קשר נבחרת ישראל ואינגולשטאט אלמוג כהן משחק בגרמניה כבר מ-2010 (עם גיחה קצרה של חצי עונה חזרה לישראל ב-2013). כמי שמביט מעט מבחוץ על הכדורגל הישראלי, ביקר היום (רביעי) כהן בראיון מיוחד לתכנית הספורט של ישראל בשיתוף ONE המשודרת ב-102FM את התנהלותה של שרת התרבות והספורט מירי רגב, אשר הכריזה על ועדת חקירה חיצונית לכישלונות הכדורגל הישראלי.
גם בגרמניה יש שרת ספורט שמביאה גורמים חיצוניים לבדוק מה קורה?
“נראה לי הזוי שמי שלא מבין בספורט או בכדורגל מתעסק בכדורגל, זה משהו שלא יכול להיות ביחד. או שאתה מבין בכדורגל ומתעסק בו, או שאתה לא מבין ולא מתעסק בכדורגל. אם אני לא מבין בשירה, לא אלך להיות שופט בתחרות שירה. בגרמניה לרוב זה ככה, אנשים מתעסקים במה שהם מבינים”.
למה שמרת על שתיקה כל כך הרבה זמן?
“באופן כללי אני לא אוהב להתראיין, זה לא שקרה משהו בגללו החלטתי לשמור על שתיקה או משהו כזה. אני אוהב את השקט שלי”.
אבל הבנתי שאתה רוצה לחזור לישראל, לבלאגן שלנו
“זה לא נכון, אני לא חוזר כי אני רוצה לחזור לבלאגן, גם כשאני אחזור לארץ… אני חושב שזה תלוי בכל אחד אם הוא רוצה להיות בתוך הבלאגן או לא. גם בארץ אתה יכול לשמור על השקט שלך ולהיות מי שאתה. קשה יותר, אבל זה עדיין תלוי בך”.
אז למה אתה רוצה לחזור? יש סיבה?
“אני לא אמרתי שאני רוצה לחזור, אמרתי שיש סיכוי שאני אחזור. יש לי שלושה ילדים קטנים, יש לי אישה, אני גר במקום ש… עכשיו עברתי למינכן אמנם אז יותר קל קצת, אבל גרתי במקום שלא קל ליהודי מאמין לחיות בו כמו שאני רוצה לחיות, כמו שאני רוצה שהילדים שלי יגדלו, עם מנהגים יהודיים והכל. זו בגדול הייתה הסיבה. אבל מצד שני יש לי כאן חוזה לארבע שנים ואני צריך לכבד את המועדון שמאוד אוהב אותי ומכבד אותי. ככה שאמרתי שיש סיכוי, לא אמרתי שאני אחזור”.
אלמוג, בן כמה אתה?
“29”.
מי מכוון אותך בקריירה? עם מי אתה מתייעץ?
“מתייעץ עם אבא שלי הרבה”.
והוא אומר לך לחזור לארץ?
“לא, הוא לא רוצה שאני אחזור לארץ”.
ולמה אתה לא שומע לו?
“אני עוד לא חוזר. אם אני צריך להעריך את זה באחוזים, אולי 20 אחוז סיכוי שאחזור לארץ, וגם זה לא מבחינה מקצועית אלא מבחינת המשפחה, כי אני גם צריך להתחשב במשפחה שלי, הם איתי הרבה שנים פה בגרמניה, תומכים, ואם אני רואה שלא טוב להם או שקשה להם, אז גם יש בי איזו התחשבות. האחוזים הם קטנים, בואו נגיד שיש סיכוי מאוד מאוד קטן, בואו נגיד ככה”.
ברקוביץ’: “אם אני אבא שלך, אני טס ולא נותן לך לחזור. אסור לך לחזור, תנשוך שפתיים עוד כמה שנים ואחרי זה תהיה מלך. בשביל מה תחזור, בשביל שג’ורדי אולי ייתן לך מקום ברוטציה?
“בסופו של דבר יש לי אופי מאוד מאוד חזק, אני גם דובר גרמנית שוטף, אני לא מרגיש זר בגרמניה, בכל מקום שאני הולך, אני לא מרגיש זר”.
מה עובר על אשתך, קשה לה כיהודיה? קשה לה עם השפה?
“בכללי כל הנקודה הזו של לחזור לארץ הייתה בתחילת שנה, עוד כשגרנו באינגולשטאט לפני שעברנו למינכן. לי אישית, גם לאשתי, היה קשה לראות את הילדה שלנו שהיא בגן ולא אוכלת כשר, לא מלמדים אותה… לי זה קשה… עכשיו כשעברתי הרבה יותר נוח… אני חייב להגיד שהקבוצה באמת עוזרת בכל הבקשות שלי, גם כאלו שלא עושים פה בדרך כלל בגרמניה. אני חייב להגיד שמבחינה זו הקבוצה עושה הכל כדי לעזור לי”.
אז אפשר לסכם שאתה לא חוזר?
“בלי קשר אליי, למה שאני רוצה, יש פה קבוצה, והקבוצה הזו מתחרה על עליית ליגה. אני לא מאמין שיש קבוצה שיכולה בכלל לשלם את הסכומים שהם ידברו או שירצו, אז הסיכוי באמת נמוך, זה לא תלוי בי כבר. רק בקיץ חתמתי על חוזה שסעיף השחרור הוא שמונה מיליון יורו, אז ככה שאלו דברים שלא תלויים בי”.
אבל כשהראש מתחיל לחשוב לארץ, זה עניין של זמן
“לא… מבחינה מקצועית אני חבל על הזמן, מרגיש פה כיף, חוזר מכל אימון, נהנה, כל אימון ומשחק, במיוחד בתקופה האחרונה שרק מנצחים והולך הכל מושלם זה באמת כיף, אנחנו בתקופה באמת מושלמת”.