בדיוק ארבע שנים עברו מאז שיחקה נבחרת ספרד בפעם האחרונה באצטדיון "אל מולינון". גם אז היה זה משחק במסגרת מוקדמות המונדיאל. גם אז הנבחרת שעמדה מול הספרדים הייתה נבחרת קטנה, אנדרדוג מובהק, בדמות פינלנד, שמעולם לא העפילה לאף טורניר גדול ובאותה עת הייתה בדרג החמישי באירופה (ישראל, לשם השוואה, נמצאת בדרג הרביעי כיום).
הפינים הגיעו לאצטדיון הרועש והקטן בעיר חיחון מלווים בכמה מאות אוהדים שישבו מאחורי דגל הקרן וקיוו לסנסציה. אחרי שעמדו בלחץ הספרדי במשך 49 דקות, הגיע סרחיו ראמוס וכבש (בנגיחה מקרן כמובן) את שער היתרון הספרדי. המארחת המשיכה ללחוץ כדי להשיג את השני, אך אט אט הורידה את הרגל מהגז ו-11 דקות לסיום הפינים הצליחו להשוות משער של החלוץ טימו פוקי. עד הסיום התוצאה נשמרה והשחקנים הפינים חגגו את הנקודה הסנסציונית דקות ארוכות עם אוהדיהם.
עכשיו שחקו מעט עם דמיונכם: החליפו את המילה 'פינלנד' ב'ישראל', את פוקי בתומר חמד או ערן זהבי וכוונו את לוח השנה ארבע שנים קדימה. נשמע דמיוני? לא ב"אל מולינון", האצטדיון שכבר ראה הכל, אבל באמת הכל.
האצטדיון החם בחיחון מחכה לנבחרת ישראלהראשון שזיהה
"אסטדיו מוניסיפל אל מולינון" הוא ממש לא האצטדיון הכי גדול, הכי מפואר או הכי יפה בספרד. למרות זאת, הוא רשם לא מעט ציוני דרך מהקמתו ועד היום וחקוק בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי. הוא נחנך ב-1908, מה שהופך אותו למגרש הכדורגל המקצועני העתיק ביותר בספרד. משנת 1917 הוא גם משמש כמגרש הבית של קבוצת ספורטינג המקומית.
משמעות השם "אל מולינון" היא "גלגל גדול" (או טחנה גדולה) בשפה האסטורית, על שם טחנת הרוח שבסמוך לה הוקם המגרש. כבר ב-1920 נערך שם גמר גביע המלך לראשונה (ברצלונה ניצחה 0:2 את אתלטיק בילבאו), ושמונה שנים מאוחר יותר נבחרת ספרד הגיעה אליו למשחק בית ראשון, בו סיימה ב-1:1 עם איטליה.
האצטדיון כמובן עבר שינויים רבים מאז תחילת המאה הקודמת, חלקם הכניסו אותו שוב לספרי ההיסטוריה. ב-1969, הפך אל מולינון לאצטדיון הראשון בספרד בו כל היציעים מקורים. בנוסף, המשחק הראשון שהועבר בשידור חי בטלוויזיה בספרד נערך בו (0:3 לספורטינג על אוסאסונה).
השיפוצים הרבים שנערכו בו במרוצת השנים הגדילו והקטינו מספר פעמים את תכולתו. בשיא, הכיל המגרש הקטן 42,000 צופים, אך לאחר שנכנסו חוקי פיפ"א ואופ"א האוסרים על יציעי עמידה, קטנה התכולה וכיום יכולים להיכנס בשעריו 30,000 צופים. כן, קצת פחות מטדי ומסמי עופר.
"הבושה בחיחון" ועוד סנסציות לאוסף
כפי שכבר הבנתם, האצטדיון העתיק ידע לא מעט משחקים מרגשים, ומה שיותר מעניין אותנו הישראלים, גם הפתעות מרעישות. עוד לפני התיקו המדהים של פינלנד שהזכרנו לעיל, ראה המגרש הצפוף את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות המונדיאל. ב-1982, אז נערך הטורניר בספרד, זכה אל מולינון לארח שלושה משחקים. אחד מהם זכור על ידי לא מעט גרמנים עד היום בתור "הבושה בחיחון" (Schande von Gijon).
נבחרת מערב גרמניה הייתה אז אחת מהפייבוריטיות לזכייה ודורגה כמובן כראש בית. במשחקה הראשון היא פגשה את אחת הנבחרות החלשות בטורניר (לפחות על הנייר), אלג'יריה, שהעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לטורניר היוקרתי. עם שמות כמו לותר מתאוס, פליקס מגאת', קארל היינץ רומיניגה ונוספים, הגרמנים נכנעו 2:1 לאלג'יראים, שלא ידעו את נפשם מרוב אושר. רק בזכות הפרש שערים העפילו הגרמנים לשלב הבא והגיעו עד לגמר, שם הפסידו את התואר לאיטליה של פאולו רוסי.
לא השתכנעתם שאל מולינון בנוי להפתעות? קבלו שתיים נוספות מעונת 1994/95. בתוך פחות מחודש באותה עונה, גברה ספורטינג חיחון על ברצלונה ועל ריאל מדריד בזו אחר זו. לאלו התוהים, ממש לא היה מדובר אז בעונת שיא של הקבוצה מאסטוריה (שהצליחה להישאר רק בנס בליגה בפלייאוף נגד הירידה), וגם ממש לא בעונת שפל של שתי הקבוצות הגדולות.
כבר במחזור הראשון פגשה ספורטינג את בארסה, שזכתה רק כמה חודשים לפני כן באליפות רביעית ברציפות. קומאן, גווארדיולה ורומאריו שיחקו אז בהרכב, ואפילו ג'ורדי קרויף מיודענו נכנס כמחליף, כשיוהאן האגדי כמובן על הקווים. אלא שהמקומיים לא דפקו חשבון, ניצחו 1:2 והותירו את הקטאלונים המומים באל מולינון.
ארבעה מחזורים לאחר מכן גם ריאל הרגישה את נחת זרועו של האצטדיון, כאשר על אף מצבים רבים ולחץ בלתי פוסק לא הצליחה להבקיע ובדקה ה-86 ספגה מרגלי ולאסקו את שער הניצחון. אגב, אצל הבלאנקוס שיחקו אז בין היתר היירו, זאמורנו, מיכאל לאודרופ וגם לואיס אנריקה.
לואיס אנריקה. מכיר היטב את האצטדיון (רויטרס)בלי סודות
אחרי שסיפרנו על ההפתעות שידע האצטדיון, הגיע הזמן לרדת לקרקע ולהכיר באמת המרה והבלתי מזוקקת המשתקפת בראי הסטטיסטיקה. שכן, נבחרת ספרד מעולם לא הפסידה באל מולינון ולמעשה פרט לאותו תיקו מול פינלנד, היא לא חוותה בו אף תוצאה מפתיעה (הפרש שערים של 4:14 בשני העשורים האחרונים מעיד על כך).
גם אותן הפתעות שסיפקה הקבוצה המקומית נעלמו כלא היו. מאז אותו חודש מופלא ב-94', ספורטינג לא השיגה אף ניצחון על ריאל או על ברצלונה במגרשה הביתי, כשוותיקי היציע כבר משוועים למעט סיפורי גבורה חדשים ולסנסציות עדכניות יותר.
אם להיות כנים, מדובר באצטדיון ביתי ומפחיד לכל נבחרת שמגיעה כאורחת. הקהל המקומי יושב ממש על הקווים ומספק אווירה ביתית ורועשת במיוחד, בעזרתו האדיבה של הגג המכסה כאמור את כל היציעים. המסורת של הספרדים לארח את משחקיהם בכל פעם באצטדיון אחר ובחלק אחר של המדינה אכן גרם לאוהדים להזדהות עם הנבחרת ואף שלא משחק בה אף שחקן מהקבוצה המקומית, צפויים האוהדים למלא את היציעים עד אפס מקום.
ג'רארד פיקה וסרחיו ראמוס (רויטרס)חרם חרם תרדוף
אם כל זה לא מספיק, מצפה לכחולים לבנים אווירה עוינת מכיוון נוסף. העיר חיחון ידועה כאנטי ישראלית, תומכת באופן גלוי ומוצהר בתנועת ה-BDS ואף הכריזה בעצמה חרם על ישראל בשנה שעברה, במהלך שלווה בהפגנות בהן הונפו שלטים בגנות ישראל ודגלי פלסטין.
למעשה, רק לפני שבועיים נערכה ישיבה דחופה ומיוחדת במועצת העיר חיחון בנושא, במטרה להסיר את החרם רגע לפני המשחק בין שתי הנבחרות (ראשת העיר אמנם מצהירה כי היא מתנגדת לחרם, אך נמנעה בהצבעה ולא מנעה אותו). התוצאה של אותה ישיבה הייתה שהחרם נשאר על כנו, בעוד מיעוט המתנגדים לו עזב בזעם את הישיבה במהלכה.
נכון לכתיבת שורות אלו, ידוע באופן ברור על הפגנה אחת מתוכננת בערב המשחק, מחוץ למתחם האצטדיון, כאשר כתובות ושלטים כבר נתלו וישנה אפשרות גם להפגנות ספונטניות אחרות. הספרדים כבר הודיעו כי בכל מקרה יתגברו את האבטחה סביב הנבחרת ויבצעו סינון קפדני בכניסה לאצטדיון, כאשר כל אוהד היה צריך להציג תעודת זהות ולהירשם בעת רכישת הכרטיס.
לסיום, נרצה דווקא לחזור לאותן תמונות ממרץ 2012. לאותו תיקו היסטורי של נבחרת פינלנד ב"אל מולינון". החגיגות של הנבחרת הקטנה מול היציעים חקוקות בוודאי בזכרונם של כל אוהדי הכדורגל במדינה הצפונית. מי יודע, אולי גם הישראלים יזכו ליהנות מתמונות דומות. ואם לא, ניאלץ להסתפק בפינלנד, לפחות גם הם משחקים בכחול-לבן.