יום רביעי, 20.09.2017 שעה 12:08
ראשי|תוצאות LIVE|ONE VOD|הימורי ספורט|גליצ'ים|הימורי סוסים |Winner|רדיו|בריאות וכושר|יורובאסקט 2017|גיימינג

תמרור אזהרה: אליאור ברנס במונולוג מצמרר

הוא נחשב לדבר הבא בכדורגל הישראלי וליורש של סיני. אבל אז הוא שבר את הרגל, הקריירה הסתיימה והגיעו רגעי השפל. מבט מרתק על הצד האפל של התהילה (74 תגובות)

17/03/2017 22:20 מאת גידי ליפקין
אליאור ברנס (רדאד ג'בארה)
אליאור ברנס (רדאד ג'בארה)

הנפילה של ראובן עובד עוררה מחדש את המחשבות והחזירה את אליאור ברנס במנהרת הזמן. מי שנחשב בשנות השמונים לדבר הבא בכדורגל הישראלי, היה שותף לעונת האליפות הנפלאה של הפועל תל אביב ב-1985/86 ואמרו עליו שיהיה היורש של המאסטרו משה סיני, נפצע, סבל משבר ברגל והקריירה נקטעה בגיל צעיר מאוד, עוד לפני שבאמת החלה.

ברנס ניסה בשנה שעברה לשלב את עובד בבית ספר לכדורגל של הפועל ראשון לציון. מה שקרה עם עובד החזיר את ברנס אחורה, לתקופה הקשה בחייו אז היה בתהומות, חיפש את עצמו ובמונולוג מצמרר מיוחד ל-ONE הוא מספר את מה שעבר עליו, מגלה כי לא הכל נוצץ בחייו של כדורגלן וחושף כי עברו במוחו מחשבות אובדניות.

עוד באתר:

ברנס החליט לדבר בפתיחות כדי שדבריו ישמשו תמרור אזהרה לכל השחקנים הצעירים, שיידעו שאחרי הכדורגל יש גם ימים קשים, ימים שבהם לא הכל נוצץ וצריך לדעת איך להתמודד עם המצב.

״לא היה לי אופי, הפציעה הכריעה״

במגרש האימונים של מחלקת הנוער של הפועל ראשון לציון, בה הוא משמש כיום כמנהל מקצועי של בית הספר לכדורגל ושל החטיבה הצעירה, סיפק ברנס ראיון מרתק ולא שגרתי שמכוון למי שמשחק כדורגל וכמובן גם למי שלא, בהצצה נדירה ואמיתית לעולם הכדורגל.

“ויתרתי על המון חלומות ילדות”

“בגיל 17 נגעתי בתהילת עולם. שמי אליאור ולכל אחד יש חלום. החלום שלי היה להיות כדורגלן. משחר ילדותי חונכתי דרך הורים נפלאים שהלכו אחריי לדרך ארוכה. כישרון היה לי. דרך ארוכה הייתה לי. נולדתי כבן בכור לזוג הורים נפלאים. יש לי גם אח ואחות צעירים ממני. כשהגעתי לגן הילדים וביקשו ממני לקחת מחברת ולצייר את חלום חיי, ציירתי להיות כדורגלן כמו מבית אבא. למען הקריירה שלי ויתרתי על המון חלומות ילדות. המסיבות היפות של ימי שישי, כל כולי מרוכז לקראת המשחק של שבת. אכילה נכונה, שינה נכונה ובעיקר חשיבה נכונה איך להצליח”.

ברנס ממשיך ומשחזר: “בגיל צעיר מאוד ייצגתי את מדינת ישראל במונדיאל גדול לילדים בגיל 13 בארגנטינה. נסיעה ראשונה לחו”ל במחיצת 15 מחבריי לנבחרות ישראל. לאט לאט התקדמתי בדרך והגעתי לנבחרת הנערים של ישראל. קפטן נבחרת הנערים, נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית. בגיל 17 ושלושה חודשים התמזל מזלי וגדול המאמנים דוביד שווייצר קלט אותי מקבוצת הנוער והעביר אותי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת. אחרי שלושה אימונים, באחד המשחקים בשבת, קרא לי לדגל. החלום הזה של לשחק ליד שחקנים מופלאים כמו משה סיני, גילי לנדאו, יענקל’ה אקהויז ואחרים. ללא ספק תחילתה של התגשמות של חלום. במשחק הראשון שלי בקבוצה הבוגרת של הפועל תל אביב נגד מכבי שעריים, שהיה חמישה משחקים לקראת סוף עונת האליפות בשנת 86’, התמזל מזלי מבורא עולם והבקעתי שני שערים. סיפור של ילד צעיר שמגיע להתגשמות חלום”.

משה סיני (רדאד ג'בארה)

“כאלה שרק רוצים לגעת בך”

“אתה יוצא מהמגרש, עדר של צלמים, עדר של עיתונאים וכאלה שרק רוצים לגעת בך, לבקש חתימה ורק לחבק אותך באהבה. מן חודש וחצי של תהילת עולם, חודש וחצי שאתה נוגע במקומות היפים ביותר של החיים. זכינו באותה שנה באליפות. ילד בן 17.5 שטועם מהדבר הזה, הדבר הכי יפה בחיים. הגשמת סוג של חלום, גג העולם. ללכת ברחוב ולא נותנים לך לעבור את מעבר החצייה, ללכת ברחוב וכולם רוצים לגעת בך, ללכת ברחוב וכל שערי החיים פתוחים בפניך, ללכת ברחוב ולהרגיש שאתה נמצא בתוך בועה של חלום”.

ברנס המשיך ותיאר בפירוט את מה שקרה: “השאלה היא מי היה שם בדרך. אבא שמכוון, חבר שמייעץ, מישהו שמורה על דרך, ולצערי חוץ מאבא שעוטף באהבה אינסופית, אמא שמבשלת בבית ונותנת לך להרגיש כמו בן בית, אחים שגאים בהצלחה שלך, חברים שרוצים להיות במחיצתך, ולא רק במקום של חברות, אלה בעצם מובילים אותך לסיפור שאני רוצה לספר”.

לא ידעתי לקחת את כל התהילה הזאת למקום הנכון ואולי גם לא היו מספיק אנשים בדרך שידעו לכוון אותי למקומות הנכונים כדי לא להגיע למצבים של החיים שאתה פתאום עומד מול המראה ושואל את עצמך למה ואין לך תשובה

“להיות כדורגלן זה לתת, זה להשקיע, זה לשלב את היכולת של האופי עם הכישרון, ולי היה כישרון, כישרון ענק. רגליים שיודעות לתת את הפס הנכון, רגליים שיודעות לבעוט. ראש שחושב במשחק, מאמן שכיוון לי את הדרך, שחקנים שהיו לצידי שרצו לעזור לי, אבל אני איפה אני הייתי בכל הסיפור הזה? בתוך הסיפור הזה נשאבתי לתוך הבועה הזאת ולא ידעתי בדרך איך להתנהל, וכשאתה לא יודע איך להתנהל, אתה חושב שכל העולם פרוס בפניך, אתה חשוף גם לטעויות. אין ספק שהרגעים הראשונים במחיצתם של שחקנים מופלאים בהפועל תל אביב, בלראות את העולם בנבחרות, בלטייל בכל מקום שאתה רק רוצה, בבנות נפלאות שנתלות לך על הצוואר ורוצות לשבת איתך בבתי קפה או מסעדות, בלצאת למועדונים ולחפש את החיים הטובים, אין ספק שנגעתי. ראיתי בעצם את הכל. נהניתי מכל רגע בחיי. נהניתי מהמקומות היפים ביותר. אבל האם שמרתי על הדרך? האם באיזשהו מקום הבנתי שכישרון לבד זה לא רק מה שיוביל אותך לחיים טובים? אז לכם אני אספר שלא. הדרך שלי בחיים הובילה אותי גם לתהומות. אין ספק שלהגשים חלום בתור ילד זה היה משוש חיי ונגעתי בו, נגעתי בו בדרך שהיא מאוד קצרה. לא ידעתי לקחת את כל התהילה הזאת למקום הנכון ואולי גם לא היו מספיק אנשים בדרך שידעו לכוון אותי למקומות הנכונים כדי לא להגיע למצבים של חיים שאתה פתאום עומד מול המראה ושואל את עצמך למה ואין לך תשובה”.

אליאור ברנס. "הדרך הובילה אותי גם לתהומות" (רדאד ג'בארה)

“להצלחה מיליון שותפים, הכישלון יתום”

ברנס חוזר לרגע בו הכל נעצר: “בגיל 19 אחרי האליפות בהפועל תל אביב, שיחקתי בכל נבחרות ישראל וראיתי באמת את הדרך הטובה ולצערי הרב, אחרי תקופה של הישגיות, תקופה של נגיעה בגג העולם, הגיעה הפציעה. פציעה מאוד קשה במהלך משחק מול מכבי פ”ת בהיותי אחד על אחד מול  עופר פביאן, שוער הקבוצה היריבה. במצב שעברתי אותו להבקעת שער, הוא פגע ברגלי, כמובן שלא בכוונה, ושברתי את הרגל. ופה מתחיל סיפור חיים שונה, פתאום אתה מוצא את עצמך לבד, מתמודד עם פציעה, התמודדות מאוד קשה. פתאום מפנים לך את הגב. התמודדות עם דרך חיים שאתה לא מודע בכלל לאיפה היא יכולה להוביל. אתה עדיין חושב שהכל פרוס בפניך, שעדיין מנהל הבנק מחייך אליך כשאתה מגיע לחשבון הבנק שלך, שעדיין החברים הטובים רוצים להיות בקרבתך, שעדיין אותם אנשים שעטפו אותך בחום ואהבה נמצאים שם, ולצערי אני אציין שלא. יש משפט יפה שאומר ‘להצלחה שלך מיליון שותפים, הכישלון יתום’. בכישלון שלי היו רק שניים. אבא ואמא שנתנו את כל כולם למען החזרה שלי למגרשים. ניסיתי, נאבקתי, עבדתי מאוד קשה, אבל כשחזרתי לשחק זה לא היה אותו דבר. הפציעה בעצם הכריעה אותי. היה מאוד קשה לחזור לאותם ימים טובים, לאותם ימים שרדפו אחריך, לאותם ימים שהיו לך הצעות מחו”ל, לאותם ימים שבאמת ראית את החלום שלך נמצא הכל לידך, פרוס בפניך”.

“לא היה לי את האופי”

“היה יום אחד שישבתי מול דוביד שווייצר ז”ל, זה היה במסעדה בתל אביב. ישב מולי גדול המאמנים, אדם שמאוד אהב אותי, אדם שאהב אותי כסבא, אהב אותי כמחנך, אהב אותי כמורה דרך ואמר לי משפט שאני משתמש בו עד היום: ‘כשאתה יכול, תרצה, כי ביום שתרצה אף אחד לא מבטיח שתוכל’. הוא הוסיף משפט נוסף ואמר: ‘אליאור תראה תמיד, תזכור שאופי דבר שמנצח את הכישרון’. לא היה לי את האופי. היו לי את הדרך, את החשיבה, את הרצון, הייתה לי האמונה, אבל אופי לא היה שם. אופי לא היה שם ולא תמיד אני יכול להאשים את עצמי, כי אולי גם לא הייתה שם יד מכוונת, כי אולי לא היה מישהו שידפוק על הראש ויגיד ‘חמוד, תתעורר!’, החיים יכולים להיות מאוד יפים, אבל הם יכולים להיות גם אחרת. אני ידעתי רגעים קצרים מאוד מהדברים היפים ויותר מהכל מהדרך הפחות טובה, הקשה. הדרך שהובילה אותי לתהומות, דרך שהובילה אותי להבנות, דרך שהובילה לשאול את עצמי מדוע ולמה. חייתי בתוך בועה, בתוך בועה של הרבה שנים שאתה עדיין חושב שמותר לך הכל, שאתה עדיין חושב שמגיע לך הכל, שעדיין חושב שאתה נמצא בתוך המגרש בבלומפילד ו-22 אלף איש מריעים את השם שלך. עדיין חושב שאתה על כתפי האוהדים ועדיין חושב שכולם שם בעצם עדיין בשבילך, ומתברר שבתוך הבועה הזאת אתה נלחם לבד ויום מגיע ואתה פותח את הדלת ורואה שאין שם אף אחד”.

אליאור ברנס. "אתה קם בשעות הבוקר ולא מוצא את הדרך" (רדאד ג'בארה)

“הרגע הקשה ביותר – מותו של אבי”

ברנס חוזר לרגעים המאוד קשים שעברו עליו, שמראים כמה חשוב שתהיה יד מכוונת: “עברתי רגעים מאוד קשים. הרגע הקשה ביותר – מותו של אבי. אבא שהיה פסגת החלומות שלי, החבר והחברה הכי טובים שלי, מורה הדרך, אישיות נעלה, אדם שבדרך החיים נתן את כל כולו למעני, אדם שאולי היום אני יכול לבוא ולומר ‘מצטער, אבא, אכזבתי’. האכזבה הזאת לקחה את אבא שלי למקום קשה, למקום של עצב, למקום של תובנות חיים אחרות, ולצערי, כשאבי היה בן 53 איבדתי אותו בטרגדיה קשה. להגיד שאני כועס עליו, בוודאי שלא. להגיד שאני מזדהה איתו, מאוד קשה לי. להגיד שאני גאה בו, אני הכי גאה בו בעולם, גם בהיותו מעל בורא השמיים שמברך אותי יום יום. עברתי שנים מאוד קשות, שנים של התרסקות, שנים שאתה מתמודד לבד עם המון דברים קשים, דברים שהשתיקה יפה להם, כשאתה קם בשעות הבוקר ולא מוצא את הדרך, כשאתה לא יודע להיכן לפנות, להיכן ללכת ונשאר בעצם אבוד בתוך העולם, בתוך העולם שמצד אחד היה שיא תהילה, ומצד שני מאוד קשה”.

“נהנה מכל יום בעשייה שלי”

ברנס נותן פתח לאופטימיות כאשר מספר על ההתרוממות שלו מהנפילה למטה: “לאט לאט אספתי את השברים. בזכות בורא עולם נולד לי ילד. ילד בן 12 היום, משוש חיי, הפנס הקטן שמאיר את הדרך. ילד שממשיך את דרכי ונמצא היום במחלקה הצעירה שאני מאמן ומנהל מקצועי בה. ילד שבעצם נתן לי להבין שהחיים ממשיכים הלאה. החיים צריכים להמשיך הלאה וחייבים להיות חזקים מהכל. אחרי מספר שנים של אי עשייה בתחום הכדורגל פגשתי אדם מופלא בדמותו של אייל ברקוביץ’. אחד מגדולי השחקנים במדינה. בן אדם שאני מאוד מאמין בדרך שלו. אני אומר את זה מול המסך וגאה לומר את זה שבכל יום שהוא לא נמצא בפרונט של הכדורגל הישראלי זה חבל. מוח של כדורגל, כפי שהוא היה קוסם במגרש, ככה הוא קוסם בחיים. פגשתי חבר, בן אדם שנתן לי את הדרך ואת המושכות, בן אדם שהאמין בי, בן אדם שנתן לי את המפתחות והביא אותי ביחד להפועל ת”א. לקח אותי איתו לקבוצת הפועל ת”א ונתן לי לאמן קבוצת נערים א’. שהכיר אותי מקרוב וידע את עבודתי. ראה את עבודתי נאמנה ובהיותו היום הבעלים של הפועל ראשל”צ במשך השנתיים האחרונות קידם אותי והביא אותי למחלקה מפוארת”.

“היום בתפקידי אני המנהל המקצועי של החטיבה הצעירה ומנהל בית הספר לכדורגל. מגרשים מדהימים, אוכלוסיה נפלאה, סביבת חיים מעולה, ילדים מוכשרים שנמצאים בה. מועדון הכדורגל ראשל”צ שמפאר את דרכי ודרכו. מגשים את החלומות שלי, מגשים את העשייה שלי דרך הילדים. מלמד אותם את מה שאני למדתי. מלמד אותם להבין מהו כדורגל. אנחנו בהפועל ראשל”צ עובדים בשיטה שמקנה דרך לכל פעילי המועדון. מאמינים בעבודה בתחנות קצרות, מאמינים בעבודה של אימון קצר בעצימות גבוהה, מאמין בעבודה של טכניקה והנעת כדור אישית מסודרת, מאמין בעצם ברזי הכדורגל. פחות במבחן התוצאה, יותר בדרך. גאה לעמוד בראש מערכת שהבעלים שלה הוא אייל ברקוביץ’. אני מקבל פה את התנאים הסביבתיים הטובים ביותר שיכולים להיות, בין אם זה בנושא הכלכלי, בין אם זה בשקט התעשייתי ובמיוחד בחבורת ילדים קסומה שאני גאה לעמוד בראשה, נהנה מכל יום בעשייה שלי”.

אליאור ברנס במשרד בראשל"צ. "מגשים את העשייה שלי" (רדאד ג'בארה)

“תמיד תחשבו על מחר”

ברנס נוגע בנקודה של ראובן עובד: “אחד מהדברים החשובים בראיון הזה והוא בא דרך כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר באתר ONE על חבר, ראובן עובד. בחור שעבד איתנו במחלקה. מאוד כאב לי המקום שהוא הגיע אליו, כאחד שמעורב בכדורגל הישראלי, לא כל אחד היה מוכן לחשוף את סיפור חייו. הכרתי את ראובן מהמקום של העבודה המשותפת. מדובר בבחור מקסים. חמד של בן אדם, מצחיק, אהוב על הילדים, מלא כדורגל. מצד שני, אני גם מאוד מבין אותו: לאן אני הולך? מה הדרך שלי? לאן אני ממשיך הלאה? הבן אדם הסתבך, עבר תקופה מאוד קשה מבחינה כלכלית, אנחנו בהפועל ראשל”צ ניסינו מאוד לעזור לו. ניסינו לתת מעצמנו את המקסימום עבורו ולצערנו הוא גם לא ידע לקחת. אני אומר את זה מול המצלמה: תעזרו לו, מי שיכול להושיט לו יד. מדובר בבן אדם מקסים, אהוב על ילדים, גם אם הוא אכזב בעבר, גם הוא אכזב מישהו כזה או אחר, עדיין לתת לו את התקווה שעדיין המחר יפה יותר”.

“אבל אני יכול לומר שהרבה זמן חברים שלי, מכאלה שנגעו בתהילת עולם, כאלה שנגעו בשמיים, כאלה שראו דרך בחיים, כאלה שהאמינו בהצלחה וראו רק את ההצלחה ולא הכישלון, נמצאים היום בתקופת חיים מאוד קשה. אנשים קשי יום, אנשים שהחיים כבר לא מחייכים אליהם ואלה הם אותם אנשים שרדפו אחריהם ברחובות, אותם אנשים שחיפשו רק לחבק אותם, אותם אנשים שרצו רק להעריץ אותם, נמצאים היום בתקופה קשה של חיים שההתמודדות עם היום-יום די קשה להם, וכל זאת בגלל התנהלות לא נכונה. מדרך חיים לא שפויה, מלחשוב שמותר לנו בגיל צעיר הכל, כשאתה מתבגר אתה מבין שמהכל הזה נשאר בעצם כלום”.

ראובן עובד

החלטתי לשתף קצת אתכם ילדים צעירים, שכעת בונים את הקריירה. אל תחשבו שהעולם פרוס בפניכם והכל צבוע בוורוד ולבן. בגוונים של החיים יש לפעמים אפור וגם שחור. קחו את עצמכם תאמינו בדרך, אבל תמיד תחשבו על המחר. תהיו תלמידים טובים, תהיו ילדים נפלאים, תהיו חברים טובים. תהיו ילדים טובים להורים, תתנהלו בצורה הנכונה ותקשיבו למבוגר. אל תעשו את הטעויות שאני עשיתי כשלא הקשבתי לאף אחד. אל תעשו את הטעויות שאני עשיתי והגעתי למצבי חיים שהייתי מסתכל במראה ומזיל דמעה מכאב. אל תגיעו לאותם מקומות בחיים שאין עליהם סליחה וקשה מאוד מהם הדרך חזרה. אני היום במקום חדש בחיי, מתבגר, בן 49 ורואה את דרך החיים שלי כהצלחה, מאמין בדרך החדשה שבחרתי. מאמין באנשים הטובים שבחרתי לידי ויודע ומאמין שהמחר יפה יותר”.

בסופו של יום צריך גם לחשוב על העתיד, לחשוב על היום שאחרי. ואני אומר את זה לכם היום מהמקום שלי, מהמקום שאני עברתי, מהמקום והדמעות של הכאב, מהמקום של החוסר הבנה

“כשאתה פותח את המקרר לפעמים אתה רואה רק את האור בו”

“בתקופה הקשה, כשאתה מדבר כאדם על תקופה קשה, אתה לוקח בעצם את המשקל ומנסה לחלק אותו לחלקי החיים. אין ספק שבתקופת הילדות, הנערות וההתבגרות ואין ספק שתוך כדי ההצלחה עצמה, אתה נוגע בתהילה, וכשאתה נוגע בתהילה שותפים לה הרבה אנשים. אבל כשהתהילה בעצם באיזשהו מקום נגמרת, בין  אם זו פציעה, בין אם זה אובדן של אבא, בין אם זה אובדן של קריירה, אתה מגיע לתהומות חיים. אני הגעתי לתהומות לא מהמקום הרע שלי כבן אדם, כי תמיד הייתה בי נתינה אינסופית וחכמת חיים ויכולת הבעה. אבל כשאני מדבר על התרסקויות במיוחד, אני מדבר על התרסקות כלכלית. על המקום הזה שאתה רגיל לחיים טובים ומאושרים, ואתה לא שם את הגרוש ליום הקשה. אתה חושב שהיום מותר הכל ומחר יהיה טוב יותר, ואז אתה מגיע לרגעים בחיים שאתה פותח את המקרר וולפעמים אתה רואה רק את האור בו. הגעתי לתהומות מאוד מאוד קשים. התנהלות כלכלית לא קלה שהביאה אותי למקומות של לחפש את הדרך במקומות הלא טובים. אז נכון, לשמחתי הרבה לא הידרדרתי לא לסמים ולא לאלכוהול ובאיזושהי נקודה מסוימת כל ההסתבכויות שלי היו בקטע הכלכלי בלבד. אני שמח שהיום אני נמצא במקום אחר, אחרי שבדרך פגשתי אנשים טובים שהושיטו לי יד ועזרו לי. אני חושב שכדאי לאותם חבר’ה צעירים ללמוד ולהתייעץ עם בוגרים יותר כדי להבין שהיום אנחנו מרוויחים טוב, ומותר לנו הכל ואנחנו מבלים במסיבות הכי טובות. אנחנו לובשים את הבגדים הכי מפוארים, ואנחנו עונדים את התכשיטים הכי מיוחדים ואנחנו גם נוסעים ברכב עם גג פתוח ועם המוסיקה שגורמת לבנות להיכנס אל תוך הרכב, אבל בסופו של יום צריך גם לחשוב על העתיד לחשוב על היום שאחרי. ואני אומר את זה לכם היום מהמקום שאני עברתי, מהמקום והדמעות של הכאב מהמקום של חוסר ההבנה. קחו את עצמכם, תלמדו מהדרך, תעשו לעצמכם טוב יותר כדי שהעתיד שלכם יהיה בטוח יותר.

“העצב שטף אותי, שמחת חיים נעלמה”

באותה תקופה של ההסתבכויות הכלכליות, מצאתי קורת גג בבית אימי שבעצם נשארה לבד ללא אבא והמצב בבית היה לא קל, כי אבא היה עמוד התווך של המשפחה והאיש שפרנס במשפחה. אמא ,שנתנה באמת את כל חייה בשביל הילדים שלה, אבל היכולת הכלכלית מאוד השפיעה על המצב רוח על ההתנהלות. העצב שטף אותי, שמחת חיים נעלמה, אתה קם בבוקר ואתה אומר לאן אני הולך? מי יעזור לי? מי יציל אותי? אני מספיק כן כדי לומר שהיו מספר אנשים טובים בדרך. היו אנשים שהושיטו יד, שזכרו לי מן חסד נעורים, אבל היו שם כל כך הרבה שאכזבו, כל כך הרבה שהפנו גב ועורף כל כך, הרבה שפתאום לא הכירו. אנשים שפעם באמת היית בשבילם אליל החלומות, הייתי בשבילם מושא להערצה. דווקא אותם אנשים שציפית, לא היו שם. אין ספק שזה לקח אותי למקומות לא טובים. זה לקח אותי למחשבות לא טובות. לקח אותי לרצונות לא טובים. לקח אותי להמון בכי ועצב ואתה לא מבין מדוע. כשאתה לא יודע לאן אתה מוצא את הדרכים הלא טובות של החיים”.

“אני אלך עם האמת שלי, לפני שהילד שלי נולד, במצבים היותר קשים של החיים, כן יש לך מחשבות ללכת למקום אחר. נמאס. כמה כבר אפשר לסבול. איפה הימים היפים, איפה הרגעים הקסומים וכשלא נמצאים שם וכשאתה רואה מסביב שאין שם את הבן אדם שמוכן לקחת ולהרים אותך, שמוכן להאמין בך ולתת לך את ברכת הדרך. אז כן היו גם מחשבות ללכת למקום אחר. אבל – ביום שבו נולד לי הילד שלי יובל, הפנס הקטן הזה שמאיר את חיי בוקר וערב, שנותן לי את התקווה להמשיך הלאה, שאני יודע בשבילו אני מוכן ללכת עד סוף העולם כדי שהוא יוכל להצליח ומאושר, אותו אני אנחה, תלמד ותאהב את הכישרון שהיה לאבא, מי ייתן ובורא עולם ייתן לך את אותו כישרון ואני אוכל לעזור לך להצליח בדרך להגשים את החלום, אבל אני בטוח בדבר אחד: שבדרך להגשמת החלום שלו, את הטעויות שאני עשיתי, אני לא אתן לו לעשות”.

RSS RSS   Facebook Twitter טוויטר   הדפס   הוסף תגובה 

... תגובות בטעינה ...
אסור לפספס
נגןלהפועל ת"א יש ליצן שמאוד אוהב להבהיל את השחקנים
מי חרפן את שחקני הפועל ת"א עם זמבורה?
נגןהזמר הלטיני הגיע להופעה בברצלונה
מאלומה עושה כבוד בהופעה למסי וסוארס
נגןכוכב הכדורסל מגלה כישרון רב גם בענף הכדורגל
סטף קרי בועט פנדל מושלם בסטמפורד ברידג'
נגןהאם זאת הדרך היעילה ביותר להפסיק לעשן?
איך להיגמל מעישון בעזרת מחבט פינג פונג?