קבלו את חמישיית כל הזמנים של הלייקרס

אף אחד לא יופתע אם הלוס אנג'לס לייקרס ילכו עד הסוף השנה. כבר בעונה שעברה עם הבאת פאו גאסול לקבוצה, היה ברור שהחברים מלוס אנג'לס מכוונים לאליפות ולא יסתפקו בפחות מכך. לרוע מזלם, הם נעצרו בגמר אצל השלישייה הגדולה (והמזדקנת) מבוסטון. השנה, קיבלו בראיינט וחבריו הזדמנות נוספת, הפעם מול החבורה הצעירה והרעבה מאורלנדו. סדרת הגמר תחל בלוס אנג'לס בלילה שבין חמישי לשישי ב-04:00.

לא משנה איך תיגמר סדרת הגמר העונה, אין ספק שאוהדי הלייקרס באשר הם כבר ראו את המועדון שלהם מציג קבוצות טובות יותר, מלהיבות יותר וראויות יותר לתואר אלופת העולם. בין אם זאת קבוצת ה"שואו-טיים" של ריילי מסוף שנות ה-80, ובין אם זו הקבוצה של קובי ושאקיל מתחילת שנות האלפיים, אין ויכוח שבמועדון הותיק, שהעפיל בפעם ה-30 לגמר (יותר מכל קבוצה אחרת) עברו השחקנים הגדולים ביותר שזכו להקפיץ כדור, ויחד איתם גם כמה מהמאמנים הטובים ביותר שקיימים במשחק.

ולכן, עם רוח הנוסטלגיה בגבי, יצאתי להרכיב את הקבוצה הגדולה ביותר שלקחה חלק במשחקי הסגולים צהובים לאורך השנים. הבעיה הראשונה שבה נתקלתי היא שעקב העובדה שמדובר בכדורסל, אך ורק חמישה שחקנים יזכו לפתוח אצלי על הפרקט.

ללא ספק מעט מקום בשביל כל האנשים שעשו את המועדון הזה למה שהוא היום. מעבר לכך, בניסיון להישאר קרוב למציאות השארתי כל שחקן בעמדה המקורית שלו, דבר שבאופן בלתי נמנע דחף החוצה שחקנים שיכול להיות והגיע להם להיות בחמישייה המובילה של המועדון. אבל, עם תירוצים לא הולכים למכולת ועבודה רבה עוד לפנינו.

פוינט גארד - ארווין "מג'יק" ג'ונסון
ג'ונסון קיבל את הכינוי "מג'יק" עוד בתיכון, כאשר כתב ספורט שסיכם את אחד ממשחקיו לא הצליח לעכל את יכולות המשחק של הרכז הצעיר. בגובה 2.06 וממדי גוף רחבים, מג'יק היה מסוג הרכזים שיכל בקלות לשחק בכל עמדה על המגרש. למרות מימדי גופו הגדולים והמסורבלים כביכול, לג'ונסון כמעט ולא היו חסרונות. הוא הוביל את הליגה 4 פעמים באסיסטים, פעמיים בחטיפות, והיה ריבאונדר מצויין.

מג´יק ג´ונסון. הפוינט גארד הגדול בתולדות המשחק (רויטרס)

למרות זאת, לא התכונות האלו הם שהפכו אותו לשחקן המדהים שהיה. יכולת המנהיגות של השחקן וניהול המשחק הם מה שעשו את מג'יק לרכז הגדול מכולם בתולדות המועדון וכנראה המשחק כולו.

כבר בעונתו הראשונה במועדון הוביל את הלייקרס לאליפות, וזכה להיות השחקן היחידי בהיסטוריה שבעונתו הראשונה בליגה זכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. אגב, במשחק השישי בסדרת הגמר מול פילדלפיה, ללא קארים עבדול ג'באר הפצוע, מג'יק שיחק בשלוש עמדות, קלע 42 נקודות, והוביל את הלייקרס לאליפות עם 2:4 בסדרה.

הלוחם הגדול שהוביל את קבוצתו במאבקים הנצחיים מול היריבה מבוסטון היה מהשותפים המרכזיים ביצירת סגנון המשחק שהפך לסמל הקבוצה בשנות ה-80, ה- "שואו-טיים". כמובן שאת המחמאות הרבות שרשומות פה מגבים מספרים. 5 אליפויות, 3 פעמים MVP של העונה הסדירה, פעמיים MVP של סדרת הגמר, 11 משחקי אולסטאר, מדליית זהב באולימפיאדה, וחברות ב-50 האגדות של הNBA ובהיכל התהילה של הליגה.

קובי בראיינט. "גם ישו לא יכול לשמור עליו" (רויטרס)

שוטינג גארד - קובי בראיינט
אפתח ואדגיש ששמו הפרטי של בראיינט, קובי, הוא אינו הוכחה לקשר כלשהו ליהדות, אלא לסטייק היפני מהעיר קובה. בראיינט שנבחר בדראפט על ידי שארלוט, הועבר מיידית אל הלייקרס, ומיהר להיכנס אל ספרי ההיסטוריה בתור השחקן הצעיר ביותר שפתח בחמישייה ב-NBA.

בראיינט לא נודע באופיו הנוח, לא בצניעותו ובטח שלא במשחק הקבוצתי המפרגן, אבל למרות זאת מדובר באחד השחקנים הכי מוכשרים ששיחקו כדורסל, אם לא המוכשר שבהם. עם קליעה בלתי ניתנת לעצירה מכל הטווחים, יכולות חדירה לסל וכדרור נדירות, יכולות בהגנה שלא יורדות מאלו שבהתקפה, הוא אחד השחקנים הכי המהנים לצפייה. ג'ורג' קארל, מאמנה של דנבר אמר על ה"ממבה השחורה" בסיום הסדרה נגד הלייקרס: "גם ישו לא היה יכול לשמור עליו".

החיבור לשאקיל אוניל בתחילת שנות האלפיים יצר ללייקרס רצף של שלוש אליפויות, כשהשאלה מי אחראי עליו היא זאת שסיימה את מערכת היחסים בין השניים. בראיינט זכה במהלך הקריירה בשלוש אליפויות, תואר MVP של העונה הסדירה, פעמיים מלך הסלים של הליגה 11 פעמים זומן לאולסטאר, מקום שני בכל הזמנים במספר נקודות למשחק -81.

סמול פורוורד - ג'יימס וורת'י
"מג'יק מוביל מתפרצת, וורת'י בכנף". המשפט הזה היה מסימני ההיכר של התקפת ה"שואו-טיים" של הלייקרס בשנות ה-80. וורת'י נודע בזכות המהירות האדירה, החדירות האלגנטיות והדאנקים המהדהדים ביד אחת. כל אלה הפכו אותו למס' 3 המושלם בלייקרס של אותם ימים.

לאחר שזכה עם מייקל ג'ורדן באליפות המכללות ב-1982, נבחר במקום הראשון בדראפט ע"י הלייקרס.

ג´יימס וורת´י מול קווין מקהייל. שומר מעולה, מהיר ואתלטי (GettyImages)

מהר מאוד "ביג שוט ג'יימס" התגלה בתור השחקן לפנות אליו במאני טיים. וורת'י רשם ממוצע של 21 נק' בפלייאוף לאורך הקריירה, ותמיד ידע להתעלות במשחקים החשובים. יותר מכל זכור הטריפל-דאבל שרשם במשחק 7 בסדרת הגמר נגד דטרויט, 1988. 36 נקודות, 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים גרפו עבורו את תואר ה-MVP של אותה סדרה.

פרישתו ב-1994 סימנה סוף עידן בעיר המלאכים, ולאחריה אמר מג'יק: "ג'יימס וורת'י היה אחד מעשרת... לא, חמשת שחקני הפלייאוף הכי טובים בהיסטוריה". אלוף NBA שלוש פעמים, נבחר למשחק האולסטאר 7 שנים ברציפות, חבר בהיכל התהילה וברשימת 50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה.

פאוור פורוורד - קארים עבדול ג'באר
עם פרישתו בגיל 42, הוביל ג'באר את שיאי הליגה בנק', בחסימות, בתארי MVP ובהופעות במשחקי האולסטאר. הסנטר הצנוע, שהוזז על ידי לעמדת הפאוור פורוורד משום שאי אפשר להשאיר אותו בחוץ, שלט בליגה בתקופתו.

קארים מול בוסטון. 6 אליפויות, מתוכן 5 בלייקרס

ג'באר היווה אחד מפורצי הדרך שהביאו את המשחק למקום שבו הוא נמצא היום, עם המצאת זריקת ה-וו הבלתי ניתנת לעצירה, "הסקייהוק", כושר גופני אין סופי, ואפילו משקפי המגן שאיתם שיחק, בגלל שריטה בעינו השמאלית, שיותר מאוחר הפכו לסמל המסחרי של ג'באר.

פט ריילי, שאימן את השחקן 8 עונות בלייקרס סיכם את הדברים בצורה הטובה ביותר: "למה להמשיך לשפוט? כשאדם שבר כל כך הרבה שיאים, זכה בכל כך הרבה אליפויות, החזיק מעמד תחת כל כך הרבה ביקורת ואחריות שהוטלו עליו, למה צריך להמשיך לשפוט? אפשר להכריז עליו בתור השחקן הכי טוב אי פעם".

ג'באר (לשעבר לו אלסינדור) זכה ברוקי השנה, 6 פעמים בתואר הMVP, פעמיים MVP של סדרת הגמר, זכה ב-6 אליפויות (אחת עם מילווקי), חבר היכל התהילה, נבחר ל-50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה וב-1985 אף נבחר לספורטאי השנה על ידי המגזין "ספורט אילוסטרייטד" לפני שהוא הפך לפלטפורמה של בר רפאלי ואסתי גינצבורג.

סנטר – ווילטון "וילט" צ'מברליין
על פי הנתונים של ליגת ה-NBA משנות ה-50 משתמע דבר אחד. ווילט צ'מברליין היה גדול על הליגה במספר מידות. עם שיאים בלתי נתפסים של 100 נק' במשחק ו- 55 ריבאונדים במשחק, נאלצו ב-NBA ליצור חוקים מיוחדים בשביל לרסן את הבחור (סיפור לידתם של חוקי השלוש השניות והגולדטנדינג).

ביל ראסל ווילט צ´מברליין. הסנטר הענק לקח שתי אליפויות בלבד (GettyImages)

גם שאר קבוצות הליגה עשו כל יכולתן לעצור את הסנטר, אבל היה נראה כי לא משנה כמה שומרים הוצבו למשימה, וילט היה בלתי ניתן לעצירה. אמנם שנותיו הטובות ביותר לא היו בלייקרס, אבל זאת בעיקר מכיוון שבאותה תקופה השתנה המשחק לחלוטין מבחינה חוקית, מה שהקשה על וילט לשחזר את ההישגים מהשנים הראשונות.

למרות זאת, אין ספק שמדובר באחד הכוכבים הגודלים ביותר שעברו במועדון, והסופרסטאר הראשון בכדורסל האמריקאי. זכה פעמיים באליפות (אחת עם פילדלפיה), 4 פעמים MVP של העונה הסדירה, חבר היכל התהילה ו-7 פעמים נבחר לחמישיית העונה

שאקיל אוניל. שלט בצבע ללא מיצרים (GettyImages)

על הספסל:
ג'רי ווסט – מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים. האיש שכונה "מיסטר קלאץ'" וחתום על לא מעט מהלכים גדולים ב"מאני טיים" היה שחקן קטן במימדיו, אבל את מה שחסר בגודל השלים בקשיחות ואגרסיביות, שהובילו אותו לשבירת אפו למען הקבוצה 9 פעמים!. בנוסף, ווסט הוא האיש שדמותו מופיעה על הלוגו של ה-NBA.

שאקיל אוניל – "הקקטוס הגדול" שעכשיו פורח מחדש בפיניקס הוא ללא הספק אחד האנשים האהובים בכדורסל. לאחר תקופת שיא באורלנדו, עבר ללייקרס והיה שותף מלא (יחד עם קובי) לרצף האליפויות בתחילת שנות האלפיים שהסתיים בריב המפורסם בין השניים. לאחר מכן עבר אוניל למיאמי, מהלך שגרם לו אמנם לקחת אליפות אך להפסיד את המקום שלו בחמישייה של הכתבה.

אלג'ין ביילור- מהכוכבים הגדולים של הליגה בשנות ה-50 וה-60. הגדיר במידה רבה את העמדה מס' 3 בכדורסל המודרני. יש שאמרו שמהלכיו של ביילור משתווים לאלו של ג'ורדן וד"ר ג'יי, אך לא ניתן לאמת זאת מכיוון ששיחק בתקופה הפרה-טלווזיונית. למרות גדולתו והממוצעים הנפלאים שהציג, מעולם לא זכה באליפות NBA.