם אסע לישראל לא אראה עוד את הוריי לעולם", אמרה והחליטה להישאר בקראקוב ולחפש אחר הוריה. היא לא ידעה שהם כבר אינם בן החיים. זמן קצר אחרי שמשפחת שור עזבה את פולין הועברה סאלה לבית יתומים סמוך לוורשה.
 |
| סאלה הקטנה בטיול מטעם בית היתומים |
|
| |
בבית היתומים פגשה את כריסטינה ו-באשה, מי שיהפכו לחברותיה הקרובות בשנים שלאחר מכן. כריסטינה הייתה לה כאם ובאשה הצעירה הייתה זו שהגנה עליה. במהלך שהותה בבית היתומים, המשיכה סאלה לחפש אחר הוריה ונזכרה בשעון שנתנה לה אימה לפני שעזבה את הגטו, ובו הוסתרו רשימה ובה שמות של ארבע משפחות המתגוררות בקנדה ובארה”ב, למקרה ותיוותר בסיום המלחמה לבדה וללא משפחה.
ברגע שנודע לה שמשפחתה לא שרדה את המלחמה ביקשו ממנה מנהלי בית היתומים לכתוב למשפחות הללו. אחת מהן הצליחה לקשר את סאלה עם משפחת גרינברג, משפחה יהודית המיודדת עימה. טרי ואייק, הורים לשני בנים בני שמונה ועשר הסכימו באופן הירואי לאמץ את סאלה למרות שלא הכירו אותה או את משפחתה.
הילדה שכבר הפכה לנערה בת 12, נאלצה להיפרד מבאשה וכריסטינה, שליוו אותה לתחנת הרכבת שהובילה אותה לנמל בגדנסק. משם הפליגה סאלה מהיבשת הארורה לארה"ב, שם חיכו לה אייק וטרי ולקחו אותה לביתם שבטורונטו, קנדה.
 |
| סאלה (מימין) ב-1948 בבית היתומים. נאלצה להיפרד מחברותיה הקרובות |
|
| |
53 שנה אחרי: מיץ' וסאלה יוצאים לפולין
במשך תקופה ארוכה, כשהדוור, החלבן או כל גבר על מדים היה דופק על דלת של משפחת גרינברג, הייתה סאלה ממהרת להתחבא מתחת למיטה כפי שעשתה במשך שנים של מסתור.
סאלה רצתה להתגבר על הטראומה וברגע שעזבה את נמל גדנסק בדרך לניו יורק, החלה הספירה המחודשת של חייה. דף לבן, נקי וטהור נפתח מבחינתה. גם אחרי שנולדו לה שלושה ילדים ובהם מיטשל (מיץ'. ל.ט), לא פתחה סאלה את תיבת הפנדורה כשבקופסה הקטנה שבחדרה נותרו אותן התמונות של הילדות שאף אחד לא הכיר.
הלם אחז בבית משפחת גולדהאר בטורונטו ביום בו סיפרה סאלה לילדיה שטרי ואייק אינם הוריה הביולוגים. מדוע, ומה קרה לסבא וסבתא? על שאלות האלה לא נידבה סאלה תשובות מעמיקות.
| |
| | מיץ' הניח תמונה על השולחן אך זו לא אמרה כלום עבור השלושה, ששוחחו עם המשפחה על חבל הארץ וההיסטוריה שלה. לפתע הגיחה אישה פולניה שאמרה: “אני מכירה את התמונה הזאת", אמרה והצביעה על התמונה שעל השולחן. היא הצביעה על אחת הילדות ואמרה: “זו אני" | |
| |
| |
| |
בשנות העשרים המאוחרות של חייו יצא מיץ' לפולין ואוקראינה בעקבות במסע ההישרדות של אימו. כששב הביתה ביקש מאימו להצטרף אליו יחד עם כל המשפחה הרחבה ולחזור אחרי 53 שנים אחורה אל העבר האפל. סאלה, באופן מפתיע ומעורר הערצה, הסכימה.
בשנת 2002 יצאה משפחת גולדהאר, הפעם בהרכב מלא, למסע השורשים של סאלה. היעד הראשון, ורשה. ביום הראשון של הביקור במרכז היהודי של בירת פולין, בסמוך לאחד מבתי הכנסת, נתגלה מרכז לילדים יהודים שהוסתרו במהלך השואה.
לאחר ביקור בבית היתומים בו שהתה סאלה לפני עזיבתה את פולין שבה המשפחה למרכז בו ביקרו יום קודם. הפעם הם הביאו תמונה בה מצולמים הילדים שהיו בבית היתומים. החדר אליו נכנסו היה קטן. במרכזו שולחן ושלושה פולנים ששרדו את השואה וניהלו את המרכז.
מיץ' הניח תמונה על השולחן אך זו לא אמרה כלום עבור השלושה, ששוחחו עם המשפחה על חבל הארץ וההיסטוריה שלה. לפתע הגיחה אישה פולניה שאמרה: “אני מכירה את התמונה הזאת", אמרה והצביעה על התמונה שעל השולחן. היא הצביעה על אחת הילדות ואמרה: “זו אני". סאלה ההמומה אמרה: “זו באשה”. מיץ' הצביע על סאלה בתמונה ושאל: “את מזהה את הילדה הזו?”, והאישה ענתה: “זאת סאלה".
 |
| סאלה ומיץ´ גולדהאר. יצאו לטיול שורשים ב-2002 |
|
| |
מיץ' הצביע על אימו שעמדה לצידו ואמר: “זאת סאלה”. בחדר שררה דממה. 53 שנים עברו מאז נפרדו השתיים ומאז נותק הקשר באופן מוחלט. רק אחרי שעיכלו את מה שזימן להן הגורל באותו הרגע שחררו השתיים את פרץ הרגשות. מאוחר יותר סיפרו למשפחה כי באשה, שחיה באחד הרחובות הסמוכים, מגיעה מידי שנה לביקור באותו החדר במרכז לילדים יהודים שהוסתרו בשואה.
למחרת הגיעה סאלה עם כל משפחתה לביתה של באשה. ההתרגשות התעצמה כשבאשה הציגה אלבומי תמונות בהן מופיעה סאלה עוד מבית היתומים, ופתקים שכתבו האחת לשניה לפני שסאלה עזבה את חברותיה.
באשה סיפרה לסאלה על הקשר ההדוק עם החברה השלישית, כריסטינה, שנסעה לחיות בישראל. באשה התקשרה לכריסטינה כשבחדר הסמוך סאלה אוחזת בטלפון בהתרגשות. בפעם הראשונה מאז שעזבה את בית היתומים, שוחחו השלושה, כמו באותם הימים כשהיו החברות הטובות ביותר.
ה-3 עדיין שומרות על קשר, וסאלה? פעילה בקהילה היהודית כמובן
במהלך המסע בפולין גילתה סאלה שכל השורשים של המשפחה שלה לא שרדו את מכונת ההשמדה הנאצית. אחרי שבועיים בהם ביקרה בכל נקודות הציון שעברה במסע ההישרדות שלה, הבינה סאלה שהשורשים היחידים שנותרו לה מאותן השנים אכזריות הן באשה וכריסטינה.
הפעם הגורל השיב את הקשר שהיה בין השלוש באותם ימים קשים וחסרי ודאות שאחרי המלחמה הנוראית ההיא. סאלה נפגשה מאז עם כריסטינה והשלוש שומרות על קשר ונפגשות מידי פעם.
 |
| סאלה (באמצע) עם באשה (מימין) ב-1945, רגע לאחר סיום המלחמה |
|
| |
במהלך השנים לאחר המלחמה הפכה סאלה לפעילה בקהילה היהודית בטורונטו. סאלה, אישתו המסורה של ליאו ואם לשלושה ילדים וחמישה נכדים, יכולה להרגיש שהיא ניצחה ושרדה את הגורל האכזר, ואת הזוועות שלעולם לא ישכחו.