"אני לא ג'ון אוגו, לא טיפוס של שואו", אמר שרן ייני וכך גם זעקו הכותרות בכל כלי התקשורת בבוקר שאחרי עלייתה של מכבי תל אביב לשלב הבתים של הליגה האירופית. הקפטן הצהוב היה אחראי לנגיחה מול אלטאך האוסטרית ששלחה את הצהובים לשלב הבא והצילה אותם ממבוכה ביתית. הימים היו ימי פתיחת העונה, הקבוצה של ג'ורדי קרויף קרטעה כל הדרך אל שלב הבתים ובין לבין גם הובסה על ידי בית"ר ירושלים במשחק רע מאוד של הקפטן.
ייני בא נגד אלטאך, השחיל את השער המכריע והצליח לעזור למאמן שלו לטאטא קצת מהבעיות מתחת לשטיח. כן, הקישור של מכבי ת"א לא עוצמתי, אבל התוצאות לצדו. כן, לייני יש בעיה לתפקד כקשר אחורי בודד, אבל הקבוצה הצליחה לעמוד ביעד שלה בקיץ. כן, ברור לכולם שצריך שינוי וחיזוק, אבל הרבה יותר קל לתקן כשהקבוצה מנצחת. אז ייני וגם קרויף הצליחו במכבסת המילים שלהם לדחות את הקץ, אולם העונה התגלגלה והתפתחה והנה, חודשיים לאחר אותו משחק מול אלטאך, שוב ההולנדי והשחקן שהוא כה אוהב ניצבים בפני מבחן שהם ממש לא רצו לעמוד בו. מבחן האמצע.
האמצע, המקום שסביר להניח יכריע את משחק העונה הראשון מול הפועל באר שבע בטרנר. שלוש עונות שמכבי ת"א לא מנצחת משחק חוץ מול הדרומיים ואם האמצע הצהוב יציג עוד משחק נפל מביך כפי שהיה מול אסטנה, הסטטיסטיקה לא תשתנה. לייני, גם במערך קישור רגיל או גם אם יתפקד כבלם במערך מעובה בהגנה, יהיה תפקיד משמעותי. השאלה, האם זה יהיה תפקיד מכריע. ייני הוא הבוס של מכבי ת"א על הדשא ובוס על הדשא זה בדיוק מה שלא היה לה ביום חמישי האחרון. לא סתם ההתעכבות על יום חמישי, זה היה משחק בו הקבוצה של קרויף לא הצליחה מאז ההפסד לבית"ר ירושלים למצוא פתרונות לחסרונות שלה. והחסרונות רבים והם בעיקר באמצע.
אלי דסה פצוע ואין ספק כי הוא חסר מאוד הגנתית והתקפית, אך אם למכבי ת"א הייתה את העצמה המוכרת שלה מהאמצע, אף אחד לא היה מדבר על דסה. בחלומות הוורודים שלו, סביר להניח שקרויף בנה את מכבי ת"א של הקיץ עם חזון ובו ייני ואייל גולסה חוברים לחוסה רודריגס בלא מעט משחקים, כריסטיאן באטוקיו משמש רוטציה על אחד מהם, טינו סוון סושיץ' מתאקלם לו אט-אט כקשר ההתקפי יותר במערך, כשגם אבי ריקן מהווה פקטור, האידיליה בין השחקנים האלה שולטת, חלוקת הדקות עובדת והקבוצה שלו רצה עם אמצע חזק וטוב בכל משחק, בכל הרכב. אך חלומות לחוד ומציאות לחוד.
הפציעות הצטברו וייני, בין אם קרויף רצה או לא, שם. בהרכב, כקשר אחורי ומהצד נראה שקשה לו. זה לא שהוא לא טוב וסביר להניח שהוא גם לא הבעיה של מכבי ת"א, אבל הצוות שמסביבו בלא מעט משחקים, לא מספיק טוב. המבחן התורן והגדול מאוד הוא נגד באר שבע וזה כמעט מתבקש שנענה לקפטן מכבי ת"א על השאלות שלו ונפענח אותן, בעזרת הסטטיסטיקה, כפי שהוא בעצמו ביקש רק לפני חודשיים. “אני חושב שאני חוטף הרבה כדורים. הרבה כדורים שאני חוטף אני לא חוטף בצורה של ‘או אה’, או של ‘איזה חילוץ של אוגו’ שדופק גליץ’ ואח”כ דופק ‘האא’ כזה. אני לא טיפוס של שואו. אני קורא את המשחק", אמר בזמנו.
“אני שחקן שמחבר את הכדור להתקפה בצורה טובה. יש שחקנים שמגיעים למשחק ואתה רואה את מה שהם נותנים, אצלי צריך להיכנס לסטטיסטיקה אחרי המשחק כדי להבין כמה אני נותן לקבוצה. אתה מבין? יש כאלה שזה בולט לעין אצלם. אני לא שחקן בולט לעין", הוסיף הקפטן. וקשה שלא להסכים איתו. והנה סקופ, שרן ייני הוא באמת לא ג'ון אוגו.
אבל, האם התרומה של ג'ון אוגו, בסטטיסטיקה, עולה על זו של שרן ייני? האם בין השניים באמת יש הבדל כה גדול, או שמא השחקנים שסביב אוגו גורמים לכך שאל משחק העונה כולם באים בתחושה שבאר שבע תיקח את המשחק דרך האמצע שלה? התשובה, בעזרת המספרים והנתונים, תענה על השאלה הזו וגם על ההצהרה של הקפטן מקריית שלום.
מדברים במספרים
ואלו הם נתוני המפתח (הנתונים באדיבות מנהלת הליגות וחברת Instat). שרן ייני העונה בליגת העל - 7 הופעות, כולן כקשר אחורי. רק פעם אחת הוחלף, במחצית של הניצחון הביתי על בני סכנין. 626.35 דקות במצטבר. אוגו, בניגוד אליו, עם הופעה פחות וכך זה גם בא לידי ביטוי בדקות, כשהוא עם 542.75. לאוגו יש שער אחד העונה ואפס בישולים, ייני עומד על 0 בשני הפרמטרים האלה. מבחינת כרטיסים, שוויון מוחלט (צהוב לכל אחד). אבל כאן מתחילים להופיע הנתונים המעניינים יותר.
ייני עם 12 איומים לשער ב-7 ההופעות שלו העונה, אוגו עם 8. קפטן מכבי ת"א הצליח לשלוח רק 3 איומים למסגרת וטרם כבש, הניגרי דייק ב-5 ניסיונות מתוכם כבש פעם אחת. 62.5% הצלחה לעומת 25%. מכאן עוברים אל עמודת הדריבלים. 4 כאלה בלבד הצליח לבצע שחקן הצהובים, לעומת 9 של יריבו, 8 מהם היו מוצלחים (88.9%) לעומת 2 של שרן (50%). דריבלים מוצלחים הם כמובן כלי משמעותי מאוד לשחרר לחץ, כדי לייצר עוד חופש לחברים באמצע וכדי לשמור על הכדור אצל קבוצתך. אוגו עושה הרבה יותר, וטוב יותר.
הלאה. לקשר אחורי יש משימות הגנתיות, זהו לא עניין חדש, אז מי מבצע את הפן הזה טוב יותר? ייני, ב-7 משחקיו, נכנס ל-39 תיקולים. 5.6 למשחק בלבד, 22 מהם היו מוצלחים, 3.16 למשחק. זה לא הרבה, אך זה יותר מאוגו, שנכנס ל-22 תיקולים ב-6 ההופעות שלו, אולם בניגוד ליריבו מסגנית האלופה, זכה ב-14 מהם. יחס התיקולים המוצלחים שלו עומד על 63.6%, של ייני 56.4%. ומה לגבי חילוצים מוצלחים וחטיפות? אם כן, למרות משחק פחות, הפער של הניגרי גדול משמעותית.
43 חילוצים יש לאוגו העונה, 7.13 בממוצע למשחק. קפטן מכבי ת"א מפגר בשני חילוצים למשחק (5.17 ו-36 בכללי), זהו פער מהותי. אוגו מרוויח בכל משחק שני מאבקים יותר, דבר שיכול להפוך לקריטי במיוחד במשחקים צמודים. בחצי של היריבה, ייני מצליח לשפר במעט את הסטטיסטיקה עם 12 חילוצים העונה, 1.72 בממוצע למשחק, אך הפער לא משמעותי מאוד, שכן אצל הניגרי הוא עומד על 1.66 למשחק.
בעמודת האיבודים, אוגו למרות משחק אחד פחות, רשם את אותה הכמות כמו ייני. 22 מתחילת העונה, משמע, מאבד יותר ו-27.3% מהאיבודים שלו, נעשו בחלק המגרש של באר שבע בעוד אצל קפטן מכבי ת"א רק 13.6%. ייני רושם ניצחונות גם בקילומטראז' למשחק, כאשר הוא רץ בממוצע 9.86 ק"מ בעוד הניגרי נעצר על 9.
התפקיד של השניים הוא כמובן גם להניע את המשחק של הקבוצות. אצל מספר 13 בצהוב הנתונים מצביעים על 494 מסירות העונה, 71 בממוצע למשחק, מתוכן 65 מדויקות. נתון מרשים? חכו, מתוכן, מסירות המפתח, אלה שבאמת משחררות מהלך למצב כיבוש, רק 4, או 0.57 בממוצע למשחק אם תרצו. מעט מאוד. ייני גם לא חובב גדול של מסירות ארוכות, רק 6 כאלה שלח העונה. משמע, מרבית המסירות שלו הן קצרות, סביר להניח שאתם רואים אותן ומתעצבנים תוך כדי המשחק כשהכדור מטייל מהקפטן לבלם או לקשר שלצדו אך לא מולידות דבר.
אצל אוגו הנתונים האלה חלשים עוד יותר. 428 מסירות, גם פה מדובר ב-71 למשחק, מתוכן 379 מדויקות, כ-63 למשחק. האחוז גבוה אך לא כמו של ייני. אוגו, מנגד, ייצר רק מסירת מפתח אחת העונה (0.17 למשחק), נתון רע מאוד גם כן, אך הניגרי מוסר הרבה יותר כדורים ארוכים (18, 11 מהם הגיעו לכתובת). הוא גם "נוגע" פחות בכדור, כאשר 329 מסירות נשלחו אליו העונה לעומת 427 אל הקפטן הצהוב (61.36 למשחק לעומת 54.56).
הבדל משמעותי, קיצוני, בין השניים – אין. ישנם פרמטרים שבהם ייני מוביל, כמו עניין המסירות, הקילומטראז' או האיבודים, שם הוא מאבד פחות מיריבו. מצד שני, הניגרי מוביל בעמודת השערים, החילוצים והתיקולים. סביר להניח שבזכות עבודה טובה במגזרים האלה, ב"ש הצליחה לייצר יותר התקפות, אבל לא באופן מהותי ממכבי ת"א. היתרון הקל של אוגו בפרמטרים האלה שווה במקרה הטוב אולי עוד מצב למשחק, וגם לא בהכרח.
אז איפה ההבדל בין השניים? צדקתם, במי שמסביבם. ייני לא באמת כל כך רע כמו שמנסים לצייר אותו. להפך, הסטטיסטיקה, שמאוד משמעותית בכל הקשור לשחקנים בעמדות אלה, מלמדת על תרומה כמעט זהה של השניים. אוגו עדיף, אך לא בהבדל שמנסים לצייר. אלו מהראן ראדי ודן איינבינדר/מאור מליקסון/מיכאל אוחנה, שמשחקים באמצע האדום אשר יוצרים את ההבדל בין הקבוצות, בעוד אצל מכבי ת"א בין אם זה המאמן, שיטת המשחק או השחקנים עצמם שמורכבים, כמכלול, שיוצרים הבדלים בין המשחק של הקבוצות.
באר שבע לא מרשימה בכלל העונה, גם מכבי ת"א לא, אך יש תחושה שהאלופה טובה יותר מסגניתה. אולם מי שינסה להפיל את ההבדל בין הקבוצות על ייני לעומת אוגו, יטעה. הקפטן הצהוב הוא לא הבעיה של המועדון, ומבחינת הנתונים, אם עמיתו הניגרי היה מחליף אותו בצהוב, ממש לא בטוח שהיה הבדל בין הסטטיסטיקות של השניים, שכן כבר עכשיו ההבדל הוא מינורי. אז איפה המפתח של מכבי ת"א ושל ייני לקראת המשחק הזה?
זה פשוט לכתוב, אך קשה לבצע. המפתח הוא בסגנון המשחק, במחויבות של השחקנים ובעמידה על המגרש. אם ג'ורדי יגיע לב"ש כפי שהגיע למשחק בנתניה אשתקד בו הצליח לנצח 0:1, עם תכנית טקטית שמתאימה ליכולות הקבוצה, משחק לחימה גדול ושיתוק מוחלט של היריבה – יכול מאוד להיות שהסטטיסטיקה הרעה של הצהובים בטרנר תשתנה. אולם אם מכבי ת"א כקבוצה תציג את היכולת מהמשחקים נגד בני יהודה או אסטנה, התוצאה ידועה מראש. ואם זה יקרה, אם מכבי ת"א שוב תפסיד ושוב תתבטל בטרנר, ייני, רק כדי לסגור את הנקודה הזאת, יהיה בורג אחד מקבוצה לא תקינה. אבל ממש לא הבעיה שלה.