מה שארע באותם צהרי ה-15 באפריל 1989, דקות לפני שריקת הפתיחה של חצי גמר הגביע בין ליברפול לנוטינגהאם, הוא הסיוט של כל אוהד כדורגל, כל שחקן באשר הוא ובטח שבטח של יו"ר ההתאחדות והיושבים בממשלה.
96 קורבנות גבה האסון, אחד מהגדולים בתולדות הכדורגל העולמי מאז ומעולם. דבר אחד אפשר לומר באופן ברור: הכתובת היתה על הקיר, ובגדול. במיוחד כאשר מדובר בכדורגל האנגלי "המשחק של הפרחחים משכונות העוני".
בעשרות השנים שקדמו לאירוע הטרגי, החלו להשתלט על עולם הכדורגל באנגליה ילדים ונערים עם קשיי יום, שמצאו בעולם זה סוג של מפלט מעולמם הקשה והעלוב. משחקי הכדורגל באי הבריטי, ובאנגליה בפרט הפכו לא פעם לזירת פשע, במיוחד באזורים מוכי העוני ובשכונות הפועלים.
ב-1985, רק ארבע שנים לפני אסון הילסבורו, נפל דבר. ליברפול הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות, דבר סטנדרנטי לחלוטין (זכתה בתואר 4 פעמים ב-8 העונות שלפני כן), למפגש מול יובנטוס האיטלקית באצטדיון הייזל שבבלגיה.
בבוקר המשחק התרחשו מספר עימותים אלימים בין שני מחנות האוהדים, כאשר הברברים (השיכורים) מאנגליה יוצרים את מירב הבלאגן. כמו בכל משחק התחלקו היציעים לשניים, כאשר 55 אלף האוהדים תופסים את מקומם, אנגלים בצד אחד, איטלקים בצד השני.
 |
| אוהדי ליברפול מזכירים את אסון הילסבורו (רויטרס) |
|
ככל ששעת המשחק הלכה והתקרבה, החלו אוהדיה השיכורים של ליברפול להתפרע ובסופו של דבר אף לפרוץ את הרצועה שהפרידה בין שני היציעים. במהומה שהתפתחה נהרגו לא פחות מ-39 אוהדים איטלקים, אוהדי כדורגל תמימים שיצאו מן האצטדיון כאשר דגל קבוצתם עוטף את גופתם.
הבעיה עם אסון הייזל היתה העובדה שזה לא עניין את האנגלים. הם לא הזדעזעו, לא הם נהרגו, וגרוע מכל, זה לא קרה על אדמתם. ככל שנורא הדבר, ולהגיד את זה, קשה פי כמה, אוהדי הכדורגל באנגליה וראשי הענף, לא עשו כלום על מנת שמקרה כזה לא יחזור, ולכן הוא חזר.
 |
| 20 שנה לאסון הגדול (רויטרס) |
|
למרות האסון הגדול שהתרחש בהייזל, והעובדה שאוהדי ליברפול כבר היו מעורבים במקרה מזעזע כ"כ, אף אחד לא היה יכול לחזות את האסון שהתרחש בצהרי ה-15 לאפריל 89 בשפילד, ששונה כל כך מקודמו. אסון הילסבורו, על פי רוב העדויות, נוצר בעקבות טעויות במערך האבטחה, והכנה לקויה לכמות כה גדולה של אוהדים.
אז נכון, השוני בין שני האסונות שונה עד מאוד במהותו, אך ללא צל של ספק, הקרבה בין השניים (רק 4 שנים) והעובדה שאוהדי אותה קבוצה (במקרה של הילסבורו לא באשמתם) היו מעורבים באירועים הטרגיים, גרמה למי שצריך לנקוט בצעדים הדרושים.
הכדורגל באנגליה הזדעזע, מדינה שלמה מצאה עצמה המומה ומוכת תדהמה מהמראות הקשים ששודרו מהאצטדיון. שוער ליברפול ברוס גרובאלר היה הראשון להבין את המתרחש על הדשא, והזעיק את השוטרים, 6 דקות תמימות של משחק התרחשו על כר הדשא, לפני ששופט המשחק ושחקני הקבוצות הבינו את גודל הטרגדיה שמתרחשת לנגד עיניהם.
עבור חלק משחקני המרסיסייד, האוהדים שהם ראו נמחצים, היו חברים קרובים, פנים שהם רגילים לראות ביום יום. אסון הילסבורו, שבר לא מעט מוסכמות באנגליה. שחקנים מצאו עצמם מבלים סביב מיטות בית החולים ולוויות האוהדים יותר מאשר במגרשי האימונים. באי הבריטי היתה הרגשה שמשהו נורא קרה, וצריך להתחיל לפעול.
 |
| אמהות של קורבנות אסון הילסבורו (רויטרס) |
|
עיתון ה"סאן" בחר לצאת בכותרות ובהצהרות שהעמידו את אוהדיה של ליברפול באור נוראי. "אוהדים גנבו מכיסם של הקורבנות", "גופות נאנסו", "אוהדים עשו צרכיהם על השוטרים" ועוד... מיותר לציין שאמת בדברי ה"סאן" לא היתה, ומאז ועד היום בעיר ליברפול מחרימים כמעט באופן מלא את העיתון/צהובון הלונדוני.
 |
| נרות זיכרון לאסון (רויטרס) |
|
לאחר מותם של 96 האוהדים, והזעזוע הגדול שעברה המדינה, הוקמה ועדה בראשות השופט לורד טיילור שחקרה לעומק את המקרה ויצאה עם תובנות מדהימות על עולם הכדורגל הבריטי.
ההמלצה העיקרית של דו"ח טיילור, דו"ח שנכתב לאחר בדיקה של כ-30 ימים, היתה שכל אצטדיון גדול, יחוייב לנפק כיסא לכל אוהד על פי סימון. לאט לאט החלו התאחדויות הכדורגל בסקוטלנד ובאנגליה לדרוש זאת מהקבוצות ובאופן מפתיע הדברים עבדו.
בדו"ח מוזכר שוב ושוב כמה חשוב לתת לאוהד אווירה טובה יותר, לא לתת לקהל הרב שמגיע למגרש להרגיש כלוא מאחורי גדרות. חווית היציאה למגרש הכדורגל אמורה להפוך לבילוי. אם תרגיש פושע בתוך המגרש, לא תרגיש כך גם מחוצה לו? העובדה ששוטרים עוקבים אחרי האוהדים כבר מתחנת הרכבת כאילו הם פושעים מיועדים, היא נבואה שמגשימה את עצמה.
דו"ח טיילור נכתב לאחר קרוב ל-10 מקרים שנבדקו, לאחר מקרים דומים, של אלימות קהל, צפיפות ושאר מיני ירקות, דו"חות שמולאו על גבי אינספור דפי נייר, אך התוצאות לא הגיעו. כנראה ש-96 אוהדי הכדורגל התמימים שקיפחו את חייהם בשל רצון עז לראות את קבוצתם האהודה, הצילו את הכדורגל האנגלי.
מאז ועד היום הכדורגל הבריטי יודע מקרי אלימות, אך לכל מי שביקר באצטדיון באנגליה יש את אותה התחושה: הדברים שם עובדים בדיוק כפי שצריך. האם היה ניתן למנוע את האסונות האלה ולקבל את ההחלטות הנכונות כבר לפני כן? כנראה שלעולם לא נדע.
 |
| 96 נרות זיכרון באצטדיון המחודש (רויטרס) |
|